-
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.

פרשת השבוע

 

 

הוצאת פעולת צדיק

כשרות בד"צ פעולת צדיק

מועדי השם
ישיבת פרי עץ חיים
מנויים לחיים
ת"ת עטרת חיים
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
אור ההלכה
פעולת צדיק
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
511 אורחים

מעשה הבדלה, בשנה שחל בה תשעה באב ביום ראשון

    
מספר צפיות: 1097
ה' אב ה'תשע''ו

מעשה הבדלה, בשנה שחל בה תשעה באב ביום ראשון

א

מחלוקת קדמונים כיצד מעשה הבדלה בתשעה באב שחל ביום ראשון

נחלקו הקדמונים כיצד הוא מעשה ההבדלה בשנה שחל תשעה באב ביום ראשון, הן בזמנו והן כאשר נדחה. דעת בעל הלכות גדולות (הלכות קידוש י"ג ע"ד, הלכות ברכות עמ' מ"ו), שמכיוון שלא ניתן לעשות הבדלה במוצאי שבת על הכוס, אם כן נדחה מעשה הבדלה למוצאי התענית היינו יום ראשון בערב. וכן מצינו בגאונים שכתבו כן, רבינו סעדיה גאון בסידורו (עמ' קכ"ו), ובתשובות הגאונים שערי תשובה (סי' ק"ד) בשם רב האיי גאון, ושם כתב שפסקו כן כולהו רבוואתא, וכ"ה בסדר רב עמרם גאון (ח"ב עמ' רס"ח) בשם רב נטרונאי גאון, ושם כתב, 'וכך אנו נוהגין, וכך ראינו לרבותינו עושין', וכ"ד רי"ץ גיאת בספרו מאה שערים (ח"א הלכות הבדלה עמ' י"ט), וכן הוא בסידור רש"י (סי' תי"ג, עמ' ר"ז), וכן כתבו תוספות (פסחים ק"ז. ד"ה אמימר) בשם רב עמרם גאון. וכ"ד ראבי"ה (ח"ב סי' תקכ"ב), והרא"ש (מסכת תענית פ"ד סי' מ'), ושם כתב שכן נהגו העם, וכן פסק בס' הרוקח (סי' שי"א), סמ"ק (סי' צ"ו), וכ"ה בתשובות בעלי התוספות (סי' י'), מרדכי (תענית סי' תרל"ח), וס' התשב"ץ (הקטן, סי' פ"ג), ס' הפרנס (סי' רע"ו), וכן בס' תניא רבתי (סי' נ"ט), ובהגהות מיימוניות (מנהגי תשעה באב), ס' האגודה (פסחים סימן פ"ט), המאירי בבית הבחירה (תענית ל:), והוסיף שכן נהגו בכל גלילותינו מימות הגאונים והרבנים שבהם, וכ"כ בספרו מגן אבות (ענין רביעי). וכ"ה בס' הכל בו (סי' ס"ב), רד"א (סדר תפילת תעניות), ומהרי"ל (הלכות תשעה באב), ס' האגור (סי' תתל"ט, ובסי' תת"נ כתב שרב נטרונאי גאון והרא"ש הסכימו עם בה"ג, וכן מנהג חכמי אשכנז), ועוד רבים רבים מן הראשונים[1].

 

אולם הרמב"ן (בס' תורת האדם ענין אבילות ישנה עמ' רס"א) חולק וסובר שאין להבדיל כלל בשנה זו, כיוון שאינו ראוי להבדלה שאינו יכול לשתות מן הכוס, ואף למ"ד שמוצאי שבת שבכל ימות השנה אם לא הבדיל מבדיל כל השבוע, אין זה אלא משום שראוי להבדלה, על דרך כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו, אולם כאן כדבר האמור אינו ראוי כלל להבדלה, ועל כן אינו מבדיל אף ביום המחרת. וכ"ה דעת הרשב"א בתשובה (ח"א סי' קי"ז), והריטב"א בחידושיו (תענית ל:), נימוק"י (תענית ל:), ורבינו ירוחם (ני"ח ח"ב), ומגיד משנה (פכ"ט מהל' שבת ה"ד). ובס' אהל מועד (שער קידוש והבדלה דרך ב') כתב לפסוק כן, ושכן נהגו, אע"פ שמן הראשונים יש שהצריכו להבדיל. ועיין במאירי (שם) שהאריך לבאר את יסוד מחלוקתם.

 

ומרן בשולחן ערוך (סי' תקנ"ו ס"א) פסק כדעת בה"ג וסייעתו שמבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב. אולם דעת הרדב"ז (ח"ב סי' תרמ"ב) כדעת הרמב"ן שאינו מבדיל בשנה זו כלל, וכתב שכ"ה המנהג. והנה מלבד דפסק מרן עיקר, יש להוסיף שכן דעת רבים מן האחרונים, אפ'ס קצה'ו תרא'ה, שכן דעת הלבוש (סי' תקנ"ו), של"ה (תענית ר.), אליה רבה (סק"ד), ערך השלחן (סק"ב), חיי אדם (כלל קל"ו סי' ו'), שד"ח (מע' ביה"מ סי' ב' או' ו'), שלחן גבוה (סק"א), שו"ת לב חיים (פלאג'י סי' קנ"ט), מועד לכל חי (סי' י' או' מ"ח), יפה ללב (סי' תקנ"ו), ערוה"ש (סעיף ב') ועוד רבים מן האחרונים. וכן פסקו מהרי"ץ בסידור עץ חיים (ח"ב סדר תשעה באב י:), שתילי זיתים (סי' תקנ"ו סק"ד), והרשי"ה בדברי שלום חכמים (עמ' רפ"ה).

 

ואף שהבדלה זו נעשית במוצאי הצום שהוא ליל יום שני, מכל מקום מאחר דנקיטינן למעשה כדעת הרמב"ם (פכ"ט מהלכות שבת ה"ד), והרא"ש (פסחים סי' י"ג) וסייעתם, שיכול להבדיל עד יום שלישי, וכ"פ מרן בשולחן ערוך (סי' רצ"ט סעיף ו'), או עד יום רביעי כדעת חכמי תימן[2], אתי שפיר. אולם לדעת החולקים וסוברים שכאשר לא הבדיל במוצאי שבת, זמנו להבדלה הוא רק כל יום ראשון ולא יותר מכך, שכן היא דעת הרי"ף (כ"א:) והגאונים (בה"ג הל' קידוש י"ג ע"ג, סדור רס"ג עמ' קכ"ו), והובאה מחלוקתם בבית יוסף (סי' רצ"ט), צריך לומר ביישוב הדבר, שכל זה רק כאשר היה יכול לעשותה בעיתהּ ולא עשאה, אולם במקום שהוא מנוע מלעשות כמו כאן, שפיר דמי למיעבדינהו בזמן שיכול, וכ"כ בה"ג הובא ברא"ש (שם), וכ"כ הראשונים דקיימי בההיא שיטתא[3].

ב

אפשרות נוספת - עשיית הבדלה בשבת מפלג המנחה

ובגמרא מסכת ברכות (כ"ז:) נאמר, 'תא שמע מתפלל אדם של שבת במוצאי שבת, ואומר הבדלה על הכוס'. והעמידוה הראשונים, במי שהיה אנוס כגון שלא היה יין להבדיל, היינו שלא היה לו כי אם כוס אחד לברכת המזון, ורוצה להבדיל עליו (פרישה, ב"ח סי' רצ"ג) או שמצוי לו יין אולם רק חוץ מהעיר, ובלילה במוצ"ש מתיירא מפני ליסטים או גויים (מג"א). ושני פירושים אלו נאמרו בספר הלכות גדולות (הלכות קידוש והבדלה) וכיוונו אליהם האחרונים, ויעויין בס' בני ציון (ליכטמן, סי' רצ"ג או' ג'). וסיבת הדבר להעמיד זאת דווקא באנוס ולא באופן רגיל, כתבו התוספות (שם ד"ה צלי), כיוון שצריך להוסיף מחול על הקודש מן התורה, אם כן כיצד יתירו לו חכמים לעשות הבדלה לכתחילה מבעוד יום, ועוד שהרי בלאו הכי אסור בעשיית מלאכה, ולשם מה מקדים לעשות הבדלה, ומשום כך העמידו זאת בנצרך לעשות מצוה כגון מילת תינוק וכדו', ויפים הכרחיים אלו גם להיתר הדבר רק בשעת אונס. וכ"כ הרא"ש (פ"ד סי' ו'), המרדכי (ברכות סי' צ"א), הריטב"א (שם), טור (סי' רצ"ג), וכ"פ מרן בשולחן ערוך (סי' רצ"ג סעיף ג').

 

ומדברי רבינו הרמב"ם (פרק כ"ט מהל' שבת הלכה י"א) נראה שאינו סובר לצמצם את היתר ההבדלה שיהא קיים דווקא באופנים אלו, אלא יכול אפילו לכתחילה לעשות הבדלה מפלג המנחה, וזאת מתוך שהביא את המימרא כפישוטה מבלי להורות הגבלה כל שהיא בדין זה, וזה לשונו, 'יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום, אע"פ שלא נכנסה השבת. וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אע"פ שעדיין היא שבת. שמצוות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו קודם לשעה זו במעט', ומפשט דבריו משמע שניתן לעשות כן אף לכתחילה. ויש להוסיף עוד בדקדוק זה בדעתו, שמתוך שפתח בלשון 'יש לו' הנאמר בקידוש, והקביל אליו דין הבדלה באומרו 'וכן', אלמא להתיר מעשה זה אף לכתחילה, כפי הוראת לשון 'יש לו' המורגלת בחיבורו, שמתפרשת כ'יש לו רשות' לעשות כן.

 

ושפיר דמי ללמוד כן בדעת הרמב"ם שאף לכתחילה יכול לעשות כן, והוא על פי האמור בדברי התוספות הנזכרים למעלה, שכתבו להגביל היתר זה לשעת הדחק או לצורך מצוה, וזאת משום שישנו דין תוספת שבת מן התורה כאמור למעלה, ושיטת הרמב"ם בעניין תוספת אינה ברורה, מדלא הוזכרה בחיבורו כלל ועיקר, וכבר הארכנו בענין זה בתשובה ? להוכיח, שאין לרמב"ם מצוה מן התורה להוסיף מחול על הקודש בין בכניסתו של יום ובין בסופו, רק פרישה מחוייבת זמן מה קודם ואחר השבת מלעשות מלאכה, כדי שלא יהא נוגע בשבת עצמה.

 

והנה לאור כל האמור, הבדלה בשנה זו יכולה להיעשות לכתחילה מבעוד יום, לא מיבעיא לדעת הרמב"ם הנזכרת, אלא אף לדעת כל הנך קמאי הנזכרים למעלה, היות שאין לך אונס וצורך מצוה כשעה זו, ואשר על כן תרבה התמיהה מדוע לא הוצעה אפשרות זו, כדי שתתקיים מצוות ההבדלה כתיקונה בעת הזו, בהיות שאפשרות זו היא המרווחת ביותר, מכל האופנים האחרים שנאמרו בענין זה, אם דחיית ההבדלה ליום שני, ובעקבות כך להידחק בביאור היתר הבדלה לאחר יום ראשון אם כדעת הרמב"ן וסייעתו הסוברים שאין מצוות הבדלה כלל בשנה זו כאשר תשעה באב חל ביום ראשון, מחמת שאינו ראוי לבילה, ולפי האמור ודאי שראוי הוא. 

 

ג

טעם שלא לעשות הבדלה בפלג המנחה   

ואמנם הוצעה אפשרות זו בגאונים ונדחתה, והעומד ראשון בפתרונה הוא ס' הלכות גדולות (שם) הנזכר, שעלה ונסתפ'ק בה, שמא אופן זה לגריעות הוא בשנה זו, שאמנם רצונו לתקן ונמצא מקלקל, שמא כאשר יבדיל, נמצא מקבל על עצמו אגב כך את תענית תשעה באב, ויהא נאסר בשתיית היין, והוא על דרך שמצינו בגמרא מסכת עירובין (מ:), שם נאמר, שכאשר מברך שהחיינו על יום הכיפורים קיבל על ידי כך על עצמו את הצום, ונאסר בשתיה מן היין, ומשום כך לא יכול לברך את ברכת שהחיינו[4], והוא הדין כאן שעל ידי הבדלתו נמצא מתחייב בעינוי תשעה באב, היות שבברכת ההבדלה עשהו חול מתוך שאמר 'המבדיל בין קודש לחול', ונאסר בשתיית היין. והמאירי בבית הבחירה (תענית ל:) הביא שיטה זו בשם גאוני הראשונים, ושם לא נאמר שהוא משום שנאסר בשתייה אלא משום שבהבדלתו זו שווייה חול ונתחייב באבילות, ואבלות בשבת לא אמרו, והכריעו מתוך כך שלא להבדיל בשבת. אלא שבשם עצמו כתב את הטעם המובא בבה"ג (שם), 'ואף אני מרחיקה, שמאחר שאין יכול לברכה על הכוס מה בינה לשל תפלה, ואין תקנת הבדלה על הכוס אלא ביין'.

 

והנה נראה לבאר את הסתפקותו של בה"ג, היות שאינו דומה ממש לההיא דעירובין, ששם ברור הדבר שיהא אסור בשתיה, באשר מברך את ברכת שהחיינו על עצמו של היום וכיצד לא ייאסר, מה שאין כן כאן שאינו עושה שום סימן על קבלת התענית, כדי שנאמר שמקבלה על עצמו, רק משום שמזכיר יום חול בהבדלתו, וכיוון ששנה זו יום חול זה הוא יום תענית, נמצא שמחיל על עצמו בכך את הצום, והנה מאן לימא לן שאף בכה"ג נחשב שמקבל על עצמו את התענית, שמא רק כשמתייחס במעשהו ליום הבא, על כן כתב להסתפק בזה.

 

ויש להעיר שביאור זה בהסתפקותו של בה"ג, שייך יותר לשנה בה מועד תשעה באב המקורי הוא ביום ראשון, שכדי להחילו קודם לבואו, צריך להזמינו, אולם כאשר זמנו הוא ביום שבת ונדחה, לא נראה שיסתפק בו בה"ג, באשר בפועל יום שבת הוא יום הצום, רק משום שאין אבילות בשבת, נדחה הוא, ואשר על כן לא מחמת הַזכירו ענין 'חול' במטבע הברכה, הוא שיחילנו אלא גוף ההבדלה עצמה. וכן מדוקדק הוא בלשונו, 'היכא דאיקלע תשעה באב בחד בשבא, דמיתבעי ליה לאפסוקי ממיכל ומשתא מבעוד יום דשבתא, מהו לאבדולי, וכו'.      

 

ומכח הקושי הנזכר, הגיע בעל הלכות גדולות למסקנתו הנזכרת, לדחות את מעשה ההבדלה למוצאי התענית, ונדחק כל כך בשל כך, עד שכתב שאפילו למאן דאמר שהבדלה יכולה להיעשות רק עד סוף יום ראשון, כאן יכול להבדיל במוצאי התענית למרות שהוא כבר ליל יום שני, שלא אמר את דברו אלא במקום שהיה ביכולתו לעשות ולא עשה מה שאין כן כאן. והביאו את דבריו רי"ץ גיאת (ח"א הלכות הבדלה והל' תשעה באב), ס' האשכול (ח"ב עמ' י"ח), הרמב"ן בס' תורת האדם (שם), הרא"ש (שם), וכן הר"ן (סוף תענית, פסחים תשע"ז). וכ"ה בתשובות הגאונים (שע"ת סי' ק"ד) בשם רב האיי גאון.

והנה כל הגאונים והראשונים הבאים אחריו, מילאו אחר דבריו, שלא ניתן לעשות הבדלה בפלג המנחה של יום השבת, ומהטעם הנזכר, ועל כן אימצו לעצמם פתרונות אחרים למעשה הבדלה בשנה זו, חלקם הביאו את הוראתו למעשה, וחלקם מנעו הבדלה לגמרי, וחלקם אמרו שיבדיל ויביא לתינוק לשתות מכוס ההבדלה, והצד השווה בכולם ששובר'ם בצידם[5], היות שעל כולם יש לטעון טענות חזקות כפי שאכן נטענו (יעויין הערה ה'), וממה שבכל זאת ננקטו למעשה, רק מכביר את חומר הטענה שטען בעל הלכות גדולות, בשלילת פתרון הבדלה מפלג המנחה של יום השבת.

ד

דעת הרמב"ם מהי

והרמב"ם לא הזכיר מענין זה מאום, והתייחסותו בחיבור (פ"ה מהלכות תעניות ה"ח) לענין תשעה באב שחל ביום ראשון או בשבת ונדחה, שמעלה על שולחנו כסעודת שלמה ואינו מחסר בה כלום, אין זה אלא משום שנזכר מפורש בש"ס (תענית כ"ט:), ועל כן אין לומר שבהתייחסותו זו מיעט אופנים אחרים השייכים לעת הזו כבנידון דידן, לאמור מדלא נידונו בדבריו, אלמא לא סבירא ליה כאחת מן האפשרויות המוצעות בראשונים. וכדי ללמוד ולאמוד את דעתו בענין זה מהי, יש ללמוד ממקומות אחרים שבדבריו, כמו שהוא בכל כהאי גוונא.

 

והנה ראשית יש לומר שממה שהביא בהלכותיו (פכ"ט מהל' שבת הי"א) את ההלכה הנזכרת למעלה, שיכול אדם לעשות הבדלה מפלג המנחה של יום השבת אף לכתחילה, אם כן הוא הדין בשבת זו, אולם ישנו עוד מקום בו ניתן לאמוד דעתו מהי, והוא באותו פרק עצמו (ה"ד) שכתב, 'שאם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר, ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי (רביעי)', ואם כן הוא הדין כאן שמכיוון שאינו יכול לעשות הבדלה בשנה זו במוצאי שבת, שפיר דמי למידחינהו עד מוצאי התענית. וכעת ראיתי בס' מגן אבות למאירי (שם) שכתב כך בדעת הרמב"ם, ולא העלה בדעתו כלל את האופן של הבדלה מפלג המנחה ביום השבת, היות שלא שייך להחשיבו כלל ועיקר כדבר האמור למעלה, מטעמא דבה"ג, יעויין שם.

 

ומהמדוקדק בדברי הרמב"ם נראה, שהאופן השני פחות הוא מן הראשון, באשר הינו רק אם לא הבדיל, אזי מבדיל והולך בחלקו הראשון של השבוע, ולעומתו האופן הראשון בהבדלה מפלג המנחה, מעיקרא הוא לכתחילה, שיש לו רשות לעשות כן, ובַּדִּין הוא שיש להעדיפו מעל פני האופן השני. ואמינא דהנה אמנם אם שניהם לפנינו, ברור הוא שנעדיפנו מעל פניו, אולם לאור האמור למעלה, שכאשר מבדיל מפלג המנחה של יום השבת, ישנו צד שמכניס בכך את יום התענית ומנוע בשל כך משתיה, ועל כן נעקרת הבדלתו זו, היות שנתקנה על הכוס, ואם כן נמצא שלפנינו ישנו רק אופן אחד שיכול לבוא לידי ביטוי. ועוד ראיתי למאירי (שם) שכתב שאין אופן זה נחשב דיעבד, אלא כל אלו הימים שיכול להבדיל בהם, אינם מבחינה של תשלומין להבדלה של מוצאי שבת אלא כולם המשך אחד שיכול להבדיל בכולם צורה שווה, וכמו שהגמרא דימתה את זה לכתיבת גט, שכל הימים חשובים מהשבת שעברה בצורה שווה. והנה לכי נידוק בדברי הרמב"ם אלו לאור ביאור זה, נראה שאכן ישנה משמעות כזו בדבריו.  

 

ואפשרות זו גם מצד עצמה יותר נוחה לשמוע, באשר אינה מתנגדת לכל הנך רבוואתא ראשי אלפי בית ישראל, גאונים, ראשונים ואחרונים[6], שישבו על מדוכה זו, והציעו אפשרויות שונות עד כדי ביטול מעשה הבדלה בכלל. ולא אישתמיט חד מכולהו להציע את האופן הראשון, באשר נשלל על ידי ספיקו של בה"ג, כמבואר בדבריהם, שזה לכשלעצמו מורה ויורה, להסב דעת רבינו אל 'כל' בנין ומנין חכמי ישראל, מבלי לעשות הבדלה מפלג המנחה של יום השבת, ובשנה זו יהא מעשהו כהאופן השני.

 

ואשר על כן לאור כל זאת, מאן ספין בהאי דרא להכניס עצמו במשעול הצר לעשות מעשה, המנגד את כל דברי הגאונים והראשונים הנזכרים למעלה, שמנעו מלעשות את מעשה הבדלה מפלג המנחה, ולהסתמך על שתיקתו של הרמב"ם בענין זה, ופירושו במקום אחר, ולא חש על עצמו להיותו עובר על דבריהם, להיותו בהבדלתו זו מקבל על עצמו את התענית, ולאחר מכן שותה מן היין בתענית תשעה באב[7], וכבר מצינו לחכמי תימן שהעלו אפשרות זו ושללוה מכל וכל. יעויין שתילי זיתים (סי' תקנ"ו סק"ד), ומהר"י בדיחי בס' חן טוב (חלק החידושים או' נ"ו). ואף אם נאמר שישנו צד שהרמב"ם סובר שניתן לעשות כן ואינו מקבל בכך על עצמו את התענית[8], מכל מקום ישנו אופן נוסף יותר מרווח שבו אינו נכנס לבית הספק כלל ועיקר, והוא לעשות את ההבדלה במוצאי יום התענית ככל בית ישראל, ואינו צריך לדחקו של בה"ג, באומרו שרק כשהיה יכול להבדיל במוצאי שבת אין לו תשלומין, היות שהרמב"ם פסק דלא כוותיה שהבדלה נעשית רק ביום הראשון, אלא אף בשאר ימות השבוע (בחלקו הראשון).

 

והעולה מכל האמור שאין לנטות מדעת כל הנך קמאי תקיפי דעלמא הגאונים (ובכללם רבינו סעדיה גאון בסידורו), ראשונים, אחרונים, והוראת מרן, וכ"ד מהרי"ץ בתכלאל עץ חיים (שם), ומהרד"מ בס' שתילי זיתים (שם), לעשות את ההבדלה במוצאי שבת בתפילתו בלבד בברכת חונן הדעת, ואת ההבדלה על הכוס לעשותה במוצאי יום התענית, היינו ביום ראשון בערב. ובשום אופן לא לעשותה בשבת מפלג המנחה, היות שנמצא על ידי כך מקבל את תענית תשעה באב, וכיצד ישתה מן היין.

 

וברכת הנר יברכנה במוצאי שבת בביהכנ"ס עם הציבור, קודם קריאת מגילת איכה, ויהא מודיע לאנשי ביתו שיברכוה בבית לאחר שיאמרו ברוך המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות. ואם ישנו חשש שכחה עדיף שיברכנה להם קודם שיוצא מביתו[9], ויעשנה כשכולם ישובים על כסאותיהם[10]. וכן יעשה הוא, כאשר ישנו חשש המסתבר שלא יוכל להיות ניאות לאור הנר בבית כנסת (שולחן ערוך סי' רח"צ סעיף ד'), הן מפאת ריחוק מקומו מן התיבה הן מפאת ריבוי המתפללים, וכן מצד שהוא צריך לראות את השלהבת בפועל (שם סעיף י"א), ובדרך כלל מנוע הוא מכך. ועל כן עדיף שיעשנה בביתו קודם לכתו לבית הכנסת, ויוציא אגב כך גם את אשתו ובני ביתו.

 

ואין ברכת בשמים בתשעה באב כלל לא בהבדלה ולא במשך היום, (עיין באורך בחלק ראשון מחיבור זה סי' נ"א מה שהארכנו להוכיח כן להלכה). ובמוצאי תשעה באב היינו ביום ראשון בערב, יעשה הבדלה על הכוס בברכת ההבדלה בלבד בלי נר ובלי בשמים, ויש להודיע זאת לכלל הציבור במוצאי הצום, היות שרבים הם השוכחים מלעשותה. ואם אמנם כך קרה, אזי להלכה, לא יבדיל יותר, אלא"כ שתה רק מים, וזאת משום שדעת בה"ג, רס"ג ורע"ג, שאם טעם אינו מבדיל, ורק במוצאי שבת הוא שנאמר בגמרא (פסחים ק"ז.) שמבדיל אחר טעימה, ומרן בשולחן ערוך (סי' רצ"ט ס"ו) הביאם ב'ויש מי שאומר' מבלי חולק, למרות שהטור (שם) תמה על חילוק זה ובבית יוסף שם הביא שגם הרי"ף (פסחים כ"ב. מדפה"ר) אינו מחלק, וכן נראה בדעת הרמב"ם (פכ"ט מהלכות שבת ה"ה), מכל מקום קיימל"ן ספק ברכות להקל, ולכן לא יבדיל על הכוס כלל. אולם אם שתה מים כדבר האמור, אם הוא מקהילותינו יהדות תימן הע"י יכול לעשותה עד ליום רביעי, ואם משאר קהילות, גם לא יעשנה משום ספק ברכות, כמבואר בספרי חכמי ספרד[11].

 

ויש להדגיש מספר פרטים חשובים השייכים בשנה זו, הנה אמת שהלכות שבוע שחל בו תשעה באב אינן נוהגות בשנה זו, וכדעה ראשונה שבשולחן ערוך (סי' תקנ"א סעיף ד'), מכל מקום בתשעה באב עצמו פשיטא שנוהגות, ולכן צריך להכין מלפני כן בגדים ללובשן עכ"פ שעה אחת, כדי שלא יהא לובש בתשעה באב בגדים מכובסים, וכן לא בגדי שבת למרות שאינם מכובסים.

 

הבדלה לצריכים לאכול, תיעשה במיץ ענבים או בחמר מדינה, והיינו כשמדובר שאוכלים ושותים, שאם מספיק להם רק בשתיה, כגון חולי כליות, אין צורך להבדיל כמבואר ברמב"ם (פכ"ט מהל' שבת ה"ה) ובשולחן ערוך (סי' רצ"ט סעיף א'). וקטנים מנהגינו שלא מבדילים קודם אכילה. וכשעושה הבדלה מה טוב שיכנס את בני ביתו להוציאם ידי חובה. 

 

ובענין פשיטת בגדי שבת וחליצת המנעלים אימתי הוא וכיצד יעשנה בלי חשש כלל, יעויין באורך מה שכתבנו לעיל תשובה ?. 

 

תשובה זו הינה משו"ת אורן שלחכמים חלק ב'

העומד לראות אור בעזהי"ת בקרוב ממש.

להקדשות ולהנצחות ניתן לפנות למס' 0527613074

 

 



[1] ואף דלאו רבותא למיחשב גברי מכל מקום בכוונה תחילה הבאתים לתכלית הנזכרת לקמן.

[2] וכן היא גירסת מרן, והעיר עליה בכסף משנה ובבית יוסף, וכתב בכסף משנה שהגירסא הנכונה היא עד סוף יום השלישי, והטעם לכך משום שלפי גירסת הגמרא שלפנינו (פסחים ק"ו.) נאמר, 'אמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת - מבדיל והולך בכל השבת כולו. ועד כמה - אמר רבי זירא: עד רביעי בשבת. כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי, ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב וקאמר: לענין גיטין, חדא בשבתא, תרי ותלתא - בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא - קמי שבתא. ומתוך שנאמר 'כי הא דיתיב וכו', היינו הובאה ראיה לכך מהלכות כתיבת הגט, ושם עד יום השלישי נחשב לשבת הקודמת, על כן צריך לפרש דברי רבי זירא, באומרו 'עד יום רביעי בשבת', עד ולא עד בכלל. אולם בגירסת גמרא פסחים המובאת מתימן, לא נאמר 'כי הא דיתיב', אלא 'יתיב רבי זירא וכו', היינו שאינו קשור לענין הקודם אלא ענין בפני עצמו, רק משום הדמיון שיש לו בחלוקת השבוע לשייכו לשתי שבתות אחת שלפניה ואחת שלאחריה, הובא כאן במקום זה. ויעויין שועה"מ (סי' ס"א הלכה י"ט).

[3] יעויין מאירי בבית הבחירה, ובס' מגן אבות (ענין רביעי). ויש להעיר ששיטה זו המתרת הבדלה רק ליום הראשון שהיא שיטת הרי"ף, ולמדו הראשונים בביאורה, שאין היא מדין תשלומין להבדלה של מוצאי שבת, שאז שייך היישוב הנזכר, בפרט לפי מאי דקיימל"ן בתפילה ששוגג או שכח יש בו דין תשלומין, אלא שיטתו הינה מצד שהיום נמשך אחר הלילה, ויום ראשון בכללותו מוכשר לעשות בו הבדלה, ועל כן אין מקום לחלק מפני מה לא נעשתה הבדלה במוצאי שבת, מאחר שלא שייכת הבדלה לשיטה זו מיום שני ואילך, וזוהי טענת הרמב"ן על בה"ג.

[4] ושם אסיקנא בגמרא שאין שתיית היין מעכבת בברכת שהחיינו, שאומרו אפילו בשוק, אולם עדיין היסוד האמור נשאר הוא על כנו.

[5] הנה על עיקר מה שכתב בעל הלכות גדולות, שלמאן דאמר שהבדלה הינה רק ליום ראשון כל זה בהיה יכול לעשותה ולא עשאה, ולא בשאינו יכול כדהכא, הנה כבר הקשה הרמב"ן (תורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה), 'למאן דאמר מבדיל והולך כל היום כולו, משום דכולי יומא כלילה של מוצאי שבת הוא, מילתא מחוורתא היא דכי נמי אסור למיכל ולמשתי במוצאי שבת, לא מבדיל מכאן ואילך, דליכא הבדלה אלא במוצאי שבת דהוא לילה ויום'. וכן על ביאור הרמב"ן עצמו, 'ומסתברא דבמוצאי שבת שחל להיות תשעה באב לא תקינו הבדלה על הכוס, תדע שהרי אמרו בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס, ובתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם, ובכי האי שעתא לא תקינו הבדלה על הכוס כלל, ולא אמרינן המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אלא בשעה שיש כוס אבל בשעה שאין כוס בעולם אין צריך להבדיל'. ועל זה כתב המאירי בספר מגן אבות (ענין ד'), 'ומה שהזכרתם בשטה שלכם שלא תקנו הבדלה על הכוס אלא כשהעשירו, ובט"ב הרי כולנו עניים, והמקרא צווח ואומר זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה וכו'', מלי דבדיחותא הוא. ועוד שהרי כשהגיע זמן הנחמה חזר העושר למקומו'. ולגבי המאן דאמר שסובר שיעשה הבדלה ולאחר מכן ישקה את התינוק מן היין, דלא חיישינן בדרבנן דילמא אתי למיסרך, ועוד דכיון דלא אתי בכל שתא לא אתי למסרך. כתב הרמב"ן, 'ולאו מילתא היא דהתם אמרינן לענין מזרע כשותא בכרמא וליתן לי' לתינוק ישראל אתי למסרך, כדאיתא בפ' תולין (קל"ט א') ואף על גב דלאו איסור כרת הוא ולא שכיח טפי, והיא היא פירכא דרב אחא בר יעקב (עירובין מ:), דאיהו אקשי וליתן ליה לתינוק ישראל, ומינה קא אמרינן ביום הכפורים לית הלכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למסרך, וכן פירש רבינו חננאל ז"ל במסכת עירובין, ושמעינן מינה דאפילו באיסור דרבנן ולא קביעי, נמי חיישינן לסירכא. וכן הובא ברא"ש (תענית פ"ד סי' מ'), ובמאירי (שם) ובעוד ראשונים.

[6] ובכוונה יגעתי להביא בפתיחת התשובה פוסקים רבים שעסקו בשאלה זו, ומיאנו בהצעת אפשרות זו.

[7] להוסיף על עצמו עוד איסור, שנאמר, 'כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב, עליו הכתוב אומר ותהי עוונותם על עצמותם' (תענית ל:) 

[8] היות שמדוקדק בדבריו, שבהבדלה שעל היין מקיים את מצוות 'זכור את יום השבת' ביציאתו, ותו לא.

[9] וגם לצאת ידי ספיקו של ביאור הלכה (סי' רצ"ו ס"ח ד"ה לא יבדילו).

[10] יעויין תשובתי בענין הוצאת חבירו ידי חובה הערה 6 על פי ביאור הלכה שם ביאור הלכה סי' רי"ג.

[11] בן איש חי (פרשת ויצא או' כ"ג), כה"ח (סי' רצ"ט סקכ"ו), [ובבא"ח כתב שאפילו עבר רק הלילה כבר אינו מברך בשו"מ, ובכה"ח בתחילה כתב שמברך בשו"מ, ולאחר מכן כתב שלא יברך בשו"מ, והרב אור לציון (ח"ב פכ"ב ה"י) הביא בשמו של הבא"ח שכל היום הראשון מברך בשם ומלכות, וזה אינו. ועכ"פ נוסף הרב אורל"צ על הראשונים שלא לברך בשאר ימים]. וכן הורה בשו"ת יביע אומר (ח"ו סי' מ"ח או' י"ג), ויעויין בחלק שביעי (סי' מ"ז), ובס' הליכות עולם (ח"ג עמ' קס"ב או' י"א) הראה פנים, לסתם דמרן, ועכ"פ בספר חזון עובדיה (ח"ב עמ' תט"ו), חזר בו למשנתו הראשונה שלא להבדיל בשאר הימים משום סב"ל. ועיי"ע ילקו"י (מהדורא בתרא עמ' תפ"ו, בהערה שם).

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

עוד..

  1. לעמוד הבא

 

 
 
 


 

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: or@shtaygen.co.il

 

 

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

ארגון ובנה
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
שר שלום קשת
ארז יחיאל

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: yad@maharitz.co.il  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד