-
חג שבועות
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו.
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
925 אורחים

כמה תשלומין יש לחג השבועות, ועד מתי אין אומרים תחנון.

    
מספר צפיות: 8015
מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א שנמסר במוצש"ק נשא שנת ה'תשע"ב. והשלמה מתוך השיעור השבועי מפי מרן שליט"א שנמסר במוצש"ק נשא שנת ה'תשע"ב.
ה' ניסן ה'תשע''ח

כמה תשלומין יש לחג השבועות, ועד מתי אין אומרים תחנון.

עד שנים עשר בסיון אין נפילת פנים, אם בגלל שלחג השבועות יש תשלומין עד שבעה ימים, דהיינו שאפשר להשלים את הקרבנות במשך שבעת ימים, ואם בגלל כבוד התורה, כפי שדיברנו בעבר [מוצש"ק במדבר – נשא ה'תש"ע] מצד כבוד התורה לפני ואחרי חג השבועות.

הפוסקים כותבים, מובא בשו"ע [או"ח סימן קל"א סעיף ז'] ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן וכו', ומוסיף הרמ"א ולא מתחלת ר"ח סיון עד אחר שבועות. ומוסיף בכנסת הגדולה, ויש מקומות נוהגין שלא ליפול שבעה ימים אחר שבועות, עד שלש עשרה בסיון ולא עד בכּלל. דהיינו, יום שנים עשר בכלל, אבל שלש עשרה לא בכלל. יש אומרים, תלוי אם מדובר בארץ ישראל או בחו"ל, בא"י עד שנים עשר בסיון, ובחו"ל עד שלושה עשר בסיון, משום ספיקא דיומא. המנהג שלנו, גם בחו"ל, אין נופלים רק עד י"ב בסיון. לא חששו בעניין נפילת פנים עד כדי כך לספיקא דיומא.

אבל בואו חשבון, עברנו את י"ב בסיון, שהוא היה השבת. כעת אנחנו במוצש"ק נשא, ליל י"ג בסיון, בחו"ל יש נוהגים עדיין לא לעשות נפילת פנים, בגלל שבחו"ל הרי עושים שבועות שני ימים טובים, אפילו שאנו בקיאין בקיבועא דירחא, אפ"ה עושים שני ימים, כי יכול להיות שז' בסיון הוא בעצם ו' בסיון. אבל בארץ ישראל, מזכירים זאת על ירושלם, כך בכף החיים [אות ק"ז] בשם הרב המגיה בשלמי ציבור, אבל בשערי תשובה כותב זאת על כל א"י, כיון שהשלוחים היו מספיקים להגיע למקומות היותר רחוקים. בחגים אחרים, הדבר לוקח זמן, כמו בסוכות ובפסח, אבל בכל אופן בא"י, מספיקים להגיע תוך כמה ימים, לכן בא"י אין חשש שלא ידעו את זמן הקביעות. רק בראש השנה, שהוא בא' בתשרי, לא היו מספיקים, לכן אנו עושים שני ימים טובים של ר"ה, על אף שמן התורה זהו רק יום אחד, 'יום תרועה', אבל אנחנו עושים שני ימים אפילו בא"י. אולם בחודש סיון, שישנם כמה ימים, השלוחין כבר היו מספיקים להגיע לכל א"י, ממילא ידעו ברור מתי קבעו בי"ד את ר"ח, ולכן אין להם ספק מתי ו' בסיון.

אם נעשה חשבון מיום ו' בסיון, אמרנו שיש תשלומין כל שבעה, א"כ ז' סיון הוא אסרו חג, ועוד ששה ימים. ביחד שבעה ימים תשלומין, שהם עד שלש עשרה בסיון. א"כ איך יוצא שהתשלומין הם עד י"ב? הרי אמרת תשלומין כל שבעה.

צריכים לדעת את ההלכה הזאת. הגמ' במסכת חגיגה [דף י"ז ע"א] דורשת מהיקש, א"ר אלעזר א"ר אושעיא, מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר (דברים ט"ז, ט"ז) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, מקיש חג השבועות לחג המצות, מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה. ואימא מקיש לחג הסוכות, מה חג הסוכות יש לה תשלומין כל שמונה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שמונה? שמיני, רגל בפני עצמו הוא. אימור דאמרי שמיני רגל בפני עצמו הוא, הני מילי לענין פז"ר קש"ב, אבל לענין תשלומין, תשלומין דראשון הוא. דתנן, מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון. אלא תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת. אם כן הגמ' משוה את שבועות לחג הפסח, ובכל שבעת ימי הפסח יש לו תשלומין. א"כ ברור שהיום הראשון הוא גם בחשבון.

אם כי, יש מההיקש הזה עוד לימוד אחר, שעד שלשה רגלים אדם עובר בבל תאחר. דנים בזה כבר המפרשים, ויש על כך פילפולים, אבל כך הרמב"ם כותב. הרי ישנם ג' דברים, יש עולת ראיה, ויש שלמי חגיגה, ויש שלמי שמחה. לעולת ראיה ולשלמי חגיגה, יש תשלומין כל שבעה. לשלמי שמחה, אין תשלומין. כותב הרמב"ם בהלכות חגיגה פרק ראשון ה"ז, מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג הסוכות, חוגג את כל הרגל וביום טוב האחרון שהוא שמיני, ואף השמיני תשלומי ראשון הוא. הרמב"ם אומר שגם היום השמיני, אפילו שאנו בעצם אומרים שהוא רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב, אבל לגבי קרבנות הוא תשלומין של היום הראשון. להריטב"א יש שיטה אחרת, הוא סובר שמי שלא עשה בראשון, עושה באחרון. אבל הרמב"ם אוחז, שזה תשלומין לראשון, ואף השמיני תשלומי ראשון הוא. וכן מי שלא חג ביום חג השבועות, חוגג כל שבעה ויש לו תשלומין כל ששת ימים שלאחר חג השבועות. ודבר זה מפי השמועה נאמר, שחג השבועות כחג המצות לתשלומין.

א"כ זו נפק"מ לעניין שלנו, לגבי נפילת פנים. יש גם נפק"מ לעניין אבלות, לא אליכם. מי שקבר את מתו לפני החג, והספיק להתאבל לפני החג, כיון שנהג אבלות לפני כן יש לו כבר שבעה ימים. וחג השבועות עצמו, גם נחשב שבעה ימים. יום שני של שבועות, כבר נחשב יום החמשה עשר, א"כ נשאר לו להשלים עוד חמשה עשר ימים לאבלות. כיון שהתחיל את השבעה לפני החג, אפילו אם לא הספיק לשבת כמה ימים, אלא רק זמן קצר נהג באבלות, נחשב כאילו נהג שבעה, ובא הרגל מבטל זאת. א"כ יש לו שבעה כבר בכניסת החג, וחג השבועות עצמו זה עוד שבעה. אסרו חג זה כבר חמש עשרה, וכדי להשלים את השלשים יש לו להכפיל את המספר הזה ממש.


 

השלמה מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א שנמסר במוצש"ק נשא שנת ה'תשע"ב.

השלמה בעניין שכח או נאנס ולא הבדיל במוצאי שבת, עד מתי יכול להבדיל.

נקודה נוספת שדיברנו עליה בשיעור שעבר [מוצש"ק בחוקותי ה'תשע"ב], בעניין הבדלה של מוצאי יו"ט, עד מתי אפשר להבדיל. רציתי לחזק את הדברים שדיברנו, ובעצם השאלה מתחילה לגבי במוצאי שבת, עד מתי ניתן להבדיל. בשו"ע מובא דעת הרמ"א שזה עד יום שלישי, כך הרמ"א פוסק, אבל אנחנו פוסקים עד יום רביעי, כפי שיטת הרמב"ם. הבאנו מקור בגירסת הגמרא במסכת פסחים, כדי לחזק את הדברים, שאנו אומרים שאפשר להבדיל עד יום רביעי בגלל שעד יום רביעי נאמר בתורה לשון הבדלה. וחיזקנו זאת מלשון הגמ' שכתוב, אמרי בני ר' חיא, מי שלא הבדיל במוצ"ש, מבדיל והולך כל השבת כולו. ועד כמה? עד רביעי בשבת. הרי בהתחלה אתה אומר 'כל השבת כולו', דהיינו כל השבוע, א"כ איך אתה אומר אח"כ עד יום שלישי? הרי זה רק חצי שבוע. בשלמא אם זה עד יום רביעי, אפשר להבין שרובו ככולו. ובפרט שיש את שיטת הירושלמי, שאפשר להבדיל עד יום חמישי, יש גירסא כזאת בירושלמי מסכת ברכות, כך מובא בתשלום יפה עינים, כל השבת כולו. בירושלמי ברכות, אפילו בחמישי. א"כ לא רק עד יום רביעי. זה גם חיזוק. אנחנו פוסקים עד יום רביעי, והם אומרים אפילו עד יום חמישי. בכל אופן, מובן לפי"ז מה שאתה אומר 'כל השבת כולו'.

אבל עדיין הדבר לא כ"כ נוח. הטורי זהב בהלכות ר"ה מביא, שהלבוש אומר מה זה שאומרים 'מלוך על כל העולם כולו', הוא טוען שהמלה 'כולו' מיותרת. זה אותו דבר. 'כל העולם כולו' זהו כפל לשון. אומר הטורי זהב, זה לא מיותר, כי אם היה כתוב רק על מלוך על כל העולם, הייתי אומר רובו ככולו, עכשיו שכתוב כל העולם כולו, א"כ זה מעין מיעוטו, דהיינו כל העולם כולו ממש. א"כ, איך נסביר את הגמ' כאן? 'מבדיל והולך כל השבת כולו', לכאורה משמע שלא רק ביום חמישי, אלא גם ביום ששי יהיה אפשר להבדיל.

ברוך ה', שלח לנו הקב"ה את רבינו חננאל, ואכן שם לא כתובה המלה הזאת, א"כ ניצלנו. אמרו בני חיא, מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך כל השבת. המלה 'כולו' לא כתובה. זוהי גירסא יותר מדוייקת. מבדיל והולך כל השבת, וממילא אתה יכול לפרש רוב השבת, דהיינו רוב השבוע. גם ההמשך מתאים עם השיטה שלנו, הוא אומר 'אמר רבי זירא' [עיין שיעור שעבר].

 

בכל אופן, מה שאמרתי בשיעור הקודם מסברא, לגבי מה שפירשו שכתוב 'ויבדל' עד יום רביעי, אמרנו או בגלל ששלשה ימים אחרי שבת זה עדיין קשור לשבת, או בגלל שבעצם בכל הימים נאמר לשון הבדלה, ביום ראשון, ביום השני פעמיים ואם אינו עניין לשני תנהו לשלישי, ויום רביעי כתוב פעמים שלא תאמר מקצת היום ככולו, ולכן נאמר בהתחלה ובסוף, אכן בזמן השיעור לא היה לי את לשונו של רבינו זכריה הרופא, זה היה ברשימות אצלי, אולם אח"כ חיפשתי ומצאתי זאת, וראיתי שהדבר בעצם מפורש בדברים שלו. אקרא לכם את לשונו, אמרו חכמים ההבדלות לא פחות מארבע, אצלינו בגמרא כתוב משלוש, ולא יותר על שבע. והביאו ראיה ממה שנאמר להבדיל בין הקודש ובין החול וכו'. והוא ממשיך, אמר הרמב"ם מבדיל והולך עד יום רביעי, אני חושב שזו טעות, לא עד יום רביעי אלא עד סוף יום רביעי, חסר בלשונו משום מה, כי בכל הנוסחאות כתוב עד סוף יום רביעי. כנראה זה נשמט בשגגה מהמעתיק. למה כן. תשובה. תשמעו אם אתם מבינים, תאבע לנצוצ אלתורה, לאנה לם ידכור בעד יום רביעי. טבא לנצוצ אלתורה, פירושו זה מתאים לפסוקי התורה. לאנה דהיינו לפי שהוא, כלומר התורה, לא מזכירה הבדלה אחרי יום רביעי. אלא אנתהא לפצ͘ הבדלה ביום רביעי, אלא הוא סיים [אמר בסוף] את המלה הבדלה ביום רביעי. דהיינו, הפעם האחרונה שמוזכר הבדלה, זה ביום רביעי.

א"כ כנראה הוא מתכווין למה שאנחנו אומרים, דהיינו שכתוב בתורה כמה פעמים לשון הבדלה, והיום האחרון הוא בסוף יום רביעי. יוצא שבעצם שכבר רבינו זכריה הרופא אמר את הנקודה הזאת, שמוזכר הבדלה עד יום רביעי. הוא לא נכנס לפרט הזה, שחסר ביום שלישי, ושביום רביעי כתוב פעמיים, אבל יסוד הדברים כתובים פה.

אבל אח"כ הוא אומר, יש אומרים טעם אחר, כיון שנבראו בו המאורות שבהם הבדלה בין חושך לאור. לפי זה צריכים להגיד כמו המהלך השני שאמרנו, שעד שלושה ימים זה שייך לשבת, ויום רביעי הוא נגרר, כי שייך בו הבדלה.

רבינו סעדיה עדני אומר כמו התשובה השניה, רק שהוא הוסיף פה משהו, זה לפי, שלא נתלו המאורות אלא עד יום רביעי, פה הלשון קצת קשה, אלדי נורהם הי מגדא כל נור ענדנא. את המלה ''מגּדא" קשה להבין, אבל כנראה הכוונה שהשמש והירח הם התפארת של כל האורות, דהיינו שהאור הזה הכי מפואר ומשובח. וכשאומרים 'המבדיל בין אור לחושך' משבחים את הקב"ה על דבר זה. אלא אם כן יש פה טעות והוא מתכווין למשהו אחר, שזה המקור של כל האורות. לא אכנס לבאר לפי הלשון כי צריך להאריך בזה, אולם לפי המלים זו הנקודה.

 

הדפסהוסף תגובה

עוד..

  1. לעמוד הבא
  2.  [6-10]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
פעולת צדיק
מיני תבלין וקליות
מנויים לחיים
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מצות טעמו וראו
עבור לתוכן העמוד