סימן קנ"ה - הִלכּוֹת כתמים

[א] בסימנים הקודמים (קנ"א וקנ"ד) ביארנו דיני ראיית דם, ובסימן זה נבאר בס"ד דיני כתמים. ההפרש ביניהם, שדם הוא על־ידי הרגשה בגופה בזמן שיוצא ממנה, והיא טמאה מן התורה, שנאמר{א} דם יהיה זובה בבשרה, עד שתרגיש בבשרה. הרגשה זו, היינו זעזוע ורעדה בגופה, או פתיחת פי־הרחם להוציא את הדם מתוכו [ויש אומרים שגם בהרגשת זיבת דבר לח טמאה מן התורה]. מה שאין כן כתם, הוא כשלא הרגישה ביציאתו, אלא ראתה אותו בהפתעה על בגדיה, או על בשרה, או על סדינה ושׂמיכתה וכדומה. וכתם, פירושו סימן־דם. טומאה זו היא מדרבנן, ולכן יש בה כמה קֻלּוֹת כמו שיתבאר{ב}. לפי־כך בכל שאלה שפונים בה לרב על כתמים, יש לשים לב אם היתה הרגשה מוקדמת, ולפרט זאת בשאלה, שאז הדין יותר חמור{ג}: 

[ב] לבדיקה בעֵד (עיין לעיל הלכות הפסק־טהרה סימן קנ"א סעיף ד') אין דין כתם, גם אם ברור לה שלא הרגישה אז, כיון שאינה חיצונית אלא פנימית. הן בהפסק־טהרה, הן בשבעת ימי נקיים, הן בימי טהרתה לעולם. ודינו חמור, ומטמא אפילו לא נמצאה בו אלא טיפה כל־שהיא{ד}. ובאופנים שהכתם טמא (כמו שיתבאר בסימן שלפנינו) אזי גם אם תבדוק את עצמה בעֵד אחרי־כן ותראה שהעד נקי לגמרי, אף־על־פי־כן היא טמאה{ה}:

[ג] דעת הרבה פוסקים{ו} כי אשה שמצאה כתם בבשרה (במקומות מהגוף שנפרט לקמן בסעיפים ד' ה'), היא טמאה, אפילו אם הדם מועט מאד. ורק אם נמצא על בגדה, תלוי בשיעור גריס כדלקמן בסעיף ט'. וכן הוא מנהגינו לאסור{ז}: 

[ד] בין שהיה הכתם ארוך, או עגול, או טיפין, או היה ארכו על רוחב בשרה, היא טמאה, ואין אומרים אילו נטף מן הרחם, לא היתה צורתו כך. ודוקא אם הוא נמצא במקום שיתכן שבא משם, דהיינו אם נמצא על אורך שׁוֹקָהּ וירכותיה מבפנים, והוא המקום שנדבקים קצתם בקצתם בעת שהיא עומדת ומדביקה רגל ברגל ושוֹק בשוֹק, היא טמאה{ח}. או אם נמצא על עֲקֵבָהּ (אם ישבה באופן שהעקב נוגע באותו מקום, כגון ישיבת ארצות הישמעאלים{ט}. או באופן שיכול הדם לנטוף משם על העקב תוך כדי הליכתה{י}). וכן אם נמצא על רגליה, או על ראש גּוּדּל־רגליה, טמאה. וכן אם נמצא על ידיה{יא}, בין היה בכף היד או על גב־היד, לפי שהיד עסקנית וחוששים שמא נגעה באותו מקום שלא בכוונה. אבל אם נמצא הכתם על שוקה או על יריכה מצד חוץ, או בצדדיהם, ואין צריך לומר אם נמצא למעלה מבית־הרחם, טהורה{יב}: 

[ה] אם יש בגופה פצע שיתכן כי ממנו בא כתם הדם, תולה אותו בפצע וטהורה{יג}, ואפילו אם אין ידוע שפצע זה מוציא דם{יד}. ואם היה הפצע בכתיפה, ונמצא הכתם ביריכה שאי אפשר שנטף לשם מן הפצע, טמאה, ואין אומרים אולי נגעה ידה בפצע שם ואחר־כך נגעה ביריכה. ואם היא יודעת בבירור שנזדקרה דהיינו שהגביהה את רגליה למעלה, טמאה בכל מקום שתמצאנו בבשרה ואפילו למעלה מֵחֲגוֹרָהּ, בין מלפניה בין מאחוריה. ואפילו שעברה בשוק של־קצבים (ובזמנינו כגון "בית־מטבחיים" או "משחטת עופות") או נתעסקה בדבר שיש בו דם, טמאה, מאחר שהדבר ברור לה שנזדקרה ונמצא הכתם בבשרה{טו}: 

[ו] כשם שהיא תולה הכתם בפצע שבגופה, כך תולה בבנה או בבעלה אם יש להם פצע, או אם נתעסקו בדבר שיש בו דם. וזה דוקא אם נמצא גם בהם דם מחמת התעסקם בדם. אבל אם לא נמצא בהם ונמצא בה, טמאה, אלא אם־כן נתעסקו בדבר שדרכו לינתז כגון שחיטה{טז}: 

[ז] כשהיא תולה הכתם במה שנתעסקה בו, אינה צריכה לְדַמּוֹת ולהשוות את הכתם לַדָּבר שבו נתעסקה על־ידי קירובָם זה לזה, אף־על־פי שיש גוונים רבים לאדום. אלא אם־כן ברור לה שהדבר שבו נתעסקה שחור וזה אדום, או בהיפך, אז היא טמאה{יז}: 

[ח] אם הרגישה שנפתח פי־הרחם להוציא דם, צריכה לבדוק את עצמה מיד. ואם לא מצאה כלום, יש מטמאים, מפני שחוששים שמא כבר יצא ממנה דם מועט מאד ונתקַנַּח או נִמּוֹק (כלומר התנגב או נמס). ויש מטהרים. ובפרט יש להקל כשלא היתה הרגשת פתיחה אלא רק הרגשת זיבת דבר לח, וכן במסולקות דמים כגון מעוברת ומניקה (עיין לעיל הלכות וסתות סימן קנ"ד סעיפים כ"ט ל') אפילו בהרגשת פתיחה{יח}: 

[ט] כתם הנמצא בבגד (וכן בסדין או שׂמיכה וכדומה) אינו מטמא בכל־שהוא כמו כשנמצא בגופה וכדלעיל סעיף ג', אלא דוקא אם היה בְּגוֹדֶל כַּגָּרִיס ועוד (דהיינו מעט יותר מגריס). והוא שיעור שֵׁטַח חצי פוֹל. בין אם הוא עגול או מרובע, או מְאוֹרָך, מלבן או משולש וכדומה. ומקובל בדרך־כלל אצל מורי־הוראות בישראל, שגָּרִיס ועוד, הוא כעיגול בקוטר 19 מילימטר בערך. אך אם היה פחות משיעור זה, בין היה עגול או מרובע או מאורך וכדומה, אין חוששים לו ותולים שהוא דם פַּשְׁפַּשׁ או כינה, ולא שיצא מגופה, ולפי־כך היא טהורה, גם אם נמצא הכתם בלבָנים כנגד אותו מקום{יט}. ואפילו במקומות נקיים שאין מצוי בהם פַּשְׁפַּשִּׁים וכנּים כלל, וגם כשיֶשנם אינם מוציאים כל־כך הרבה דם, מכל־מקום מקילים לטהר עד השיעור הנזכר לעיל{כ}. ואלו הם צורותיהם ושיעוריהם לדוגמא ? 

[י] כאשר נמצא הכתם בשרוול, אם המקום מהבגד שבו נמצא הכתם, הוא ארוך עד שמגיע כנגד בית־הרחם, טמאה, ואפילו אם אינו מגיע אלא אם תתכופף מאד{כא}. ואם לאו, טהורה, כי בודאי אין דם זה ממנה{כב}: 

[יא] בגד שֶׁלְּבָשַׁתּוּ בימי נידותה וּפְשָׁטַתּוּ ולא בְּדָקַתּוּ, וחזרה ולבשתו אחר־כך בימי טהרתה ומצאה בו כתם, תולה שהוא מימי טומאתה. והוא הדין אם אירע כך למעוברת או למניקה או לזקינה, שהן מסולקות דמים (כדלעיל בהלכות וסתות סימן קנ"ד סעיפים כ"ט ל' ול"ב), תולה בימי טומאתה{כג}: 

[יב] הדברים שתולים בהם כתמים, כגון אותם שהזכרנו למעלה סעיפים ד' ה' ו' ט' י' י"א, אינם רק בימי טהרתה, אלא הם גם בשבעת ימי נקיים ואף בשלושת הימים הראשונים{כד}: 

[יג] אם נמצא הכתם על דבר שאינו מקבל טומאה, כגון שישבה על הקרקָע, או בבית־הכבוד בתוך האַסְלָא או על שְׂפַת־האסלא, היא טהורה. והוא הדין לקרקעית האמבטיא או שְׂפָתָהּ{כה}. גם נייר, כגון "טואלט" או "טישו", אינו מקבל טומאה{כו} (אמנם אם מצאה על הנייר שקינחה בו אחר הטלת מי־רגלים, צריך לשאול מורה־הוראה{כז}). וכן אם נמצא כתם בבגד צבעוני, היא טהורה, ואפילו בבגד הסמוך לבשר{כח}. (גם צהוב־בהיר, וחום־בהיר, תכלת וכדומה, נחשבים לבגד צבוע. והכל לפי ראות עיני המורה{כט}). והמדובר כאן לטהר בדבר שאינו מקבל טומאה וכן בצבעוני, היינו כשהכתם גדול מכגריס ועוד. אבל כשהוא פחות מזה, בלאו הכי טהורה, שתולים בכך שאינו אלא דם כִּנָּה כנזכר למעלה סעיף ט'{ל}: 

[יד] אשה שעלולה למצוא כתמים, מותר לה ללבוש בגד צבעוני סמוך לבשרה כדי להינצל משאלות אלו. אבל בשבעת ימי נקיים, צריכה דוקא בגד לבן (כדלעיל הלכות הפסק־טהרה ושבעה נקיים סימן קנ"א סעיף י"א). ובשעת הדוחק יש לשאול מורה־הוראה{לא}: 

[טו] כתם שבגללו נטמאת האשה, דינו שֹׁוֶה לדם־נדה. דהיינו שצריכה לפסוק בטהרה [ואם שימשה, צריכה להמתין ארבעה ימים, אלא אם־כן תנקה ותרחץ במים חמים, כדלעיל בהלכות הפסק־טהרה ושבעה נקיים סימן קנ"א סעיפים י' י"ג ט"ו{לב}], ואחר־כך תמנה שבעת ימי נקיים חוץ מהיום שבו פסקה בטהרה [ושייכים אז כל דיני הרחקה כדלעיל סימן קנ"ב], ותטבול בברכה{לג}: 

[טז] בהפסק־טהרה מחמת כתם, אין צורך במוך דחוק כל בין־השמשות{לד}. וכן בדיקת שחרית מועילה להפסק־ טהרה{לה}: 

[יז] אין בכתמים משוֹם וסת. כגון אם מצאה כתם על בגדה או בשרה בראש־חודש ואפילו אירע לה זה שלוש פעמים, אין צריך לחשוש שיבואו שוב באותו זמן ולפרוש ממנה בעונת וסתה כמו ברואה דם כרגיל וכדלעיל בהלכות וסתות סימן קנ"ד סעיף ב'. חוץ מן הכתם שנמצא בעֵד הבדוק לה{לו}, שֶׁדִּינוֹ כאילו ראתה, וקובעת וסת{לז}: 

[יח] כיון שדיני כתמים המה רבים ועמוקים, ויש כמה וכמה חילוקים בענייני גודל הכתם וקטנותו, גוונו וצורתו, וגם מתי יכולים לתלותו בדבר אחר ולטהר, ומתי אין יכולים לתלותו, ועוד פרטים נוספים, על־כן צריך לשאול בכל ספק מורה־הוראה מובהק, כמו לעניין מראות הדמים, וכנהוג בישראל מימות עולם ומשנים קדמוניות{לח}: