-
ספר שולחן ערוך המקוצר
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו.
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
1140 אורחים

סימן ס"א - הלכות תפילת ערבית במוצאי שבת,והלכות הבדלה, וסעודה רביעית

מספר צפיות: 8021

[א] בין מנחה של־שבת לערבית מוצאי־שבת, המנהג שלא לקבוע לימוד בבתי כנסיות ובתי מדרשות{א}. ואחרי סעודה שלישית קודם ערבית, נוהגים לומר תְּמָנְיָא אַפֵּי (שהוא פרק קי"ט בספר תהלים) וט"ו שירי המעלות. ואם יש עוד פנאי, אומרים מזמורים נוספים (כגון מכתם לדוד שמרני אל וגו'{ב}, תפלה לדוד שמעה י"י צדק וגו'{ג}, לדוד ברוך י"י צורי וגו' {ד}, לדוד י"י אורי וישעי וגו'{ה}) כל מקום לפי מנהגו{ו}. ואומר אחר־כך שליח ציבור חצי קדיש בשאמי{ז}. ולפי מנהג הבלדי מסיימים ר' חנניא בן עקשיא, ואומר קדיש דרבנן שהוא דעתיד{ח}. וכשחל יום טוב במוצאי שבת, אין נוהגים לומר מזמורי תהלים הנז"ל קודם ערבית{ט}: 

 

[ב] מאחרים תפילת ערבית במוצאי־שבת, כיון שחובה להוסיף מחול על הקודש. וצריך ליזהר שלא לעשות מלאכה, עד שייראו שלושה כוכבים. ומן הדין סַגֵ– י בשלושה כוכבים בינונים, אך אין להקל בכך, כיון שאין אנו בקיאים, לכן צריכים להיות קטנים. וגם צריך שלא יהיו מפוזרים, אלא רצופים, כדי להוסיף מן החול על הקודש (כדלעיל סימן נ"ז סעיף א'). והוא כשלושים וחמש דקות אחרי שקיעת החמה (ר"ל התכסותה מן העין){י}: 

[ג] אומרים בתפילה הבדלה בחונן הדעת (דהיינו לפי נוֹסַח הבלדי, ואתה הבדלת בין קודש לחול וכו'{יא}. ולפי נוֹסַח השאמי, אתה חוננתנו וכו'{יב}). ואם שכח ולא אמר, אם נזכר קודם שאמר את השם מן הברכה, אומרו במקום שנזכר, וגומר ואומר וחננו וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, יסיים את הברכה חונן הדעת, ולא יחזור, ואף לא יאמרנה בתוך ברכת שמע קולינו, או באלהי נצור, שהרי יבדיל אחר־כך על הכוס. רק יזהר מאד שלא לטעום כלום ושלא לעשות שום מלאכה, קודם שיבדיל על הכוס. (ויכול לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ויעשה מלאכה, כדלקמן סעיף ח'). ואם טעם, צריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפילתו, ואחר־כך יבדיל גם על הכוס. אבל אם עשה מלאכה (וכן אם עישן סיגריה{יג}), אינו צריך לחזור ולהתפלל{יד}: 

[ד] אחרי שמונה עשרה, אומר ש"צ חצי קדיש. ואחר־כך אומרים הקהל יחדיו ויהי נועם, לפי שהוא מזמור של־ברכה שבו בירך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן, והקמתו היתה ביום ראשון. ונוהגים לאמרו מעומד לכבוד הנועם העליון, ולכל הפחות יעמדו בפסוק ויהי נועם{טו}. ורבים נוהגין לכפול את הפסוק האחרון, שהוא אורך ימים וגו'. אחר־כך אומרים סדר קדושה והתחנונים שאחריו, כפי המבואר לעיל סימן כ"ד סעיף ג', אלא שאין ש"צ מתחיל ובא לציון גואל וגו', רק מן ואתה קדוש וגו'. ואחר־כך אומר קדיש תתקבל. ומנהג השאמי שאם חל יום טוב בשבוע הבא אפילו בערב שבת, אין אומרים ויהי נועם, אלא מתחיל ש"צ אורך ימים וגו' ואחר־כך ואתה קדוש. דכיון שאומרים בויהי נועם ומעשה ידינו כוננהו, צריך שיהיו כל ששת הימים ראויים למלאכה. ומנהג הבלדי לומר תמיד ויהי נועם, זולת כשחל יום טוב ביום ראשון. ויום טוב שני שֶׁלַּ־גָּלִיּוֹת נידון כיום חול לעניין זה, מפני שאנו בקיאים בקִיבּוּעא דירחא. דכיון שבזוהר הקדוש {טז} מבואר הטעם לאמירת ויהי נועם משום שבמוצאי שבת נפקי כל סטרי דשמאלא ובעיין לשלטאה על עלמא, ואנו אומרים ויהי נועם וסדר קדושה לאשתיזבא מינייהו, וּמַתְעֲרִין עלן ההוא נועם עילאה וכו', אם כן הכרח הוא לאמרו גם כשחל יום טוב באותו שבוע. וצריכים להאריך בכל זה, כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנָּם, כי ממתינים להם עד שישלימו בבית־הכנסת האחרונה שבישראל את סדריהם, ואז מכריז דּוּמָה ואומר{יז} ישובו רשעים לשאולה, אחרי שבשבת היה גם להם מנוחה{יח}: 

[ה] בגמר התפילה, מבדיל שליח ציבור בבית־הכנסת, כדי להוציא את מי שאין לו יין. אבל מי שיש לו יין, יותר טוב שיכוין שלא לצאת אז ידי חובתו, כדי שיבדיל אחר־כך בבית להוציא את בני־ביתו{יט}. והנשים גם־כן חייבות בהבדלה, על כן ישמעו היטב את הברכות מאיש שעדיין לא יצא ידי חובתו{כ}. אבל מי שהבדיל כבר, יכול להבדיל בשביל בניו שהגיעו לחינוך להוציאם ידי חובתם, וכל־שכן בשביל איש או אשה שאינם יודעים להבדיל. וכשמברך על הבשמים, צריך גם הוא להריח בהם, שלא יהא חשש ברכה לבטלה{כא}. ומכל מקום את ברכת מאורי האש, לא יברך שנית. אלא הם יברכו לעצמם {כב}. ואשה שיודעת להבדיל בעצמה, ואין לה איש שעדיין לא יצא ידי חובת הבדלה שתשמע ממנו, תבדיל היא, ותאמר כל הברכות ואפילו מאורי האש{כג}, ותשתה כדין{כד}: 

[ו] כיון שהגיע בין השמשות, דהיינו ששקעה החמה, אסור לאכול או לשתות שום דבר חוץ מן המים (ועיין בסעיף הבא) עד שיבדיל. אך מי שמאריך בסעודה שלישית אפילו עד תוך הלילה, מותר, כיון שהתחיל בהיתר{כה}. ומותר לשתות אז גם מכוס של־ברכת־המזון, מפני שהוא גם כן שייך לסעודה, ואף לדידן דקיימא לן כהפוסקים הסוברים (כדלעיל סימן ל"ג סעיף א') דברכת־המזון אינה טעונה כוס{כו}. ויש מהפוסקים שמקילין אפילו להתחיל סעודה שלישית אחרי השקיעה (כל שאינו ודאי חָשֵׁכָה), כיון שהוא לצורך מצוה{כז}: 

[ז] אף על פי שמותר לשתות מים אחרי שקיעת החמה כמו שנתבאר בסעיף הקודם, זהו מן הדין לפי דעת רוב הפוסקים. אבל יש אוסרים, וסוברים שמי ששותה מיתתו באַסְכְּרָה רח"ל {כח}. ומטעם זה נוהגים שלא להניח אפילו לתינוקות, לאכול שום דבר או לשתות אפילו מים משעת גמר סעודה שלישית, עד שיבדיל. שאעפ"י שהם אינם בני־חיוב, מכל מקום מפני שהוא עניין סכנה נזהרים. ובמקום דוחק שאי אפשר להימנע, נוהגין ליתן להם לשתות דוקא על השלחן ולא חוצה לו, כל זמן שעדיין לא בירכו ברכת המזון{כט}: 

[ח] גם מלאכה אין לעשות קודם הבדלה, אפילו חפָצים האסורים מדרבנן (שיתבארו בס"ד לקמן סימן ס"ו). והנשים שצריכות להדליק את האור קודם הבדלה, והן הרי אינן מתפללות ערבית (עיין לעיל סימן י"א סעיף י"ח), יאמרו תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלא הזכרת השם. והוא הדין לאנשים שצריכים לעשות איזו מלאכה ולא הבדילו בתפילה. ואם חל יום טוב ביום ראשון, יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" {ל}: 

[ט] מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר אפילו לישראל שכבר הבדיל בתפילתו, שיעשה לו מלאכה, כגון להדליק ולבשל. ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתו, אף על פי שאחר־כך הוא מזכיר עדיין של־שבת בברכת המזון{לא}: 

[י] במקום שאין נמצא יין, אפשר להבדיל על שכר, או שאר משקה שהוא חֲמַר־מדינה{לב}, כגון "בירה" לבנה, "ערק", או "קוניאק". אך חלב, תה, קפה, מי "גזוז", "סודה", בירה שחורה ומיני מיצים הנהוגים בזמנינו, אינם נחשבים חמר־מדינה {לג}. וכן אין מבדילים על פת{לד}: 

[יא] אין מוזגין מים לתוך כוס של־הבדלה, לא בתחילה ולא בסוף{לה}. ויש אומרים שימלא את כוס־ההבדלה על כל גדותיו עד שישפך קצת ממנו, לסימן ברכה{לו}. ואין אנו נוהגים כן, ואדרבה הרבה פוסקים אוסרים זאת מטעם ביזוי והפסד משקין{לז}. אמנם יש נוהגים להשאיר מעט בכוס לשפכו ולכבות בו את הנר. וכן יש נוהגים להעביר ממנו בין עיניהם וכיו"ב, לחיבוב מצוה{לח}: 

[יב] על הבשמים, יברך הברכה הראויה להם. דהיינו אם הוא מין עץ, בורא עצי בשמים. ואם הוא מין עשב או ירק, עשבי בשמים. ואם הוא מין אחר, מיני בשמים{טל} (וכמבואר לעיל סימן מ"ד). ועדיף לברך על ההדס, שהוא מעולה מכל הבשמים, ובפרט על הדס של־לולב, שהואיל ונעשתה בו מצוה אחת, תיעשה בו מצוה נוספת{מ}. אמנם בזמנינו מצויים הרבה מיני הדסים שאין להם ריח טוב שנהנים ממנו, אפילו כשמוללים אותם בידים. על כן ינסה תחילה את ריחם קודם ההבדלה בלא לברך, ואם אין להם ריח טוב יברך על מין בשמים אחר. או יצרף להדס מין עץ נוסף, ויברך על שניהם{מא}. ואין מְחַזְּרִין אחרי הבשמים{מב}, וכן אחרי הנר{מג}, דהיינו שאין צריך לעשות השתדלות מרובה להשיגם{מד}: 

[יג] מצוה מן המובחר שיהא הנר משעוה של־כמה נרות קלועות יחד, שהיא הנקראת אֲבֻקָּה. ואם אין לו, יברך על שתי נרות אחרות, או שני "גפרורים", שיתקרבו יחד בשלהבת שתהא אבוקה{מה}. ואין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו, דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להבחין בין מטבע של־מדינה זו, למטבע של־מדינה אחרת{מו}. ונוהגים לכפוף האגודל לתוך אצבעות יד ימין מבפנים, וכופפים עליו ראשי ארבע האצבעות שלא תיראה פנימיות האצבעות, ומסתכלים כך על הציפרניים לאור הנר, ומבחינים בין צפורן לבשר{מז}. ואין לברך על אור החשמל. ובעת ההסתכלות בנר, יש מחמירים לכבות את אור החשמל שבבית{מח}: 

[יד] סוֹמֶא, אינו מברך על הנר{מט}. ומי שאינו מריח, לא יברך על הבשמים{נ}: 

[טו] אם לאחר שבירך על היין, נתכוון לברך על הבשמים שאוחז בידו, אלא שטעה בלשונו ואמר בורא מאורי האש, ותוך כדי דיבור נזכר וסיים בורא עצי בשמים, עלתה לו הברכה לבשמים, ויברך אחר כך על הנר. אבל אם נתכוון בברכתו על הנר, עלתה לו על הנר, ויברך אחר־כך על הבשמים, שאין הסדר מעכב{נא}: 

[טז] קודם ההבדלה נוהגים לומר תחינות ובקשות על ימי השבוע הבא, וכן אומרים פיוטים ללוות את השבת ביציאתה דרך כבוד, כדרך שמלווין את המלך ביציאתו מן העיר. ומזכירים אליהו הנביא, ומתפללים שיבא ויבשר לנו הגאולה. לפי שאין אליהו בא בערב שבת, שלא לבטל את ישראל מלעסוק בצרכי השבת. וגם בשבת אין מתפללים שיבא, כיון דְּמִסַּפְּקָא לַן דלמא יש תחומין למעלה מעשרה, ואינו יכול לבא בשבת. על כן לאחר שעבר השבת שיכול לבא, אנו מתפללים שיבא לבשרנו. ועוד, מפני שבכל מוצאי שבת, אליהו נכנס לגן־עדן ויושב תחת עץ החיים, וכותב זָכִיּותיהם של־ישראל המשמרים את השבת, ולכן מזכירים אותו אז לטובה{נב}. ואחרי ההבדלה, אומרים ויתן לך האלהים וגו' ופסוקים נוספים של־ברכה והצלחה, לסימן טוב מתחילת השבוע{נג}: 

[יז] וזהו סדר ההבדלה לפי מנהגינו. מחזיק הכוס בידו הימנית (ועיין לעיל סימן ל"ג סעיף ג' אופן אחיזת הכוס) מיושב, וכן כולם יושבים{נד} ושומעים ומכוונים{נה} (וטוב שיחזיק כבר מעתה את הבשמים בידו השמאלית{נו}), ופותח ואומר, אל י"י ויאר לנו וגו'. ויש מקדימים לזה, כוס ישועות אשא וגו' {נז}. ואחר־כך אומר, סברי מרנן וכו'. ומברך ארבע ברכות שסימנם יבנ"ה, י'ין ב'שמים נ'ר ה'בדלה. תחילה בורא פרי הגפן (או שהכל נהיה בדברו, אם הוא חמר־מדינה כדלעיל סעיף י'). ואחר־כך מעביר היין לשמאלו{נח} ונוטל הבשמים בימינו{נט}, ומברך בורא עצי (עשבי, מיני) בשמים, ומריח אחרי הברכה {ס}. וכן כל השומעים מריחים. ומברך בורא מאורי האש, בעוד הכוס בשמאלו{סא}, ומסתכל על הציפרניים (כמבואר לעיל סעיף י"ג) אחרי הברכה{סב}. וכן כל השומעים מסתכלים. ומחזיר הכוס לימינו, ואת הבשמים אינו חוזר ליטול{סג}, ומברך המבדיל בין קודש לחול וכו'. ושותה כמלוא לוגמיו, ומטעים לכל בני־ביתו{סד}. חוץ מהנשים שאינן טועמות כלל מכוס ההבדלה{סה}: 

[יח] מי שאפשר לו, יקיים סעודת מוצאי שבת בפת ותבשיל חם. ויסדר שלחנו יפה, כדי ללוות את השבת. ומי שאי אפשר לו לאכול פת, יאכל לכל הפחות מיני מזונות, או על־כל־פנים פירות{סו}. וגם הנשים צריכות לקיים סעודה זאת{סז}. אמנם יש נוהגים להקל כדעת האומרים שאם נמשכה סעודה שלישית עד אחרי חשיכה, אין צריך לאכול עוד סעודה רביעית במוצאי שבת{סח}. ויש נוהגים להקל בה לגמרי, שסומכים על דעת האומרים שאין סעודה זו חובה אלא למצוה מן המובחר{סט}. ומכל מקום ראוי להחמיר, כי לדעת הרבה פוסקים היא חיוב גמור. ועצם יש באדם ונִסְכּוֹי שמו, שאינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת, וממנו יחיה לתחָיית המתים{ע}: 

[יט] שכח או נאנס ולא הבדיל במוצאי שבת, יש אומרים שצריך להבדיל עד סוף יום שלישי, אלא שלא יברך אז על הבשמים והנר, רק בורא פרי הגפן והמבדיל. ולאחר יום שלישי, דעתם שאינו יכול להבדיל עוד. והטעם כי שלושה ימים הראשונים של־שבוע נחשבים ימים שלאחר שבת והרי הן בכלל מוצאי שבת, מה שאין כן שלושה ימים האחרונים נחשבים ימים שלפני שבת הבאה, ואין להם עניין לשבת שעברה. ומכל מקום לכתחילה יקדים להבדיל ביום ראשון{עא}. ודעת רבינו הרמב"ם {עב} שצריך להבדיל עד סוף יום רביעי, וכן כתבו חכמי תימן בספריהם{עג}, ונתנו טעם מפני שביום זה נתלו המאורות, שבהן מבדילים בין אור לחשך. ועוד, שביום רביעי נאמר "להבדיל" בין היום ובין הלילה וגו'{עד}, "ולהבדיל" בין האור {עה}: 

הדפס

עוד ב'אורח חיים - שבת'

  1. לעמוד הבא
  

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: [email protected]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מיני תבלין וקליות
מצות טעמו וראו
פעולת צדיק
מנויים לחיים

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: [email protected]  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

עבור לתוכן העמוד