סימן מ"ב - הלכות טעות וספק בברכות

[א] טעה ובירך על לחם גמור בורא מיני מזונות, או על פת כסנין המוציא, יצא. אבל אם בירך על תבשיל אפילו ממיני דגן, המוציא, לא יצא{א}. טעה ובירך על ענבים בורא פרי הגפן, יצא. וכן אם טעה בברכה אחרונה ובירך על הגפן, יצא, שהרי גם הענבים פרי הגפן הם{ב}:

[ב] טעה ובירך על פרי העץ בורא פרי האדמה, או שהיו שניהן לפניו וטעה והקדים לברך על פרי האדמה ונתכוון לפטור בזה גם את פרי העץ, יצא, שהרי גם העץ יונק מהאדמה. אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ולכן אם הוא מסופק באיזה פרי אם הוא פרי העץ או פרי האדמה, ואי־אפשר לו לברר בשום אופן, יברך עליו בורא פרי האדמה{ג}: 

[ג] טעה ובירך על היין בורא פרי העץ, אם נזכר מיד, יאמר תוך כדי דיבור בורא פרי הגפן. ואם לא נזכר מיד, יצא בדיעבד. ואפילו אם בירך עליו או על הפת בורא פרי האדמה{ד}: 

[ד] על כל דבר אפילו על הפת או על היין, אם טעה ובירך שהכל, יצא{ה}: 

[ה] אף־על־פי שלכתחילה צריך לדקדק לכוון על מה שהוא מברך, מכל מקום בדיעבד אם טעה בכוונה, כגון שלקח בידו כוס כסבור שהוא יין, ובירך על דעת שהוא יין, וקודם שאמר בורא פרי הגפן נזכר שהוא מים או שֵכר וכיו"ב, וסיים שהכל נהיה בדברו, אין צריך לחזור ולברך{ו}. וכל שכן אם טעה בהיפך, שהיה סבור שהוא שכר או מים ובירך על דעת לומר שהכל, וקודם שאמר שהכל נזכר שהוא יין וסיים בורא פרי הגפן, שיצא, שהרי אפילו אם היה מסיים כפי הכוונה היה יוצא{ז}: 

[ו] אפילו אם סיים כל הברכה בטעות, אלא שנזכר תוך כדי דיבור ותיקן אמירתו, כגון שלקח כוס מים או שכר כסבור שהוא יין ובירך בורא פרי הגפן, ונזכר מיד שהוא מים או שכר וסיים שהכל נהיה בדברו, וכך היתה אמירתו בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו, יצא{ח}: 

[ז] ואם לא נזכר תוך כדי דיבור, צריך לברך מחדש ברכת שהכל אם הוא רוצה לשתות כוס זה. ואם היה לפניו על השלחן גם יין אחר, יקח ממנו וישתה מיד, ואינו צריך ברכה שנית, כל שלא הפסיק בדיבור שאינו מן העניין. ואפילו טעם תחילה מן הכוס ועל־ידי טעימתו נודע לו שהוא מים או שכר, מכל מקום לא הוי הפסק בדיעבד{ט}: 

[ח] גם אם סיים בטעות, אבל בשעת הזכרת שם ומלכות שהם עיקר הברכה נתכוון לברכה הראויה לאותו המין, יצא, כגון אם לקח כוס מים וכיו"ב ופתח ואמר ברוך אתה ה' אמ"ה על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר בורא פרי הגפן. וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל על דעת לומר בורא פרי האדמה וטעה ואמר ב"פ העץ. וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן והתחיל על דעת לומר בורא מיני מזונות וטעה ואמר המוציא לחם מן הארץ, בכל אלו אין מחזירין אותו{י}. והמחמיר לסיים הברכה הראויה תוך כדי דיבור, או להרהר אותה בליבו אם נזכר רק אחר כדי דיבור, תבוא עליו ברכה{יא}: 

[ט] מי שנסתפק אם בירך או לא בירך, אינו חוזר ומברך דספק ברכות להקל, חוץ מברכת המזון כנזכר לעיל סימן ל"ב סעיף י"ג. וכן כשיש מחלוקת בין הפוסקים, נחשב ספק. וטוב באופנים כאלו לברך בליבו, כי לדעת הרמב"ם מי שבירך בליבו יצא בדיעבד. ואם כן כשמברך בליבו שפיר דאמי, ואין בזה משום נשיאת שם שמים לבטלה, כי "לבטא בשפתיים" כתיב{יב}: