-
-
חיפוש מתקדם

מבזקי חנוכה

עצור

פרשת השבוע

 

 

הוצאת פעולת צדיק

כשרות בד"צ פעולת צדיק

ארגון ובנה
אור ההלכה
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
ישיבת פרי עץ חיים
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
פעולת צדיק
מועדי השם
מנויים לחיים
ת"ת עטרת חיים
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
319 אורחים

קירוי הלל בימי חנוכה כמנהג ק"ק תימן יע"א

    
מספר צפיות: 4221

ערוך ומעובד מתוך שיעורו של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א שנמסר במוצש"ק פרשת וישב, חנוכה ה'תש"ע ב'שכ"א בבית המדרש פעולת צדיק שע"י מוסדות יד מהרי"ץ ב"ב

ידוע, שהרמב"ם כתב את הלכות קריאת ההלל דווקא בהלכות חנוכה, למרות שיכל להקדים זאת קודם. הרי הלל שלם אומרים בפסח ובשבועות ובסוכות. יש שמונה עשר פעמים בשנה שגומרים בהם את ההלל, פסח ביום הראשון, בחוה"מ לא גומרים כידוע. שבועות. שמונת ימי סוכות ושמונת ימי חנוכה. אבל הרמב"ם חיכה עד סוף חלק זמנים ושם כתב את העניינים של קריאת ההלל. ולכאורה צריך להבין מדוע.  

מהרי"ץ בעץ חיים (שחרית דפסח) כבר רומז את השאלה הזאת. הרי ידוע שלרמב"ם יש סדר מופלא, הוא הולך כל דבר בצורה יסודית, מה דאורייתא מה דרבנן, למשל הוא הקדים הלכות מגילה להלכות חנוכה על אף שחנוכה קודם בזמן, בשלחן ערוך זה הפוך כי השלחן ערוך הולך לפי סדר ימות השנה, לכן כתב קודם הלכות חנוכה שזה בכסלו ואח"כ הלכות פורים שבאדר, אבל הרמב"ם לא כך, כיון שמגילה כתוב בתנ"ך וחנוכה מוזכר בש"ס, אזי הוא הולך לפי סדר החיובים. וכך בהרבה דברים, הוא לא הלך לפי סדר ימות השנה, לכן הש"ע נקרא בשם שלחן ערוך כפי שהוא מסודר, מתחיל מהבוקר עד הערב, אבל ברמב"ם לא זה הסדר, הרמב"ם לא מתחיל מה תעשה בבוקר, יתגבר כארי וכו' ושחרית וכו' לפי סדר היום, הרמב"ם מתחיל בקרית שמע שזה חיוב מן התורה, ואז הוא הולך לפי הסדר להבין את הדברים בצורה יסודית. ואח"כ מי שרוצה להבין את הדברים להלכה למעשה, צריך לסנף ולקשר דברים מפה לשם עד שיוצא לו בדיוק מה שהוא צריך לעשות, והשלחן ערוך סידר באופן שאדם יראה בדיוק מה הוא צריך לפי הסדר של הזמנים. בכל אופן הרמב"ם כתב בהלכות חנוכה את ענייני ההלל. והקשר מבואר מדברי מהרי"ץ, שבגלל שהחשמונאים היו כהנים מזרע אהרון הכהן, לכן חשוב להזכיר את זאת כאן בהלכות חנוכה.  

כתב הרמב"ם את סדר אמירת ההלל, מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים אחר שמברך מתחיל הללויה וכל העם עונים הללויה וכו' נמצאו עונים בכל ההלל הללויה מאה עשרים ושלש פעמים סימן להם שנותיו של אהרון. הרמב"ם בפשטות הבין שזהו רק סימן. אבל צריך ביאור מדוע קבעו חכמים שיהיו דווקא מאה עשרים ושלש פעמים? מהרי"ץ בעץ חיים שם ובשו"ת פעולת צדיק ח"א סי' מ"ח עומד על השאלה הזאת למה דווקא מאה עשרים ושלש הללויה? לא יכלו לעשות סדר אחר? מי יותר חשוב, משה רבינו או אהרון? היה אפשר לעשות מאה עשרים כמנין שנותיו של משה. אולי יכלו לעשות מאה ועשר כמו יוסף הצדיק, מאה ארבעים ושבע כמו יעקב אבינו? מהרי"ץ מסביר את הדברים מבחינה פנימית ואת הסוד שיש בעניין שזה לא לחינם, כך הוא אומר, ראוי לנו לחקור מה ראו על ככה לעשות רמז במספר הללויה למניין שנותיו של אהרון קדוש ה', ולא עשו רמז אחר לשנות אחד מהאבות או לשנות משה רבינו ע"ה. האמנם אביא רמז גדול וכו' מי שיראה בפנים ויבין, יהיה לו מזה חיזוק גדול. לצערנו בדור שלנו נחלשו האנשים, קשה להם, אין להם זמן לעשות הלל בקירוי עוד כמה דקות, בעבר זה עוד היה חזק אבל בדור שלנו הדבר קצת נחלש. מי שיכול לעורר על זה, יקרא מה שמהרי"ץ אומר, ואולי יבין את חשיבות העניין. כמה חשוב העניין של עניית הללויה, זה לא סתם. זו תקנת חז"ל ולפי שיטת הרמב"ם זה מנהג שבו ראוי לילך. ולא לחינם עשו מאה עשרים ושלש פעמים. יש פה עניין מכוון, ובעצם זה רמוז בפסוקים בתהילים, הללו אל בקדשו, חז"ל אומרים להלל את הקב"ה כנגד שנותיו של קדושו, שזה אהרון קדוש ה', ויש בזה עניינים פנימיים למה דווקא הוא נקרא קדוש ה' ומדוע הפסוק רומז עליו. ועוד בפסוק יראו את ה' קדושיו בקריאת ההלל, יראת שמים כנגד שנותיו של קדושו שהוא אהרון, כך כתוב במדרש. ועד כדי כך שחכמי תימן כותבים שעניין אמירת הללויה מאה עשרים ושלש פעמים היא תקנת דוד המלך, דהיינו לא שהחכמים בדורות שאחריו או חז"ל בזמן המשנה תיקנו שכך תהיה סדר קריאת ההלל, אלא דוד המלך בכבודו ובעצמו ככה ייסד את קריאת ההלל. ככה הם כותבים. כנראה הם הבינו שאם זה נלמד מהפסוקים בתהילים, וחז"ל קיבלו בתורה שבע"פ שהרמז הוא כנגד שנותיו של אהרון, שמע מינה שדוד המלך תיקן כך, וממילא צריכים לקיים זאת אא"כ בשעת הדוחק שאין ברירה. אבל מי שיכול להשתדל לפחות בשבתות, לפחות כמה ימים בחנוכה, זה חשוב מאוד. 

 

אם הש"צ טעה, עשה פיסוק לא נכון ועל ידי זה יצא שהציבור ענה יותר הללויה, או שהוא דילג, לכאורה אם זה כנגד אהרון בוודאי שחשוב לתקן את הטעות, אבל מצד שני יש קצת שאלה בזה. בספר מרכבת המשנה, ספר מפורסם על הרמב"ם מוכר ללמדנים, ספר עמוק מאוד, לא היה לו מסורת איך מחלקים את ההלל למאה עשרים ושלש פעמים, לכן הוא ניסה לבד לעשות חלוקה, מי שישוה אותו למנהג שלנו יראה שלא קרב זה אל זה. החלוקה שאצלנו אינה מסברא, אלא חלוקה שמקובלת מדורי דורות. בתכאליל כתבי יד יש אפילו כאלה שסימנו אותיות א'-ב' ליד כל פיסוק, ספרו אותם אחד אחד, עד קכ"ג. וזו הקבלה והמסורת מדורות עולם איך סדר הקריאה של ההלל. אבל הוא ניסה לבד לעשות חלוקה, ויצא לו חלוקה אחרת, ומי שיראה שהחלוקה שלו לא כל כך מסודרת כראוי, אבל זה מה שהוא הצליח בכוחותיו מעצמו.  

אבל יש פה בעצם עוד בעיה. הרי מאודך ה' כי עניתני ומטה אנחנו כופלים, והעניין הזה אינו לפי כל הדעות. הדבר מוזכר בגמרא בסוכה, וגם הרמב"ם כותב יש מקומות שנהגו לכפול מאודך כי עניתני וכו' מקום שנהגו לכפול כופלין מקום שנהגו שלא לכפול- אין כופלים. יש מקומות שלא היו כופלים. את אנא ה' הושיעה נא, כולם כפלו. בכל אופן אלו שלא כפלו מאודך ומטה, המשיכו לענות הללויה עד הסוף, א"כ בוודאי שהיה צריך לעשות חלוקה אחרת בפסוקים הקודמים, או שבמקום מאה עשרים ושלש הללויה יצא יותר, מאה ושמונים או מאה חמישים הללויה. מסתבר יותר שהם קיצרו בהללויה הראשונים, ועשו חלוקה אחרת כדי שיצא להם מאה עשרים ושלש הללויה. א"כ יוצא, נכון שיש חלוקה מקובלת, אבל החלוקה הזאת היא לא לעיכובא, העיקר שייצא בסוף מאה עשרים ושלש. מעתה, אם הש"צ קלקל, הוא יכול לתקן בהמשך והחלוקה תהיה בצורה אחרת כי אינה  לעיכובא. 

אבל יכול להיות הסבר אחר, יתכן שכולם חילקו כמו שאנחנו, ואלו שלא כפלו מאודך כי עניתני, הוסיפו עוד הללויה על המאה עשרים ושלש, וזה לא מזיק. דהיינו, תמיד אפשר להוסיף על רמז העיקר לא להפחית ממנו. לדוגמא, עושים שני נרות שבת, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, כמקובל בכל ישראל. מצד הדין מספיק להדליק נר אחד של שבת, גם בחנוכה, אלא שיש הידור ומוסיפים נר אחד בכל לילה, גם בנר שבת מוסיפים ומדליקים שנים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אבל אם ירצו להדליק שלש נרות כנגד אברהם יצחק ויעקב, או ארבע כנגד ארבע אמהות או חמש וכו', אומר הרמ"א בסימן רס"ג שיכולים להוסיף. טעם הדבר הוא כי כשאתה מוסיף, אתה לא מגרע את הרמז הקודם. דהיינו בכלל שלש - שתיים. זכור ושמור קיים, ואתה הוספת עוד משהו שיהיה רמז נוסף, אבל לא גרעת. ממילא יוצא שאם תעשה מאה וחמישים הללויה, לא קלקלת את הרמז של מאה עשרים ושלש. כי העיקר שלא תפחית. 

אותו הדבר אנחנו אומרים גבי ברוך שאמר. הרי מובא בשם פרקי היכלות, שיש בברוך שאמר שמונים ושבע תיבות, כנגד הפסוק ראשו כתם פ"ז, ובנוסח שלנו יש יותר, כמש"כ מהרי"ץ, כמדומני שהם מאה ושתיים תיבות. מה עם פ"ז? התשובה היא, במאה ושתים נכלל גם פ"ז. כשאתה מוסיף לא קילקלת את הפ"ז, כי הפ"ז בכל מקרה קיים, העיקר אל תפחית. 

 

ביקר בתימן חכם אחד שנולד בפולניה, ר' יעקב ספיר שמו, הוא ראה איך התימנים קוראים את ההלל, תשמעו מה כתב. הוא בא מירושלים והיה שד"ר בתימן כמה חדשים, והוא התפעל איך קראו בתימן את ההלל כמו שהיה בזמן הש"ס. בהתחלה הוא כותב יש להם סדר הושענות פיוטים יפים מאוד קדמונים, לא ראיתים בשום מחזור ספרד או אשכנז, והם להם בכתובים מאז, קריאתם בהלל מתוק לחיך ונעים לאוזן. החזן קורא בנעימה חצי פסוק והקהל מלחשים אחריו ועונים פה אחד קול אחד הללויה, וכן אחר כל חצי פסוק בשפה ברורה ובנעימה קדושה,קטן וגדול מצלצל אזניים, ועונים... תשמעו, אני אקרא לכם מה שהוא אומר ואח"כ נעשה עליו הערות ועונים מאה וארבעים ושבע פעמים הללויה כנגד שנותיו של יעקב ואינם כופלים פסוקי אודך, אנא ה' הושיעה נא, ומנהג זה כבר נזכר בתלמוד מקום שנהגו לכפול כופלים מקום שלא נהגו לכפול אין כופלים וכו'. יש כאן שלש הערות, מש"כ 'הקהל מלחשים אחריו ועונים פה אחד הללויה', ראיתם דבר כזה, שהקהל מלחשים יחד עם הש"צ? אנחנו שומעים מהש"צ ועונים הללויה. אמנם אני לא יכול לטעון עליו, כי יתכן שהוא ראה אנשים כאלה, והראיה שמהרי"ץ בשו"ת פעו"צ מתנגד לזה, כי מהרי"ץ כותב לא לומר ביחד עם הש"צ אלא רק לשמוע, יוצאים ידי חובה בשמיעה בלי אמירה, כי זה לא מדין שומע כעונה אלא על ידי שאומר הללויה נחשב כאילו אמר בעצמו. אבל כנראה הוא היה בבית כנסת שהקהל או חלק מהם נהג להגיד יחד עם הש"צ בלחש מה שאנחנו לא נוהגים, ומהרי"ץ מתנגד ואומר לא לעשות כך. בכל אופן יכול להיות שהוא ראה. אבל האם יכול להיות שראה שעונים מאה ארבעים ושבע הללויה? יש בית כנסת כזה? אני חושב שלא נשמע מעולם. אותו דבר מה שהוא כותב שהם לא כופלים פסוקי אודך כי עניתני, מישהו פה שמע פעם דבר כזה? אף אחד. לא נשמע דבר כזה. מדוע אני אומר את זה? ספר אבן ספיר הוא ספר מצוין, אבל כשהוא כשכתב את הספר, יש הרבה דברים שהוא לא דייק. הוא היה אדם חכם, ורואים שהבין הרבה דברים גם מבין השיטין, אבל יש דברים שהוא לא דייק, ובפרט שהוא היה בתימן רק כמה חדשים.  

אומר לכם עוד דבר. היתה לי איזו הפתעה. לפני זמן לא רב בא אלי בחור אחד, הביא לי מכתב שכתב בחור שהיה בישיבת קול תורה בירושלים מלפני קרוב לארבעים שנה. אותו בחור שלח מכתב לרב אלישיב שליט"א, שאל אותו שאלות על מנהגים של תימנים. אחרי ארבעים שנה המכתב הגיע לשואל, והוא רואה שאין תשובה. הוא שאל את הבן של הנכד של הרב אלישיב מדוע הרב אלישיב לא ענה תשובה על המכתב הזה? השיב לו, אתה יודע למה הוא לא ענה? הוא אמר, אני לא יכול לענות על מנהגים של תימנים, כי אני לא מבין בזה. לא מבין בזה, הוא לא עונה.  

(הרחבה בעניין המכתב במוצש"ק מקץ התש"ע) 

אותו דבר לגבי אבן ספיר, כמה שהוא היה עם תימנים, כאילו הכיר אותם, בכל זאת רואים שכשהוא מביא את המנהגים שלהם הוא מתבלבל. במקום לכתוב שעונים מאה עשרים ושלש פעמים הללויה הוא כתב משהו אחר. הוא מדמה כך. 

עכשיו לעניינינו, מה שהאשכנזים מבינים, משום מה הספרדים לא מבינים. לצערנו. כתבתי פעם בעבר, על העניין של ה"ילקוט יוסף". הספרדים משום מה החליטו שהם כן צריכים לפסוק הלכות לתימנים. בזמנו הערתי על זה, וכתבתי, שכל חכם יענה לעדה שלו. כל חכם צריך להורות רק לבני עדתו, ואין לחכם אחר להורות לבני עדה אחרת וכל-שכן שלא יאמר ללכת רק אחרי הוראות מרן. והרב יצחק יוסף תמה על כך מה הטענה הזאת, כל חכם מורה הוראה לכל שואליו. ברוך ה', עכשיו יצא לאור הספר הזה "אורח לצדיק" שמפריך את כל הטענות שלהם. והוא עונה לו, במחילה מכת"ר אני לא מבין מה שהוא טוען. והוא מסביר מה שאנחנו כתבנו, כשמדברים על מנהגים של תימנים, מי שלא מבין, מי שאין לו ידיעה יסודית, מי שלא נמצא בתוך העניינים, רואים שהוא מבלבל. פשוט. הוא יכול להגיד לך כך, אבל הוא לא יודע את הדברים בצורה ברורה. הספרדים כשמדברים על המנהגים שלנו, ובעצם הספר שלו בעצמו מוכיח על זה, רואים שכשהוא מדבר על מנהגי התימנים אינו יודע בין ימינו לשמאלו. מתי התימנים עושים כמו הרמב"ם? ומתי עושים כמו השו"ע? הכל מבולבל מתחילה ועד סוף. זה בעצמו מוכיח שלפי האמת אינם יכולים להתערב. כמו שאנחנו לא נורה להם. כשספרדים פונים אלי בערב כיפור ושואלים אותי על כפרות, על מנהגים של כפרות אם כך ואם כך, אינני עונה להם. מאיפה אדע לענות? אותו הדבר מה שכתוב בספרי הפוסקים על חרם דרבינו גרשום. ידוע שאצל האשכנזים יש חרד"ג לא לשאת שתי נשים, אצל הספרדים וקל וחומר אצלנו אין את חרד"ג , וכתבו הפוסקים שספרדים לא יורו לאשכנזים בעניינים אלו, כי אינם מתמצאים ואינם יודעים את כל פרטי המנהגים בעניין הזה. לכן אני חושב שאין הכי נמי, הספרדים אשריהם ואשרי חלקם, התימנים אשריהם ואשרי חלקם, האשכנזים אשריהם ואשרי חלקם, כל שבט והמנהגים שלו, אבל שאף אחד לא יתערב לשני. כי כדי לדעת באמת, רק מי שנמצא בתוך העניינים יכול אכן לדעת את הדברים בצורה ברורה. בעזרת ה' עוד נחזור לזה.

 

כיון שדיברנו על נושא קירוי ההלל, צריך לדעת שנושא זה איננו נוגע ל"שאמי" או "בלדי". יש היום אולי החושבים שבלדי אומרים הלל בקירוי ושאמי לא. מי שיודע, זה לא נכון. בטח יש פה אנשים שיכולים לאשר את זה, אבל אני לא מחפש אישורים, כי זה דבר שכבר ידוע ומפורסם. יש שאמי שאומרים הלל בקירוי כמו הבלדי. השאמי-צנעאני נהיה קיצוני והלך נגד זה, אבל בכפרים בתימן יש הרבה שאמי שאומרים הלל בקירוי, וגם כיום הרבה מצאצאיהם בא"י ממשיכים זאת.
לאמיתו של דבר צריך להסביר את העניין. בספר הזה "אורח לצדיק" מובא מכתבים של הרב יחיא אלשיך זכר צדיק לברכה, אשר ממש נוגעים במהות העניין, אבל אסביר קודם משהו.
השאמי והבלדי מדברים ומתווכחים כבר קרוב לשלש מאות שנה בערך, מאתיים שנה יותר נכון. עד לפני מאתיים שנה לא ידעו מה זה שאמי ובלדי, המושג התחיל לפני כמאתיים שנה. אבל עד הדור שלנו הויכוח היה נורמלי. הבלדי אמר אנחנו נוהגים לפי מנהג אבותינו מדורי דורות. השאמי אמרו, נכון שזה מנהגינו מדורי דורות, אבל אנחנו רוצים לעשות עפ"י האר"י, על פי השו"ע או על פי הסידורים של הספרדים. בדיוק כמו אצל החסידים. החסידים והליטאים לא מתווכחים מה התפללו לפני 300-400 שנה, כולם מודים שעד הבעל שם טוב כולם התפללו בנוסח אשכנז, אבל בעש"ט הנהיג כל מיני הנהגות על פי הקבלה והם הכניסו ולקחו דברים לסידורם מסידורי הספרדים. בסדר. ועל זה יש ויכוח, האם זה טוב? האם כדאי? האם מותר לשנות או לא? עד פה הויכוח הנורמלי.
בדור שלנו, קם מי שאתם מכירים, הרב יוסף בן יעקב (צובירי) והמציא פירוש אחר. הפך את הקערה על פיה. שכביכול השאמי הוא המקורי, והבלדי הוא ההפוך. פה, כבר אי אפשר היה לשתוק על הנושא הזה. לעוות את המציאות ולהציג את התמונה הפוכה? כל זמן שמתווכחים בצורה נורמלית, העובדות הן ברורות רק שיש שאלה האם כך עדיף או אחרת, זה שייך. אפשר לשמוע אחד את השני באהבה ואחווה שלום ורעות, וכל אחד יגיד מה שנראה לו.
זה בעצם מה שהרב יחיא אלשיך זצ"ל מביע במכתבים. בין היתר הוא כתב, ידוע לכם כי מימות הגאון מהרי"ץ עד ימינו, לא היה מי שההין והעיז לקום להתנגד לדבריו של מהרי"ץ, אף על פי שהם מתפללים בנוסח אחר, וגם לפעמים נוהגים באיזה מנהג שונה. בימינו קם מי שהשפיל את מי שרצה להשפיל, והרים את מי שרצה להרים. צריכים לדעת, היום מנסים לעשות כאילו כביכול יש ויכוח בינינו לבין שאמי. זה לא נכון. אנחנו לא מתנגדים לשאמי. ההתנגדות שלנו היא רק לרב מסוים שהפך ושינה את מהות הדברים. דהיינו, ידוע שמהרי"ץ הוא אבי אביהם של מנהגי הבלדי, ואילו תלמידו מה"ר יוסף אלקארה היה שאמי. תלמידו המובהק היה שאמי. גם מחבר ספר שושנת המלך מה"ר שלום חבשוש, שהעלה את מסקנות מהרי"ץ להלכה בשו"ת פעו"צ, גם הוא היה שאמי. דהיינו אפילו תלמידי חכמים שהיו שאמי, קראו על מהרי"ץ שהוא מרא דאתרא, מהרי"ץ הרב שלנו בכל ענין. אלא מאי, בענייני נוסחאות ותפילות, הם רצו איזה עניינים, אולי סודות וקבלה ודברים כאלה, ועל זה היה הויכוח.
ברוך ה' שיצא עכשיו הספר הזה "אורח לצדיק" ומגלה את האמת, מי שירצה יעיין שם.
כל ההבדל בין שאמי לבלדי הוא רק בענייני תפילה ונוסח. אין הבדל בהלכות שחיטה בין שאמי לבלדי. הספר מקור חיים היה נפוץ אפילו באזור שרעב, ובכל המחוזות. ספרי מהרי"ץ התקבלו בכל מקום, והיו מקובלים על כולם.

