-
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.

פרשת השבוע

 

 

הוצאת פעולת צדיק

כשרות בד"צ פעולת צדיק

אור ההלכה
ת"ת עטרת חיים
מועדי השם
מנויים לחיים
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
פעולת צדיק
ישיבת פרי עץ חיים
ארגון ובנה
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
336 אורחים

סימן נ"ט - הלכות הקידוש והסעודות בלילה וביום

מספר צפיות: 1900

[א] מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר{א} זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שְׁבָח וקידוש. וצריך לזכרו בכניסתו וביציאתו. בכניסתו, בקידוש. וביציאתו, בהבדלה. וחכמים תיקנו שתהא זכירה זוֹ על כוס יין, בין בכניסתו בין ביציאתו{ב}. ואסמכתא לדבר, מפסוק {ג} זכרוֹ כיין לבנון, וכן{ד} נזכירה דודיך מיין{ה}: 

 

[ב] בצאתם מבית־הכנסת עטופים בטליתותיהם{ו}, ילכו תכף ומיד בששון ובשמחה לבתיהם. ולא יסיחו דעתם מקדושת היום אפילו רגע אחד, בפרט לעת כזאת אשר מלאכי עליון משני צדדיו שלָּ־אדם, והשכינה למעלה מהם. ובכניסתו לבית, יאמר לבני־ביתו שבת שלום (ועיין לקמן סעיף י"ז), בקול־רם ובשמחה. ובַכְּניסה למקום הסעודה, המנהג לומר מיד בעמידה, שלום עליכם מלאכי וכו' (ויש מוסיפים לומר גם־כן פסוקי אשת חיל. ובשאמי יש האומרים בקשת רבון כל העולמים וכו', אשת חיל, ופיוט אזמר בשבחין, ומאמר מהזוהר). וטוב לברך {ז} את בניו ובנותיו, ויניח יד ימינו על ראשו של־כל אחד מהם{ח}: 

[ג] וזהו סדר קידוש הלילה לפי מנהגינו. מחזיק בעל־הבית הכוס בידו (ועיין לעיל סימן ל"ג סעיף ג' אופן אחיזתו) מעומד, וכולם גם־כן עומדים (כדלקמן סעיף ט"ו), ושומעים ומכוונים לְמַה שהוא אומר, כוס ישועות וגו'{ט}, מזמור לדוד י"י רועי וגו', יום הששי ויכולו וגו'. סברֵי מרנן{י}, ועונים לְחַיֵי. ומברך בורא פרי הגפן, וברכת אק"ב ורצה בנו וכו' בא"י מקדש השבת. ויושב ושותה{יא} (ואחריו טועמים כולם, כדלקמן סעיף י"א). וראוי שלא יתחיל לשתות עד שיכלה אמן מפי רוב השומעים{יב}: 

[ד] מותר לקדש ולאכול אף על פי שעדיין אינו לילה{יג}. וטוב להמשיך באכילה עד הלילה ממש, שיהיה עיקר הסעודה בלילה דוקא{יד}. ומשהגיע בין־השמשות, אסור לטעום כלום, ואפילו מים, לפני הקידוש. ואם קיבל עליו שבת מבעוד יום, אסור אפילו עדיין היום גדול{טו}: 

[ה] מצוה לקדש על יין ישן (דהיינו שעברו עליו לפחות ארבעים יום), ומצוה לברור יין יפה. ואם אפשר יש להדר שיהיה אדום{טז}. ובמקום שאין מצוי יין כשר כראוי, או אינו יכול לשתותו, אפשר לקדש אפילו על מֵי־צמוקים שרויים (או מיץ־ענבים). ואם אין יין, מקדש על הפת, ולא על שאר משקין {יז}. דהיינו שנוטל ידיו תחילה, ומברך על נטילת ידים, ואח"כ אוחז הפת (לחם־משנה) בידיו, ואומר תחילה מזמור לדוד י"י רועי וגו' (ואינו פותח כוס ישועות וגו'{יח}) יום הששי ויכולו וגו' (ואינו אומר סברי מרנןיח}) ומברך המוציא לחם מן הארץ ואינו בוצע, עד שמברך אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו וכו' מקדש השבת, ואח"כ בוצע{יט}: 

