-
-
חיפוש מתקדם
אור ההלכה
מצות טעמו וראו
מצות מסורת
טריתא
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
652 אורחים

זמן שאלת גשמים (אמירת "ותן טל ומטר" בברכת השנים) בארץ ישראל ובחוץ לארץ - חלק ב'

    
מספר צפיות: 1149
השלמה בעניין שאלת טל ומטר קודם ז' מרחשון, יישוב טענות מחבר ספר "עולה מן המדבר" שהגיב בכתב לדברים שנאמרו מפי מרן שליט"א בשיעור מוצש"ק לך לך ה'תשע"ג בעניין זה. המשך והשלמת העניין מתוך "שערי יצחק" מוצש"ק וירא ומוצש"ק חיי שרה ה'תשע"ג
ד' חשון ה'תשע''ח

המשך עניין זמן שאלת גשמים (אמירת "ותן טל ומטר" בברכת השנים) בארץ ישראל ובחוץ לארץ, מתוך "שערי יצחק" מוצש"ק וירא ה'תשע"ג

השלמה בעניין שאלת טל ומטר קודם ז' מרחשון, יישוב טענות מחבר ספר "עולה מן המדבר" שהגיב בכתב לדברים שנאמרו מפי מרן שליט"א בשיעור שעבר בעניין זה.

ברצוני לחזור לנושא שאלת טל ומטר קודם ז' במרחשון, יש צורך עדיין ללבן את הסוגיא, משום שמחבר הספר "עולה מן המדבר", שהינו תלמיד חכם חשוב מאד, הרה"ג אברהם ארבל ה' ישמרהו ויחייהו, הוא שמע מה שאמרתי בשיעור הקודם, ויש לו טענות על הדברים ואינו מסכים להם. לכן ברצוני שנברר את הדברים יחד, כי ישנן טענות שלכאורה אכן יש בהם מקום לשקלא וטריא. ואדרבה, אני רוצה לשמוע מכם, עכשיו או אחר כך. בלי עין הרע, הוא זריז ונשכר, תוך יום אחד הוא כתב לי תשובה ארוכה. לא אכנס לדברים הצדדיים, אלא לעיקריים, שהם נפקא מינה לגופו של עניין.

נקדים בראשי פרקים, מה שדיברנו בשיעור הקודם. אמרנו שהרמב"ן וסיעתו סוברים, וכך כתבו במפורש גם הריטב"א ועוד ראשונים כגון הארחות חיים, שבזמנינו שואלים בא"י טל ומטר מיד במוצאי שמיני עצרת, בגלל שבזמנינו אין עולי רגלים. להלכה למעשה, הרמב"ם ושו"ע פסקו, ששואלים טל ומטר רק מליל שביעי במרחשון. אומר הר"ן, למה הרי"ף והרמב"ם פסקו כך? הרי אין לנו עולי רגלים? יותר נכון, הוא מתחיל עם השאלה על הגמרא, למה בגמ' פסקו הלכה כר"ג, הרי בזמן התנאים כבר לא היה בית המקדש, א"כ מה שייך עולי רגלים? לכן הוא אומר, שגם בזמן שאין בית המקדש, עדיין מתאספים ועולים ברגל לירושלם. א"כ כיון שהם עלולים להיעצר ע"י הגשם, לכן הנהיגו שהתקנה תישאר אפילו לאחר החרבן, וממילא אין שואלין עד ליל ז' במרחשון. מאידך, הבאנו שבעל ערוך השלחן כותב טעם אחר, שאע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה. דהיינו לפי דבריו, לא צריכים להגיד את הטעם שישנם עדיין עולי רגלים.

אבל אנו הסברנו, שבזמן ערוך השולחן, כנראה כבר לא עלו לרגל לירושלם, בגלל מצב של חירום, האויבים שלטו ולא נתנו ליהודים להגיע, לכן אפילו בלי הסיבה שעולי רגלים עולים לירושלם, אמרינן 'בטל הטעם לא בטלה תקנה'. ואם התקנה היתה לשאול מליל ז' במרחשון, התקנה נשארה קיימת, אפילו שהסיבות כבר אינן קיימות.

כותב בעל עולה מן המדבר וטוען על זה כך, כת"ר רצה ליישב את הר"ן עם ערוך השלחן. מר אמר חדא ומר אמר חדא, ולא פליגי. אבל סוף סוף הר"ן וכל סיעתו, נתנו טעם שאלת גשמים האידנא, משום שיש עולי רגלים. בין שיסבירו את פסק הש"ס הכי, בין שיתרצו את פסק הרי"ף והרמב"ם, סוף סוף זה הטעם. ואם היו סוברים, שאף על פי שבטל הטעם לא בטלה התקנה, היו צריכים לומר בפשיטות הטעם שכבר חוזר בש"ס בדוכתי טובא. א"כ למה לא אמרו טעם זה, לגבי רבן שמעון בן גמליאל. יש בעניין זה חילוף גירסאות, ברי"ף הגירסא שרשב"ג הוא שאמר מליל שביעי במרחשון, ואצלנו במשנה ובגמרא כתוב רבן גמליאל. לא משנה. בכל אופן הוא טוען, משום שאע"פ שבטל הטעם, לא היה להם לחדש טעם מליבם. ומה גם שרבים לוחמים עליו, הרמב"ן וסיעתו סברי, שהכל אזל בתר הטעם. והנה גם הם לא חשו לכך שאע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה, ולמה נעשה מחלוקת בחנם. דהיינו, טענתו היא, למה הר"ן היה צריך לבוא ולחדש טעם שגם עכשיו יש עולי רגלים, ומשום כך אנו ממשיכים לא לשאול גשמים עד ז' במרחשון, תגיד את הסיבה כמו שערוך השלחן אומר. אמנם אנחנו הסברנו שגם הר"ן מודה לערוך השלחן שאעפ"י שבטל הטעם לא בטלה התקנה, אבל הוא נתן טעם לזמן הגמרא. אבל טוען הרב ארבל, אם אכן הוא סובר כך, א"כ ראשית הר"ן היה צריך לומר את הטעם הפשוט הזה, ש'כבר חוזר בש"ס בדוכתי טובא'. דרך אגב, כהערה צדדית, לא זכור לי כעת שעניין 'בטל הטעם לא בטלה תקנה' כתוב במפורש בש"ס. אמנם בראשונים ובתשובות הרמב"ם ועוד רבים זה כתוב, אבל לא בגמרא. אולם גם אם נניח שכן, בכל אופן קשה לו, למה הר"ן חידש בנ"ד את הטעם הזה.

אבל חושבני, שהסבר הדברים הוא כך. זה ברור, שאם אפשר לתת טעם לתקנת חז"ל, להסביר שהדבר הוא מעיקר הדין, בודאי שעדיף לומר אותו, ולא להיכנס לטעם דחוק שאעפ"י שבטל הטעם לא בטלה התקנה. תמיד עדיף לומר את הטעם העיקרי, אם הטעם שייך, מאשר לבוא ולהגיד 'לא בטלה תקנה'. ויש בזה גם נפקא מינה. למשל, הרמב"ם כמעט ביטל בזמנו את עניין תפילת הלחש. הרמב"ם ראה בזמנו, שאנשים מדברים אחד עם השני בחזרת הש"ץ וכו', א"כ סיבת התקנה כבר אינה קיימת, כיון שעמי הארצות בגלל זה אינם מקשיבים לחזרת הש"ץ. לכן הוא הורה, שלא יתפללו בלחש, אלא יתפללו מיד חזרה, כשישנו ציבור גדול. על יסוד זה אנו נוהגים, וגם אבותינו דורות על גבי דורות, שכל מקום שיש דוחק, שהציבור נחפזים, או אם רואים שאנשים כבר עייפים, כגון בהושענא רבה או בשבועות, או בכל זמן שרואים שאנשים ממהרים ולא יקשיבו לחזרת הש"ץ, אנו עושים תפילה אחת עם הש"צ בלי תפילת לחש. זה עפ"י יסוד הרמב"ם. דהיינו, נכון שחז"ל תיקנו לחש וחזרה, אבל בשעת הצורך, איננו עושים לפי התקנה. א"כ יש נפקא מינה, בין אם סיבת התקנה העיקרית עדיין קיימת, לבין אם אומרים את הטעם שלא בטלה תקנה. יש הפרש בין הטעמים. לכן, אם טעם התקנה קיים, כמובן שעדיף להגיד את טעם זה, ולא לומר שבטל הטעם לא בטלה תקנה.

אבל תשמעו את העיקר, בהמשך דבריו. הוא מביא את דעת הלבוש והגר"ז, וכותב כך, אפשר, לא שם על ליבו הטהור [מרן שליט"א. העורך] ללשון הלבוש, שכתב שבא"י מתחילים לשאול מליל שביעי במרחשון וכו'. אבל עיקר קושיתו היא מהגר"ז, ואכן זאת קושיא חזקה. אמרתי לכם, בעל 'עולה מן המדבר' הוא גברא רבא, בקי בש"ס ובפוסקים, וגם חריף. אבל בכל זאת, תשובתו בצדו. הוא כותב כך, אפשר, שלא ראה את הגר"ז. הוא כותב שאולי לא ראינו מה שכותב הגר"ז, הגאון רבי זלמן בשו"ע הרב, שכתב שאפילו אחרי החרבן, היו מתאספים גם כן מכל הקצוות לירושלם, כמו שעושים גם היום. לפיכך לא ביטלו תקנת חכמים, שתיקנו את השאלה בא"י בשביעי במרחשון. הרי שדעת שפתיו ברור מיללו, שהטעם שלא בטלה התקנה משום שיש עדיין עולי רגלים. הא באין הטעם, לא שייכא התקנה. לכאורה זאת קושיא עצומה. דהיינו, ישנם שני פוסקים, הלבוש והגר"ז, שכתבו שהטעם הוא כך.

הלבוש כותב כך [סימן קי"ז א'], בא"י מתחילים לשאול מליל ז' במרחשון. ואף אם לפעמים היו צריכים קודם לכן, לא התפללו קודם לכן, משום עוברי דרכים של עולי רגלים שעדיין לא הגיעו לבתיהם עד ז' במרחשון. וגם אחר החרבן היו נוהגים כן, שאע"פ שלא היו עולין לרגל, מכל מקום היו מתאספים יחד בירושלם כל הדרים סביבותיה, ולכך לא היו מתחילים גם אחר החרבן עד ז' במרחשון, כדי שיגיעו לבתיהם. א"כ הוא טוען, הרי הלבוש לא בא לתרץ קושיא על הגמ', הוא כותב כך בפשטות. לכן, לא מתאים לתרץ פה שהוא כתב זאת כדי לתרץ איזו קושיא, אלא שהוא מדבר על מציאות זמנו.

אולם, מובן שזו לא כ"כ קושיא. כי הלבוש העתיק את דברי הר"ן המובאים בבית יוסף. הוא אינו צריך להביא את כל השקלא וטריא, כיון שהוא כותב רק את המסקנות, א"כ הוא העתיק את מה שהם כתבו.

אבל קושייתו העיקרית, היא מהגר"ז. הוא אחד מגדולי ישראל שהיה בזמן הגר"א, מובא להלכה הרבה פעמים במשנ"ב ובכף החיים, אמנם בעניין זה הם לא העתיקוהו, אבל הוא כותב כך [שם], מתחילין לשאול בארץ ישראל מליל ז' במרחשון, לפי שהיא ארץ הרים וצריכה לגשמים מיד אחר החג. והיה ראוי לשאול בה מיד אחר החג, אלא שאיחרו השאלה ט"ו ימים אחר החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל שעלה לרגל לביתו לנהר פרת, שהוא מקום ישוב היותר רחוק מירושלם ולא יעצרנו הגשם. ואף לאחר החרבן היו מתאספים ג"כ מכל הסביבות בירושלים לרגל כמו שעושים גם היום. עד פה לכאורה הוא רק העתיק, זה כתוב בר"ן ובבית יוסף. אבל תשמעו, כעת הוא מוסיף כמה מלים מעצמו, לפיכך לא ביטלו תקנת חכמים שתקנו השאלה בארץ ישראל בז' במרחשון. א"כ פה כתוב במפורש, למה לא ביטלו? בגלל שמתאספים כמו שהיום. משמע, שאם לא היו מתאספים, היו מבטלים זאת. אם כן, בזמנינו שהסיבה אינה קיימת, צריכים לבטל זאת. וזה אמנם לכאורה צריך עיון גדול.

אולם התשובה היא כך. הקטע הזה, כתוב בשלחן ערוך הגר"ז בסוגריים. כל אחד יכול לראות, מה ששו"ע הגר"ז כותב בסוגריים, פירושו שהוא מסתפק בזה. הוא לא החליט שהדבר נכון. כך כותב במפורש אחיו של הגר"ז בספרו שארית יהודה [דף כ"א ע"א], כך דרכו בקודש, במילתא דלא ברירא ליה. ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה, לראות אם צדקו דבריו. עפי"ז הסברתי בבארות יצחק בהלכות ברכת המוציא [דף ע"ב ס"ק ק"כ] איזה דבר, שהמשנ"ב הביא את הגר"ז, אבל לא הביא את מה שהוא כתב בסוגריים. משום שמה שכתוב בסוגריים, פירושו שהוא עדיין לא החליט בבירור שזה כך. כך נראה לו, אבל אולי זה לא. מי שיראה גם בשע"ה חושן המשפט הלכות פריקה וטעינה [סי' רי"ח הע' י"ב], גם שם דנתי בנושא זה, האם זו מסקנא או לא. בכל אופן, זהו הכלל. הדבר מובא גם בקצות השלחן הל' שבת סי' קמ"ו דף ע"ז הע' מ"ט, ובסי' צ"ג הל' הבדלה דף ס' הוא מרחיב בזאת, ואכמ"ל. לפי"ז יוצא שאדרבה, בזה גופא הגרי"ז היה מסופק, ואולי בגלל זה הוא שם זאת בסוגריים. כי הוא הרגיש, שהדבר אינו ברור. ובעצם אכן יכול להיות, שהסיבה היא, משום שלא בטלה התקנה.

בתשובה לשאלה מהקהל: יש מחלוקת באחרונים, לגבי זמן הזה שאין בית המקדש בעוה"ר, האם יש מצוה לעלות לרגל או לא. ספק אם זו מצוה בקום עשה, אבל בכל אופן מי שעולה לרגל, לדעתם מקיים מצוה. יש אומרים, כגון החת"ס, שגם בזמן הזה יש מצוה לעלות לרגל. ויש האומרים, כגון הנוב"י [או"ח סי' צ"ד] שאין בזה שום מצוה. רק בזמן בית המקדש יש מצוה לעלות לרגל. אבל בזמן שאין בית המקדש, אין שום עניין לעלות. אחד המקורות לכך הוא במדרש רבה על הפסוק [שה"ש ב', א'] עיניך יונים, שכנסת ישראל נמשלה ליונה, כמו שהיונה אינה עוזבת את השובך שלה אפילו כשהוא מתרוקן, כך גם עם ישראל. אפילו שנחרב בית המקדש, בכל זאת הם באים לירושלם.

ואכן, בהרבה דורות עשו כך. למשל, בעל כפתור ופרח לרבי אשתורי הפרחי פ"ו כותב, מה שאנחנו נוהגים עם אנשי גאולתינו יושבי הארץ, אנשי דמשק וכו', לעלות לירושלם בחגים ובמועדים, אינו אלא מפני עגמת נפש. גם בשו"ת מהרי"ט כותב שעלו, מטעם חיבוב הארץ. מהר"ץ חיות מביא ראיה ממסכת נדרים, שאפילו בזמן התנאים היו נוהגים לעלות לרגל. כבר הרמב"ן שעלה בסוף ימיו לא"י, וכתב שם אגרת לבן שלו, הוא אומר, רבים באים לירושלם תדיר, אנשים ונשים, מדמשק וצובה ומכל קצות הארץ, לראות את בית המקדש ולבכות עליו. אך מדבריו משמע, שזה לא היה דוקא ברגלים, אלא תמיד. יכול להיות, שכשהרמב"ן כתב בחידושיו את ההלכה הזאת, עדיין לא ידע את הדבר הזה.

אבל חושבני שזה לא קשור, כי הרי זה גם אחד הדברים שטוען הרב ארבל, למה נעשה מחלוקת בחנם?! דהיינו, הרי הרמב"ן לא כתב את הטעם שלא בטלה תקנה, א"כ הרמב"ן לכאורה סובר, שאפילו אם ישנם עולי רגלים, בכל זאת לא לשאול טל ומטר. אבל חושבני, שהסיבה היא פשוטה, משום שגם אם יש עולי רגלים בזמנינו, אבל כמה כבר עולים? הרשב"ץ [בתשובותיו ח"א סי' ר"א] אומר שהיו בזמנו בירושלם בחג השבועות יותר משלוש מאות איש. נמצא שזה לא כמו העליה לרגל שהיתה בזמן בית המקדש, אז עלו מליונים. הרי ידוע מה שכתוב [עי' פסחים סו:], שהכהן הגדול ספר לפי הכליות של קרבנות פסח, ומצא שהיו שם אלפי אלפים, כמדומני שהחשבון יוצא עשר מליון איש שהיו אז בבית המקדש. אבל אחרי זמן בית המקדש, גם אם נגיד שמקיימים את המצוה ועולים, אבל הכי הרבה עלו כמה מאות. לכן זאת לא סיבה לומר עד כדי כך, שדואגים להם כ"כ שלא יעצור אותם הגשם, כי מעטים המה המקיימים מצוה זו, אם היא בכלל מצוה.

שאלה מהציבור: היום כשעולים בחוהמ"ע לברכת כהנים, מגיעים לשם עשרות אלפים.

תשובת מרן שליט"א: עושים ברכת כהנים, בגלל שכתוב בספר הרוקח שאם יעשו ברכת כהנים בירושלם, הוא כותב בהר הזיתים אבל היום עושים זאת בכותל המערבי, אזי יבוא המשיח. אבל השאלה, מי אכן כהנים אמיתיים... הוא כותב, שאם יהיו במעמד זה שלוש מאות כהנים, יבוא משיח. בכל אופן, אנחנו מדברים על זמן הר"ן והרשב"ץ וערוך השלחן.

נמשיך הלאה. כותב בעל 'עולה מן המדבר' בהמשך הדברים כך, מה גם, שהוא [מרן שליט"א] נסמך על דברי נביאות, שבזמן ערוך השלחן לא היו כלל עולי רגלים. דהיינו הוא טוען, מי אמר שבזמן הערוך לא היו עולי רגלים? זו אכן שאלה טובה. אבל חכמה עדיפה מנבואה. כמו שיש כלל בב"ב דף י"ג ע"א, חכם עדיף מנביא. אלו אינם דברי נביאות, הדבר בהחלט מסתבר, אבל גם לכך מצאתי ראיות. למשל, בשו"ת מהרי"ט, להר"ר יוסף מטראני, שהוא היה לפני שלוש מאות שנה, הוא מביא את חז"ל שנמשלה כנסת ישראל ליונים, ואומר כך, מפני כך היו נוהגים בזמן שהשנים כתקנם, שהיו עולים בני מצרים וסוריה ובבל ברגלים לירושלם. דהיינו, בזמנו זה כבר לא היה קיים. היו עולים לשעבר דוקא בזמן שהשנים היו כתיקונם, אבל היו שנים שהמצב היה קשה. כיו"ב הרלב"ח בתשובותיו דף ר"צ ע"ב. וכבר כתב כזאת בס' מגילת המגלה לר' אברהם בר חייא הנשיא. גם הרב טיקוצינסקי כותב בספר עיר הקודש והמקדש, היו זמנים שהגויים לא נתנו ליהודים להיכנס לירושלם, והלכו מסביב החומה כדי לראות את ירושלם מבחוץ. אבל זה כבר מדובר על זמנים יותר מאוחרים. בכל אופן רואים, שגם בדורות ההם, היו שנים שלא עלו. א"כ בהחלט יכול להיות, שבזמן ערוך השלחן לא עלו. ובכל מקרה, הדבר לכשעצמו נכון.

עוד טענה הוא כותב, אולי בכלל אין ערוך השלחן כזה. בערוך השלחן כותב כך, וזה שאין שואלים מיד אחרי החג, בשביל עולי הרגלים שיבואו לביתם. ואע"ג דלפי"ז בזמן הזה היה להם לשאול מיד אחרי החג, מכל מקום לא נשתנה התקנה. א"כ טוען הרב ארבל, לא כתוב מפורש בערוך השלחן שהסיבה היא בגלל שאע"פ שבטל הטעם לא בטלה תקנה. אלא הוא מתכוין לומר, שהתקנה לא נשתנתה, כיון שעדיין ישנם עולי רגלים שמתאספים לירושלם.

אולם זה, בודאי אינו נכון, כי שפיל לסיפיה. בעל ערוך השלחן בסוף ההלכה כותב כך במפורש. הוא שואל, למה הרי"ף הביא את עניין עולי רגלים? משום דטעם זה הוא במשנה שם, והביא המשנה כצורתה כדרכו. אבל אין הטעם בשביל זה, אלא משום שהתקנה לא נשתנית. א"כ בסוף דבריו הדבר מפורש, שכך היא שיטתו, ואין צורך לטעם של הר"ן. כך יוצא מתוך דבריו. הרי היתה לו שאלה, למה הרי"ף הביא את עניין עולי רגלים, הרי בכלל זאת לא הסיבה?! רואים, שלפי דבריו, את ההלכה הזאת לא צריכים לנמק משום עולי רגלים, לכן היה קשה לו על הרי"ף. והוא מתרץ, שהדבר כתוב במשנה, והרי"ף לא משמיט במשנה. בסדר. אבל מה הסיבה האמיתית? אומר ערוך השלחן, כי התקנה לא נשתנית. ברור שערוך השלחן מתכוין לכך, וטעמו הוא שאע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה.

נקודה נוספת שהוא מעיר, אמרנו שהריטב"א כתב שבא"י כך נהגו, לשאול טל ומטר מיד במוצאי החג. כותב הרב ארבל כך, מה שתפס עלינו, שכתבנו בשם הריטב"א שהיה מנהג פשוט בא"י, כל זה העתקה משו"ת יביע אומר. הוא שכתב שמוכח מדבריהם שכך היה המנהג. וכבוד תורתו יודע, כל שמוכח מדברי הפוסק, כאילו כתב אותו בפירוש. כמו שכתב הב"י בסימן ק"ס, בשם תרומת הדשן. אם כן, לא עלי התלונה. ראשית, הב"י לא כתב כך בשם תרומת הדשן, אדרבה הוא חולק על תרומת הדשן. והבית יוסף הוא בסימן קנ"ט, לא ק"ס. יש שם נידון בעניין כלי שנוטלים בו ידיים ויש בו נקב, שהשיעור הוא ככונס משקה. יש מוציא משקה, ויש כונס משקה. נקב של כונס משקה, הוא נקב יותר גדול, כי בכדי שיכנסו המים צריך נקב גדול. אבל לצאת הם יוצאים בקלות, כי המים מכבידים ויורדים, לכן שיעור הנקב יותר קטן. יש שם מחלוקת באיזה פרט בנושא. אומר בעל תרומת הדשן, כיון שיש כאלה האומרים במפורש שזה אסור, והרא"ש והטור לא כתבו במפורש, א"כ הדבר אינו ברור ונשאר בספק. אומר הב"י, כיון שמוכרח מתוך דבריהם כך, כאילו שהדבר כן כתוב במפורש. א"כ טוען הרב ארבל, מה השאלה עלי, למה כתבתי שהריטב"א כותב זאת במפורש? הרי מה שמוכח מדבריו, זה נחשב כאילו כתוב במפורש.

אכן, הוא צודק. עיקר הטענה לא היתה עליו, אלא על בעל שו"ת יביע אומר. אבל בכל זאת גם עליו ישנה טענה. דהיינו, הטענה העיקרית היא על שו"ת יבי"א, אולי לא כ"כ הסברתי את הדברים. היה צריך יותר להרחיב. בעל יביע אומר כתב, שמדברי הריטב"א מוכח שבזמנו כך נהגו. על זה אמרנו, שאין הוכחה מהריטב"א שכך נהגו, אלא שהריטב"א כך הבין. דהיינו, כיון שהסיבה היא משום עולי רגלים, א"כ הריטב"א הניח שכך עושים בא"י בזמנינו. הוא לא כותב זאת בתורת עדות, שכך עשו, הוא הרי היה בכלל בארצות אחרות, גם הרמב"ן, הם לא היו פה בא"י. א"כ, מה שהריטב"א כתב על א"י, זה לא שהוא מעיד שכך היה. ממילא, מה שכתב יביע אומר, ש'מוכח שנהגו', זה לא מוכח. אלא כך הריטב"א מבין. כך צריך לצאת, לפי שיטתו בסוגיא. עדיף היה לכתוב "משמע".

אבל הטענה שלי על בעל 'עולה מן המדבר', שהוא כתב בשם יביע אומר שתי פעמים "המנהג הפשוט". פה הוא כבר הוסיף. היביע אומר כתב שזה מנהג, והוא עשה זאת 'מנהג פשוט'. כביכול זה נותן יותר חיזוק, שזה מנהג פשוט. על נקודה זאת תפסנו.

לפני שנמשיך הלאה, אולי אגיד לכם פירוש יפה בגמרא במסכת תענית שהבאנו. הרי הגמ' דנה, יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים? האם בגולה ביום ששים, אומרים ותן טל ומטר או לא? אומרת הגמ', רב אמר, יום ששים כלאחר ששים, ושמואל אמר, יום ששים כלפני ששים. אמר רב נחמן בר יצחק, וסימנך, עילאי בעו מיא, תתאי לא בעו מיא. רש"י מסביר, שרב בא מא"י, ולכן זה נקרא עילאי. כי ארץ ישראל גבוהה, ארץ הרים ובקעות. 'תתאי' אלו בבל, שלא בעו מיא. לרבינו חננאל היתה גירסא אחרת בכלל, והוא מסביר פירוש אחר. לפי גירסתו, רב אמר כלפני ששים, ושמואל אמר כלאחר ששים. וסימנך, עילאי בעו מיא, תתאי לא בעו מיא. פירוש, נהרדעא אתריה דשמואל, והיא גבוהה והם מבקשים מים. וסורא אתריה דרב, והיא לגבי נהרדעא תתאה. והם אינם מבקשים מים, כלומר כיון שהם תחתיים, נקווין המים בהן מתקיימים אצלם. אמר רב פפא, הלכתא יום ששים כלאחר ששים. לפי דבריו, שמואל היה בנהרדעא, שם המקום גבוה, ולכן הם צריכים לשאול מים כבר מיום ששים. אבל רב היה בסורא, שם זה מקום נמוך, אינם צריכים כ"כ מים כיון שהארץ רטובה, ומצטברים שם הגשמים. קצת תמוה, למה בסוף אמר רב פפא, הלכתא יום ששים כלאחר ששים? הרי לפי"ז יוצא שפסקנו דלא כרב, ובד"כ הכלל הוא, כשיש מחלוקת בין רב לשמואל, הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני. וסימניך, אריוך מלך אלסר. אריוך, הוא אבא אריכא, כך היה נקרא רב, והוא 'מלך אלסר', הוא המלך על האיסורים. אמנם יש ברמז זה עוד כמה פירושים.

בכל אופן, ישנו פירוש הפלא ופלא של האדר"ת, הקשור לעניין זה. האדר"ת אומר פשט אחר. רב, מבואר במס' נדה דף כ"ד שהיה גבה קומה. ושמואל היה קצר קומה. הגמ' בנדרים [דף נ ע"ב] אומרת שהוא היה גוץ. שמואל היה שחור ונמוך. א"כ הוא אומר שהפירוש הוא כך, עלאי בעו מיא, תתאי לא בעו מיא. דהיינו, תסתכל על רב ושמואל. רב גבוה, ושמואל קצר. א"כ רב שהוא גבוה, 'בעו מיא', הוא מתחיל את שאלת הגשמים יום קודם. ושמואל שהוא תתאי, שהוא נמוך, אינו מבקש על המים ביום ששים, אלא רק מהיום שלאחריו.

לכאורה זהו פירוש נחמד, דברי פי חכם חן, ממש פירוש גאוני. אבל חושבני במחכת"ה שלפי דקדוק הלשון הדבר אינו נכון. כי לפי"ז, זה לא עילאֵי ותתאֵי, אלא עילאָה ותתאָה. דהיינו, כשכתוב 'עילאי בעו מיא', לא מדברים על רב ושמואל, אלא על הציבור של נהרדעא וסורא, מדברים על המקום, א"כ זהו לא עילאה. חוץ מזה, שלפי דבריו דיברו פה חידות, לא רצו להגיד זאת במפורש, ומדוע? 

נחזור לעיקר מה שמשיב הרב עולה מן המדבר. שאלנו שאלה, לפי דבריו, אם אתה אומר שרב שפסק שיום ששים כלאחר ששים, לפי גירסת רש"י, הוא פסק כך בגלל שרב בא מא"י, והיה אצלו 'מושכל ראשון' שצריכים יותר גשם, א"כ למה הגמ' פסקה דוקא כרב? הרי זאת טעות. זה לא נכון. הרי בבבל שאלת טל ומטר היתה צריכה להתחיל יום אחרי כן, הרי היא לא כארץ ישראל שצריכה מים. ורב שטעה, בגלל שבעבר הוא היה בא"י. תשמעו מה הוא עונה, הרי מה שהגמ' פסקה כרב הונא ונמצא שפסקה כהטעות, אחרי המחילה, זאת לא ראיה. אולי הגמרא פסקה כוותיה, ולא מטעמיה. וזו דרך סלולה בש"ס. וממילא אין בזה כדי לאחוז בו באופן מוחלט. והכי מסתייע הכא מלשון הגמ', דהלכתא יום ששים כלאחר ששים, ולא אמרה בסתם הלכתא דרב. הוא משיב כך, נכון שפסקנו הלכה כרב, אבל לא מטעמו. והראיה, למה כתוב בגמ' הלכתא יום ששים כלאחר ששים, תגיד הלכתא כרב. ולכאורה זו שאלה טובה.

אבל למעשה, מי שיראה, יש פה חילופי גירסאות. הרי יש מחלוקת מה אמר רב, האם רב אמר כלפני ששים, או ששמואל אמר זאת. הרי לפי רבינו חננאל, רב אמר כלפני ששים. ולפי הגירסא שלנו, רב אמר כלאחר ששים. א"כ יש חילופי נוסחאות מה רב אמר. ממילא, אי אפשר לבוא ולשאול למה רב פפא לא אומר הלכתא כרב, כי לא ברור מה רב אמר.

שאלה מהציבור: אבל הספק מה רב אמר הוא שלנו, זהו לא ספק בגמרא.

תשובת מרן שליט"א: נכון שהספק הוא שלנו, אבל רב פפא ידע שיש חילופי נוסחאות. הרי לרבינו חננאל ישנה גירסא אחרת, ולרש"י ורבינו גרשום ישנה גירסא אחרת. וכנראה חילופי נוסחאות אלו, לא נהיו ע"י שהתבלבלו אחרי כמה מאות שנים, אלא כבר בישיבות שבנהדרעא ובסורא, עוד בזמנם כשהם היו לומדים, והרי למדו בעל פה, א"כ כבר אז היתה מחלוקת בגירסא. זה אמר כך, וזה אמר כך. הנוסחאות שיש לנו בראשונים, הם בעצם נולדו כבר בזמנם. ורב פפא כנראה ידע זאת, ולכן לא יכול היה לומר הלכתא כרב. כי כבר אז נודע לו שיש בזה חילופי נוסחאות.

 

תירוץ זה מצאתי בספר מגדי חיים, אבל צריכים להוסיף פה את ההסבר שאמרנו. הוא כותב כך, עכשיו שיש חילופי גירסאות, ניחא מאי דאמר רב פפא  הלכתא יום ששים כלאחר ששים, ולא אמר הלכתא כרב. כדאתמר במגילה (דף ל"א סוף ע"ב), ולימא הלכתא כרבי יהודה? משום דאפכי להו. הוא מביא ראיה מהגמ' במגילה, שם הגמ' אומרת, למה אתה לא אומר הלכה כרבי יהודה? למה אמרת את הפרט? משום דאפכי להו. יש המהפכים את דעותיהם של רבי מאיר ורבי יהודה, ולכן הוא לא היה יכול להגיד במפורש הלכה כרבי יהודה, כי הרי יש מחלוקת מה אמר רבי יהודה.

 

המשך העניין מתוך "שערי יצחק" מוצש"ק חיי שרה ה'תשע"ג

השלמה וסייעתא לדברי מרן שליט"א בעניין שאלת טל ומטר קודם ז' במרחשון.

לפני שאמשיך, אשלים את העניין של שאלת טל ומטר בליל ז' במרחשון. רצו לדעת, 'מי ומי ההולכים'? דהיינו, מי מסכים איתנו בנושא זה? היתה קצת טענה, שאף אחד לא כתב על הנושא הזה, למה אע"פ שבזמנינו אין עולי רגלים, בכל זאת ממשיכים לא לשאול גשמים עד ליל ז' במרחשון. שאלו, מי החברים האומרים כמונו?

האמת היא, שלא חיפשתי הרבה, אבל בס"ד מצאתי מישהו שכבר עמד על שאלה זאת. בספר ואד יעלה, א"ד ר"ת אהרון דוד, הר"ר אהרון דוד, שהוא ת"ח חשוב, כתב על נושא זה בחלק הרביעי של ספרו, והוא ממש כתב את עיקר מה שאמרנו. ראיתי זאת רק לפני כמה ימים. אמנם הוא לא ראה את ערוך השלחן, אבל הוא אומר זאת מעצמו. אני מביא את הדברים, רק בכדי לחזק את הנושא, ותכף נחזור לנושא שלנו.

בספר ואד יעלה [ח"ד, דף תרע"ט סימן ה'], הוא מביא את הר"ן שמקשה, למה הגמ' פוסקת כרבן גמליאל, הרי בלאו הכי אין עולי רגלים? ובסופו של דבר, תירוץ הר"ן הוא, כיון שגם היום מתאספים לירושלם. ולכאורה צ"ב, תינח תירוץ זה בזמנו שמתאספים לירושלם, אך בזמן שלא מתאספים, מה יתרץ הר"ן? ואף כיום שמתאספים, מ"מ פשוט שאין צריכים לזמן כזה כהיום שב"ה מגיעים מהר יותר לכל מקום בעולם, וכן נראה דאין בעיא של גשמים כמאז, שהרי מצויים מטריות וכדו'. א"כ אין בעיא בכך שיש גשם. הוא כותב בעצם את מה שדיברנו. הוא גם מביא את הגמ' בביצה [דף ד' ע"ב], היזהרו במנהג אבותיכם בידיכם, זמנין דגזרו המלכות גזירה ואתי לאקלקולי. דהיינו, כשעושים גזירות ותקנות, יכול להיות שיהיו שינויים. כמו שעניין יו"ט שני בחו"ל נמשך לדורות, אפילו שבעצם כבר אין את הסיבה של קיבועא דירחא בזמנינו, דהרי היום איננו מקדשים עפ"י הראייה, בכל אופן ממשיכים לעשות בחו"ל יו"ט שני, כיון שעלולות להיות תקלות. חז"ל חששו, שיהיו מקומות שיהיה להם קשיים, המלכות תגזור גזירה והם לא יֵדעו את הזמן, יהיה להם חשש טעות של יום אחד, לכן נשאר הדבר קבוע לכל הדורות, שעושים בחו"ל שני ימים. לכאורה הנפק"מ בין תירוצי לתירוץ רבנו הר"ן, הוי לכהיום ולכל זמן שלא מתאספים לירושלם. שלר"ן יהיה זמן שאלת גשמים טל ומטר אתר החג, שמאחר שלא מתאספים או כיום אף שמתאספים, א"צ לכל הא לכו"ע. ולא מיבעיא למי שבא ברכב, אלא אף מי שאין לו רכב יש לו כיום אוטו ציבורי ומטריות וכד' כך שאין חשש שמשום הגשם יתבטל ביאתו. ולדברי, אף כיום, זמן שאלת הגשמים הוי בשבעה בו. והנה למעשה המנהג כיום הוי שרק מתחילים בשבעה בו, ולדברי ניחא ולר"ן יוקשה.

הבאתי זאת, כיון שרציתי לחזק את הנושא, להראות שאכן כבר כתבו על כך לפני שנים רבות. ואני מניח שמי שיחפש, ימצא כהנה וכהנה. מי שיודע, אדרבה שיגיד לנו, כי אין לי זמן לחפש בעוד ספרים. בכל אופן, הוא חבר טוב.

הדפסשלח לחבר

עוד...

  1. לעמוד הבא

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מועדי השם
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
מנויים לחיים
פעולת צדיק
שר שלום קשת
ת"ת עטרת חיים
מיני תבלין וקליות
ארז יחיאל
עבור לתוכן העמוד