בענין הניקור גם לא היתה מחלוקת, ויש לי חידוש בנושא הזה, אבל אומר לכם משהו לפני כן. היום שנת תש"ע, מצאתי דבר נפלא. כבר בשנת תר"ע, לפני מאה שנה, היה ויכוח בירושלם על נושא הניקור של התימנים. הרי התימנים נמצאים בארץ משנת תרמ"ב, נתנו סימן, אמרתי אעלה בתמ"ר. אע"פ שאומרים שזה לא מדויק כי הם באו כבר בשנת תר"מ, אבל כנראה בגלל שהגימטריא הזאת מוצלחת, אעלה בתמ"ר, לכן הדבר ידוע כך. בין אם זה נכון או לא, או שיש סיבות אחרות שאינני יודע, בכל אופן זה סימן טוב, הכי הרבה טעות של שנתיים. כמו ונושנת"ם עם הכולל. א"כ בשנת תרמ"ב, כך לפחות נזכור, באו תימנים לארץ. אמנם לא ציבור גדול כמו לפני ששים שנה ב'על כנפי נשרים', אלא מעטים שבאו בימים ההם והתיישבו בעיקר בירושלם עיקו"ת וברחובות ובעוד כמה מקומות. באותה תקופה היה ויכוח, ובין היתר נכנס העניין של הניקור, וישבו ודנו על זה.
תראו, אולי נקדים דבר אחר בכדי שיובן. בספר שו"ת זכרוני אי"ש ענף חיים של מה"ר אברהם חיים אלנדאף, נקרא מה שהוא כותב ונראה אם מישהו יצליח להבין מה הוא אומר. בעניין אכילת קטניות בפסח בשנת תרע"ו. לכל אחינו בית ישראל אנשי קהילתנו, נודיע לכם שהמצב החמור הכריח אותנו לבקש היתר לאכילת מיני קטניות בחג הפסח. שמעתם? הם מחפשים היתר לאכילת קטניות, היפך המנהג המפורסם בשאר קהילות ישראל שבפעיה"ק ירושלם. ולא רצינו לסמוך על דעתינו אנחנו ובית דינא דחתימי מטה, אלא הלכנו לשאול את הרבנים של שאר הקהילות אשכנזים וספרדים, והם הסכימו להתיר למי שאין לו מצה מספקת לכל ימי החג מותר לו לקנות מיני קטניות. רק כל אחד יעשה בביתו וכו', וכל שכן אנחנו קהילת התימנים שמנהגנו להתיר בתימן. ואין צריך התרה אחרי שהרבנים התירו וכו'. אתם מבינים מה קרה? הם נהגו איסור באכילת קטניות בפסח, וכשהיתה שנה קשה ולא היה מספיק מה לאכול, לא היה מספיק מצה, חיפשו היתר לקטניות באופן מיוחד. בירושלם בתקופה ההיא האשכנזים שלטו בעיקר, אבל היו שם גם ספרדים.
מה שמעניין, שכף החיים בהלכות פסח סימן תנ"ו כותב אותו דבר, אבל הוא מפענח זאת עד הסוף. הרי בעצם האשכנזים מחמירים באכילת קטניות בפסח מחשש לתערובת מיני דגן, לכן הם אסרו זאת. מרן כותב שקטניות מותר, וגם אורז מותר. הפרי חדש חושש, שלפעמים ימצאו חיטים בתוך הקטניות. בסוף כותב כף החיים כך, כתב הגאון חיד"א בספר טוב עין, אנחנו בני ספרד לא נוהגים להימנע מקטניות, אבל באורז נהגו בירושלם רוב הת"ח ויר"ש לא לאכול אורז בפסח. כי היו שהעידו שביררו ואחרי שבישלו מצאו חיטה וכו'. אח"כ מביא כה"ח בשם ספר פקודת אלעזר (היה רב של קהילת המערבים בירושלם, שבא ממרוקו) עכשיו נוהגים גם הספרדים בירושלם לאסור הקטניות בפסח. כיום אולי יש בודדים מהספרדים שאוסרים את זה. אבל כף החיים שהיה הרב של הבבלים דהיינו העיראקים שבירושלם, בזמן שהרב יוסף אלשיך היה הרב של התימנים בירושלם, מאיר את הדרך וכותב, עתה בזמן הזה נתרבו האוכלוסין יותר ויותר ממה שהיו מקדם, קהילות מרובות, וכל אחד ואחד מחזיק במנהגו. הוא אומר, כל זה היה בעבר, אבל עכשיו שבאו ונתרבו האוכלוסין המצב השתנה. וממשיך,
יש שהם אוכלים קטניות ויש שאינם אוכלים, ואין בזה משום לא תתגודדו, כיון שכל אחד קהילה בפני עצמה.
ברצוני לספר לכם משהו בנושא הניקור. היה בכפר סבא מארי שלום נגר זצ"ל, והיה שם גם מנקר אשכנזי. זה היה בערך לפני שלשים שנה. המנקר האשכנזי ראה את המארי התימני איך שהוא מנקר, אמר לו, מה זה? איך גמרת לנקר תוך שעה? ענה לו, ומה אתה רוצה? להשחית את הכבש ולזרוק את הכל סתם? והראה לו, הנה זה אסור והוצאתי, והשאר מותר. טוב, התפתח ויכוח. בקיצור המארי התימני החליט ללמדו לקח. כי לקח טוב נתתי לכם. הוא הביא לו יד של כבש ואמר למנקר האשכנזי, תוציא פה את גיד הנשה, תראה לי היכן הגיד החיצוני, והיכן הפנימי? ובעצם הוא נתן לו את היד של הכבש... הלה מסתכל ואומר לו, הנה פה. המארי אומר לו, אתה בטוח? מאיפה תוציא? ואיפה הקנוקנות וכו'... בקיצור אמר לו המארי, תגיד, אתה נורמלי? אתה מחשיב את עצמך מומחה? זה לא רגל, זה יד... אותו מנקר פשוט לא ידע, כי אין להם הבחנה... בדיוק כמו הקטניות. אתם יודעים, האשכנזים גם לא מברכים במוצ"ש על הבשמים עצי בשמים, עשבי בשמים, או מיני בשמים, אצלם הכל מיני בשמים מפני שאין בקיאות לרבים מהם להבחין בין המינים.
נספר לכם סיפור יותר ממחיש. אבל כאן אני לא אומר שמות ממש אלא כמעט. היה איזה קצב כאן בעירנו ובשכונתנו, זכרונו לברכה. הבן שלו, שלמה יוסף, שלח אותו פעם אביו שילך למנקר מומחה ומפורסם פה בבני ברק כדי שינקר לו את הבשר. הלך הבן והביא למנקר את הבשר ולאחר זמן החזיר לאביו הקצב את הבשר מנוקר. הסתכל אביו ואמר לו בתמיהה, מה הוא עשה? מה זה? הוא ניקר את כל מה שלא צריך ומה שכן צריך לנקר הוא השאיר. את החלב הוא השאיר, וניקר את כל מה שלא היה צריך. זה מי שמחשיב את עצמו כיום למנקר הכי מומחה, אולם הקצב שעלה מתימן הבין וידע יותר ממנו.
(הרחבה בנושא זה במוצש"ק וירא התשע"א)
תשמעו עוד דבר, אתם מכירים את הפסוק, גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. הגיע מישהוא אשכנזי למסקנא שצריך לעשות לסוס ארבע ציציות. הבנתם למה? (האשכנזים קוראים כסוסך...) כעמי כעמך כסוסי כסוסך... תשמעו, אני קורא לכם מתוך ספר אמונת משה מקוזניץ פרשת כי תצא, בא מישהו ושאל אותו, גדילים תעשה לך וכו' למה התורה אומרת לעשות גדילים על ארבע רגליים של סוס? כסוסך... אתם שומעים? ותדעו לכם ששמה הוא אמר שתי פשט'לך להסביר את המהלך הזה.
(הרחבה וציטוט מהספר בשיעור מוצש"ק מקץ התש"ע)
לצערנו מרוב הגלויות שכחו והשתבשו בהרבה דברים בעוה"ר.
גם בנושא הניקור הם מחמירים בהרבה עניינים מתוך חוסר ידיעה. זה ברור. ועכשיו אקרא לפניכם מה שברוך ה' זכיתי לגלות דברים שכתבו הרבנים התימנים בשנת תר"ע. אשכנזים מוכרים לגויים חתיכות בשר בתורת טרף והם לא יכולים לשרש אחריהם כי עדיין מעורב בהם חלב או חוטין, ויש חתיכות גדולות שהם מחמירים וכל הקהילות בירושלם אומרים שזה טרף. אבל התימנים הם מנקרים מומחים לפי מנהגנו ויודעים לנקרם. חתומים על זה הצעיר שלום יוסף עראקי, שלום יוסף אלשיך, אברהם חיים אלנדאף ועוד, עשרים ואחד רבנים תימנים שמעידים שמנהגנו בתימן לא כמו האשכנזים שמחמירים וזורקים הכל. רק שהם אומרים כמו בקטניות, כיון שקהילות אחרות בירושלם מחמירים לכן יש להם בעיא עם זה. ממילא הכל קרה ונהיה מתוך שיבוש. עוד ארחיב בכל זה בס"ד ובל"נ בהזדמנות אחרת.
כיון שהזכרתי את ספר אבן ספיר שהיה אמיתי וכתב בצורה מאוד מכובדת על התימנים, נביא מה שכתב איך ששמע בתימן אומרים תחָית המתים (בקמץ תחת החי"ת). שמעתי שהם אומרים תחית המתים החי"ת קמוצה, חשבתי בראשונה שטעות היא בידם. אחרי שובי דרשתי, והנכון איתם. ושם הוא מסביר שזה משורש חיה בקמץ, ולא חיה בחירק, ומסביר שאם אתה אומר תחית המתים בחירק תחת החי"ת, פירושו שהמתים מחיים מישהוא אחר, כמו שנאמר ונפשו לא חיה, אבל תחית המתים בקמץ זה שהם יחיו בעצמם. והוא אומר, אם כך התימנים צודקים, צריך לומר תחית המתים בקמץ תחת החי"ת. ותראו איך הוא הודה על האמת, אם היו רואים או שומעים שבתימן אומרים תחית המתים לא היו כותבים כן. הרבה שיבושים הורגלנו בהם, בפרט בלימוד התלמוד ובספרים שאינם מנוקדים, עד כי שבה בעינינו ליושר והמעקשים למישור, ואנו שומעים אותם אומרים משהו אחר בשפה ברורה, ייראה לנו מכוערה.

 

 

הדפסשלח לחבר

עוד..

  1. לעמוד הבא
  2.  [6-10]...[11]

קריאת התורה

קורין בכל יום, תלתא גֻּברי, בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשוא. הקריאה באדיבות ר' יהודה דהרי הי"ו.

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

ארז יחיאל
שר שלום קשת

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: yad@maharitz.co.il  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד