-
-
חיפוש מתקדם
אור ההלכה
טריתא
מצות מסורת
מצות טעמו וראו
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
511 אורחים

ויב-כעליו - שני שוואים בסוף מלה

מספר צפיות: 2103

ויבך על צואריו. לשיטת מהרי"ץ יש לקרות ויֵבְ-כְּעַל צואריו. יפ"ה (הרב יואב פנחס הלוי, תאג' תורה קדומה, פרשת ויגש מ"ו,כ"ט). דברי מרן שליט"א בעניין זה ומדוע על אף שכל קריאתנו לפי חלק הדקדוק, בשני שוואים בסוף מלה לא קוראים כדעת מהרי"ץ מאריה דאתרין זיע"א.

נתחיל
את השיעור בנושא כללי, שרבים שואלים ודורשים עליו, שנראה לרבים עמום, או תמוה ולא מובן.

כידוע, מהרי"ץ נחשב גאון רבני תימן ותפארתם. מצד שני, יש כאלה שואלים, למה יש דברים מסוימים שאנחנו עושים לא כפי דעת מהרי"ץ? בפרט בזמן האחרון אני שומע הרבה פעמים את השאלה, הזאת. הרי אנחנו קוראים הכל על פי חלק הדקדוק, והרבה שואלים שלפי שיטת מהרי"ץ צריך להיות, שכשיש שתי שוואים בסוף מלה, השני צריך להיות שוא נע.

בפרט שמהרי"ץ כותב את זה במפורש במגילת רות. הוא לא כתב את זה בתורה, אלא במגילת רות על הפסוק 'וטבלת פיתך בחומץ", שהשוא שבתי"ו נע. הרי הכלל תמיד, שכשיש שני שוואים, השני הוא נח. זה כלל מוסכם לפי כל הדעות, אין חולק בזה. אבל יש מחלוקת בין המדקדקים, אם הכלל הזה הוא גם כששני השוואים בסוף תיבה. יש כאלה שאומרים, בסוף תיבה גם נחשב שוא נע, ודינה כמו כל שני שוואים נחים שהשני נע. בין באמצע תיבה ובין בסוף תיבה. ויש כאלה שאומרים, שאם זה בסוף תיבה, אז המלה צריכה להיות נפרדת, ואם תעשה את השוא השני נע, הרי שאתה מחבר את סוף המלה למלה הבאה. דהיינו, וטבל ת-פיתך.

בפרט המבוכה גדלה, מאז שנדפס תורה קדומה. היפ"ה הדגיש את זה על כל צעד ושעל. כל מקום כזה הוא פירט בפירוש את הדבר, שלדעת מהרי"ץ כך צריך להיות. ואנשים מתעוררים כל פעם ושואלים מה ההבדל? זכורני שבמבוא שבמהדורא החדשה הוא הרחיב בזה. דהיינו, מילים כמו ויבך עליו, יש הערה שלפי שיטת מהרי"ץ צריך לקרוא ויב כ-עליו, הכא"ף שבשווא נע. ויש ת-מן היין, כך צריך לקרוא לפי שיטת מהרי"ץ, התי"ו בשווא נע. מישהוא כאן שמע פעם אדם שקורא כך? אני אומר דוגמאות שמצויות בקריאה, דבר ההוה בכל יום, ולא שמענו מעולם מישהוא שקרא ככה. אפילו הרב שמעון צאלח זצ"ל, שהוא דור שישי למהרי"ץ, והנהיג את ביהכ"נ שלו לפי מהרי"ץ, אמר אנחנו לא קוראים ככה. אפילו שמהרי"ץ אומר כך, לא שמענו. מה שכן, אחד- שנים, כן שמעתי. ממש בודדים, שכן קראו ככה. אבל רובם ככולם, גם הצאצאים שלו, לא קראו ככה. (הרב פונה אל הצבור) תמצאו את זה בתורה קדומה ותביאו אלי. זה חשוב.

 

הנה מצאו פה בתורה קדומה, זה נמצא בכללי הקריאה במקרא, במהדורא שעם פירוש רש"י. היפ"ה כותב כך, כבר כתבתי בחיבורי לעומת המחברת דף כ"ב סק"ב, דשיטת מהרי"ץ היא שכל תיבה שבאה בטעם מוליך, ובאו בסופה שני שואים רצופים, אזי הראשון הוא נח ומתחבר עם התיבה שאחריה, שכן כתב על פסוק 'וטבלת פתך' בזה"ל 'הפ"א דגש ושוא שבתי"ו דוטבלת פתך נע, כאילו קורא וטבל-תפתך וכו''. וזו גם דעת ר"י חיוג בספרו 'אותיות הנח' והרד"ק במכלול שער השוא, ומהר"ח קרח בהערותיו, ומהר"י בדיחי בשו"ת חן טוב. וזה מקרוב ראיתי עוד למהרי"ץ בחה"ד מהדו"ק כתב יד קדשו על פסוק אמרת לה', שכתב בזה"ל 'אמרת לה' הקריאה המקובלת בידינו שהשוא שבתי"ו מתנועע, כאילו אתה אומר 'אמר-תלידוד', כי לעולם כשיש שני שואין השני נע, וכן כתבו הרבה מהמדקדקים. ודכוותה 'ויב-כעליו' והדומים לה, יש פה קצת מבוכה, הרי לנו עדות מפורשת ממהרי"ץ ע"ה המעיד שזו הקריאה המקובלת במסורת, ושכן דעת הרבה מהמדקדקים. ושמעתי שמרי חיים צאלח ז"ל ממתפללי בית-צאלח בצנעא שהיה מלמד דרדקי שם והעמיד תלמידים הרבה, היה מלמד את תלמידיו להניע השוא כדעת מהרי"ץ. כן הוא היחיד, גם אני שמעתי, אבל עוד שמעתי שאפי' התלמידים שלו לא אומרים כמו שהוא לימד. התבטלו בעשרות אלפים. אמנם, פה קצת הלשון לא נוח, יש מבני תימן שנהגו להניח שני השואים, וכן דעת חלק מהמדקדקים. להגיד שיש מבני תימן שנהגו כך זה קצת לא מובן. זה לא יש מבני תימן, כל בני תימן נוהגים כך. 99% זה לא יש, אלא כמעט כולם. אבל את דעת רבינו מהרי"ץ ועדותו הבאתי, ונהרא נהרא ופשטיה. כך הוא מסיים.

א"כ צריכים באמת להבין, הרי אנחנו קוראים הכל לפי חלק הדקדוק, אפילו המזבח מלרע, ניחוח וכו', אבל זה במסורת, כי הרבה דברים גם בלי חלק הדקדוק ככה קראנו. אבל את זה מעולם לא שמענו.

 

מרן שליט"א מבאר בשיעור את שיטת מהרי"ץ ובהמשך משיב גם על עניין זה [מומלץ לעיין בגוף השיעור]:

 

אם נחזור לנושא של שני שוואים, לפי דברינו הדבר פשוט מאד. נכון שמהרי"ץ כותב שזו הקריאה המקובלת ביותר, וכנראה שכך היה בזמנו, בעיר שלו ובבית כנסת שלו, אבל לא במקומות אחרים. כי אין שום סיבה שבתימן השתנתה הקריאה בפרט הזה, שהרי אף אחד לא עורר את הנושא וגרם לשינוי הקריאה, זה לא בא מספרדים או מישהוא אחר, א"כ לא מסתבר שהקדמונים קראו כך. דברים שמהרי"ץ מעיד בשם התיגאן, אין ספק שזה מקובל, אבל בתיגאן לא כתוב אם זה שוא נח או שוא נע. אין בזה שום ראיה. ממילא כנראה מאז ומקדם, יש קראו שוא נח, ויש כאלה שלא. לא יודע אם הם מיעוט או מה שהיה, בכל אופן לא מחייב שבגלל ובמקום זה קוראים כך, מישהוא אחר יקרא גם כך. ואם מהרי"ץ היה נולד בעיר אחרת, גם הוא היה קורא כמונו. ומה שהוא אומר, זה לגבי מנהג מקומו.

הדפסשלח לחבר

עוד..

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

סקר

מה היית חפץ שיהיה באתר במיוחד


ת"ת עטרת חיים
מיני תבלין וקליות
מועדי השם
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מנויים לחיים
פעולת צדיק
שר שלום קשת
ארז יחיאל
עבור לתוכן העמוד