|
||
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו. פרויקט הכנסת מאמרי מרן שליט"א מעשרות ספרים ירחונים וכתבי עת הפזורים על פני עשרות שנים לאתר יד מהרי"ץ "נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א. |
דין הברכה על מצה מטוגנת, ולכמה צריך לחלקה קודם הטיגון. |
||||||||
מספר צפיות: 20282 | ||||||||
מתוך דרשת מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסרה במסגרת "המעמד הגדול" של הקבלת פני מרן שליט"א ברגל - חול המועד פסח ה'תשע"ג | ||||||||
ה' ניסן ה'תשע''ח | ||||||||
דין הברכה על מצה מטוגנת, ולכמה צריך לחלקה קודם הטיגון. בעניין הברכה של מצות מטוגנות, ישנם רבים שלוקחים מצה מכונה רגילה, שהיא בערך שלשים גרם, ומטגנים אותה בשמן עם ביצה על מחבת. הרבה חושבים, שהברכה על זה היא 'בורא מיני מזונות'. צריכים לדעת, אמנם ההלכה היא, שטיגון מוציא מתורת בישול, והדבר כמעט מוסכם להלכה למעשה, ועכ"פ כך אנו פוסקים. ובדבר המבושל בכלי ראשון, בודאי שהדין כך. אבל זה דוקא, אם אין בו כזית. דהיינו, אם לוקחים מצה ומפוררים אותה ומבשלים בכלי ראשון, אפילו שיש בו תואר לחם, 'תוריתא דנהמא', מורגש עדיין שזה לחם, אבל כיון שהוא התבשל, בישול מוציא מתורת לחם, וברכתו בורא מיני מזונות, בלי נטילת ידיים וללא ברכת המזון, וברכה אחרונה מברכים 'ברכה מעין שלש'. אותו הדבר גם לגבי טיגון, אבל צריך שהמצה תתחלק לפחות מכזית. ולמעשה, שיעור הכזית אינו נידון לפי המשקל, אלא לפי הנפח. היום עושים את המצות מאד אווריריות, לכן כבר בכמות קטנה ישנו שיעור כזית. בפרט לדידן, ששיעור כזית הוא קטן מאד. הרי ישנן שלש שיטות כמה זה שיעור כזית. לשיטת התוספות ביומא [דף פ' ע"א, ד"ה שיעורו] ובחולין [דף ק"ג ע"ב, ד"ה חלקו], השיעור הוא חצי ביצה. לדעת הרמב"ם לפי הפרי חדש [סימן תפ"ו] והגר"א [שם] ומהרי"ץ [עיין בעץ חיים ח"ב, דף י"ב ע"א], השיעור הוא כשליש ביצה. ולשיטת רש"י וחכמי תימן הקדמונים, ויכול להיות שגם הרמב"ם סובר כך, השיעור הוא כרביע ביצה. ולהלכה למעשה נקטו אבותינו כשיטת רש"י, וכן דעת הרשב"א, והגר"ח מוולוזין, ששיעור כזית קטן מאד, דהיינו כרביע ביצה. אם כן, כדי להוציא את המצה מתורת לחם, צריך שיחלקו את המצת מכונה להרבה חלקים. לא מספיק לארבע חלקים כמו שכתבנו בהערות עיני יצחק על שע"ה, אלא צריך לחלקה לשמונה חלקים, כדי שיהיה בטוח שהשיעור הוא פחות מכזית. אם אפשר, ראוי לחלקה אפילו ליותר, אבל לפחות לחלקה לשמונה חלקים. מה שלאחר מכן, כשֶׁשָׂמִים אותה במחבת ומטגנים, החתיכות נדבקות, הדבר לא משנה ואינו מפריע, כפי שנפסק באחרונים, שאם פוררת זאת, מה שזה נדבק תוך כדי טיגון, הדבר לא משנה את דינו, וכבר אין לזה תורת לחם, והברכה היא בורא מיני מזונות. לכן ההלכה היא כך. מי שרוצה לברך רק בורא מיני מזונות, צריך לדעת שזה בתנאי שהמצה התחלקה לחלקים קטנטנים, פחות משיעור כזית, שזהו לכל הפחות אחד חלקי שמונה של מצה. דהיינו, לחלק את המצת מכונה לשמונה חלקים. ואם לא עשה זאת, בכדי לצאת מהספק, יברך על מצה גמורה, שברכתה בודאי המוציא, ויפטור בכך את המצה המטוגנת. |
||||||||
|
||||||||
|
||||||||
כניסה לחברים רשומים |