"אמנם שמעתי מרבים כי במעט מקומות נהגו להמתין אחרי בשר עוף ארבע שעות בלבד, ויש שהקילו אחר שלוש שעות, ונלע"ד שאין למחות בהם... כי סוף סוף יש להם על מה שיסמוכו... ומכל מקום הבא לימלך, יש להורות שימתין שש שעות כדעת רוב הפוסקים..." (עיני יצחק על שע"ה יו"ד ח"א סי' קל"ו אות כ"ה). מצ"ב שאלה ותשובה להאזנה!

"אסור לאדם להעיד בדבר שאינוּ יודע בעצמו, אף־על־פי ששמע זאת מאדם שיודע בו שאינוּ משקר. ואפילו ביקש ממנו בעל־הדין לבוא יחד עם עֵד אחד שיש לו, ושלא יעיד רק כדי שיפחד בעל חובו, כי יסבּוֹר שיש לו שני עדים ויודה, לא ישמע לו, שנאמר מדבר שקר תרחק..." מתוך שלחן ערוך המקוצר חלק שמיני (ממונות) סימן רי"ב, למרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן.

"מצוות שקלים אין לנו היום, כי היא קיימת רק בזמן שבית המקדש קיים. אמנם היום יש מנהגים שעושים זכר למחצית השקל, אבל מקור המנהג הוא מהאשכנזים, ובסופו של דבר זה נכנס גם אצל הספרדים, והיום נכנס גם אצל התימנים. זה דבר טוב, כי היום מחזקים בזה את מוסדות התורה. טוב לעשות את זה בלי נדר, אפילו שאבותינו לא נהגו. זו לא הלכה, ברור שאין הלכה כזאת, אבל זו מצוה. אין לנו היום מצות שקלים אבל חז"ל חייבו בקריאת פרשת שקלים..."

"התורה נתנה רשות לרופא שירפא, שנאמר ורפא ירפא. ולכן אין לו לחולה לסמוך על הנס, אלא חייב להתנהג בדרך העולם לקרוא לרופא שירפאהו, או לילך לבית־החולים. וכבר כמה חסידי עולם נתרפאו על ידי רופאים. ומי שנמנע מכך, שתי רעות הוא עושה..."

"עכשיו תשמעו מה אומר חכם תימני בעניין הזה. מארי חיים כסאר זצ"ל בספר שם טוב על הרמב"ם הלכות איסורי ביאה על ההלכה הזאת.... "לאפוקי ממי שמיקל בזמנינו זה, וסובר דלא אסרו אלא במכּירה דוקא, וליתא". מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק שמות התשע"א והמשך במוצש"ק וארא ה'תשע"א

נושאי השיעור: המשך הבירור האם קטן פחות מבן שש מצטרף לשבעה קרואים בס"ת, וכן לשאר הדינים כגון זימון ונט"י ומקח וממכר, בירור דעת הרמב"ם, והסבר שלא היה שייך בזמנם שקטנים בגיל שש או שבע יקראו בתורה. מעלת הזימון, ומאיזה גיל אפשר לצרף קטן לזימון שלושה או עשרה. מכתב תגובה לדברים שנאמרו בשיעור הקודם, המציין לרבים מחכמי זמנינו שפסקו כי אין לצרף קטן למניין שבעה, והתייחסות לכך שמנהגינו לענות אמן אחרי ברכת קטן אפי' פחות מגיל שש. עדות על כמה ת"ח שגרסו בברכת שלא עשני גּוי, הגימ"ל בדגש.

עלון שבועי היוצא לאור ע"י תלמוד תורה "עטרת חיים" לבני תורה ק"ק תימן יע"א בעיר אלעד ת"ו, בנשיאות מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, ובניהולו של הרה"ג אליהו נהרי שליט"א. נדיבי עם המעוניינים לתרום למען אחזקת והתפתחות הת"ת המהוה נדבך חשוב לשימור מסורת ק"ק תימן יע"א, יוכלו לפנות לטל': 050-4150896. ברוכים תהיו!

'והייתם לי סגולה מכל העמים' [פרשת יתרו] – מה הפירוש "סגולה" ומה ההבדל בין הניקוד "סגול" לבין הטעם "סגולתא". מתוך ספר "שערי יצחק" ח"ב לחדשים ניסן-סיון ה'תש"ע, השיעורים השבועיים בכתב של מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן

כתב מרן הגאון רבינו יצחק רצאבי שליט"א ספרו בשלחן ערוך המקוצר או"ח סי' ס' הל' ג': ויש מקומות שנוהגים להעלות כל הילדים קטני־הקטנים שבבית־הכנסת (שבשאר פרשיות עדיין אינם עולים לספר־תורה) לקרות בזה אחר זה (או כולם ביחד) ששי של פרשיות ויחי, יתרו, קורח והאזינו. [ויש מקומות שאינם נוהגים כן, אלא מעלים אותם בשמחת־תורה]...

"כי גם בשמחות נישואין של בני תורה ורבנים יראים ושלמים נשמעים שירים טמאים ורעים אלה, ובפרהסיא, וכולם רוקדים ללא שום עוררים. וכי כל כך קהו החושים, והלבבות אטומים ח"ו? עד כדי כך נצטננה יראת ה' בקרבנו? אוי נא לנו כי חטאנו..."

"לכן ספר זה (של הרב יצחק יוסף) נקרא 'עין יצחק', לא 'עיני', כי רק עין אחת פתוחה. זאת הסתכלות רק של עין אחת. הוא מסתכל רק מצד אחד, ואינו רואה את העין השנייה, לכן הוא ראה רק את זאת. מי שיודע, ישנם בודדים, מיעוטא דמיעוטא, שאפילו לא שמעו עליהם, העומדים בעשרת הדיברות. והוא מביא זאת, כביכול זהו ה"מנהג" שלנו..."

שאלות ותשובות "שבט כהונה" - חידושי הלכות וחקרי הלכה, ביאורי מנהגים ובירורי נוסחאות, ואודות ספרים וסופרים, מאת הרה"ג איתמר חיים כהן שליט"א, ניתן להשיג במכון פעולת צדיק 052-7635645

מאמר הלכתי מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, כפי שפורסם ברבעון התורני "צפונות" תמוז תשמ"ט, בעניין ה"קרמבו" העשוי מקצף ומתחתיו ביסקויט, מה היא ברכתו?

כתב מהרי"ץ זיע"א בעץ חיים ח"א דף קע"ב ע"א: "לעניין שתיית הקאהו"י (קפה) נפלה מחלוקת בין האחרונים אם יברך אחריו. ורוב האחרונים הכריעו שלא לברך, כיון שיש מתחילת השתיה עד סוף השתיה יותר מכדי שתית רביעית או יותר מכדי אכילת פרס למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ואף על פי שדרך שתייתו בכך..."

"ולכן כשיש לו מאכל ורוצה לאוכלו, אז יברך עליו הברכה הראויה לו, ויכוין להשהות הקדושה על אותו דבר שאוכל, וכיון שאכל לאותו דבר נמצא שנכנסו הגשמיות והרוחניות תוך מעיו, ורבתה הקדושה על הקליפה, ואז כיון שהשלים לאכול, יברך הברכה הראויה לאותו מאכל שיאכל, ויכוין כשהוא מעלה הרוחניות של מאכל ההוא בתוך מעיו..." משל נפלא מאת כהר"ר חיים סנואני זצ"ל הממחיש את גודל מעלת הברכה על הפירות והמאכלים, מתוך ספרו ארזי לבנון.