-
מרן
-
חיפוש מתקדם
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
פעולת צדיק
מועדי השם
אור ההלכה
מנויים לחיים
ישיבת פרי עץ חיים
ת"ת עטרת חיים
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
398 אורחים

יצא לאור! ספר "בחירי סגולה"

    
מספר צפיות: 1992
אשר חיבר הרה"ג פאיז גראדי שליט"א - ממנהיגי הקהילה היהודית בתימן בעשור האחרון. הספר כולל מעלותיהם וקורותיהם של יהודי תימן, גדולת חכמיהם ארחות חייהם והנהגותיהם, מסורתם המפוארת המקובלת בידם מאז ימי בית המקדש הראשון, ובפרט מה שנוכח המחבר שליט"א לדעת בזמן ששימש את הקהילה בתימן ובארה"ב עד עצם היום הזה. כמו"כ מצ"ב קטע מדברי מרן שליט"א בשבח הספר ומחברו.
י"ח סיון ה'תשע''ד

 

קטעים מרגשים מתוך ספר "בחירי סגולה" להרה"ג פאיז גראדי שליט"א קודם צאתו לאור, על הנעשה בארץ תימן בימינו.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מוצש"ק לך לך ה'תשע"ד

ברצוני לומר עוד דבר אחד קטן, שהתרגשתי ממנו מאד, וחושבני שגם אתם תתרגשו לשמוע זאת. ביקר פה בארץ ישראל ידידנו הרב פאיז גראדי מארה"ב, הוא אחד מהרבנים התימנים האחרונים שעלו מתימן, שמכיר את תימן מהתקופה כשכבר רוב יהדות תימן עזבה את תימן. לא ידענו בבירור מה קורה שם. כעת הוא חיבר ספר בשם בחירי סגולה, וביקש ממנו שאעבור על הספר ואתן לו הסכמה. ברוך ה', ישבתי על הספר, יש בו ממש הרבה דברים חדשים שלא ידענו. יהי רצון שיצא לאור בקרוב. הוא מתאר כיצד מסרו את נפשם על קדושת ה', ובפרט בתקופה שכבר עזבו רוב היהודים את תימן, אלו צרות היו שם, ממש דברים נוראים ואיומים, דברים שממש לא יעלו על הדעת. ולראות איזו אמונה חזקה, איזו יראת שמים וכו'. לא כעת הזמן לכך. א"כ ישבנו עמו וביררנו כל מיני דברים, והתחדשו לנו דברים חדשים רבים.

אנחנו יודעים, שבמשך כל הדורות, היו הרבה שאילצו אותם להתאסלם בעל כרחם. כמה יהודים עלו מתימן לא"י בשנת תש"ט? י"א שבעים אלף בערך, י"א שמונים אלף, וי"א תשעים אלף, הכי הרבה. אתם יודעים כמה יהודים יש בתימן שהם מוסלמים למראית עין, ושרוצים לחזור ליהדות? זהו דבר שלא ידעתי. זה ממש חידוש. חשבתי שהם נטמעו ונטמעו. אבל פתאום נודע לי, שישנם אלפי יהודים בתימן שרוצים לחזור ליהדות. פלא עצום.

הוא כותב כך [בפרק מאורעות הזמנים וקורותיהם], שמעתי מפי כמה גויים השוכנים בדרום תימן, כי יש שם קריה שלימה הנקראת אלאַסְלם, במחוז שַׁבְּיִהּ, בואדי עַיין. מספר תושבי הקריה למעלה מעשרת אלפים נפש. אנשי הקריה יודעים שהוריהם נהרגו מפני שלא רצו להמיר את דתם. הרגו את הוריהם, והם נשארו ילדים צעירים. בתימן, מי שהוא יתום, מאסלמים אותו בעל כרחו. ואם לאו, אחת דתו להמית. הם משתגעים על דבר זה. הם הובלו לאיסלם בהכרח, מתוך לחצים נוראים, ועינויים איומים, וגזירות קשות שסבלו לפני כשמונים שנה. מאז ועד היום, אינם מתערבים עם הגויים. עיר שלימה, מתחתנים ביניהם בלבד. ועד היום הם צורפי כסף וזהב, שזה היה אומנות אבותם לפני שהעבירו אותם על דתם, והיא אומנות יהודית. א"כ יש עיר שלימה של עשרת אלפים נפש יהודים, שמוכרחים להיות גויים למראית עין, הם אנוסים, אבל מצד שני הם שומרים שהנישואין יהיו רק בינם לבין עצמם.

הוא ממשיך וכותב כך, גם במחוזות רבים בתימן יש אנשים היודעים בעצמם שהם יהודים, וחשקם ורצונם לחזור לדת משה וישראל. זאת לא ידעתי, שהם רוצים לחזור לדת משה וישראל. אבל אין להם שום אפשרות לחזור. שמות משפחותיהם הם אלמהתדי ואלמוסלמאני. מוסלמאני פירושו שהתאסלם בעל כרחו, ומהתדי זה מי שהתאסלם מרצונו. והוא אומר דבר מפליא, שהגויים רוצים שיישאר להם השם המקורי, ולכן אפילו על החנויות הם כותבים שלט מוסלמאני. דהיינו, זה מי שהתאסלם, ושם המשפחה שלו נשאר כך. אפילו אם היה לו שם משפחה אחר, מעכשיו הוא נקרא משפחת מוסלמאני. א"כ בעצם נשאר זכר שבמקור הוא יהודי. כינויים אלו קובעים רושם בולט ומוחלט לדורות, לדעת את גזעם ומוצאם של אותם נפשות. כי הכינויים האלה לא היו אלא רק למי שהיה יהודי והתאסלם. שמות כאלה זה רק למי שהיה כזה. השמות הללו ניתנים לפי החלטת ראשי הגויים וכו'. והוא אומר כך, מי שמהתדי, או ילד שהעבירו אותו על דתו, היהודים אומרים עליו, זה מומר. והם אומרים מהתדי, אם היה אנוס, הגויים אומרים מוסלמאני, והיהודים אומרים משומד. עושים הבדל בין מומר שהוא מרצון, לבין משומד שזה בהכרח. [צ"ע אם זה מדוייק, אבל עכ"פ כך זה מורגל אצלם, לחלק בין מומר לבין משומד].

עכשיו תשמעו מה הוא כותב אחרי כן, זה דבר יותר מעניין, חוקרים תימניים ערביים אמרו, שיש בתימן למעלה מארבע מאות אלף נפש, שיודעים בעצמם שהם יהודים, ממשפחות כהנים לויים וישראלים. וברצונם לחזור למוצאם ולגזעם ולשרשם, לדת משה וישראל. אני חושב שבינתיים עדיף שישארו שם. כי אם הם יבואו לפה, הם רח"ל ישתמדו פה... אולי בינתיים כדאי להם לחכות... העיקר שהם אנוסים. הרי אם הם יגידו שהם רוצים להיות יהודים, אי אפשר להציל אותם, כי תהיה מלחמה. אבל אין ביכלתם לחזור בגלל הגויים אשר סביבותם. ויש אומרים, ששליש מתושבי תימן הם מגזע יהודים. אתם שומעים? מדברים על כל הדורות, מאז אותו משוגע. אבל הם, כבר אינם יודעים מאין הם, אבל ישנם ארבע מאות אלף שכן יודעים. אשר הועברו על דתם שלא מרצונם במשך הדורות. בשנת תשס"ו עשו מפקד תושבים בתימן, ומצאו שיש שם 24 מליון איש. תעשו חשבון, שליש מ-24 מליון, זה שמונה מליון. מספר לי הרב פאיז גראדי, דרך אגב פאיז נקרא ע"ש מארי פאיז, יש בשירה של שבת, יא פאיז אלעלמה, אבל חושבני דרך רמז שזה כמו רבי שמעון בן פָּזִי. דהיינו זהו יהודי יקר מפז ומפנינים. שאלתי אותו הרבה שאלות, ביררתי אצלו הרבה דברים, אולי בהזדמנות אחרת אספר לכם. בקיצור התברר, שהמוסלמאנים האלה מתחתנים רק בינם לבין עצמם, ולפעמים הם זוכרים איזה פסוקים, זוכרים מה למדו אצל המארי כשהיו ילדים. הוא אומר, שפעם בא אחד כזה, ראה איזה יהודי שמתפלל ערבית, והתחיל לבכות. התרגש כל כך, ממש בכה, כששמע את תפילת ערבית. דהיינו יש להם עוד קשר רגשי ליהדות.

בהמשך הוא מביא, ונסיים בנקודה הזאת, שבעצם מרוב שנאת הגויים ליהודים, אינם רוצים להשאיר שום זכר ושֵׁם ליהדות שהיתה בתימן. הוא אומר, במשך אלפי שנים, כמה שהיהודים העלו את רמת היצירה והמלאכה, וחיו באמת ואמונה וביושר עם השכנים, לא מרדו בהם, בכל זאת הגויים תמיד היו מעלימים את המציאות הזאת, בכדי להשפילם. בלב שלהם הם יודעים זאת, והדברים אפי' רשומים אצלם, אבל כלפי חוץ הם לא ישבחו את היהודים. אינם מזכירים את הכשרונות של היהודים אפילו בספרים, כדי שלא יהיה זיכרון טוב ליהודים. שלא ישאר זכר ליהדות.

כעת תשמעו, מטעם זה, כדי שלא יישאר זכר ליהדות, אחרי שנסעו רוב היהודים מתימן, החריבו הגויים את בתי הכנסת שהיו בצנעא, צעדה, רצאבה, אלבידא, עמראן, שרעב וכו'. כשקראתי את הקטע הזה, התחלתי לבכות. פה נעצרתי. אני רציתי לבקש ממנו, מאחר ואני מכין לדפוס בעהי"ת את ספר "אור הנר", הכתבים של אבא מארי זצ"ל, רציתי לכתוב על תולדות העיר רצאבה, ולזכר בתי הכנסת שהיו שם אמרתי שאבקש ממנו להשיג לי כמה תמונות משם. ופתאום אני קורא פה, שהכל נחרב, רח"ל. מרוב שנאתם, החריבו את בתי הכנסת. שאלתי אותו על כך, והוא אמר לי, אכן נכנסתי לעיר רצאבה, שאלתי שם את הגויים, איפה השכונה של היהודים? האם יש משהו זכר ליהודים? אמרו לי, הזקנים סיפרו לנו שפעם היו פה יהודים. הוא שאל אותם, יש עוד משהו? אמרו לו, לא. הכל נחרב. כלום כבר אינו קיים.

הוא סיפר שהוא שאל גם בעיר צנעא, ביהכ"נ בית צאלח, בית הכנסת אלשיך, ביהכ"נ אלאוסטא, כל בתי הכנסת כבר אינם קיימים. החריבו את הכל. אמנם ישנם עדיין כמה בתים של יהודים חשובים, בתים של עשירים, שהם משתמשים בהם, אותם הם השאירו לא מפני זיכרון, אלא מפני שהם אינם מסוגלים לבנות בתים נהדרים ומסודרים כמו אומנות היהודים, לכן הם השאירו זאת. אבל הוא אומר, אפילו קאע אליהוד [שכונת היהודים] בצנעא, כבר לא קיים. אפילו את השם שינו, כדי שלא יזכרו בזה, כיום הם אומרים קאע אלעולְפִי. היום זה כבר במרכז צנעא, הרי הרחיבו מאז את העיר, היום השכונה של היהודים היא במרכז, לא בצד כמו שהיה בעבר. כבר יש שם בנקים, ובתים אפילו של חמש עשרה קומות. אבל כל מה שהיה קודם, נעלם. אולי יש איזו סימטא, שהבעלים לא רצו להחריבה, אבל הרוב אינו קיים עוד.

אבל בסופו של דבר אמרתי לעצמי, טוב, החריבו את בתי הכנסת, הרי כבר אמרו חז"ל עתידים בתי כנסיות שבבל שייקבעו בא"י. וכי מה נעשה עם בית כנסת שמה? ב"ה בנינו פה בא"י בתי כנסיות, ויש פה בית כנסת ובית מדרש פעולת צדיק, ויש עוד בתי מדרשות ב"ה וברוך שמו. א"כ מה אנחנו צריכים את ארץ העמים, ארץ הטמאה בטומאת ארץ העמים. זה שלהם, ושישאר להם. אבל בסוף, כפי שאמרנו, חז"ל הודיעונו כי ארץ ישראל תתפשט לכל העולם. אבל אז כנראה כבר תהיה רוח חדשה, לב חדש ורוח חדשה, אחרי שתתבער הטומאה מן הארץ.

ה' ברוך הוא יזכנו, וימלא כל משאלות ליבנו לטובה, אכי"ר.

 

דברי מרן שליט"א בשבח הספר "בחירי סגולה" ומחברו הרב פאיז גראדי שליט"א, לאחר צאתו לאור, והתייחסות לחלק מן הדברים בעניין ניגון בכלי שיר בחתונות, ומנגינות הלימוד שבידינו.

נשאר לנו רק לדבר, על הספר 'בחירי סגולה', שיצא לאור בזמן האחרון, לפני חג הסוכות, אשר חיברו ידידנו הרב פאיז גראדי הי"ו, יליד תימן, וכיום בארצות הברית.

 

את הספר הזה ראיתי, עוד קודם שנדפס, לפני שנה או שנתיים [עיין שיעור מוצש"ק לך־לך ה'תשע"ג]. ובמשך הזמן, הוא הוסיף עוד כמה דברים, וכן השלים לפי הערות שהערתי לו. הספר בעצמו, הוא ממש ספר נפלא מאד, ויש בו ידיעות נכבדות יקרות. הוא מקיף את כל נושא יהדות תימן, מראשית הווייתה, ועד הזמן האחרון. בפרט, מאז עליית 'על כנפי נשרים', אשר כבר התנתקנו ולא ידענו מה קורה שם. אבל הרב פאיז היה שם, בבחינת 'למחיה שלחו אלהים'. הוא בר אורין ובר אבהן, ב"ה הוא תלמיד חכם שמבין עניין, והוא גם איש היוצא ובא בין אנשים, דהיינו יש לו קשרים גם עם השלטון שבתימן. ובספר הזה, הוא הסביר את כל מה שקרה שם בעבר, ומה שקורה שם עד היום. הרי ישנם עדיין שם בתימן, עוד כעשרים משפחות בערך, בעיר צנעא ובעיר ריידה, ולצערינו הם נמצאים במצור ובמצוק. צריכים לבקש עליהם רחמים, כיון שמצבם אינו טוב. המקום ברוך הוא ישמרם ויחייהם ויחזקם, ומכל צרה ונזק יצילם, אכי"ר.

 

בכל אופן, זאת בכדי לדעת, את כל מה שסבלו היהודים שם, ומה בדיוק הדברים שעברו עליהם. זה ממש מזעזע. רואים ממש את מסירות נפשם של־יהודים על האמונה, וכיצד הם לא נכנעו ולא ויתרו. הוא מסביר כאן כל עניין, 'דבר דבור על אָפניו'.

 

אבל הנושא אינו רק לספר על כל מה שהיה, אלא שהוא בעצם מקיף הרבה מענייני המסורת. זאת בעצם המטרה העיקרית שלו. בכך הוא פועל ומשתדל, לחזק ולהמשיך את המסורת, ולא להיכנע לכל מיני תכתיבים. לצערינו, ישנם כל מיני אחרים, הרוצים לאמץ את התימנים, אבל בתנאי שילבשו שטריימל. ושהאשה הנשואה, תגלח את שיער האשה וכן הלאה. אם לאו, אינך שייך אלינו. מבחינתם, העיקר הוא, שתדבר כמונו. שתתנהג כמו שאנחנו. כך המצב לצערינו. אבל, לא זאת הדרך. אם אכן אתם רוצים לעזור, תעזרו. אבל מדוע צריך לשנות את המסורת שלהם? ידוע הרעיון כי החסידה עוף טמא, בגלל שעושה חסידות רק עם חברותיה. אך ורק לאנַשי שׁלוֹמַיְנִי? לו זו הדרך. אולם, זה מה שקורה בשטח. לכן, הוא פועל בכדי לחזק את המסורת והמנהגים במקורם, ולהראות כי כולם מיוסדים על אדני פז.

 

בספר הזה, ישנם הרבה נושאים, כמובא במפתחות, ארץ תימן וגבולותיה סביב, השם תימן ופירושו, מקומות בתימן ואנשים תימנים שנזכרו בתנ"ך וכו', מקומות עתיקים מפורסמים, האוכלוסיה, מזג המקומות וכו', אמונה ותרבות שלהם. זהו הפרק הראשון. והפרק השני מדבר על שרשי יהדות תימן ומסורתה. ראשית גלות היהודים לתימן, חשיבות יהודי תימן וייחוסם, שירי תימן, מבטא לשון הקודש וכו', לימוד ההיגוי בתימן, טעמי המקרא, ספר תורה והתרגומים וכו'. ובפרק שלישי, מלכי יהדות תימן, חכמיה ורבניה. הוא מתחיל עם מלכת שבא, ואח"כ המלך היהודי הידוע, יוסף דוּ נֻוַאס וכו'. ובפרק רביעי, מעלות העדה, תלאותיה וארחות חייה. הספר מקיף את כל העניינים, ע"י אחד אשר נמצא בתוכם, ושיודע את הדברים, גם מתוך הספרים, וגם במציאות. זהו ממש שילוב הפלא ופלא.

 

אין כעת זמן, להרחיב על כל ענייני הספר, אולם ברצוני לעמוד רק על כמה נקודות, ממש על קצה המזלג.

 

בדף ס"ד הוא כותב איזה דבר, אשר הופתעתי ממנו. ישנם דברים שהשתנו, לאחר שאבותינו יצאו מתימן בשנת תש"ט, בעליית 'על כנפי נשרים', זאת העלייה הגדולה של־תימנים. אמנם, היו עליות קטנות, גם מלפני כן. אבל לאחר העלייה הגדולה הזאת, שכבר לא היה קשר עם היהודים שבתימן, כמעט ולא ידעו עליהם. השתנו שם הרבה דברים. גם מצד שנהיו קצת יותר מודרניים, למשל כבר נבנו שם בתי חולים וכו', הדבר אינו כפי שהיה בעבר, וגם מצד שהתחדשו שם הרבה עניינים אחרים.

הוא כותב שם כך, עד לפני ארבעים שנה, סדר החתונה בתימן היה בסדר העממי. אמנם כהיום, נשתנה הדבר אצל הגויים בתימן, ולכן יש כמה הבדלים, בין סדר חתונה עממית רגילה, לחתונה מוסלמית דתית. אחד ההבדלים הוא, שבחתונה עממית מביאים חליל או כינור ותוף. ובחתונה דתית, אין מביאים שום כלי נגינה, ואין שם אלא זמר בפה בלבד. כאשר ראיתי את הדברים הללו, ממש השתוממתי.

 

שאלתי אותו אז בעל־פה, על עניין התַּנֲכּהּ, דהיינו הפח שמתופפים עליו. והוא אמר לי, כי הדבר הזה, אינו נמצא אצל הגויים. רק אצל היהודים, מתופפים על הפח. אבל הגויים שם, אינם עושים זאת, אלא מנגנים בחליל ובתוף וכינור. חתונה דתית, דהיינו אלו ששומרים על הדת שלהם, לא מביאים שום כלי נגינה, ואין שם אלא זמר בפה בלבד.

 

כשראיתי זאת בזמנו, לפני זמן רב, שאלתי אותו, מה הפירוש? היתה לי כאן תמיהה גדולה. הרי בזמנו דיברנו בעבר, כי אבותינו בדורות שעברו, לא היו עושים כלי נגינה. וכתוב בספרים, כי הסיבה היא, משום 'זכר לחרבן'. א"כ כעת, הדבר משונה, שאצל המוסלמים זה נהיה עניין דתי, שלא להביא שום כלי נגינה. חשבתי לעצמי, כיצד הדבר יכול להיות? כששאלתי אותו על כך בזמנו, הוא הסביר  לי זאת בע"פ, וכעת אני רואה שהוא הוסיף לכתוב זאת בתוך הספר. הוא כותב, כי הדבר הזה התחדש אצלם רק בזמן האחרון, אולם אכן הוא לא היה בעבר. אם הוא לא היה כותב זאת, הדבר היה יכול לגרום לטעות.

 

משום כך אני אומר, כי מתוך הספר שלו, אפשר להבין הרבה דברים ומסורות. כי בכדי להבין מה קרה אצל היהודים בתימן, צריכים גם להבין מה קורה אצל הגויים, בכדי להשוות זאת. כי לפעמים יכול להיות דבר, אשר הגיע ליהודים בגלל הסביבה, או להוציא מליבם וכדומה.

לכן הוא אומר, כי הדבר אינו קשור. דבר זה, שאין המוסלמים מנגנים בחתונה בכלי נגינה, מנהג חדש הוא שהתפשט בתימן לפני שלושים שנה. זהו אינו המנהג הותיק שלהם. אני חשבתי, שהרי כבר בעל רביד הזהב, ומהר"י קורח, דיברו על כך, שבארץ תימן היהודים לא מנגנים בכלים בחתונות. אבל הוא אומר, כי אצלם, דבר זה לא היה בעבר. ומקורו משיטת הוַהַּאבִּיִּין, שהם כת מוסלמים קיצוניים, שהמציאו דברים שונים ומשונים. הוא מאריך כאן, בעניין הקיצוניים האלה. שאלתי אותו, מהיכן באה הקיצוניות הזאת? והוא ענה לי, כי הדבר בא מארץ סעודיה. ישנם שם אנשים, קיצוניים יותר. ואכן השתוממתי על כך, מה קרה להם? חתונה בלי כלי נגינה? ובלי ריקודים? אמנם הוא לא כתב זאת בספר, אבל בזמנו הוא ענה לי על כך בע"פ, ורשמתי אז את הדברים.

 

הוא אמר לי, כי הם אומרים, שכאשר אדם הראשון היה בגן עדן, השטן ניגן בחליל מבחוץ, ואדם הראשון יצא החוצה, ואז ה' סגר את הגן, ואדה"ר לא יכל להיכנס בחזרה. הרי כידוע, רוב הקוראן, אנו קוראים לו 'הקורען', שבעים אחוז ממנו, לקוח מן התורה. לא רק מן התורה שבכתב, אלא גם מן התורה שבע"פ. ישנם דברים הכתובים אצלינו במדרשי חז"ל, והם כתובים גם בקורען. כי מי שלימד את המשוגע שלהם, הוא אמר לו הרבה דברים. והמשוגע בעצמו, לא ידע בכלל לקרוא ולכתוב. בקיצור, רובו של־ספר הקורען, ועוד ספרים שלהם, גנוב הוא מאיתנו. לכן, ישנם שם דברים דומים. א"כ הם אומרים, שאדם הראשון היה בגן עדן, והשטן ניגן בחליל מבחוץ, ואדה"ר יצא החוצה, ואז ה' סגר את הגן. לכן הם החליטו, כי השירים והחלילים האלה, זהו דבר פסול, כיון שזה מן השטן.

 

אבל לכאורה, את הדבר הזה, מהיכן הם המציאו? תשמעו דבר הפלא ופלא, ותראו מהיכן הם לקחו זאת. בס"ד מצאתי את המקור.

בספר חמדת ימים על התורה, לרבינו שלום שבזי זיע"א, זה בכת"י ונדפס בצילום בספר פרדס רימונים, למה"ר אברהם הלוי, כתוב שם [בדף י'] כך, אמרו חז"ל, כיון דכתיב באדם וחוה 'ויניחהו בגן עדן', איך הניח נחש טמא ליכנס לגן עדן למקום טהורים, אצל חוה להטעותה? איך הגיע הנחש לגן עדן?

 

הטעם, לפי שבא נחש לפזז ולכרכר, על פתח גן עדן מבחוץ. שנאמר, לפתח חטאת רובץ. ועץ הדעת בתוך הגן, וענפיו מגיעים לחוץ. הציצה חוה לראות פיזוזו וכרכורו, והנשים קרובות לפיתוי. אמר הנחש לחוה, עץ זה מה טיבו? אמרה לו, ציונו ה', לא תאכלו ממנו ולא תגעו. אמר לה, ה' לא אמר לכם זאת, אלא מפני שיש בו סוד גדול וכו'.

 

רואים א"כ, כי השרשים שלהם, באו מתורת ישראל, רק שהם הגיעו מזה לעיוותים. עשו מזאת שטיות. הדבר כפי שאצל הערביים אסור לשתות יין, כי על ידי כך האדם עלול להשתגע, ולעשות דברים האסורים. גם בנ"ד, לגבי השירה, צריכים לדעת זאת, השירה משפיעה על נפש האדם. אבל הם, לוקחים זאת בצורה קיצונית. הדבר ידוע, למי שמבין בכך. אני רואה כי הרב מירון כהן הי"ו נמצא כאן, הוא אמר לי זאת בזמנו, כי הדבר ידוע, מהאנשים המנגנים בגיטרה, שהדבר יכול להשפיע על השומע את הניגונים, להגיע מכך לכל מיני תועבות. אינני רוצה להיכנס לפרטים ולהאריך בכך, כיון שהדברים כבר מובאים בספר שירה כשרה, בצורה מדוייקת ביותר. דהיינו, ישנה השפעה של כלי הנגינה, על נפש האדם. ולכן חשוב מאד, שהשירה תהיה כשירה, וממקור טהור. ולא כפי שלצערינו בזמן האחרון, מכניסים מנגינות מהגּונגל, מן הכושים, ומכל מיני אנשים שפלים. כי ח"ו הדבר משפיע על הנשמה, בעקיפין, או במשך הזמן. בכל אופן, הם קלטו את הדבר, בצורה קיצונית. כביכול השירה, זהו דבר הפסול. אולם צריכים לדעת, כי אכן היין, זהו דבר טוב. אבל אצל הערבים, כיון שהם חמומים, גם מבלי לשתות יין, הם הורגים האחד את השני. אם עוד ישתו יין, אזי הם בכלל ישתגעו. אבל כאשר היהודי שותה יין, גם אם הוא ישתכר, הוא רק יעשה שטיות, אבל לא איבד את השֵׂכל לגמרי.

אומרים בדרך בדיחותא, למה המשוגע שלהם, אסר להם לשתות יין? בגלל שכתוב, חמרא וריחני, פקחין [יומא דף ע"ו ע"ב]. אם כן, הוא פחד שהם יהיו פיקחים, ואז הם יבינו, שהוא אומר להם שטיות... לכן, בכדי שלא יהיה להם שכל להבין זאת, הוא אמר להם, אל תשתו יין. כי אם היו שותים יין, היו מבינים שהוא מטעה אותם.

 

הערה מהקהל: שמעתי ממארי יעיש ג' כי הערבים עצמם אומרים שניגון החליל מעיר את תאות המשגל.

תשובת מרן שליט"א: כבר אמרו חז"ל שעַרְבְיָא [דהיינו ארצות ערב, ובראשם סעודיה] נטלה בכך תשעה קבין. וגם כתב עליהם הרמב"ם בהל' תשובה, הערבים הטפשים השטופים בזימה.

 

ידידנו הרב פאיז הנז', כשמו כן הוא יקר מפז, הוא ברוך ה' חרוץ ושנון, יודע הדברים לאשורם ומבין אותם משָרְשָם, ועל מתכונתם. איש יוצא ובא בין אנשים, ולפני מלכים ורוזנים יתייצב. שוקד על התורה ועל העבודה, ומאידך בקי בתרבות הערביים ובדעותיהם, ולכן הוא יודע להשיב מלחמה שערה, דבר דבור על אָפְניו. ירבו כמותו בישראל.

 

בדף צ"ו, הוא כותב שאלה, קשה כאן להיכנס לכל מיני פרטים, אבל שאלו אותו על מה שכתבתי [בשע"ה יו"ד הל' ת"ת סימן קס"ד סעיף י'-י"א, ובהערה נ"ב ד"ה ודע], כי כל ניגוני הלימוד והטעמים וכו' שלנו, הם כפי שניתנו למשה רבינו בסיני, ולא נלקחו מאומות העולם. מישהו שאל אותו, כי לכאורה זהו דוקא לגבי הנעימות של־תנ"ך, אבל לגבי ניגון המשנה והתלמוד והזוהר והמדרשים ומנורת המאור ופירוש רש"י, כיצד גם הם באו מסיני? הרי הם התחברו יותר מאוחר? כיצד אתה יכול להגיד, שהמנגינות הללו ניתנו מסיני?

 

הוא כותב כאן, שהוא שלח לי את השאלה הזאת, והביא את מה שעניתי לו בזמנו, כי הנגינות הועברו מדברים דומים שבתורה שבעל־פה. דהיינו, אל תשאל, למשל כיצד פתאום יש לנו מנגינה, לקריאת פירוש רש"י, על אף שרש"י לא היה עדיין? אלא הפירוש הוא, כי המנגינה הזאת היתה על דברים אחרים, והעבירו אותו לקריאת פירוש רש"י. כגון, שהמנגינה היתה בקריאת המדרשים. המנגינה לא התחדשה, כיון שהשתמשו בה לקריאת דברים אחרים.

 

[דרך אגב, מזה למדתי להשתמש בניגון של פירש"י הידוע אצלינו, גם למפרשים נוספים, ואפילו בנביאים וכתובים. כי מסתמא, במקור זה היה הניגון שקיבלו קדמונינו נע"ג למדרשי התורה. הציבור לא יודע זאת, כי לא מקובל לקרוא ברבים רק את פירש"י בשבת לפני תפילת המנחה].

 

בדף ק"ס הוא כותב, יש בין שירי רבינו שלום שבזי, דברים הנראים דברי שמחה וששון, אך תוכם הוא עצב וכאב עמוק בלב וכו'. ולכן, אם תראה ת"ח המשורר בשירי רבינו שלום, ועיניו זולגות דמעות, אל תתמה. כי כל זה, מחמת שהוא מבין ומשיג כוונת השיר והמשורר, ומתבונן על מציאותינו בגלות דלים מושפלים, מוכים ומעונים וכו'. ואם תראה אדם המשורר בהם, והוא מכרכר בשמחת חולין, בחבורת פוחזים וריקים, זהו מחמת שאינו משיג את קדושת השיר וכו'. ופרצה זו וכיוצא בה, לא היתה בכל מחננו בארץ גלותינו תימן וכו'. יישר חיליה לאורייתא, וברוך יהיה.

 

בדף ר"מ, הוא כותב על עניין גזירות השמד, ועל כל הצרות שהיו. ובדף רנ"ב, הוא כותב על גזירת היתומים.

ובדף רס"ה, הוא כותב דבר, שחשוב לדעת אותו. דיברנו בעבר על דברים רבים, בעניין השירה, אבל צריך לדעת גם את הנושא דלקמן, בכדי שלא יהיה בלבול. הוא כותב, כי היום בתימן, ישנם זמרים אשר שרים שירים של־יהודים. בכדי שלא יהיו אי־הבנות, חשוב לדעת גם את זאת. ידוע לנו, שיש כמה מנגינות זמר (לחן), שלמדו הגויים מן היהודים, והשאירו אותן בידיהם בלי שֵׁם ושייכות ליהודים, וקוראים להן בשם 'עממי', או 'מסורתי תימני', אעפ"י ששמו של המלחין היהודי ידוע גם להם.

 

פעם אחת פגשתי את אחד מגדולי המזמרים, שהוא מפורסם מאד בכל ארץ תימן, בזמירותיו המסורתיות והעממיות. הזמר סיפר לי, ולכל הנוכחים שהיו שם, שבניגוניו המיוחדים והנדירים, יש ביניהם שמקורם משירי יהדות תימן, המדובר הוא על שירים כגון איומה בהר המור, אסאלק יא עוהגי, אך הוא סידר אותם לפי הקצב הערבי. ואמר לי, שהיו לו שירי יהודים מוקלטים, שהוא בעצמו שר אותם עם יהודי אחד, לפני שלושים שנה וכו'. הוא מאריך כאן בעניין זה, ובסופו של־דבר הוא כותב כך, הוסיף המזמר ואמר לי, היהודים הם אנשים עדינים, והקב"ה נתן להם כישרונות מיוחדים, הן בסדר צליל קול המשורר, והן בסדר המוזיקה. היהודים יודעים לכוון אותם בהתאם עם הקצב, בחכמה נפלאה. בקיצור, הזמר הערבי הזה, שר שירים של־יהודים.

 

א"כ, ברצוני לבאר את העניין, בכדי שלא יהיו כאן טעיות ואי הבנות. היום בזמנינו, כבר קשה לדעת, איזה שיר, מקורו הוא יהודי, או ערבי? כיון שכיום, כבר הערבים לוקחים שירים של־יהודים. למשל היום גם בתימן, מופצות הקלטות של גולן [ציון גולן. העורך], וזה נחשב 'עממי תימני'. הערבים שרים את השירים האלה, ו'מצא מין את מינו, וניעור'. כבר לא יודעים, מי לקח ממי? אבל אם הם מופצים גם אצל הגויים, הדבר סימן, כי השירים הללו מוצאים חן בעיניהם. ואכן לצערינו, אנחנו נכנסים היום לחתונה תימנית, ואינני שומע 'שירה תימנית', אלא 'שירה ערבית'.

 

צריכים לדעת, הזמרים התימנים הצעירים, כגון הנז"ל, קיבלו קלטות של־זמרים ערבים מארץ תימן, והם שינו את הניגון התימני המקורי, ועשו אותו לפי הלחן של־ערבים. א"כ כעת, נהיתה השפעת גומלין, ונהיה בלבול בכל הנושא הזה. דהיינו, הזמרים הצעירים לקחו מנגינות, אשר מקורם בא מן הערבים. בזמנו, לפני שנים רבות, הייתי אצל מישהו מהעיר רחובות, היו לו קלטות רבות, מאות קלטות. והוא הוציא לי קלטות של־ערבים, ואמר לי, כי הקלטות הללו מופצות בארה"ב. והוא אומר, כל שיר ששר זמר תימני צעיר, אני יכול להראות לך את המקור שלך בערבית, מאיפה הוא לקח זאת, וממי הוא העתיק. הנושא הזה, הוא פרוץ, וקשה מאד לתקנו, אלא רק על ידי האנשים המומחים. הגבולות ניטשטשו.

 

בכל אופן, הזמר הערבי הזה שר שירים של־יהודים, בגלל שלדבריו השירים הללו הם היפים ביותר, הם יותר מדוייקים, ועם רגש וקצב מסויים.

 

שאלתי אותו בזמנו, על המשורר הזה, והתברר שהוא כבר מת. אינני רוצה להגיד את שמו, אבל רשמתי לעצמי את השם, מחמד [מרן שליט"א לא הזכיר את שמו, רק את האותיות, מי"ם חי"ת מי"ם דל"ת. העורך] חראקי, מעיר כַּוְכּבאן, ויש לו קלטות. אני אומר זאת, רק בכדי שישאר למשמרת, שידעו את הדבר הזה. המשורר הזה, הזמר הערבי הזה, שר שירים הדומים לשירי היהודים. הערבים בעצמם אומרים, כי המקור הוא מן היהודים. והם טוענים, כי גם ה'גנאוי' של־נשים, הוא מן היהודים. אנחנו חושבים אחרת. בקיצור, ישנו בלבול בכל העניין הזה. למשל, לגבי השיר המפורסם, 'יא היזַלי'. השיר הזה, היה קצת מוזר לנו. 'היזלי', זהו כנראה שם של־ציפור. אבל היה נראה, כי השיר הזה, זהו שיר ערבי. ובסוף התברר, כי המקור שלו הוא יהודי, ורק הוסיפו לו כמה בתים, ועיוותו עי"ז אותו.

 

כדי שלא לגרום טעות, נוסיף להבהיר, כי הם לא לקחו מלים משלנו, [מה הם מבינים בדיואן? קודש קדשים], רק מנגינות. יש אולי בודדים שיודעים קצת שירים מהדיואן של רבי' שלום שבזי, כגון השירה אסאלך יא חור אלגנאני.

 

אמרתי לכם ממש 'בראשי פרקים'. פירטתי כמה נקודות מהספר הזה, אשר כשמו כן הוא, 'בחירי סגולה'. רואים ממש, כיצד היהודים מסרו את נפשם על קידוש ה', למרות שלצערינו בדורות האחרונים, הם סבלו סבל גדול. איום ונורא. בכל אופן, צריכים לחזק את הרב המחבר. חושבני כי כל מי שיקרא את הספר, יראה תועלת בכך, ויבין הרבה דברים אשר קשה לנו לדעת אותם. כיון שאנחנו יודעים את הדברים, רק 'מסביב', אבל על ידי הספר הזה, אפשר לקבל את התמונה האמיתית.

 

אנחנו אומרים יישר כח לרב המחבר, הרב פאיז גראדי הי"ו, המקום ברוך הוא יזכהו, שבעז"ה יוסיף כהנה וכהנה, להגדיל תורה ויאדירה. ברכתנו שיוסיף עשר מעלות בקודש, יתן לו השי"ת כח ואומץ להגדיל תורה ולהאדירה, להנהיג ביד רמה את צאן מרעיתו, לגדור גדר ולעמוד בפרץ, לחזק את מסורת אבותינו עשרת מונים, לחמו נתן מימיו נאמנים, ונרוממה שמו יתברך יחדיו. המקום ברוך הוא ישמרהו מכל צרה וצוקה, וימלא כל משאלות ליבו לטובה, אכי"ר.

 

בתשובה לשאלה מהקהל: הוא גר בארצות הברית, ולפעמים הוא בא לארץ. הוא ביקר בארץ ישראל בחג הסוכות, וחזר בחזרה השבוע.

 

שאלה מהקהל: א"כ מה עושים? אם איננו יודעים, מה תימני ומה ערבי, לא לשמוע בכלל?

תשובת מרן שליט"א: לכן עשינו את ועדת 'שירה כשירה', ובינתיים נתנו אישור על השירים של המשורר ר' ארז יחיאל הי"ו, וגם זה נעשה אחרי ניפוי אחר ניפוי, בשלוש עשרה נפה. וזאת בכדי לבדוק, מה הם השירים, שהם אכן מקוריים. אבל ככה סתם, הדבר חשוד.

 

בכל אופן, אפשר לשמוע ולהרגיש זאת, לפי המנגינה והקצב. מי שאזנו עדיין לא נטמאה, מי שיש לו חוש עדין, הוא יכול להבחין ולהרגיש בכך לבדו. אבל, 'העולם ניתן לשומרים'. אם יזדרזו בעניין, אפשר לפחות לבדוק את השירים האמיתיים והמקוריים, ולעשותם ולהפיצם בקלטות.

 

אנחנו משתדלים בכך. אני מקוה, כי בע"ה נראה תוצאות. אם הציבור היה תומך יותר בכך, והיו נמנעים ומרחיקים את השירים הפסולים, בשיתוף פעולה עם הרבנים, אם הציבור היה בא לקראת העניין, ולא רוכש את השירים האחרים, ממילא הזמרים היו מבינים יותר, כי עליהם להעביר ביקורת. אבל לצערינו, המצב פרוץ, אצל כל העדות. אפילו שירים ששרים באולמות וכדומה, ישנם שירים שבאים מהכושים, ומכל מיני מקומות מופקרים. והציבור החרדי, קונה בתמימות את הכל, מבלי לדעת. הדבר נובע, מחוסר ידיעה. פשוט אינם יודעים. אבל מי שנמצא ומכיר את הדברים הללו, כגון ידידנו הרב אפרים לופט הי"ו, יו"ר הועד לנגינה יהודית בעיר ב"ב ת"ו, הם בודקים את הדברים האלה, ויודעים בדיוק מהיכן הדברים באו. אבל הציבור החרדי, כיון שהוא סגור, מכניסים לו כל מיני דברים, והם חושבים שבכל בסדר, הכל כשר. מכניסים להם כל מיני גיהנם, ואינם יודעים מה מביאים להם. הציבור אינו עירני מספיק, שלא לקבל את הפסולת.

שאלה מהקהל: ישנם הרבה חוזרים בתשובה המתלוננים על כך.

תשובת מרן שליט"א: יפה, החוזרים בתשובה יודעים זאת, והם אכן מעירים על כך. הרי הדבר קיים, גם אצל הספרדים. אמר לי מישהו, כי לפעמים גם אצל הספרדים, ישנם ניגונים של־ערבים. ופתאום כאשר הוא שומע בבית הכנסת את מנגינת הקדיש, הדבר מזכיר לו את השיר במקורו הפסול והגרוע, ואדרבה הדבר מזיק לו. במקום שיבוא לבית הכנסת להתעלות, זה מזכיר לו את העבר, וגורם לו בדיוק ההיפך. במקום שיגיע לעלייה רוחנית, הוא יורד למטה. אכן מי שאינו יודע, חושב שהמנגינה היא בסדר. אבל מי שמכיר זאת במקורו, הדבר מזיק לו. לצערינו, זהו נושא פרוץ, צריך תיקון.

המקום ברוך הוא יגדור כל פרצותינו, וינחנו בדרך ישרה, ויקבץ גליותנו, אכי"ר.

 

את הספר 'בחירי סגולה', אפשר להשיג אצל ידידנו הרב ניר טיירי הי"ו, במכון פעולת צדיק. ובכלל, צריכים לדעת, כי בשנה האחרונה, נפתחה חנות במכון פעולת צדיק. כל הספרים והדיסקים, הם על טהרת הקודש. בעוה"ר לצערינו, ישנם מקומות, אשר מוכרים ספרים מכל הבא ליד. לא חשוב להם, האם הספר כשר או פסול, העיקר שמחברו תימני, הוא כבר כשר, ואפילו שהוא כבר תימני מזוייף. ואפילו מקולקל ומושחת. אבל ברוך ה', הרב ניר הי"ו עומד על המשמר. גם בחנות אוצר ספרי תימן, בעיקו"ת ירושלם ת"ו, אצל הרב שמעון יצחקי הי"ו, הוא דואג להכניס רק ספרים בדוקים, שאינם ממחברים פסולים, או מבעלי דעות זרות, וכן לגבי הדיסקים. צריך לחזק אותם. לדעת כי ישנם חנויות ספרים ותשמישי קדושה, טליתות ותפילין וכו', שהם על טהרת הקודש, והדבר חשוב מאד, בכדי שהציבור שלנו ידע להיכן לפנות, ושלא ילכו לרעות בשדות זרים.

 

המקום ברוך הוא יזכנו ויסייענו על דבר כבוד שמו, אכי"ר.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. משה ירון (1/01/2015  23:15:33)

עוד..

  1. לעמוד הבא

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
ארז יחיאל
ארגון ובנה
שר שלום קשת
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
עבור לתוכן העמוד