[ו] גם הנשים חייבות בקידוש. על כן צריכות לשמוע היטב את הקידוש, ולענות אמן (אבל אין לומר ברוך הוא וברוך שמו, ועיין לעיל סימן ו' סעיף ט"ז). וקטן אפילו הוא בן שלש־עשרה שנה, אם אין ידוע שהביא שתי שערות, אינו מוציא את האשה ידי־חובתה, ולכן תקדש האשה עצמה. ואם אינה יודעת, תאמר עם הקטן מלה במלה{כ}. ואשה ששומעת את הקידוש מבעלה או מאיש אחר, אלא שהיא אינה מבינה לשון הקודש, המנהג להקל. אמנם יותר טוב שתאמר אחרי המקדש מלה במלה בלחש, כיון שיש אומרים שבאופן זה אינה יוצאת ידי חובה בשמיעה{כא}. אם נזדמנו כמה משפחות בבית אחד, מנהגינו שהגדול שבהם מקדש לכולם{כב}: 

[ז] יין שהִחְמיץ, אין מקדשין עליו. וכן יין שיש לו ריח רע אף על פי שלא החמיץ אלא ריחו וטעמו יין שמברכין עליו בורא פרי הגפן, רק שמסריח קצת מחמת שהיה בכלי מאוס, אין מקדשין עליו, וכן יין שנשאר מגולה כמה שעות (אף־על־פי שבזמנינו אין מקפידים על גילוי משקין כדלהלן בחלק יורה־דעה סימן קל"ט סעיף ה'), אין מקדשין עליו, משום{כג} הקריבהו נא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ או הֲיִשָּׂא פניך. ואפשר להכשירו ע"י סינון במסננת או בבגד, וישפכנו בנחת כדי שאם יש ארס או דבר מאוס לא יתערבב, ויצא דרך המסננת. וטוב להוסיף ולבטלו אחר הסינון חד בתרי לכל הפחות, ביין שלא היה מגולה. ויין שיש בו קְמָחִים, דהיינו גרגרים לבנים דקים דומים לקמח, מותר לקדש עליו, וטוב לסננו. אבל אם יש עליו קרום לבן, אין מקדשין עליו, דמסתמא פג טעמו{כד}: 

[ח] מותר לקדש על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש. אך יש אומרים שאין לקדש עליהם, כיון שאינן ראויים לנסך על־גבי המזבח. על כן אם אפשר יש להדר אחר יין אחר{כה}: 

[ט] הכוס, צריך להיות שלם ונקי. וכל דיני כוס של־ברכת־המזון (כדלעיל סימן ל"ג סעיפים ב' ג') ישנם גם בכוס של־קידוש, בין בלילה בין ביום. וכן בכוס של הבדלה {כו}: 

[י] בשעת הקידוש בין בלילה בין ביום צריך שהלחם יהיה מכוסה במפה{כז}, זכר למן שהיה מכוסה בטל מלמטה ומלמעלה. ולכן אַפילו אם הוא מקדש על הלחם (כדלעיל סעיף ה') טוב שיהיה מכוסה אז{כח}: 

[יא] המקדש ישתה מן הכוס לכל הפחות כמלוא לוגמיו (דהיינו רוב רביעית) בלי הפסק. ומצוה מן המובחר שיטעמו כל המסובין מעט. ובדיעבד אם בין כולם טעמו כשיעור מלוא לוגמיו, שתיית כולם מצטרפת, בתנאי שלא שהו יותר מכדי אכילת פרס{כט}. מי שאינו שותה יין מחמת נדר או מחמת שמזיק לו וכדומה, יש אומרים שאסור לו לקדש על היין על סמך שישתו המסובין, אם הם יודעים לקדש בעצמם{ל}: 

[יב] יין של־קידוש לפי שהוא מצרכי הסעודה, אינו טעון ברכה לאחריו, שברכת־המזון פוטרַתּוּ. וגם על היין שבתוך הסעודה אינו צריך לברך, שנפטר בברכת בורא פרי הגפן שבקידוש{לא}. ובמקומותינו שאין רגילים לשתות יין בתוך הסעודה, צריך לברך, אלא אם כן היתה דעתו לכך מתחילה {לב}: 

[יג] קידש על הכוס כי היה סבור שהוא יין, ואחר כך נמצא שהוא מים או שאר משקה, יחזור ויברך בורא פרי הגפן על יין, וכן ברכת אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו וכו'. ואם עמד לפניו יין על השלחן, או על הכסא וכיו"ב, והיה דעתו לשתות ממנו גם בתוך הסעודה, אינו צריך לחזור ולקדש שנית, דהוי כאלו קידש על כל היין המוכן לפניו, וישתה ממנו מיד כמלוא לוגמיו. ואם לא היה יין לפניו על השלחן וכיו"ב, אבל היה יין בבית והיה דעתו לשתות ממנו בתוך הסעודה, אינו צריך לברך עליו בורא פרי הגפן, אלא אשר קידשנו וכו', ובתנאי שלא הפסיק בדיבור. ואם היה הכוס של שכר או משקה אחר שהוא חֲמַר־מדינה (עיין לקמן סימן ס"א סעיף י'), בכל אופן אינו צריך לקדש שנית, אלא יברך שהכל וישתה{לג}: 

[יד] גם ביום קודם סעודת שחרית, צריך לקדש על הכוס, דהיינו שמברך עליו בורא פרי הגפן, וזהו הנקרא קידושא רבא. אלא שנוהגים להקדים תחילה, כוס ישועות וגו' מזמור לדוד י"י רועי וגו' אם תשיב משבת רגליך וגו'. והנשים חייבות גם בקידוש זה{לד}. וכן אסור לטעום כלום ואפילו מים קודם קידוש זה כמו בקידוש הלילה{לה}. (והנשים נוהגות להקל בטעימה{לו}, ויש להן על מה לסמוך, אבל טוב להחמיר בפרט כשכבר התפללה{לז}). ובמקום שאין יין מצוי, מקדשין על שכר או משקה אחר שהוא חמר־מדינה{לח}: 

[טו] מנהגינו לומר קידוש הלילה מֵעוֹמֵד, מתחילתו ועד סופו. וגם כל בני־הבית עומדים{טל}. וביום, מִיּוֹשֵב. ויש נוהגים לעמוד גם ביום{מ}. וטוב לקבל הכוס בשתי ידיו, והנותן יתננו לו בשתי ידיו, ואח"כ יחזיקנו המקדש ביד ימינו בלבד. וקודם שיתחיל הקידוש, ראוי על־פי הקבלה למזוג לתוך הכוס שלוש טיפות של־מים זו אחר זו להגביר החסד (הרמוז במים שהם בגוון לבן) על הדין (הרמוז ביין שגוונו אדום){מא}: 

[טז] בין בלילה בין ביום, אין קידוש אלא במקום סעוֹדה. שנאמר{מב} וקראת לשבת עונג, ודרשו רִבותינו ז"ל{מג} במקום שאתה קורא לשבת, דהיינו הקידוש, שם תהא עונג, דהיינו הסעודה. ואם קידש בבית זה ואוכל בבית אחר, אפילו אם בשעת קידוש היה בדעתו כן, אינו יוצא ידי קידוש{מד}. ודעת כמה פוסקים שאם לא אכל מיד לאחר הקידוש, גם כן לא יצא ידי קידוש{מה}. ואעפ"כ המנהג (בכל שלושת הסעודות) להקדים לאכול מיני פירות וקליות ולשתות יין או יי"ש, ואומרים בִּנְתַּיִים שירות ותושבחות מעניין שבת (ויש המוסיפים ללמוד במדרשים ובמפרשים מעניין הפרשה, או במשנה מסכת שבת), ורק אחר־כך נוטלים ידיהם וסועדים{מו}. ויש מקומות שעושים כל זה אחרי ברכת המזון{מז}: 

[יז] המנהג ששירי שבת הם מיוחדים, ובדרך כלל מוזכר בהם בפירוש ענייני יום השבת. וגם נעימותיהם של־שירי שבת הן כבדות ומתונות, כדי שלא לעורר ריקוד שהוא אסור בשבת (כדלקמן סימן ס"ג סעיף ה'){מח}. והפוגש את חבירו בשבת, הן בלילה הן ביום, אומר לו שבת שלום. והלה עונה, עליך (ועלינו) ועל כל ישראל. (או, שבת שלום ומבורך). וכן המסובין יחד בליל שבת, אומר קודם ששותה יין או יין שרוף, שבת שלום. ועונים, עליך (ועלינו) ועל כל ישראל. ובסעודה שנייה אומר, שבת טוב ומבורך. ועונים, עליך וכו'. ובסעודה שלישית, שבת שלום טוב ומבורך. ועונים, עליך וכו'. אבל דרך־כלל נוהגים שלא לחלק בין הסעודות, אלא תמיד אומר שבת טוב ומבורך. ועונים, עליך וכו'{מט}: 

[יח] כשיש מילה, מָלין אחרי תפילת מוסף וכו' ועלינו לשבח ואדון עולם{נ}. והמברך שָׁם על הכוס ועדיין לא קידש, ישתה ממנו (אחרי ברכת אשר קידש ידיד וכו' תשתלח אסותא וכו' קיים את הילד וכו'{נא}) שיעור רביעית, שעל־ידי־זה נחשב לו קידוש במקום סעודה{נב}. ואם אוכלים שם אח"כ פת הבאה בכִסנין שיעור כזית לפחות, נחשב קידוש במקום סעודה לכל הנמצאים שם (אבל פירות ואפילו תבשיל של־אורז, אינו מועיל{נג}). ובאופן זה, גם המברך על הכוס של־מילה אינו צריך לשתות רביעית, אלא די במלוא לוגמיו כרגיל{נד}. ולכן טוב שיאמר תחילה הפסוקים שנוהגים לומר קודם הקידוש (כדלעיל סעיף י"ד), כדי שיתנו כולם אל ליבם שזהו גם־כן קידוש{נה}: 

[יט] בשעת הצורך מותר לטעום אחרי תפילת שחרית קודם תפילת מוסף. ובלבד שיקדש תחילה וישתה רביעית יין. וטעימה, היינו פת עד כביצה ולא יותר. ופירות, אפילו הרבה כדי לסעוד את הלב. וכן תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן אפילו הרבה, כיון שאינו יוצא בו ידי חובת סעודה. ופת כסנין כגון עוגות וכיו"ב, כל שאין בהם שיעור קביעות סעודה (עיין לעיל סימן ל"ד). ויש אומרים שאין צריך לקדש קודם, כי לדעתם אין חלה חובת קידוש עד אחרי תפילת מוסף, וכן נהגו. ואעפ"כ ראוי להחמיר ולקדש{נו}: 

[כ] כל אדם מישראל, בין איש בין אשה, חייב לאכול בשבת שלוש סְעוֹד–וֹת. אחת בלילה, ושתים ביום. וחייב לאכול בכל סעודה פת (שיעור כביצה לכתחילה, ואם אי אפשר די בכזית {נז}) אפילו בסְעוֹדָ–ה שלישית. והחכם עיניו בראשו שלא למלאות כרסו בסעודת שחרית, ובפרט בימי החורף הקצרים, כדי שיוכל לקיים מצות שלוש סעודות. ואם אי אפשר כלל לאכול בסעודה שלישית פת ממש, יאכל לכל הפחות פת כסנין, או שאר מאכל העשוי מחמשת מיני דגן שמברכין עליו בורא מיני מזונות. ואם גם זאת אי אפשר, יאכל על־כל־פנים דברים שדרך ללפת בהם את הפת, כגון בשר ודגים וכיוצא בהם. ואם גם זאת אי אפשר, יאכל על־כל־פנים פירות{נח}. וזמן סעודה שלישית הוא משיגיע זמן מנחה גדולה, דהיינו משש שעות ומחצה ואילך {נט}. ועדיף לעשותה אחרי תפילת מנחה{ס}, וכן המנהג {סא}. (ואם כבר שקעה החמה, עיין לקמן סימן ס"א סעיף ו'): 

[כא] כיון שצריך לאכול לסעודות שבת דוקא פת כמו שנתבאר בסעיף הקודם, אין יוצאין ידי חובה בפת הבאה בכִסנין או בככרות לחוח (עיין לעיל סימן ל"ד סעיף י"א), אלא אם כן קבע עליהם סעודתו, שאז ברכתם המוציא. אבל בכובאנה (עיין שם סעיף י') אין יוצאין ידי חובה גם אם קבע סעודתו עליה, ואפילו נתבשלה ללא שמן, מפני שגם אז ברכתה בורא מיני מזונות. אלא יברך תחילה המוציא על פת גמורה, ויאכל ממנה לכל הפחות כזית, ואחר־כך ימשיך לאכול כובאנה בלא ברכה ראשונה, כי נפטרת בהמוציא מאחר שבאה עכשיו להשׂביע. וברכת המזון שלבסוף, גם כן פוטרת הכל{סב}: 

[כב] בכל סעודה חייב לברך על שתי ככרות שלמות. ואוחז שתיהן בידו זו על גבי זו בשעת ברכת המוציא (וראוי שיהיו אחוריהן פנימה, ופניהן חוצה) ובוצע אחת מהן. ובליל שבת ויום טוב, בוצע מהתחתונה (וטוב להניחה קרוב אליו יותר מהעליונה, כדי שלא יצטרך להעביר על המצוה). וביום מהעליונה {סג}. ואם אין לו ככר שני, יכול להשאיל משְּׁכֵנו, או ליקח מוקפא{סד}. ואפילו אוכל כמה סעודות, צריך לכל סעודה שתי ככרות שלמות{סה}. והמנהג שבעל־הבית לבדו מברך על לחם משנה, וכולם שומעים ומכוונים, ובוצע ומחלק לכולם {סו}. ואינם רשאים לטעום, עד שיטעום הוא{סז}. וסדר חלוקת הבציעה למסובין, הוא כמו שנתבאר לעיל סימן כ"ח סעיף י': 

[כג] אם עדיין לא קרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום (כדלעיל סימן נ"ד סעיף י"ב), לא יאכל בשבת בבקר עד שיקראנה. ואם לא קראה קודם האכילה, יקראנה על־כל־פנים קודם המנחה. וּבְדִיעֲבַד, עד סוף יום שלישי, ולכל המאוחר עד שמחת־תורה{סח}: 

[כד] אסור להתענות בשבת לשם תענית, אפילו זמן קצר. ואפילו שלא לשם תענית, אסור על־כל־פנים להתענות עד חצות. וכן אסור להצטער חס ושלום על איזו צרה רחמנא ליצלן, אלא יבקש רחמים מבעל הרחמים{סט}. ונוהגים שהחזן כשאומר מי שברך לחולה, מוסיף וישלח לו רפואה שלימה בכלל חולי עמו בית ישראל וכו'{ע}: 

[כה] מצוה להרבות בפירות ומגדנות ומיני ריח, כדי להשלים מאה ברכות. ומצוה לענגו בכל דבר שהוא לעונג לו, שנאמר {עא} וקראת לשבת עונג. ויישן אחרי סעודת שחרית, בפרט אם הוא רגיל לישן בימות החול{עב}. אבל אל יאמר, אישן מפני שאני צריך לעשות מלאכה בלילה או ללכת בדרך{עג}: 

[כו] בפרשת שבת נאמר{עד} ויקהל משה, ודרשו רבותינו ז"ל{עה} למה נאמר בפרשה זו ויקהל, ולא נאמר כן בכל התורה כולה. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, רד ועשה לי קהילות גדולות בשבת, כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך, להקהיל קהילות בכל שבת וללמד תורה ברבים. עוד אמרו {עו} לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל, אלא לעסוק בהם בתורה. כי הרבה אנשים טרודים כל ימי החול במלאכתם, ואין להם פנאי לעסוק בתורה בקביעות. ובשבת ויום טוב שהם פנויים ממלאכתם, יכולים לעסוק בתורה כראוי. לפיכך בעלי מלאכות ובעלי־בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימות השבוע, מחוייבים המה יותר לעסוק בתורה ביום שבת־קודש, איש איש כפי השגתו ויכלתו{עז}. וישתדל מי שחָלק לו השי"ת בינה, לחדש איזה חידוש בתורה. ואם אֵי אִפשר לו לחדש, ילמוד בספרים אשר לא למד בהם עד כה{עח}: 

הדפסשלח לחבר

עוד ב'אורח חיים - שבת'

  1. לעמוד הבא

 

 
 


 

 

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: or@shtaygen.co.il

 

 

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

שר שלום קשת
ארז יחיאל

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: yad@maharitz.co.il  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד