-
-
חיפוש מתקדם
מדורים:
  
 

 

 
כנס היסוד לקרית מהרי"ץ - עמנואל 

 


 

 

 

 
פענוח חתימת יד קדשו של מהרי"ץ


מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.

פרשת השבוע

 

 

הוצאת פעולת צדיק

כשרות בד"צ פעולת צדיק

ת"ת עטרת חיים
פעולת צדיק
אור ההלכה
מועדי השם
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
ישיבת פרי עץ חיים
מנויים לחיים
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
469 אורחים

וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים (שמיני)

    
מספר צפיות: 9055
י' ניסן ה'תשע''ה

איסור מחולות בחורים וגם בתולות בלא מחיצה מפסקת ביניהם

 

מתוך שו"ת עולת יצחק למרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א

חלק א' סימן קמ"ז

 

מחסי בה'. יום שני לסדר תולדות יצחק ה'תשמ"ט בני ברק

 

לכב' וכו' נר"ו. ראש העין.

 

רק עתה נפניתי להשיב על דבר השאלה במה שהיה בעבר, ורצונכם לדעת מה ייעשה באופן זה בעתיד. והוא שבמוצאי שמחת תורה, מתאספים אצלכם להקפות שניות ברחבה גדולה לשמחה שירים וריקודים, בחורים מקצה אחד ובתולות מצד שני, ובין המעגלים מרחק כחמשה עשר מטרים לפחות, והן מלובשות בצניעות. לפי רוב גודל המקום, וגם מפני היותו יורד בשיפוע, קשה מאד היה לעשות מחיצה מפסקת, ומי ישלם ההוצאות לזה עבור פעם אחת בשנה. אך הרבה שאינם רוקדים עמדו בנתיים, והריקודים של הבנות נראו בקצה. ונתעוררה שאלה אם לאסור על הבנות לרקוד, או עכ"פ אם מותר לכם להשתתף בשמחה כזאת או מה לעשות וכו' עד כאן תורף השאלה:

 

תשובה:

א) כדי לברר עניין זה, נקדים בס"ד שרשי ההלכה אודות האיסור להיות אנשים ונשים בערבוביא, וכל שכן לרקוד חס ושלום, וממנו נבוא לנדון השאלה:

 

תנן בסוכה דף נא. לגבי שמחת בית השאובה שהיו מתקנים בעזרה תיקון גדול. ופירשו בגמ' שם דהיינו שתהיינה הנשים מלמעלה ואנשים מלמטה כדי שלא יבואו לידי קלות ראש, כמו שהיה מתחילה כשהיו כולם למטה, אלא שהנשים בעזרה והאנשים מבחוץ או להיפך. ועיין להרמב"ם בפירוש המשנה, דעשו רק כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים ע"כ. והנה שם לא היו רוקדים לא האנשים ולא הנשים, וכדתנן בתר הכי התם, דחסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם. ולשון הרמב"ם בסוף הלכות לולב, גדולי חכמי ישראל וראשי ישיבות וסנהדרין והזקנים ואנשי מעשה, הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ומשמחים במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם האנשים והנשים, באים לראות ולשמוע ע"כ. א"כ שהם אינם השמחים בעצמם, מה החשש. ועמד על זה התוי"ט שם, וכתב שלפיכך כתב הרמב"ם שהטעם כדי שלא יסתכלו וכו' כדלעיל. ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש, כי "הוא ימשל בך" כתיב. ועוד משום קישוי לדעת, ושמא יראה קרי וכו' ע"כ. וכוונת התוי"ט ליישב דברי הרמב"ם עם דברי הגמ', דלכאורה קשה דבגמ' אמרו הטעם משום קלות ראש, והרמב"ם כתב שלא יסתכלו, לזה פירש התי"ט דההסתכלות מביא לידי קלות ראש. וע"ע לרבי' ישעיה בעל תוספות רי"ד בפסקי מסכת סוכה דף מה: הנדפסים בספר סם חיים שביאר שעשו לגזוזטרא נסרים סביב כמין סירוג חלונות שהנשים מבפנים רואות לבחוץ, והאנשים לא יוכלו לראות בפנים וכו'. ואיתא התם בגמ' סוכה דף נב. דהיינו משום שעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם ע"ש. ומעתה קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשהם עצמם רוקדים, אפילו אנשים בפני עצמם ונשים בפע"צ, ולא כל שכן ביחד מי פילל ומי מילל, וכן מבואר בהדיא בים של שלמה לאסור וכדלקמן בסמוך. וכ"כ השל"ה בשער האותיות (דף ע') אוי להם לאלו שהולכים במחול עם נשים, שעוברים על כל אזהרות רז"ל. דאפילו במרצה מעות מידו לידה וכו' עש"ב. וכ"פ בפתחי תשובה אהע"ז סימן ס"ה סק"ב וז"ל, אותן בני בליעל ההולכים במחול עם נשים דעלמא, עליהם הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנם, וראוי לגעור בהן וכו' ע"ש:

 

ואפילו בשעת דרשה, מצינו בפוסקים שעושין מחיצה להפסיק בין אנשים לנשים, כיעויין בשלחן ערוך סימן שט"ו סעיף א' ובמשנה ברורה שם סק"ה בשם המרדכי. וז"ל רש"י בספר הפרדס דף י"ט ע"ב, איסור להתערב הנשים עם האנשים בין בסעודה בין בכל עניין, אלא האנשים לבד ונשים לבד וכו' יעו"ש. ובגמ' קידושין דף פא. אביי דייר גולפי וכו' ופירש"י מקום קבוצת אנשים לדרשה או לחופה, היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם שאם יבואו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול וכו' וע"ש שהנדון מצד שלא יבואו לידי ייחוד. וע"ע שו"ת אגרות משה חלק א' מסימן ט"ל עד סימן מ"ד, שהעמיק והרחיב בעניין חיוב המחיצה. ושם בסימן מ' ביאר שחיוב מחיצה בביהכ"נ ובכל מקום שמתאספים אנשים ונשים, אינו בשביל עצם איסור הסתכלות, כי זה כמו בכל מקום שהוא דין על האנשים שלא להסתכל בהן כמו ברחובות. שאם יש מי שיעבור ויסתכל בכוונה לראות וליהנות, אין אנו אחראים להם, והטעם משום שזה לא ניכר לאחרים. רק הסיבה לחיוב המחיצה, בשביל קלות ראש, שזה ניכר לאחרים ובאים ממילא גם הם לקלות ראש ולידי הרהור ח"ו וכו' יעוש"ב, ומש"כ על פי יסוד זה לעניין גובה המחיצה מדינא. וע"ע שו"ת מנחת יצחק ח"ב סימן כ', וחלק ג' סימן קי"א. וראוי להביא גם מה שכתב החרי"ף ראב"ד חברון בשו"ת שערי רחמים ח"ב אהע"ז סי' י"ב דף מ"ח ע"ד באגב דבריו, דכל נשי דידן הצנועות יושבות נגד החלונות לשאוף אויר, ובודאי שגם העוברים ושבים רואים אותם וכו' וכי חייבת לברוח ואם לאו תקרא עוברת על דת יהודית אע"ג שלא מצאנו שום הוראת פריצות וכו' (בתמיהה). וכן ברחובות היהודים בפרט פעיה"ק חברון כל החלונות הם אלו כנגד אלו ממש, וכי חייבות נשותינו לבל יקרבו לחלונותיהם כשיהיה זכר בחלון השני וכו' ע"ש:

 

והא דאיתא בתענית דף כו: דבט"ו באב ויוהכ"פ היו בנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים, ואומרות בחור שא נא עיניך וראה וכו'. ובגמרא שם דף לא. תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם. כבר עמד על זה מהרש"ל בים של שלמה על מסכת גיטין סימן י"ח וז"ל, מי התיר להם להיות במחול אחד עם הבתולות וכו' קל וחומר האידאנא שהשטן מרקד והדור פרוץ בחטא וכו'. ומאנשי בנימין אינו ראיה, כי שם לא נאמר שהיו בתוך המחול, אלא הכי כתב קרא (שופטים כ"א, כ"א) וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות, ויצאתם מן הכרמים וחטפתם וגו'. והא דסוף תענית נמי שהיו יוצאות במחולות וכו' לא נאמר שהיו הבחורים עמהם במחול, אלא שהיו עומדים ורואין אותן מרחוק. ואף זו היתה לשם שמים, שאם תכשר בעינו ישאנה. וגם מצוה לראותה מקודם כדאיתא בר"פ האיש מקדש. משא"כ הבחורים האידאנא שכל הבטתם אינה אלא להנאתם וכו' ע"כ. וע"ע בס' עץ יוסף על עין יעקב במס' תענית שם דהא שהיו אומרות בחור שא נא עיניך וכו' בזמריהן היו אומרות כן, ולא כלפי הבחורים, כי זו פריצות גדולה לבנות ישראל:

 

ובעיקר מנהגם זה הנראה תמוה לחטוף כאילו הן הפקר ח"ו, עיין מלאכת שלמה סוף תענית שם בשם כל בו ובספר מעם לועז על ספר שופטים דף ש"ח. ואביא כאן מה שמצאתי בכלל ספר בכת"י זקיני מהריק"א זצ"ל, על הא דהיו בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאוּלים וכו' שהקשה על זה הריטב"א. לא מצאתי היכן, והר"ר יואל ן' שעיב. תלמיד הרשב"א, בדרשותיו, וכי זו צניעות בהן, והרי נאמר כל כבודה בת מלך פנימה. והתירוץ כי כל אותו הדור היו צדיקים וישרים דוגמת אדם הראשון קודם שחטא, ולא היה לו בושת פנים מאיברי התשמיש, כשם שאין אתה בוש מהיד והרגל שהן גלויים. וזהו רמז "כלי לבן", שכולם נקיים ולבנים מחטא המכונה לאודם. והיות הבגדים שאולים, לעשות השוואה, לרמוז שכולן שווין בדבר זה, ועיין שם עכ"ל:

 

גם בשו"ת זכרון יוסף סימן י"ז הרים קול זעקה גדולה ומרה על פרצה זו, ובביאור הלכה להמשנ"ב סימן של"ט סעיף ג' הביא מקצת מדבריו, ובכללם שם כתב שחובה למחות ולבטל הריקודים והמחולות של הבחורים והבתולות יחד, וכמבואר ברמב"ם פ"י מיום טוב ובאורח חיים סי' תקנ"ט שחייבים ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים וכו' שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה ואין לך דרגא להסתת יצה"ר ומעלה לזנות יותר מזה שמתבוננים ומביטים בפני הנשים והבתולות בעת הריקוד וכו' יד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם, ולפעמים מחבקים ומנשקים למלאת תאוותם וכו'. ומסיים שהבתולות יחוללו בפני עצמן והבחורים יחוללו בפני עצמם עש"ב. וכן בשו"ת יוסף אומץ סימן צ"ז וסימן ק"ג, הביא גם בשם הכל בו סימן ס"ו שיש חרם מהקדמונים שלא יהיו אנשים ונשים במחול. וע"ע ספר חסידים סי' קס"ח וסי' שצ"ג ובהגהות החיד"א שם, ובשדי חמד מערכת חתן וכלה סימן י"ב אריכות בחומר איסור זה:

 

ב) מכל האמור יוצא בבירור שעצם האיסור ועיקרו הוא שלא ילכו יחדיו במחול, אבל בפני עצמם כאו"א מותר. אמנם מאחר שפשוט הדבר שכל זה בתנאי שלא יסתכלו על ריקוד הבתולות, דלא גרע מהא דקיימא לן בברכות דף סא. ואבן העזר סימן כ"א סעיף א' דאסור להלך בשוק אחרי אשה אלא רץ ומסלקה לצדדין וכו'. ומבואר בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תש"ע דזה אפילו כל גופה מכוסה מכף רגל ועד ראש, ושצריך להרחיק עד שלא יבחין בהלוכה ותנועות איבריה. והביאוהו כל הפוסקים לדינא. ועיין לקמן אות ד' לעניין דין זה בזמנינו, ואם כן כל שכן בריקוד בודאי שהמסתכל היא זמה והוא עוון פלילי. על כן כתב מהרש"ל שדווקא יהיו הבחורים מרחוק, וגם זה דווקא לצורך מצוה לראות אם מצאה חן בעיניו כמבואר בדבריו. ובלאו הכי גם זה לא סגי, וכן כשחיפשתי לראות בגוף ספר זכרון יוסף שהביא המשנ"ב, ראיתי שהוא עצמו כתב בהמשך דבריו שבגלל איסור זה הנהיגו לחולל הבתולות יחד במקום מיוחד, וכן הבחורים ישמחו בפני עצמם במקום מיוחד וכו' ע"ש. וצא ולמד גם ממה שכתב מהר"ח פלאגי בספרו רוח חיים אהע"ז סי' קע"ז אות ז' כתב שהוא שלח לגלח שערות בתולות שהיו מרקדות "בפני" גויים והניח אותם בבית הסוהר עד שקיבלו עליהן שלא יזידון עוד ע"ש. וכ"כ בן איש חי ש"א פרשת שופטים סעיף י"ח, אפילו ריקוד נשים לבדם בפני האנשים אסור, כי יתגרה יצה"ר באנשים הרואים ע"כ. ובדרך פקודיך (מצות לא תעשה שלא לבא על אשת איש, ל"ה, חלק הדיבור אות י"ד) שהליכה במחול אנשים עם נשים הוא איסור גמור מדאורייתא, ואפילו עם אשתו אסור ובפרט בפני הרואים וכו' ומי שעושה כן ראוי לנדותו ולהחרימו עד שיעשה תשובה וכו' עש"ב. גם מהר"א ענתיבי בחכמה ומוסר (דרך הצניעות אמצע פרק א') כתב תוכחת מוסר על מה שנתחדש שהנשים רוקדות לפני הכלה, ואנשים בעלי כלי זמר מנגנים לפניהם ומצטרפים עמהם אחרים, אוי לאזנים שכך רואות וכו':

 

ובכף החיים סי' תט"ו סק"ה כתב, אם יודע שינהגו בשמחת נישואין שלא כדת וירקדו בחורים ובתולות ביחד, או בתולות לפני אנשים, ודאי שאין מן הראוי לראות בשמחתם, וכל שכן שאין לעשות עירובי תחומין כדי להלוך לשם וכו' עכ"ל. וכן העתיק הר"ב טולידאנו בקיצור ש"ע שלו סי' ר"נ סעיף ב'. ומה שהוציאו בלשון "אין ראוי" ולא אסור, נראה דהכוונה שגם אם ישמור עצמו מלהסתכל על הריקוד. משום דאפילו עצם העניין "לראות בשמחתם" לבד גם כן אינו ראוי, והיינו משום דיצר הרע שולט כמו שסיימו שם. ושו"ר בסגנון זה כתוב גם בשערי הקודש על מורה באצבע סימן ט' אות מ"ו שנכון לכל מי שיראת ה' נגעה בלבבו להרחיק עצמו מהחתונות שמתנהגות שלא ע"ד התורה עש"ב תוכחת מוסר. וצריך לפרש כמו שכתבנו בס"ד. שו"ר בפחד יצחק אות ר' (דף קמ"ה ע"א) שכתב בזה"ל, ריקוד אנשים עם נשים, נראה דאסור ממ"ש בש"ע סי' תקכ"ט וברמב"ם שיש להזהיר שלא יתערבו אנשים ונשים בבתים ע"כ. לשון נראה דנקט מוכיח שלא היה פשוט בעיניו לגמרי, וגם זה מפני שלא נתפרש בהדיא בגמ' ובראשונים. ומכל מקום מכל מה שהבאנו לעיל ברור שאין שום צד שמץ קולא בדבר כלל ועיקר. והגמ' והראשונים שלא פירשוהו הוא לרוב פשיטותו. וכן מבואר באהבת חסד (להגה"צ בעל חפץ חיים) ח"ג פרק ו' במקומות שהבחורים מרקדים עם הבתולות שהוא עון פלילי וכו' צריך לברוח מאד מחתונות כאלו, ואין שום מצוה לשמח אנשים כאלו שהופקר אצלם דבר השם בפרהסיא וכו'. ובהגהתו שם, אשרי להבורח ממסיבות כאלו וכו' וכ"כ בספר חסידים סימן שצ"ג כל מצוה הבאה עבירה על ידה, מוטב שלא יעשה המצוה. כמו מצוה לשמח החתן, ואם יש פריצים ויודע שבלא פריצות לא יהיה, או אינו יכול להיות בלא הרהור, או אינו יכול להיות מלראות בנשים, אל יהיה שם, וע"ש שהאריך לצווח ככרוכיא על חומר האיסור. וע"ע ערוך השולחן אבן העזר סימן ס"ה סעיף ג' ד'. ובשובע שמחות פ"ד אות נ"ד הביא שבספר קדושים תהיו נדפסה מודעא רבה שחתמו עליה ל"ד רבני ירושלם מכל העדות בשנת תרפ"ו שאיסור חמור להיות בשמחת נישואין אנשים ונשים בחדר אחד ללא מחיצה וכו' ע"ש:

 

והנשים עצמן מוזהרות על כך שלא לרקוד בפני רואים, ולפני עור לא תתן מכשול. צאינה וראינה בנות ציון, מה שאירע לבתו של ר' חנניה בן תורדיון על שדקדקה בפסיעותיה כשהלכה לפני גדולי רומי וכדגרסינן במסכת עבודה זרה דף י"ח ע"א. וזכורני שבספר חסד לאלפים להרא"פ מבואר שכמעט כל שכר האשה בעוה"ב הוא על צניעותה יעו"ש:

 

וכבר הוכיח על פתגמא דנא הרב בעל שבט מוסר בפרק כ"ד וז"ל, הנשים ההולכות בבית החתן והכלה תהיה כוונת לכתם לשם שמים ולקיים המצוה לשמח חתן וכלה. ויצחקו בפני הכלה אך לא בפני החתן ובפני שום אדם שבעולם, כדי שלא יבואו ליכשל בהן ח"ו. ואל יראו יפיין ונוי מלבושן והליכתן בפני שום אדם, רק תהיינה שמורות בבית הכלה. ובל תרקד בפני שום אדם, שאפשר שהרואה אותה יחשוב בה בליבו מסיבת יופי הריקוד וכו'. וגם לא תרמנה קולן בשירים בקול רם באופן שישמעו אנשים, דקול באשה ערוה, רק ישירו בקול נמוך וכו' ע"כ. העתקתי לשונו אולי יהיה לעזר ולהועיל, שתפרסמו הדברים ותמנע הפירצה בזה בכמה מקומות בעוה"ר:

 

ולכאורה קשה מדכתב רש"י במלכים ב' (ט, ל"ה) לגבי איזבל כשהלכו לקברה לא מצאו בה כי אם הגולגולות והרגלים וגו' אמרו רבותינו שהיתה מרקדת לפני חתנים בידיה וברגליה וכו' ע"ש. ואעפ"י שרשעה היתה ואין למדין הימנה, מ"מ מסתברא דלא היו נחשבים לה אלו לזכות אם היה צד עבירה בדבר. ושמא יש לדחות דאפ"ה אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שכוונתה היתה רצויה לשם שמחת החתן אף שמעשיה לא היו רצויים מצד צניעות. ומכל מקום בלא"ה הגירסא שם בפי' הרד"ק בשם המדרש שהיתה מרקדת לפני "הכלות". וכן העתיק בס' אהבת חסד ח"ג פרק ששי יעו"ש. ועוד שבילקוט שמעוני שם איתא בסגנון אחר, גמילות חסדים אנו למדים מאיזבל וכו' כל חתן שהיה עובר בשוק היתה יוצאת מפתח ביתה ומסלסלת בכפי ידיה ומהלכת עשרה צעדות ע"כ, הרי הילוך ללוותו מצינו ולא ריקוד. וכ"ה במקורו שהוא מפרקי דר' אליעזר פרק י"ז, ועיין שם בביאור הרד"ל אות י"ז. וכ"ה בספר פלא יועץ ע' חתן יעו"ש. ובספר בית יחזקאל דף ער"ה כתב שבזמנינו הרבה נשים רוקדות אלו עם אלו בחתונות, והצנועות מושכות את ידיהן כי יש הרבה רואים, ויש להם ליזהר שלא יכשלו בהן בני אדם. ועע"ש דף רמ"ה ורמ"ו, תוכחת לעניין ריקוד עם הכלה בהפסק מטפחת הנהוג אצל כמה קהילות מהאשכנזים:

 

ג) מעתה בואו ונצווח על מעשים אשר לא ייעשו שהאנשים שבנתיים בין מחול הבחורים לבין מחול הבתולות יהיו מחיצה המפסקת לבל תשלוט בם העין, הניחא לאלו הבחורים. אבל העומדים שם ועיניהם צופיות הנה והנה, שומו שמים, מי התיר להם זאת. גם בוש לא יבושו. אוי נא לנו מי יגדור פרצותינו. והבתולות הרוקדות, איך לא יחרד ליבן להכשיל הרואים, איה תפארת צניעותן. איכה נעלם כל כבודה בת מלך פנימה. תמיהה גדולה, הלא באו לשמחת תורתינו הקדושה להקפות שניות, ולא די להם בראשונות, הלא אין זו שמחה אלא נאצה לפניו יתב'. הזהו כבודה והדרה של תורה. הרי השפילוה עד הארץ, ועד עפר הגיעוה. זאת התורה צוותה אותנו והייתם קדושים, לא תקרבו לגלות ערוה. אפי' קרבה המביאה לידי גילוי ערוה, אסורה. אוי מה היה לנו זרע קדושים, מי ירפא לנו בדור הזה אשר כל איש הישר בעיניו יעשה. לכו ונשובה אל ה':

 

וכל זה אנו מדברים לפי קו הדין. לא חומרות מגדרי צניעות אף שראויים הם להתנהג בהם, כאשר התנהגו אבותינו בחו"ל בצניעות מרובה, אשר בדור החדש מי יתאר וישער. ובעניינינו זה, אין צריך לומר שהנשים היו מרקדות רק בחדר סגור לבדנה. ונרשום לפנינו כאן לפחות יהיה לנו למזכרת, פסק בית דין צנעא מלפני כמאה ושבעים שנה (הנמצא בספר הזכרונות כת"י הנקרא אלמסוודה) שגזרו נידוי ועונש על עניין מי שהיה רק משורר בזמן שהנשים ג"כ צופות מפתח החדר, ומה היו אומרים על מה שנעשה יומא כי האידנא. הלא היו גוזרים תענית קורעים בגדיהם ותולשים שער ראשם, איכה נהיתה הרעה הזאת. והגענו למה שהגענו מעזיבת דרכי הקדושה והצניעות, מה נאמר ומה נדבר. וזה לשונם:

 

הואיל ושמענו מרננים על יחיא ן' יודא אלחמדי שהוא מרַקד בבתי (אלמחאצ'ר) המסיבות אפילו שהנשים מתאספות לשמוע השירות והריקודים עד שהביאו אותו לידי חשד. קראנו את יחיא דנן והתרינו בו בבית-דין יצ"ו, שלא ישורר או ירקד בבתי (מחצ'ר) המסיבות ויש נשים (מתפר"גאת) צופות בפתח החדר וכל שכן באמצע החדר, או (ינזל אלסקיף) שירד ל"רחבה". בכניסה לבית, לשורר כדי להשמיע קולו לנשים. ואם (צ'הר) יבוא (יתגלה) אחד שמתלונן עליו שעובר על ההתראה ויתברר עליו בַּדִּין, אנחנו גוזרים עליו ועל מי שיזמין אותו לשורר בשום חתונה או שמחה של מצוה. ומי שישַנה מזה, (לזמתה) תאחזנו תקנת חז"ל. נראה שהכוונה שינדו אותו הב"ד,, ויתפס מכח הממשלה (חאל"ת) ישמרנה ה' יתעלה למאסר ועונש. ואמנם עד עתה לא נתברר על הנזכר דבר מכוער ח"ו. ומי שיוסיף להליז עליו אחdר זה, יתפס מאצל (אלשיך) הנשיא יצ"ו עד שיברר עליו יחיא דנן:

יום ראשון סדר ואתה תצוה את בני ישראל. ב'קכ"ח. לשטרות:

יוסף ן' סאלם נקאש יצ"ו.

הצעיר אברהם בן מ"ו אהרן מנזלי יצ"ו ס"ט:

 

ברם השתא הכא אין לנו לדון אלא לפי מצב זמנינו ומקומינו כאן בארץ ישראל והרבה מקומות שבעוה"ר תרבות אירופ"ה החצופה והפרוצה שולטת בכיפה בלי מעצור, שעכ"פ את גבול הדין וקו ההלכה חלילה לעבור, ואחריתה מי ישורנה. ואם אמנם לעניין הלוך אחרי אשה יש קושי ליזהר היום לפי ריבוי מציאותן בשווקים וברחובות, ויש קצת צד קולא ממש"כ בספר לקט יושר תלמידו של בעל תה"ד בדף ל"ז, שאין אנו מוזהרים כל כך מלילך אחרי אשה ע"ש. וכעין זה כתב הלבוש במנהגים שבסוף או"ח אות ל"ו שבזמן הזה אין נזהרין שלא לומר שהשמחה במעונו בסעודת נישואין אף שאנשים ונשים רואין זא"ז, מאחר שהן מורגלות הרבה בינינו ואין הרהורי עבירה כל כך יעו"ש, ובשו"ת יוסף אומץ סימן מ"ז סוף אות א'. ובספר יפה ללב אהע"ז סימן ס"ב סס"ק כ"ט. וביאור הדבר לפי שבארצותיהם באירופה לא היה כמו אצלינו ושאר ארצות ממשלות הישמעאלים שהם גדורים ביותר ואין הנשים יוצאות ברחובות, שמצינו שכבר בזמן הראשונים בארצות אשכנז היה דרכם כן, שכבר הרמב"ם בזמנו כתב בפרק כ"ה מאישות הלכה ב', שבערי אדום בזמן הזה מנהג הנשים לילך בשוק ופניהם גלויות והכל יודעין אותן וכו' ע"ש. וידוע שאדום הם ארצות אירופה, שהם נצרים מזרע עשו הרשע, וכמו שנאמר עשו הוא אדום. ונזכרו עוד ברמב"ם פרק י"א מתפילה הל"ה שבערי אדום יושבין בבית הכנסת על הכסאות יעו"ש. ומצאתי גם כן בסוף ספר המספיק כת"י מלפני כשלש מאות וששים שנה שהיה בבית מדרשו של מהרי"ץ, ששם הובאו כמה עניינים שהיו בזמן הראשונים רבי' תם והראב"ע ור"י הלוי ומילי דבדיחותא, בכת"י הסופר עצמו שאיני יודע מקורם, ונרשם בתחלתם שהם מן אחאדית' ר' עובדיה. דהיינו מסיפורי ר' עובדיה, נראה אם כן שנרשמו מפי השמועה. אלא שלפי שגיאה אחת בכתיבתו, מוכח שהעתיק מספר אחר וטעה בקריאה, וז"ל לעניינינו, היה אחד. המיוחד, בצרפת ושמו רבינו יעקב תם, והיתה לו בת בתולה חכמה ביותר. פעם אחת הלכה היא ואביה לבית המשתה, "שכן בערי אדום הבנות יוצאות בשוק". ראה אותם רֵיק אחד, ולא ידע בת מי היא, והיתה יפה ביותר, נתן אצבעו ביריכה ושתקה. חזר ונתן אצבעו בין שני שדיה. באותה שעה אמרה לו, דודי דודי, שמור שורך, ועולו אל תקל. ודבר זה בעיניך, אל יהי נקל. חוקו הטריפו, בלחם הקלוקל. ואם לאו, בעליו יומת והשור יסקל ע"כ. הרי שהוצרך להוסיף זה, כי בלא"ה היה ציור המעשה תמוה למעיין. [ובמקום אחר הבאנו מהרבה ספרים וסופרים דברים נעלמים בזה]:

 

ומכל מקום ברור שגם להתה"ד לא שמותר בזה"ז ללכת אחרי אשה, רק שאין מוזהרין "כל כך", ומצינו ג"כ שסיפרו על כמה גדולים וצדיקים שהיו נזהרים בזה כדינא דתלמודא כגון מה שהובא בספר קדושת עיניים דף שי"ב אות כ"ג וכ"ד, אף שהם היו אשכנזים. אלא שמ"מ יש צדדי קולא בזמנינו באיזה אופנים לפי העניין, ועיין שו"ת ציץ אליעזר חלק ט' סימן נ'. וביפה ללב אהע"ז סימן כ"א סק"ה דמלשון הזוה"ק משמע דליכא איסור ללכת אחרי אשה, רק שהוא דרך ישר ללכת לפניה ע"ש. אעפ"י שאין לזוז מדין התלמוד (ברכות דף סא.) והפוסקים, מ"מ יהא סניף לעניינינו. מה גם שמצינו לשון אסור שאינו אלא מדת חסידות, כגון אסור לאדם למלאת פיו שחוק בעוה"ז. ועוד שבגמרא לא נקטו בהדיא בלשון איסור, רק לא יהלך וכו'.. וע"ע בעמודי הוראה על מורה באצבע אות ש"ח, לעניין הילוך עם אשתו בשוק. אבל להביט בריקודין אין שום צד ומקום היתר אף בזמנינו, והוא מכשול גדול ח"ו:

 

הלכך:

א. יש להשתדל ביותר (עם כל הקשיים במציאות שלכם) לעשות מחיצה מליאה בין הצדדים כדת וכדין, וכל מקום שאתה מוצא "גדר" ערוה, אתה מוצא קדושה:

ב. אם אין אפשרות שתהיה מחיצה (עיין לעיל בשאלה), אסור לנשים ולבנות לרקוד כשמסתכלים עליהם האנשים המסתובבים ועומדים באמצע:

ג. באופן שלא תשמענה חלילה, אם הבחורים ירקדו במרחק גדול מהם, באופן שאינם יכולים להסתכל, אין איסור על פי הדין לבחורים לרקוד שם. אבל שומר נפשו ירחק ממקום זה דיצרא דעבירא שולט, ומי יסכן עצמו ליכנס למקום שיכול להזדמן בקל נסיון גדול וקשה זה:

ד. והחכם עיניו בראשו שלא יגרם ע"י זה קלקול יותר, כי מאחר שבשנים שעברו היה ערבוביא ממש רח"ל ועכשיו התחילו להיתקן להיות בנפרד, הרי זה בבחינת מה שאמרו בסוטה דף מח. לבטולי הא מקמי הא. אם כן יעמדו על המשמר שעל כל פנים לעת-עתה לא יעברו על עיקר ההלכה דהיינו שלא ילכו במחול יחדיו, ולהתרחק כל-מה שאפשר, עד שיתוקן העניין לגמרי כדת:

 

וחפץ ה' בידכם יצלח, ובזכות שמירת הקדושה והצניעות נזכה כולנו להרמת קרן ישראל בב"א, ואז תשמח וגו':

 

כעתירת הצ' יצחק רצאבי יצ"ו

הדפסשלח לחברהוסף תגובהשלח ידיעה חדשה

עוד על הפרק...

  1. לעמוד הבא
  2.  [6-10]...[211-215]
ברקים ורעמים

 

 
 
 


 

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: or@shtaygen.co.il

 

 

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

שר שלום קשת
ארגון ובנה
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
ארז יחיאל

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: yad@maharitz.co.il  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד