-
ל"ג בעומר בקבר רשב"י זיע"א
-
חיפוש מתקדם
מדורים אקטואליים:
  
 
 

 

 
וידיאו! מסיבת חנוכה - עמנואל  

 


 

 

 

 
פענוח חתימת יד קדשו של מהרי"ץ


מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.

פרשת השבוע

 

 

הוצאת פעולת צדיק

כשרות בד"צ פעולת צדיק

פעולת צדיק
מנויים לחיים
מיני תבלין וקליות
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
358 אורחים

מדוע לא עשו עצרות תפילה וכדומה בזמן מיתת תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת, בכדי לבטל את הגזירה ולעצור את מיתתם. בעניין מיתת כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא, ודחיית ההשערה שמתו במלחמת בר כוכבא – בר כּוֹזֵיבָא, שמקורה מחוץ לבית המדרש. האיסור שהורה הגרא"מ שך זצ&

    
מספר צפיות: 559
מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א שנמסר במוצש"ק בהר שנת ה'תשע"ו, והמשך בשיעור מוצש"ק בחוקותי ה'תשע"ו.
ה' ניסן ה'תשע''ח

מדוע לא עשו עצרות תפילה וכדומה בזמן מיתת תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת, בכדי לבטל את הגזירה ולעצור את מיתתם.

ישנה שאלה נוספת, אודות האסון של מיתת עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, כפי שמובא בגמרא יבמות [דף ס"ב ע"ב], שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם. עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם. ר"מ, ור' יהודה, ור' יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע. והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא, כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין, כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן, אסכרה. עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, מתו בין פסח לעצרת. לפי החשבון יוצא, שבכל יום מתו קרוב לשמונה מאות איש. הם לא מתו בבת אחת, זו לא היתה מגיפה שבה הם מתו, אלא הדבר לקח זמן. הטור [או"ח סימן תצ"ג] אומר, כי הם מתו לפני שקיעת החמה, ונקברו אחרי שקיעת החמה.

 

לכאורה, איך רבי עקיבא, וכל גדולי ישראל שבאותו הדור, לא עשו עצרות תפילה, תפילות ותעניות, בכדי לבטל את הגזירה? לכאורה, זאת שאלה קשה.

 

שאלה מהקהל: מי אמר שלא עשו?

תשובת מרן שליט"א: איננו יודעים. לא כתוב לנו בדיוק מה שהיה. אבל גם אם נאמר שהם אכן עשו, א"כ מדוע לא נתקבלה תפילתם? הרי כתוב בגמרא [תענית דף כ"ה ע"ב], שכאשר היתה עצירת גשמים, ירד רבי עקיבא לפני התיבה, ונענה. הלא בזמן דוד המלך, מתו מאה אנשים בכל יום, ולאחר שתיקן מאה ברכות, המגיפה נעצרה. המדובר, על מאה אנשים בכל יום. ואילו בנ"ד, מתו עשרים וארבעה אלף בני תורה, רח"ל. כיצד לא קרעו את השמים בתפילות? הם היו צריכים לבדוק, לפשפש, מה הסיבה לכך? אם הסיבה, על שלא נהגו כבוד זה בזה, טוב, שיחזרו בתשובה. הם לא יכלו לבטל את הגזירה?

הערה מהקהל: שמעתי בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שרבי עקיבא ידע, שכאשר הם יגדלו, הם יהיו גדולי הדור. ואם יהיה להם איזה פגם במִדות, זאת תהיה בעיא.

תשובת מרן שליט"א: ואי אפשר היה לתקן זאת? רבי עקיבא לא יכל לתת להם מוסר, להצליף בהם, כמו בעל הספר חמדת ימים? זה לא היה עוזר? אכן אתה צודק, הר"ר ישראל מסלאנט אומר, שיותר קל לעבור על הש"ס עשר פעמים, מאשר לתקן מדה אחת. אבל לפי דבריך, רבי עקיבא היה בטוח, שלא יצליח לתקן אותם. יותר טוב, שהם ימותו. זה קצת קשה.

 

בדקתי אח"כ ומצאתי שהגרח"ק עצמו לא כתב זאת לגבי תלמידי רבי עקיבא, כיעויין בס' ארחות יושר [דף ל"ז], אלא לגבי הא דמנחות [דף ס"ח ע"ב] בעניין רבי טרפון ורבי יהודה בר נחמיה. ורק בס' יקרא דחיי [פרק ג' דף קס"ט] למד מזה לעניין תלמידי רבי עקיבא יעו"ש.

[דברי הגרח"ק, הם בספרו ארחות יושר דף ל"ז, וכבר הארכתי על כך בס"ד בנפלאות מתורתך פרשת אמור, וגם בכללות כל העניין דלעיל ודלקמן, ועודנו בכתובים].

 

הערה מהקהל: ישנה תשובה נוספת, כי כיון שכבר נגזרה הגזירה, כבר אי אפשר היה לבטל אותה.

תשובת מרן שליט"א: כתוב [במדרש אסתר רבה] לגבי מרדכי, שמשה רבינו אמר, שהדבר תלוי. כי אם נגזרה הגזירה בחותם של דם, כבר אי אפשר לבטל אותה. ואם בטיט, אפשר לבטל. לפי דבריך, הם ידעו שכבר נגזרה הגזירה בחותם של דם. יכול להיות. הדבר לא כתוב מפורש, אבל אפשר לומר כך. הרי בדור של רבי עקיבא, היו הרבה תנאים. כגון, רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, שהיה מזכיר את השם המפורש, ועולה למרום. כמו שהוא רצה לעצור את הגזירה של עשרה הרוגי מלכות, אם זה לא נגזר מן השמים. הוא עלה והזכיר את ה' בסילודים, ושאל את המלאך לבוש הבדים, והוא אמר לו 'כי בזאת אתם [מרן שליט"א אומר בכינוי: הם. העורך] נלכדים'. יכול להיות.

 

א"כ השאלה, בסדר, אבל מה פשעם ומה חטאתם? על שלא נהגו כבוד זה בזה? בסדר, נגזרה הגזירה. אבל איזה פשע כ"כ חמור הם עשו, עד שעשרים וארבעה אלף תלמידים מתו?

 

הערה מהקהל: בהמשך למה שאמר מקודם הרב שאול הי"ו בשם הגר"ח קנייבסקי, כמדומני שהר"ר אהרון קוטלר אומר, כי הם לא עברו על 'שלחן ערוך', אלא שבדרגא שלהם, הם הרי היו אמורים להיות מוסרי התורה, וא"א שיהיה איזה פגם למוסרי התורה.

תשובת מרן שליט"א: אני מסכים. אבל באיזה גיל הם היו? צעירים מאד. אי אפשר היה לתקן אותם? ברור שזה פגם, אבל רבי עקיבא בכוחו הגדול, לא היה יכול לתקן אותם?

 

הערה מהקהל: כתוב שהם היו גלגול.

תשובת מרן שליט"א: יפה, עכשיו הדבר ברור. זאת יכולה להיות התשובה. על פי הסוד, לפענ"ד הדבר מתורץ.

 

המקובלים אומרים, כי העשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, היו גלגול של העשרים וארבעה אלף שמתו בעון השטים, שהם העשרים וארבעה אלף שהרגו שמעון ולוי בעיר שכם. א"כ, זה היה בעצם התיקון שלהם. הרי רואים, שזה הולך שלב אחרי שלב. בהתחלה, הם נהרגו בשכם. באותו הזמן, הם כבר נימולו. הם כבר עלו קצת בדרגא. הם היו גויים, שנימולו. לאחר מכן, הם כבר נולדו יהודים, משבט שמעון. וכעת, הם כבר היו בני תורה, תלמידי חכמים. יכול להיות, שכעת כבר נשלם התיקון שלהם. אינני יודע, אם בזה נגמר התיקון, אבל בכל אופן, כעת מובן, שזה היה חֵלק מן התיקון שלהם. לפי המהלך הזה, אשר כתוב בספרים רבים, הדבר מובן.

הרמ"ע מפאנו בספר גלגולי נשמות [מערכת כ'] אומר כך, זמרי, הוא רבי עקיבא. דהיינו, זמרי נתגלגל ברבי עקיבא. הוא התיקון שלו. הם ארבעה ועשרים אלף שנהרגו בשכם ע"י שמעון ולוי, הם כ"ד אלף שנהרגו במדבר בגלל כזבי בת צור, הם כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא שנהרגו בין פסח לעצרת.

 

כנראה, לכן הם לא נהגו כבוד זה בזה, כיון שהם ידעו את שורש נשמתם, וממילא הם לא החשיבו האחד את השני. הם ידעו, כפי שהתימנים אומרים, 'מַאן אֲבּוּךּ', מי האבא שלך... בגלגול הקודם, היית כך, אז מה אתה מתרברב כעת? הם לא העריכו את עצמם, ואת האחרים.

 

כך גם כותב בעל מגלה עמוקות [פרשת פינחס], ארבעה ועשרים אלף תלמידיו, של רבי עקיבא, אלו הם כ"ד אלף שהרג שמעון בשכם, על שמלו עצמן ונכנסו בברית, עתה נעשו גרים גרורים, ונשאר שלום משבט שמעון. ואותן הנשמות, נאבדו עתה עם נשיא שמעון. ז"ש נשיא בית אב לשמעוני, רמז על שמעון, שממנו יצא זה, ושם גדר ערוה, ועתה פרץ. אח"כ כשראו אלו כ"ד אלף מחצבן, לא חלקו כבוד זה לזה, לפי שראו יסודן הראשון, ומתו פעם שלישית בין פסח לעצרת. ואותן מצעות שהציעה לו כזבי בת צור באיסור, אח"כ הציעה לו בהיתר, ועל זה שחק ורק בכה רבי עקיבא, כשבאה אשתו של טורנוסרופוס הרשע אצלו, כי זכר מעשיו הראשונים, ובכה בדרך תשובה, שכן יאות לתקן 'והמה בוכים פתח אוהל מועד'. ועל שתפס בבלוריתה, הסריקו בשרו במסרקות של ברזל וכו'.

 

הדבר בבחינת, 'נפלאים מעשיך'. אלו תיקונים. הדברים אינם בהבנתנו, עניינים גבוהים ונסתרים. אבל פחות או יותר "הרחנו" את העניין.

 

אבל, יש מהלך אחר, אשר לא חשבתי לומר אותו, אבל אני שומע כי בזמן האחרון מדברים על כך, והדבר נפוץ בהרבה ספרים. בני הרב נסים הי"ו אמר לי, כי הוא ראה זאת גם בספר שבת־טיש, שהוא כותב דבר כזה. עוד לא זכיתי לראות את הספר, מי שימציא לנו אותו ברוך יהיה. אבל ראיתי זאת, בכמה ספרים אחרים. נשמע לי מוזר, מה שהם אומרים. ההרגשה שלי אפילו, שהדבר בא ממקור חיצוני. דהיינו, שהפירוש הזה, אינו בא מבית המדרש שלנו. הוא לא מהבית מדרש של רבי עקיבא.

 

אולם, כיון שהביאו זאת בכמה ספרים, תלמידי חכמים שהם משלנו, לכן אני אומַר זאת, בצירוף ההערות שיש לי על כך.

 

הם אומרים, שתלמידי רבי עקיבא מתו, במלחמה של בר כוכבא.

 

איפה זה כתוב? ואיך זה מסתדר עם דברי הגמרא האומרת, שהם מתו באסכרה וכו'?

 

כתוב באיגרת רב שרירא גאון, שהיה שמד על תלמידי רבי עקיבא. אמנם אני לא כ"כ מבין, מה הקשר בין השמד, לבין המלחמה? שמד, זהו שמד. העברה על הדת. אבל הם טוענים, שהם השתתפו במלחמה. הרי בר כוכבא, עשה את המלחמה כנגד הרומיים. זהו מי שחכמים קראו לו, בר כוזיבא. כנראה, בגלל שהוא היה בבחינת 'דרך כוכב מיעקב'. הרי רבי עקיבא חשב, שהוא המשיח. אבל לאחר מכן התברר, שזה כזב, שהוא משיח שקר. הכל היה שקר וכזב. לכן חז"ל קראו לו 'בר כוזיבא'. בכל אופן, לענ"ד לא כ"כ מסתבר, שהם השתתפו במלחמה. וכי עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, עזבו את הישיבה, והלכו לצבא? כולם? והרי כתוב [ירושלמי פ"ד דתענית], כי בר כוזיבא לקח לצבא שלו, רק מי שהיה גיבור גדול, אשר היה עוקר ארז מהלבנון, תוך כדי הרכיבה על הסוס. רק אחד כזה, הצטרף לצבא שלו. הם היו גיבורים עצומים. נו, וכי כל העשרים וארבעה אלף תלמידי רע"ק, היו כאלה גיבורים? הדבר נשמע לי משונה. אבל, אולי בכל זאת יש כאן משהו? צריך בדיקה.

 

הדבר מובא, בספר כתבי אבא מארי, להר"ר שמואל וואלקין [דף ש"ג]. תשמעו את הסגנון שלו, גם הסגנון קצת לא מוצא חן בעיני, למרות שנראה שהוא שייך לציבור החרדי.

 

הוא כותב כך, מוצאים אנו סתירה בהמאורע של ל"ג בעומר, כי לפי הגמ' מתו תלמידי ר"ע מפני שלא נהגו כבוד, ורב שרירא גאון, ההסטוריון הקדמון, (אינני יודע, סגנון זה נראה קצת משונה. לא מקובל אצלינו. 'ההסטוריון הקדמון'. בכל אופן, זאת לא הלשון שלנו). כתב בפירוש 'והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא'. דהיינו, שחלק מהם נפל במרד מלחמת בר כוכבא, וחלק הנשאר לפליטה נהרג בתקופת השמד שלאחריה, על השתתפותם במרד. ואמרתי, כי שניהם אמת צדקו יחדיו. הכליון היה ע"י המרד, אבל הסיבה שגרמה לכליה "טוטלית" כזו, שלא נהגו כבוד, הבאה מתוך אהבה וטובת עין. ולו היתה שוררת אהבה, לא הומתו כ"כ. עד כאן.

 

לפי דבריו, שני הדברים הולכים ביחד. הם בעצם מתו במלחמה, אבל העון היה, בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. זאת הסיבה, שהם מתו במלחמה.

 

בספר מבשר טוב, כתב את הדברים, יותר באריכות. אבל כיון שכבר הזמן קצר, נעמוד כאן, ובל"נ נדבר על כך בפעם אחרת. [עיין בהרחבה בשיעור הבא].

 

אמנם, יש קצת בסיס לכך, כי הרמב"ם אומר בהלכות מלכים [פרק י"א הל"ג], שרבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוזיבא. בפשטות, נושא כליו היינו, נושא כלי זיינו. כגון, המובא לגבי אבימלך בספר שופטים, וכן לגבי יהונתן, ולגבי שאול, בספר שמואל. וכי רבי עקיבא, היה נושא את כלי מלחמתו של בר כוזיבא? אכן, אם רבי עקיבא השתתף המלחמה, אז מסתמא גם תלמידיו השתתפו.

 

הדבר אינו כ"כ פשוט, כיון שלדעת מהר"ץ חיות [אמרי בינה סי' ו' בהערה], מה שהרמב"ם כותב בהלכות מלכים 'נושא כליו', אין הכוונה לכלי מלחמה, אלא שזאת לשון מליצה, ופירושו שהוא תמך בו בכל עוז. הוא לא נשא את כליו ממש, אלא שרבי עקיבא אמר שבר כוזיבא הוא המשיח, אפילו שחכמים אחרים חלקו על כך, עד שלבסוף הוא נהרג. א"כ, אין כ"כ בסיס לדבר זה, אבל אולי בכל זאת טמון כאן איזה עניין, ועלינו לברר אותו.

 

אולי נרחיב על כך בהזדמנות בל"נ. אבל מי שיודע או מכיר ספרים אשר כתבו על הנושא הזה, אם יוכל להמציא לי זאת, ברוך יהיה.


המשך משיעור מוצש"ק בחוקותי ה'תשע"ו

 

המשך מסוף השיעור הקודם בעניין מיתת כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא, ודחיית ההשערה שמתו במלחמת בר כוכבא – בר כּוֹזֵיבָא, שמקורה מחוץ לבית המדרש.

האיסור שהורה הגרא"מ שך זצ"ל על תלמוד בבלי שטינזלץ, שאסור להחזיקו.

התחלתי לדבר בשיעור הקודם, לגבי הנוגע לתלמידי רבי עקיבא, על מה שכתב בספר 'כתבי אבא מארי', שכבר הוא הביא זאת, והמדובר על רבנים מן הציבור החרדי, כנראה. אבל תכף תראו, כי בעצם כל העניין הזה, שקישרו את תלמידי רע"ק למלחמת בר כוכבא, הגיע מן הסטרא אחרא.

 

יש לי גם הרגשה, שכיון שהם (עכ"פ חלק מהם), היו רוצים שיתגייסו לצבא כל בחורי הישיבות, לכן הם רוצים להראות, שתלמידי רבי עקיבא היו בצבא. נראה לי, כי מעורב גם עניין השקפתי, בכל הדבר הזה. אבל זה לא משנה, בין אם כן ובין אם לא, כל ההסתכלות הזאת, להכניס דברים זרים שאין להם שום מקור, לא בש"ס ולא בספרי חז"ל, לקחת דברים ממקורות זרים וחיצוניים ולהכניסם אלינו, זה דבר חמור מאד. לכל הפחות, שישאירו זאת בספק. אבל כפי שאמרתי לכם בשיעור הקודם, כי כיון שכבר הכניסו זאת, לכן כעת אינני מכניס זאת, אלא ברצוני להוציא זאת. ועוד מעט תראו, שזה יהיה חזק בעז"ה.

 

בספר מבשר טוב [אורח חיים דף רנ"ד] כתוב כך, לכאורה צריכין להבין, מדוע קבעו חז"ל דיני אבילות בין פסח לעצרת, שלא לישא נשים ושלא להסתפר, כמו אצל השלשה שבועות, שמזכירין אותנו מחרבן ביהמ"ק? ועוד, באמת מדוע משמיענו לנו חז"ל זה, שכולם מתו מפסח ועד עצרת?

 

ולולא דמסתפיגא אמינא מילתא בטעמא, שכפי הנראה היו אלה תלמידי ר"ע ג"כ מאלו שלחמו במלחמת בר כוכבא נגד הרומיים בימי אדריינוס קיסר. וכמדומה לי, שראיתי מובא זה באיזה מקום.  

 

הוא אומר, 'כמדומני', אבל הדבר הזה כבר היה קיים עוד מלפני שהוא נולד. בודאי שהוא ראה זאת כתוב. לפעמים אדם אומר איזה חידוש, והוא שכח ששמע זאת באיזה שהוא מקום. נראה לו, שזה חידוש שלו. בכל אופן, הוא לא התחיל בכך. אבל תראו, כיצד הוא בנה על זה בניין.

 

וכמו שאנו יודעים, שר"ע רבם היה מזרז את היהודים שיבואו לעזור את אלו שעמדו בא"י ללחום נגד מלכות רומי תחת בר כוכבא. ומובא בירושלמי [תענית פ"ד ה"ח], קולו של יעקב צוח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר. תני ר"ש בן יוחאי, עקיבא רבי היה דורש, דרך כוכב מיעקב - דרך כוזיבא מיעקב. רבי עקיבא, כד הוי חמי בר כוזיבא, הוה אמר, דין הוא מלכא משיחא. וכמובן שרע"ק טעה בו, כידוע. וכמו שמצינו שם, שר' יוחנן בן תורתא אמר ליה, עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבא. זה עוד לא הזמן, שצריך לבוא המשיח. בכל אופן, היה ויכוח בעניין. ובסופו של דבר, רבי עקיבא הודה.

 

ובהמשך הוא כותב, בתחילה עמד רע"ק לימין בן כוזיבא, בתקותו שבקרוב תושע יהודה וישראל ישכון לבטח, ובא לציון גואל, והביהמ"ק יבנה מחדש. וע"כ לקחו חבל גם תלמידיו במלחמה זו. או אפילו אם נאמר שלא לקחו חלק במלחמה, אבל מחמת סיבת המלחמה מתו, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.

 

תשמעו איזו 'למדנות'. בעצם, הם מתו במלחמה, אבל איך זה מסתדר עם דברי הגמרא? אלא, אם הם היו נוהגים כבוד זה בזה, הם לא היו מתים במלחמה. אבל כיון שהם לא נהגו כבוד, אז זה מסתדר. ומה שאמרו שמתו מחולי אסכרה, על כך אין לו תשובה. הוא לא עונה על כך. הוא אומר, עיין שבת דף ל"ג ע"ב. שם כתוב, על עון לשון הרע וכו'. אבל הדבר אינו מסתדר.

 

תשמעו ותראו, איזה בניין. הוא אומר בהמשך, בדרך סברא אנו יכולים לומר, שמה שמובא בש"ע, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רע"ק, והוא מהטור, אין כוונתם דוקא שמפני זה יש לנו לגזור גזירה על כלל ישראל גזירות ודיני אבילות. כי מדוע לא גזרו על שאר מאורעות רעות רח"ל שאירעו בימי חז"ל? הרי היו עוד כאלה עניינים, ובכל זאת לא גזרו עליהם. וכמו שהבאתי לעיל מהירושלמי [סנהדרין], מאנשי בית רבי, שמתו כ"ד עגלות עם אנשים, ומתו כולם בפרק אחד כנ"ל. אלא, שמיתת תלמידי ר"ע מזכיר אותנו ג"כ מחרבן ביהמ"ק, ומפני זה משמיענו חז"ל, שכולם מתו מפסח ועד עצרת, שהיא זמן ספירת העומר, שמזכיר אותנו ג"כ מחרבן ביהמ"ק. ומפני זה משמיענו חז"ל שכולם מתו מפסח ועד עצרת, שהיא זמן ספירת העומר, שמזכיר אותנו ג"כ מחרבן ביהמ"ק, וכמו שהבאתי לעיל מאמימר, שאמר זכר למקדש הוא, ע"כ בהצטרף יחד אנו נוהגים כבר אבילות בימים האלו. הקשר הוא, כי כתוב שהעומר הוא זכר למקדש. תשמעו איזה קישורים, איזה דברים. אפשר לעמוד ולהשתומם. האם זו אמת?

 

בעצם, לכאורה יש קצת בסיס לדבר הזה, מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים, כי הרמב"ם כותב, שרבי עקיבא היה 'נושא כליו' של בר כוזיבא. אם רבי עקיבא נשא את כליו של בר כוזיבא, א"כ משמע שהוא השתתף עמו במלחמה. עזב את הישיבה, אין שיעורים ואין כלום, עכשיו יש מלחמות. הוא הולך להיות 'נושא כליו' של בר כוזיבא. מצאנו את המונח 'נושא כלים', אצל אבימלך בנביא בספר שופטים, נושא כלי זיינו, כלי מלחמה. וכן אצל שאול ויהונתן, בספר שמואל.

 

כותב הרמב"ם [פרק י"א ממלכים הל"ג] כך, אל יעלה על דעתך, שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן. שהרי רבי עקיבא, חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות. כיון שנהרג, נודע שאינו זה. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

 

ישנם פילפולים על עניין זה. הרי כתוב בגמרא בסנהדרין [דף צ"ג ע"ב], כי אדרבה, החכמים בדקו אותו אם הוא מוֹרַח וְדָאַין, כי המשיח צריך להיות, והריחו ביראת ה', כמ"ש בספר ישעיהו. הראב"ד שם כבר שואל זאת. אולם, אי אפשר כעת להתפרשׂ כעת לכל פרט ולכל עניין. בכל אופן, רואים בבירור, כי הרמב"ם כותב שרע"ק היה נושא כליו של בר כוזיבא. ואם ראש הישיבה, רבי עקיבא, היה כך, א"כ בטח שכל התלמידים הצטרפו ג"כ למלחמה.

אמנם, כך מפרש האברבנאל, בספר ישועות משיחו [דף ל"א]. הוא מביא, כי סיפור בר כוזיבא, הוא קצר אצלינו מאד, ולא תמצא ממנו כי אם מעט מזעיר, בתלמוד ובמדרשים. אבל בספרי דברי הימים אשר לרומיים, ראיתי אני דברים רבים ועצומים במלחמותיו ומגבורת ליבו, ואכזריותו על האויבים. בר כוזיבא, היה משהו גדול. האמת היא, אינני יודע מדוע הוא לא הזכיר זאת, הרי כתוב, שבצבא של בר כוזיבא, היו ארבע מאות אלף חיילים. היו לו מאתיים אלף, קטועי אצבע. הוא אמר, כי רק מי שמסוגל לקטוע את אצבעו, הוא ישתתף עמו במלחמה. אמרו לו חכמים, עד מתי אתה עושה ישראל בעלי מומים. אז הוא אמר להם, א"כ איך אבדוק אותם? כיצד אדע, מי גיבור ואמיץ, מי לא מפחד? אמרו לו, תבדוק ע"י שתוך כדי שהוא דוהר על הסוס, הוא יכול לעקור ארז מן הלבנון. עשה כך, והיו לו עוד מאתיים אלף. רואים, שהם היו גיבורים אדירים. ואם כך היו הם, מה הוא היה?

 

חז"ל אומרים בירושלמי מסכת תענית [פרק ד' הלכה ה', איכה רבתי ב', וכן במדרש הגדול פ' כי תבוא דף תרכ"ז], שאפילו אדריינוס לא האמין, כי בר כוזיבא נהרג. כיצד הוא מת? הרי רבי אלעזר המודעי היה מתפלל, שלא תיחרב ביתר. הוא התפלל ואמר, רבונו של עולם, אל תשב בדין היום. והיה מצור על ביתר, במשך שלש שנים. אדרינוס כבר חשב לעזוב את ביתר, הוא כבר התייאש, ראה שהוא לא מצליח. אבל היה כותי אחד, שאמר לו, אני אסדר את העניינים. נכנס אותו כותי לעיר, וראה את רבי אלעזר המודעי שהוא מתפלל, ולחש לו משהו באזנו. רבי אלעזר המודעי, לא התייחס לכך. היה שקוע בתפילתו. כאשר האנשים ראו, שאותו כותי לחש משהו באוזנו של ר"א המודעי, הם לקחו אותו לבר כוזיבא. הם אמרו לבר כוזיבא, תשמע, הוא אמר משהו לחביבך, דהיינו לדוֹד שלך, רבי אלעזר המודעי. שאל בן כוזיבא את הכותי הזה, מה אמרת לו? ענה, מה אגיד לך? אם אגלה לכם, המלך אדריינוס יהרוג אותי. ואם לא אגלה, אז אתה תהרוג אותי. בין כה וכה אני מת. לאחר מכן אמר אותו כותי, שרבי אלעזר אמר לו, שהוא ימסור את העיר ביד הרומיים. נבהל בר כוזיבא, הלך ושאל את ר"א המודעי, מה הכותי הזה אמר לך? ענה לו, ולא כלום. שאל אותו, מה אתה ענית לו? אמר לו, ולא כלום. בר כוזיבא נתן בעיטה לר"א המודעי, והרג אותו, מרוב כעס. כביכול, מה, אתה משקר? יצתה בת קול ואמרה, אתה הרגת את זרועם של ישראל וכו', ובאותו היום נפלה ביתר. הרי אדרינוס קיסר, הביאו לו את בר כוזיבא, שהוא הרוג. והוא אמר, כי לא יכול להיות שהוא נהרג במלחמה, אני רוצה לראות את הגופה. הוא ראה אותה, ואמר כי ראה שישנו נחש שהיה כרוך עליו. הוא אמר, לולי שהקב"ה הרג אותו, אנחנו לא היינו מסוגלים להרוג אותו. אמרתי בקיצור, כי הזמן קצר, ומי שירצה יעיין שם.

 

[אמר העורך, כדאי להביא את לשון הירושלמי שם, תני א"ר יהודה בן ר' אלעאי ברוך ר' היה דורש (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו, קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר. תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז) דרך כוכב מיעקב, דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר, דין הוא מלכא משיחא. א"ל ר' יוחנן בן תורתא, עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. א"ר יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות. והיה שם בן כוזבה, והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו, עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן, וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו, כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון, לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך. היו לו מאתים אלף כך, ומאתים אלף כך. וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר, ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף (תהלים ס, יב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו. שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר, רבון העולמים אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום. בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך, דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא. עאל ליה מן ביבא דמדינתא, עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה. חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה, חמינן ההן סבא משתעי לחביבך. אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך. אמר ליה, אנא אמר לך, מלכא קטל לי. ואי לא אנא אמר לך, את קטל יתי. טב לי מלכא קטל יתי ולא את. אמר ליה, אמר לי דאנא משלים מדינתאי. אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא. אמר ליה, לא כלום. מה אמרת ליה. א"ל לא כלום. יהיב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה יא) הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזבה. אתון טעינון רישיה גבי אדריינוס. אמר לון, מאן קטל הדין? אמר ליה חד כותייא, אנא קטלתיה. אמר לי חמי לי פטומיה. חמי ליה פטומיה. אשכח חכינה כרוכה עליו. אמר אילולי אלהא דקטליה, מאן הוה יכיל קטלי? וקרא עליו (דברים לב) אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם].

 

ממשיך האברבנאל שם וכותב כך, ושהוא הלך לאלכסנדריה של מצרים, ועשה נקמה גדולה באוכלוסי רומי שהיו שם, ונתפשט בכל מלכות מצרים ובבל, ואיש לא עמד בפניו. ובכל מקום שהיה הולך, היה שופך דמי האויבים כמים, מבלי חמלה. ובאו על זה בספריהם סיפורים גדולים. ולכן היה רבי עקיבא נושא כליו, ר"ל כלי מלחמתו, לפי שלא שיער עניינו בדבר המשפט ולימוד התורה, כמו שעתיד להיות משיח בן דוד. אבל לעניין המלחמות והנקמות בלבד, עשאו משיח אלהים. אמנם, שאר חכמי ישראל לא קיבלו ממנו, שיהיה זה משיח בן יוסף וכו'. כך אומר רבינו יצחק אברבנאל, והוא הבין את הרמב"ם כפישוטו.

 

אבל מהר"ץ חיות, שהוא ג"כ אחד מן ההולכים בעיקבות הרמב"ם, הוא לא הבין כך. אלא, ש'נושא כליו' היינו, בלשון מליצה. כלומר, שרבי עקיבא תמך בבר כוזיבא. זה לא שהוא השתתף במלחמה בפועל, ועזר לבר כוזיבא להילחם, אלא שהוא חיזק ועודד את בר כוזיבא, אמר עליו שהוא המלך המשיח וכו'. כך מפרש מהר"ץ חיות. א"כ, כבר אי אפשר להכריע בכך.

 

כך כותב מהר"ץ חיות בספר אמרי בינה [סימן ו', דף תתקמ"ד, בהערה למטה], ע"י שהרג את ר"א המודעי, מיד נלכדה ביתר, ונהרג בן כוזיבא, כמו שרמז ע"ז גם כן מרן הכ"מ. ויתכן גם כן לשון הרמב"ם 'ונהרג בעוונות', היינו עון זה, שהרג ר"א המודעי גרם לו. ומה שכתב הרמב"ם, דרבי עקיבא 'נושא כליו', היינו שהיה תומך ידו בכל עוז, כמו שכתוב בירושלמי ובמדרש, תני רשב"י, עקיבא רבי היה אומר 'דרך כוכב מיעקב' דרך כוזיבא מיעקב וכו'. ומפני דרבי עקיבא היה הגדול שבדור, והחזיק בימינו, הוי כנושא כליו, היינו התומך בידו בכל עוז וכו'.

 

האמת היא, שדברי הרמב"ם הללו בלא"ה הם תמוהים קצת, כי לא מצאו בשום מקום, היכן המקור לדברי הרמב"ם הללו? מהיכן הרמב"ם לקח זאת, שרבי עקיבא היה נושא כליו של כוזיבא? הכסף משנה אומר, צריך עיון, היכא מייתי ליה. ובספר יוחסין [דף י"ח] כתוב, במדרשות [קל וחומר בש"ס. יב"ן], לא מצאנו שהיה נושא כליו, אלא בעבור שהיה משבט יהודה, והיה עושה מלחמות וגבורות ומצליח, חשב עליו שהוא משיח וכו'.

 

הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א, בגליון אור תורה [שנת תשע"ג, סימן ק"ו, דף ק"ו], העלה את השאלה ששאלנו בשיעור הקודם, מדוע לא עשו תפילות ותעניות בכדי לעצור את הגזירה? והוא מתרץ זאת, על פי הדברים הללו. דהיינו, כיון שזאת היתה שעת מלחמה.

 

הוא נמשך אחר הדעות הללו, ועוד מעט תראו מהיכן המקור שלהם. הם מצאו מקור נוסף להיתלות בו, כי באיגרת רב שרירא גאון כתוב, שהיה שמדא על תלמידי רבי עקיבא. מה זה השמד? ולמה דוקא על תלמידי רבי עקיבא? אלא, בגלל שהם השתתפו במלחמה.

 

בדף תתכ"ב כתוב כך, מה שאמרו בגמרא יבמות, שמתו באסכרה מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, היינו שאם נהגו כבוד זב"ז היו ניצולים בדרך נס בזכות התורה, ואולי היה גם בר כוכבא מנצח בזכותם. ודרך חז"ל בכ"מ, להעלים העניין, מפני מלכות הרשעה. שמעתם? חז"ל לא רצו לכתוב את הדברים הללו בצורה מפורשת, כיון שהיה פחד מפני המלכות.

 

וכן שמעתי מאבא מארי הגאון זצ"ל, שבגמרא שבת [דף כ"א סוף ע"ב] שאלו 'מאי חנוכה'? והשיבו, מפני נס פך השמן. וקיצרו כ"כ בעיקר הנס, שהוא הנצחון על היוונים, ורמזוהו במלה אחת דרך אגב וכו'. למה חז"ל לא דיברו על הניצחון על היונים? וגם רבינו הקדוש במשנה, לא הזכיר נס חנוכה כלל, רק בהבלעה. אלא התירוץ הוא, מפני פחד האומות. פחדו לכתוב את הדברים הללו. תשמעו איזה דברים מוזרים. אבל לפי זה הוא מתרץ, למה לא הרעישו עולמות? כי זה דרך המלחמה, כמ"ש [שמואל ב' י"א, כ"ה] כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב.

 

התירוץ הזה, נשמע לי מוזר מאד. אבל ראיתי בהמשך דבריו, כי את התירוץ הזה כבר אמרו לפניו, רבנים שהם "דתיים". והדבר מאד תמוה בעיני. וכי חז"ל לא אמרו על הרומיים, כי כל מה שתיקנו, לצורך עצמם תיקנו? היכן רואים, שחז"ל פחדו מן הרומיים? הרי כתבו על הרומיים, דברים גרועים. גם בגמרא מסכת שבת [דף ל"ה ע"ב], כל מה שתיקנו, לצורך עצמם תיקנו וכו'. ומסכת עבודה זרה [דף ב' ע"ב], לעתיד לבוא באה מלכות רומי וכו'. וכי הם פחדו מהרומיים?

 

אפילו על יש"ו הנצרי, חז"ל כתבו. ישנה צנזורה בדפוסים האחרונים, אבל אצל חז"ל לא היה צנזורה, הם כתבו זאת במפורש בגמרא מס' סנהדרין. אמנם בגמרות שנדפסו בעבר, השמיטו זאת, מחמת הצנזורה. אבל היום בזמנינו, כבר מחזירים זאת. חז"ל כותבים על יש"ו הנצרי, העלו זאת בגמרא במפורש בצורה גלויה, והתניא, בערב הפסח תלאוהו לישוע הנצרי, וכרוז יוצא לפניו ארבעים יום, ישוע הנצרי יוצא להיסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד. לא מצאו לו זכות, ותלאוהו בערב הפסח. אמר עולא, וְתִסְבְּרַהּ, ישוע הנצרי בַּר הַפַּוְכֵי לֵיה זְכות הֲוָה? מסית הוא, ורחמנא אמר [דברים י"ג, ט'], לא תחמול ולא תכסה עליו. אלא, שאני ישוע נצרי, שקרוב למלכות היה. תנו רבנן, חמשה תלמידים היו לו לישוע הנצרי. ואלו הן: מתאי, נקי, נצר, בוני, תודה וכו'. חז"ל לא פחדו. כתבו גם כתבו על הרומיים, ועל הנצרים. במס' גטין [דף נ"ז ע"א] הוא פושע ישראל שנידון בצואה רותחת. גם כשהיתה צנזורה, היא היתה בעיקר בדפוסים שבארצות אירופא, אבל לא בארצות האחרות. חז"ל לא פחדו לכתוב. ואם היתה מלחמה, ותלמידי רע"ק נהרגו שם, הם היו כותבים זאת.

 

זה שנס חנוכה לא נזכר במשנה, יש תירוצים אחרים, והעיקר מפני שזה היה כבר כתוב במגילת תענית, והעליתי זאת גם במבוא לספר שמן למאור, וכאן אין צורך ולא המקום להאריך.

 

המקור לרעיון הזה, לקשקוש הזה, שזה התחיל במלחמה של תלמידי רבי עקיבא, בא מאדם אחד, לא הייתי רוצה להזכיר את שמו, אבל כיון שכבר מכירים את שמו, וצריך לדעת אותו, בכדי שאם תשמעו זאת שוב, תבינו שהוא המקור. ישנו אחד מן המכסילים – 'המשכילים' בלשונם – הנקרא בשם גרץ. לצערינו, הוא כתב בספרו הרבה דברי מינות ואפיקורוסות, והציבור הלא חרדי בעיקר, משתמש בכך, והם אלו שפירסמו זאת. לצערינו, הספר הזה הגיע גם לארץ תימן, הספרים שלו, וזאת אחת הסיבות שנהיו כת הדרדעים. מהספרים המקולקלים שלו. הוא בכלל, היה מופקע. הוא ביזה את גדולי ישראל. כגון את רבינו יהונתן אייבשיץ, לא פחות ולא יותר. אני אומר זאת מתוך הזיכרון. כמדומני, שמישהו כתב עליו (על גרץ), 'פה טמא'. אם אני לא טועה.

 

הרי היתה מחלוקת גדולה, בתקופת רבינו יהונתן אייבשיץ. כידוע, היעב"ץ חשד בו, שהוא מאמין בשבתאי צבי, לפי הקמיעים שהוא כתב. אבל בסופו של דבר, גדולי ישראל קיבלו אותו. בסוף, שקטה המחלוקת. התברר, שרבינו יהונתן אייבשיץ הוא כשר. ובעיקר, הדבר התברר ע"י הגר"א, אשר ראה את הקמיעים שכתב הגאון ר"י אייבשיץ, והוא אמר שזה לא נכון, אין בהם כל בעיא, הכל בסדר וכשר, ובכך העניין ירד מן הפרק. אבל, הרשע הזה החליט, שהיעב"ץ צודק, ושאכן ר"י אייבשיץ היה שבתאי. הוא מאשר זאת, חותם על כך... רח"ל. הוא היה מאלה, שאינם יודעים לכבד ולהעריך את גדולי ישראל. ואדרבה. ה' ישמרנו.

 

כמו־כן, בכל עניין הקבלה, לצערינו גם בארץ תימן, הספר שלו דברי ישראל – גרץ, עשה שם שמות. הוא הכניס להם כל מיני דעות זרות, וכך התחילו להיות כל מיני משכילים. לכן הם קראו לעצמם, 'דור דעה', כביכול. אלו ה'משכילים', בנוסח תימני. דראדעה, היינו דור דעה. כביכול הם כמו אנשי דור המדבר, דור דעה. הם המשכילים והחכמים יותר מכולם, והם המבינים. זאת ההשכלה. מהר"ר יחיא יצחק הלוי זצ"ל, עשה מכך לעג. הוא אמר, אל תגידו 'דור דֵּעָה', אלה 'דְּרַאדְּעַהּ'. הוא הפך את המלה, ובכך זה נהיה מלה של לעג. מזכיר בכך גם את תרגום המלה 'צפרדעים' [שמות ז', כ"ח], שזה 'עורדעניא'.

 

בכל אופן, הם אלו שהחליטו כן.

 

הרב אורן טביב הי"ו, אחיו של ידידנו הרב ליאור הי"ו, שלח לי חומר בנושא הזה, כי בדרך כלל אלו דברים אשר אינם במחנה שלנו.

 

כנראה בעבר הדבר היה נפוץ יותר בארצות הברית, היה שם הרב הנקין, הוא כותב [בעמ' קצ"ז] כך, מרגלא בפי העולם, שתלמידי רע"ק השתתפו במלחמת ביתר, בימי בן כוזיבא. שלפי דברי הרמב"ם, היה רע"ק נושא כליו של בן כוזיבא. ואף שבש"ס שלנו לא מצאנו רמז לזה, אבל במדרש איכה נמצא, שרע"ק היה אומר על בן כוזיבא שהוא מלך המשיח, ואח"כ נואש ממנו יעויי"ש. ומגבת ועד אנטיפרס, מקום מיתתן של תלמידי רע"ק, היה זה לפי דבריהם מקומות המלחמה, ושם ניתנו לקבורה.

הם פירשו על פי זה, הרבה דברים. בנו הרבה בניינים. בקיצור, הם נתנו אישור, לכל ההסתכלות הזאת. אבל צריך לדעת, כי הם רחוקים מדעת תורה, והם בנו את הכל על הסברים היסטוריים טכניים.

 

יש כאן מאמר של ר' בצלאל לנדוי, שהוא בסדר, (משלנו. הוא גם מחבר הספר הידוע 'הגאון החסיד מוילנא', ועוד), מביאים מאמר שלו בקובץ מחניים [שנת התשכ"א, נ"ט], והוא כותב, כי החוקר המשכיל הראשון שכתב את זה, שמו וייס.

שוב הפעם, זה אותו אחד שאפילו לא רציתי להזכיר את שמו בספר 'נר יום טוב' [דף ק"ל], וכתבתי את שמו בהיפוך אותיות, כי גם שם הוא כתב כל מיני קשקושים, ולצערינו החוגים הפשרניים משתמשים הרבה בספרים שלהם, והם מכניסים כל מיני דעות זרות. עד שלבסוף, מי שלא מכיר זאת, אינו יודע מהיכן הדבר בא. לכן, הזכרתי אותו רק ברמז, בהיפוך אותיות. כמו כן, ישנו עוד אחד, בשם זכריה פרנקל. כל אלה, מתייחסים למשכילים, ולרפורמים, באיזורים האלה. כמו כן, אותו גרץ, חתם את העניין, בתורת היסטוריה.

 

מי שדחה זאת, היה הגאון הר"ר יצחק אייזיק הלוי, בספר דורות הראשונים. הוא היה ת"ח חשוב, המקובל על גדולי ישראל. הוא ביטל את כל הדבר הזה, ואת כל החקירות שלהם, והוכיח שהכל הבל וכזב. הוא כותב, שרבי עקיבא לא השתתף במלחמה, ולא השתתף במרידה, ולא כלום. רע"ק רק חשב, שבר כוזיבא הוא המשיח. זה היה משהו מאד מצומצם. הוא כותב [בחלק חמישי פרק מ' מ"א], כי כל המרד שעשה בר כוכבא, זה לא רבי עקיבא, הוא לא הסתובב בעולם בשביל זה, כמו שהם בדו מליבם, הוא הסתובב רק כדי לחזק תורה ויר"ש וכו'.

 

אבל כעת תשמעו, מה בסוף התברר. ר' בצלאל לנדוי כותב באותו מאמר, כי כיום התברר אחרת, למרות שבעבר הם לא קיבלו את דברי בעל דורות הראשונים. הוא כותב כך, לצערינו הכניסו את הדבר הזה אנשים דתיים וחרדים, אינני מכיר את הספר שהוא מזכיר כאן, זאב יעבץ בתולדות ישראל חלק ששי. אבל כעת אני מבין כיצד הגיע הדבר לכמה רבנים, ולכן ישנם אפילו שהכניסו זאת ובנו על כך בניינים. אולם בסופו של דבר התברר, שתלמידי רבי עקיבא בכלל מתו לפני מלחמת בר כוכבא. כאשר המלחמה היתה, כבר מתו תלמידי רבי עקיבא. נמצא שבסוף התברר, שהכל שקר וכזב. בנו בניינים של שוא.

 

האיסור שהורה הגרא"מ שך זצ"ל על תלמוד בבלי שטינזלץ, שאסור להחזיקו.

כנראה מי שאשם יותר בעניין הזה, שהדבר נכנס גם בציבור התורני, אלו שלומדים תורה, או לומדי הדף היומי, זהו שטיינזלץ.  בגמרא מסכת יבמות של שטיינזלץ, הדבר מופיע ממש על הדף. לפי מה ששמעתי. לכן לצערינו הדבר נכנס גם לרבנים מסויימים, אשר שומעים או קוראים זאת. מסתבר כי בגללו נתפרסם הדבר הזה יותר. לכן צריך לדעת, כי מחוץ למחנה מושבם.

 

ברצוני להביא בפניכם, את מה שכתב הגרא"מ שך זצ"ל בזמנו, לגבי הספר הזה. בספר מחשבת זקנים [דף קפ"ח, 'יהי כבוד י"י לעולם'] מובא מאמר של הרב שך בעניין זה, אמרו חז"ל קידושין דף ל', תנא דבי רבי ישמעאל, בני, אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש וכו' ע"כ. והוא, מפני שהיצר הרע אינו נמצא בבית המדרש. בכדי לבטל את היצר הרע, צריך להגיע לבית המדרש, כי בביהמ"ד אין יצה"ר. אבל הוא אומר, כי כיום ישנה בעיא, משום שגם בבית המדרש יש יצר הרע, כי מכניסים ספרים שאינם כשרים. וז"ל, אמנם היום מרחפת קללה כזו, שגם בתוך בית המדרש גופא, נכנס היצר הרע ופוגע. בכל הדורות ידענו, כי יהודי הלומד דף גמרא בקדושה, יודע הוא כי תנא הוא תנא, ואמורא הוא אמורא, בכל קדושתם ומעלתם.

 

היהודי שלמד דף גמרא, שאב רוח קדושה מבית המדרש, ורוח הקדושה היתה מלווה אותו בהליכות חייו. אבל כהיום, 'חדשים מקרוב באו', עם דרך חדשה. מה זה תנאים? התנא הוא גם בן אדם. יש לו אף, ועיניים, ושערות, וזקן, וגם לי יש אותו הדבר. אז מה ההבדל ביני לבינו? לצערינו, הם לא מבינים, שאינם מגיעים לקרסולי רגליהם. חסר להם הבסיס, לדעת כיצד להסתכל, שאין בכלל מה להשוות, עם גדולי עולם. אבל לצערינו, הם אנשים בלי השקפה נכונה. וכל העניין הזה אצלם, הוא מחוסר יראת שמים. וממילא, הם הגיעו לזלזל, ולבקר, להעביר ביקורת. כן, גם לו יש הערות, גם הוא מבין ויודע.

 

ולדידם התנא הוא אדם כמותם, ויש עליו ביקורת חלילה. מתארים כל אחד כפי הבנתם. לפי הצמצום שלהם. הם מורידים אותו, מבינים ומפרשים אותו לפי הטבע, ולפי המדות, וכביכול המדובר על אדם כמונו. ש"ס שטיינזלץ, שבו דברי ביקורת על חז"ל. והגמרא נעשית להם כספר חוקים.

 

הרי במצב שכזה, כבר לא מועילה העצה של 'משכהו לבית המדרש', היות וגם היצר הרע מצא שם את מקומו. הוא לומד את הגמרא, כפי שהוא לומד ספר משפטים, לפי חוקים אחרים. בסדר, יש חוקים של יהודים, ויש חוקים של אנגלים, ויש חוקים של הטורקים, ויש את חוקי המדינה וכו'. אז יש גם חוקים של יהודים. זהו. והיו אנשים, בני אדם, שאמרו מה שהם חושבים, מה לעשות באופן הזה ומה באופן האחר, ויש לו כל מיני רעיונות, ואם הדבר לא נראה לך, באפשרותך לקבל או שלא לקבל, או להסביר מה שאתה רוצה. בקיצור, יצר הרע נמצא גם בתוך לימוד הגמרא. לכן יצאנו באיסור להחזיק את הספרים הללו. עד כאן לשון הגאון הרב שך זצ"ל.

 

אשריו ואשרי חלקו שעמד על משמרתו משמרת הקודש בעוז ותוקף, ובכללם שלא להכניס זמורת זר זו בכרם ישראל, דהיינו תלמוד בבלי המפורש בסגנון מדעי ע"י שטינזלץ. [עיין עוד בעניין זה, בשיעור מוצש"ק קרח ה'תשע"ו].

 

בני הרה"ג ישראל שליט"א מהעיר נתיבות ת"ו, שלח לי מאמר של הרה"ג הישיש יעקב אידלשטיין שליט"א, שגם הוא כבר מיחה כנגד עניין זה. הוא אמר בשיחה כך, לפעמים קולטים מן האויר דברים של סילוף האמת ממש, שיש מקשרים את תלמידי רבי עקיבא עם המרד של בר כוכבא. בר כוכבא מרד ברומיים, ורבי עקיבא בתחילה חשב 'דין מלכא משיחא', ואח"כ ראו שאין בו סימנים של מלך המשיח, וחכמים עזבו אותו ואמרו שהוא לא המשיח. בעצם הגמרא קוראת לו בר כוזיבא, אבל בשביל כבודו קראו לו בר כוכבא. כי רבי עקיבא אמר עליו בהתחלה, 'דרך כוכב מיעקב'. הוא היה גיבור, בעל השפעה גדולה מאד, והיו לו מאתיים אלף גיבורים וכו'. הוא מביא את העניין הזה שם. והוא ממשיך ואומר, ואין זה קשור כלל לפטירת תלמידי רע"ק, זה לא היה באותה שנה, הם מתו מיתת אסכרא וכו'. אין קשר בין הדברים. הדבר טוב, שהוא כבר עמד לעורר על הנושא הזה, שאין בכך אמת.

 

ומי שקשה לו השאלה, של בעל מבשר טוב, למה עושים אבילות על פטירת תלמידי רבי עקיבא, צריך לראות את דברי מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק [חלק ב' סי' ע"ו], ולהבין תשובה עפ"י דעת תורה. השאלה ששאל בעל מבשר טוב, זאת השאלה ששאלו כבר בזמנו את מהרי"ץ. שאלת בעניין דינים הנוהגים בימי העומר, שגזרו שלא להסתפר, אם הוא מטעם שמתו תלמיד ר' עקיבא, וכי אפשר שתהיה אבילותם יותר מאבילות המקדש וירושלים? כיצד אנחנו לא מסתפרים, עד ל"ג בעומר, או עד חג שבועות? הרי על בית המקדש, מעיקר הדין לא מסתפרים רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ולכל היותר, ישנו מנהג שלא להסתפר במשך שלשה שבועות. אבל לגבי ספירת העומר, שבעה שבועות של אבילות? או עד ל"ג בעומר?

 

ושמעת עלינו, שאנו נהגנו להסתפר בימי העומר.

 

עונה מהרי"ץ, אכן אתה צודק, הקושיא היא קושיא. אבל התירוץ הוא, כי עיקר הטעם הוא, מפני שהם ימי דין, וראוי להיות אדם נכנע בימים אלו. לכך נהגו באותם המקומות, שלא להסתפר, דרך הכנעה, להיותם ימי דין. וראיה לזה, שהרי מדת הדין פגעה בתלמידי ר' עקיבא בימים אלו. דהיינו, זה לא שאנחנו מתאבלים על תלמידי רבי עקיבא, אלא שאלו ימי דין. מיתת תלמידי רבי עקיבא, זאת אינה הסיבה, אלא זהו סימן. הם נפגעו בימים הללו, כיון שאלו ימי דין. [עיין בהרחבה בעניין זה בשיעור מוצש"ק קדושים ה'תשע"ד].

 

זאת בעצם התשובה הנכונה, על הקושיא הזאת. אבל לא כמו שבעל מבשר טוב, קישר זאת עם העניין ההוא. הם בנו כ"כ הרבה בניינים, שלא אמרתי לכם אותם [עיין בשיעור הבא], שהם בניינים של שוא, והכל בכלל לא מתחיל.

 

והיגענו עד לבדיחותא "עַסכרה", כמו שאמרתי בתחילת השיעור.

 

צריכים לדעת, דבר נוסף. בש"ס, וברמב"ם, ובשום מקום לא קוראים לו בשם 'בר כוכבא', אלא 'בר כוזיבא', בגלל שהוא היה כוזב. בספר דורות הראשונים [דף שי"ב] כותב, שהחוקרים, אלו שהזכרנו אותם מקודם, אינני רוצה לומר שוב את שמם, מספיק פעם אחת הזכרתי אותם, הם כ"כ רחוקים ממקורות ישראל, שבגמ' ובמדרשים ובשום מקום לא כתוב בר כוכבא, אבל הם כן קוראים לו בר כוכבא. הם לקחו זאת, מספרי אומות העולם.

 

אמנם, יכול להיות שיש בכך אמת. כי ראיתי שבעל עץ יוסף, בפירושו על מדרש רבה, הוא כן מביא זאת בשם ספרי אומות העולם, הוא מעתיק זאת, כי כנראה אולי זה נכון. כנראה שהוא נקרא בר כוכבא בהתחלה, כי רבי עקיבא דרש עליו את הפסוק "דרך 'כוכב' מיעקב", כוכב מלשון בר כוכבא. אבל בסופו של דבר, לא הנציחו אותו בשם הזה, אלא בשם בר כוזיבא. הפכו את האות כא"ף, לאות זא"ן. החליפו את השם.

אבל בעל דורות הראשונים טוען, שבדו אותו הידועים מליבם, בכדי לעשות צחוק מבני ישראל. כך הוא אומר. 'הידועים' היינו, זה היה מוכר להם, והם עשו מכך צחוק, על שאתם אומרים 'זה כוכב' וכו'. זאת בכדי ללעוג על עם ישראל. אבל לפי העץ יוסף, כנראה זה אכן היה נכון, רק שאח"כ שינו את השם שלו. בכל אופן, בעם ישראל מקובל, שהשם שלו הוא בר כוזיבא.

 

שאלה מהקהל: מה הפירוש 'הידועים'?

תשובת מרן שליט"א: אינני יודע למה הוא מתכווין, כנראה בזמנם היתה איזו כת מסויימת. [אחר־כך ביררתי את העניין, ומצאתי בספרו בכמה מקומות שהוא משתמש בסגנון זה, ומובן שכוונתו על הנצרים. הוא כנראה חשש משום איבתם, שלא יגרום נזק לישראל ח"ו, ולכן נקט בסגנון סתום. וע"ע לקמן שיעור מוצש"ק במדבר בס"ד].

 

מוסר השכל יוצא לנו מכל הדברים הללו, איך שלפעמים לצערינו אפילו תלמידי חכמים שלא בדקו את המקורות, מהיכן הם ינקו ושאבו, קולטים דעות זרות, ומכניסים לנו לתוך התורה. צריך לדעת, כי יש לבדוק כל דבר, מה השורש שלו. אפשר לטעות הרבה, ולקדש דברים, ולפרש על פי זה דברים, ובסופו של דבר מתברר ש'לא דובים ולא יער'. לא זה הדרך, ולא זו העיר.

 

המקום ברוך הוא ישמרנו, שבעז"ה נזכה שלא לקבל שום דבר, אם איננו יודעים מה מקורו. אפילו אם נשמע רעיון יפה, זאת אינה סיבה להכשיר זאת. והבא להיטהר מסייעים אותו מן השמים, אכי"ר.

 

להמשך העניין בשיעור מוצש"ק במדבר ה'תשע"ו - לחץ כאן 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

עוד..

  1. לעמוד הבא
  2.  [6-7]
 
 
 
 
  

 

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: or@shtaygen.co.il

 

 

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

מועדי השם
אור ההלכה
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
ארז יחיאל
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
מצות מסורת
ת"ת עטרת חיים
מצות טעמו וראו
ישיבת פרי עץ חיים
שר שלום קשת

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: yad@maharitz.co.il  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד