-
ספר שולחן ערוך המקוצר
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו.
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
878 אורחים

סימן נ"ה - הלכות מלאכת גוי בשבת, והלכות אמירה לגוי שְׁבוֹת

מספר צפיות: 6634

[א] אסור להניח לגוי שיעשה מלאכת ישראל בשבת (והוא הדין ביום טוב ובחול המועד{א}) וסמכוהו חז"ל{ב} על פסוק {ג} כל מלאכה לא יֵעָשה בהם, דמשמע אפילו על־ידי גוי. ואם מוסר לגוי את המלאכה בערב שבת, מותר, אף על פי שהגוי עושה בשבת. אבל רק באופנים דלהלן: 

[א)] שהגוי יקח את החפץ מביתו של־ישראל קודם השבת, ולא בשבת{ד}: 

[ב)] שיקצוץ לגוי שָׂכָר, שאז הוא עושה את המלאכה בשביל עצמו שיקבל שכרו{ה}. ולכן מי שיש לו משרת גוי לזמן מסוים, אסור להניח לו לעשות מלאכה בשבת, מפני שהמלאכה היא רק לתועלת הישראל{ו}. וגוי הנוסע לאיזה מקום, והישראל נותן לו איגרת שיקחנה עמו לשם, והוא יקחנה גם בשבת, צריך הישראל לתת לו איזה שכר, כדי שהגוי יעשה בשביל שכרו ולא בחנם{ז}: 

[ג) השכר יהא קצוב לכל המלאכה, ולא יהא הגוי שכיר־יום {ח}: [ד)] אסור לקבוע לגוי שיעשה המלאכה בשבת. ויש אומרים שאפילו אם אינו קובע לו בפירוש שיעשה בשבת, אלא שהוא קובע לו זמן שיגמור המלאכה סמוך לאחר השבת, וידוע כי אי־אפשר שיגמור את המלאכה עד יום זה אם לא שיעשה גם בשבת, אסור. וכן אם שולח בידו איגרת ואומר לו, רְאֵה שתביאֶהָ שמה ביום פלוני, וידוע כי אי־אפשר להגיע שמה אלא אם כן ילך גם בשבת, גם כן אסור. כמו־כן אם יום השוק הוא ביום השבת, אסור לתת לגוי מעות שיקנה לו איזה דבר, הידוע שלא ימצא לקנותו כי אם בשבת. וכן אסור ליתן לו איזה דבר למכרו באופן זה. ולא רק בערב שבת, אלא אפילו בתחילת השבוע. (ולפי זה אסור למסור "מכונית" לתיקון אצל גוי סמוך לשבת ולבוא לקחתה ביום ראשון, אם ברור שאין שָׁהות מספקת לתיקונים אלא אם כן יעבוד הגוי גם בשבת, שהרי זה כאומר לו בפירוש{ט}). וטוב שלא לדור כלל בעיר שיום השוק הוא בשבת, כי אֵי־אִפשר שלא יחטא. ואם השוק אינוּ בשכונת היהודים, אין לחוש{י}: 

[ה)] המלאכה לא תהא בדבר המחובר לקרקע, כגון עבודת בניין או שדה. ואסור שיעשה גוי בשבת עבודת הבניין, אף על פי שהישראל קצץ עמו כל שכר הבניין לגמרי. (ובשעת דֹחק גדול, ישאל לחכם{יא}). ואפילו לסתת אבנים או לתקן קורות לצורך הבניין, אם ידוע שהם של־ישראל, והגוי עושה ברחוב במקום פרהסיא, אסור שיעשה בשבת. וכן עבודת השדה, כגון לחרוש או לקצור וכדומה, אפילו אם שכר את הגוי שיעשה כל המלאכה בעד סכום ידוע ואינו שכיר־יום, אסור. אבל אם הגוי נוטל חלק מן התבואה, והמנהג הוא כן באותן המקומות שהעובד את האדמה נוטל חלק בתבואה, מותר. ואם השדה הוא במקום רחוק שאין ישראל דר בתוך תחום־שבת ממנו, מותר גם בשכירות בסכום ידוע, ובלבד שלא יהא הגוי שכיר־יום {יב}: 

[ב] אם בנה גוי לישראל בית בשבת באיסור, נכון להחמיר שלא ליכנס בו לעולם. ויש בזה כמה חילוקי דינים{יג}: 

[ג] בביתו של־ישראל, אסור להניח לגוי שיעשה מלאכה בשום אופן. ואפילו מְשָׁרת גוי שרוצה לעשות מלאכה בשביל עצמו, צריכים למַחוֹת בו{יד}: 

[ד] חייט גוי שעשה מלבוש בשביל ישראל, והביאוֹ לו בשבת, מותר ללבשו, גם אם ידוע שגְּמָרו בשבת, כיון שלא עשאו אז כדי שישתמש בו הישראל כעת, אלא כדי להשלים מלאכתו. וכן מותר ליקח כלים ומלבושים מבית הָאֻמָּן בשבת ויום טוב {טו}. וכן גוי שיש לו חָנוּת שעושה מַנעלים וכדומה ומוכרם, מותר לישראל המכירו ליקח ממנו בשבת ולנעלם. ובלבד שלא יקצוץ עמו דמי הַמַּקָּח, וגם לא יהיו דברים שהובאו מחוץ לתחום{טז}: 

[ה] מותר להשאיל או להשכיר כל כלי לגוי אפילו בערב שבת, ואעפ"י שהגוי יעשה בהם מלאכה בשבת, מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים. ובלבד שיוציאם הגוי מביתו של־ישראל קודם כניסת שבת. ויש אומרים שכלים שעושים בהם מלאכה, כגון מחרישה וכלי אומנות, אסור להשכיר לו. דכיון שהוא נוטל שכר והשכירו בערב שבת, מִחֲזִי כאלו הגוי הוא שלוחו. אך ביום חמישי מותר לו להשכירו. ולהשאיל לו, גם לדעה זו מותר אפילו בערב שבת, ואפילו כלים שעושים בהם מלאכה. ובלבד שיוציאם מביתו קודם שבת וכנזכר לעיל. ואפילו אם מתנה עם הגוי שהוא ישאיל לו בעבור זאת כליו בפעם אחרת, מותר, ולא אמרינן בִּכְהַאיֵי גְּוַנָא דהוי כשכירות. וכן להשכיר לו כלים שאין עושים בהם מלאכה, מותר גם לדעה זו אפילו בערב שבת כשהגוי מוציאם קודם שבת{יז}: 

[ו] הא דמותר להשכיר כלים לגוי באופנים הנזכרים בסעיף הקודם, היינו דוקא כשאינו נוטל שכר־שבת בפני עצמו, אלא בהבלעה תוך שאר ימים. כגון שמשכיר לחדש או לשבוע, ואומר לו, בעד כל שבוע או בעד כל חדש, תתן לי כך וכך, או אפילו בעד כל שני ימים או כל שלושה ימים. אבל שכר־שבת בפני עצמו, אסור ליטול. ואפילו השכיר לו לשנה ומחשיבים ימים נפרדים, דהיינו שאומר, אני משכיר לך לשנה או לחדש, ובעד כל יום ויום תתן לי כך וכך, יש לימנע מליטול השכר המגיע על השבתות, אף על פי שאחר כך משלם הגוי בעד כל הימים בבת־אחת. ואסור ליטול שכר־שבת שלא בהבלעה אפילו בעד כלים שאין עושים בהם מלאכה, ואפילו בעד חדר לדור בו. ואיסור שכר־שבת הוא בין מגוי בין מישראל{יח}: 

[ז] כל דבר שאסור לישראל לעשותו, אסור לומר לגוי לעשותו, אעפ"י שאין הגוי מצווה על השבת. כי האמירה לגוי, אסורה משום שְׁבוֹת{יט}. ואפילו לרמוז לו לעשותו, בין בדיבור בין בתנועה, אסור. ואפילו לומר לו קודם שבת שיעשה בשבת, גם כן אסור. אבל לרמוז זאת, מותר. כמו־כן אסור לומר לגוי בשבת שיעשה לאחר השבת (ולרמוז, מותר כנז"ל). ודבר זה אין איסורו משום שְׁבוֹת, כיון שהמלאכה נעשית בשעת היתר, אלא משום שנאמר "ממצוא חפצך"{כ}, ולכן לצורך מצוה מותר (כדלקמן סימן ס"ו סעיף ה'){כא}: 

[ח] אפילו אם הגוי בא מעצמו לעשות איזו מלאכה בשביל ישראל, צריך הישראל למַחות בו{כב}. אכן גוי שרוצה להסיר הפחם מנרות של־ישראל, כדי שידלְקו יפה (ועיין לְקַמַּן סימן ס"ב סעיף ל"ז), או להדליק מנורה נוספת, אין צריך למחות בו, כיון שגם מקודם יכול היה לקרוא לאור הנרות או המנורה בדוחק. ולא עוד אלא שמותר באופן זה לרמוז לו שלא בלשון ציווי. כגון לומר, הבית חשוך, או האור אינו טוב. וכן מותר לומר לו, קשה לי לישן בגלל אור החשמל, והגוי יבין מאליו ויכבה. אבל לא יאמר בלשון ציווי, מדוע לא כיבית את האור בשבת שעברה, כדי שיבין לכבות עכשיו. וכן מותר לומר, חבל על ה"גאז" שדולק לחינם. וכל כיוצא בזה{כג}: 

[ט] אם רואה אדם שעלול הוא לבוא לידי הפסד מרובה, מותר לקרוא לגוי לשם, אף־על־פי שיודע בודאי שהגוי יתקננו, ואפילו במלאכה גמורה. ובלבד שיזהר הישראל שלא לומר לו שום רמז ציווי לתקן. אבל מותר לומר לפניו, כל מי שיציל, לא יפסיד שכרו{כד}: 

[י] דבר שאינו מלאכה גמורה ואינו אסור אלא משום שבוֹת, אם הוא צורך מצוה, או במקצת חוֹלִי, אעפ"י שלא חלה כל גופו (ועיין לקמן סימן ע' סעיף א' וסעיף ט"ו), מותר לומר לגוי לעשותו, שאינו אלא שְׁבוֹת דִּשְׁבוֹת. ועל פי זה נהגו לשלוח גוי בשבת להביא מַשְׁקִים או שאר דברים לצורך שבת אף במקום שאין עירוב, וכן ברשות הרבים שלִּ־זמנינו (עיין לקמן סימן ע"ה סעיף ד'). ואין להתיר אלא בשעת הדחק שאין לו מה לשתות, אבל לא בשביל תענוג בעלמא. ולומר לגוי להביא מחוץ לתחום, אפילו בדיעבד אסור בשבת מה שהביא (עיין לקמן סימן ע"ז סעיף ט"ו). ויש אומרים שהוא הדין במקום הפסד, כגון לטלטל סחורה (שהיא מוקצה) הנפסדת מן הגשמים, מותר על־ידי גוי. ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד מרובה או לצורך גדול{כה}: 

[יא] וכן במקום הפסד מרובה, אפשר לסמוך על דעת המקילים לומר לגוי שיאמר לגוי אחר שיעשה לו מלאכה בשבת. והוא הדין לצורך גדול, ובפרט מצוה דרבים כגון שנפסק אור החשמל בבית־הכנסת בליל שבת, ואינם יכולים להתפלל{כו}: 

[יב] בעת קור גדול בארצות הקרות, מותר לומר לגוי להסיק את התנור, או להדליק את ה"מזגן", מפני שהכל חולים אצל הצִּנָּה (עיין לקמן סימן ע' סעיף ט"ו). אבל אם אינו מוכרח כל כך, אין לעשות זאת{כז}. וכן בעת חום כבד, מותר לומר לגוי להפעיל את ה"מאוורר" או ה"מזגן", לצורך מי שהדבר קשה עליו מאד. וכן להפסיק את פעולתם, אם זה גורם לו נזק{כח}: 

[יג] אסור לשלוח גוי חוץ לתחום לצורך שמחת חתן וכלה. וכן בשביל קרובי המת, או בשביל ספדן (ועיין עוד להלן חלק חושן המשפט בהלכות ירושה){כט}: 

[יד] גוי המביא תבואה לישראל בחובו, והישראל נותן לו את המפתח לאוצרו, והגוי מודד ומונה לשם, מותר. מפני שהגוי במלאכת עצמו הוא עוסק, כי אין התבואה של־ישראל עד לאחר המדידה. ומותר לישראל לעמוד שם שלא יַטעה אותו, ובלבד שלא ידבר עמו כלל מן העסק. אבל אם הביא לו הגוי תבואה שלו, אסור לומר לו לפנותה לתוך אוצרו. ואפילו אם הגוי מעצמו רוצה לפנותה, צריך הוא למַחות בו. והוא הדין לכל דבר המוקצה{ל}: 

[טו] גוי העושה גבינה מחלב שלו, והישראל רואה את החליבה והגיבון, כדי שתהא מותרת באכילה לישראל (מחשש חֲלֵב בהמה טמאה) ויוכל לקנותה לאחר שבת, אף־על־פי שהגוי מתכוין בשביל הישראל למכרה לו, הרי זה מותר. כיון שהגבינה עדיין שלַּ־גּוי היא, ולטובת עצמו הוא עושה. ומותר לישראל אפילו לומר לו שיעשה, ואפילו בשבת. לפי שמותר לומר לגוי עשה מלאכתך, אפילו מגיע מזה ריוח לישראל{לא}: 

[טז] גוי שקנה סחורה מישראל, ובא בשבת לקחתה, יש למנעו אם אפשר{לב}: 

[יז] מי שיש לו "יאר־צייט" בשבת ושכח להדליק הנר של יאר־צייט{לג}, יכול לומר לגוי בין־השמשות שידליק, אבל לא בשבת{לד}:

הדפס

עוד ב'אורח חיים - שבת'

  1. לעמוד הבא
  

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: [email protected]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מיני תבלין וקליות
מנויים לחיים
פעולת צדיק
מצות טעמו וראו

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: [email protected]  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

עבור לתוכן העמוד