דעת הגאון הגדול רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בעניין חשיבות מנהגי יהדות תימן בארץ ישראל. הערות מרן שליט"א על חלק מדבריו.

דעת הגאון הגדול רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בעניין חשיבות מנהגי יהדות תימן בארץ ישראל. הערות מרן שליט"א על חלק מדבריו.

מתוך שיעור מוצש"ק קרח התשע"ו.

נתחיל במה שסיימנו בסוף השיעור הקודם, בעניין המבטא בתפילה ובברכות ובקריאת ס"ת וכו', שישנם כאלה אשר רצו להביא ראיות, שהקמץ והפתח קרובים במבטא, והסברנו כי אין בראיותיהם ממש. בעז"ה נשלים עוד כמה דברים, בנושא הזה.

נקדים לזה מה שקיבלתי השבוע מכתב, מידידנו הרב אשר יגאלי הי"ו, אחיו של הרב שילה, המשב"ק.

הוא כתב לי כך, למו"ר עט"ר הגאון הגדול רבי יצחק רצאבי שליט"א. שלום ברכה וטובה למעכת"ר.

הנושא - התייחסות הגרב"צ אבא שאול זצ"ל למנהגי יהדות תימן.

לפני כשבועיים בנסיעה לחתונה בבית הרב יואב בן צור הי"ו, עלתה בשיחה אודות פסקי הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בספריו 'אור לציון', בהם הוא מזכיר בכמה מקומות את הלכות ומנהגי יהדות תימן. הוא גם מחלק בין מנהגי יהדות ספרד, אשכנז, ותימן.

כת"ר ביקשני אם אוכל לציין באיזה הלכות הוא מזכיר זאת, והבטחתי למעכ"ת לבדוק ולהשיב. אני מצרף בזה העתקים מתשובותיו בחלק ב' וחלק ג' בשו"ת אור לציון.

בתפילה ובברכת הדיוט, שיזכה עוד רבות בשנים בהרבצת תורה לרבים, להמשיך להנחיל את מורשת יהדות תימן בעוז ובגאון, מתוך בריאות ואריכות ימים אכי"ר. בברכה נאמנה. אשר יגאלי, בני ברק.

בשו"ת אור לציון [ח"ב פרק ה' תשובה י"א דף מ"ז] ישנה שאלה. בן ספרד שאומר קדיש בציבור של בני אשכנז שאין נוהגים לומר בנוסח הקדיש ויצמח פורקניה ויקריב משיחיה, האם צריך לומר את הקדיש כפי הנוסח שלהם? זהו נושא אחד. והוא כותב בדף מ"ח, נקרא את המסקנא, בזמנינו בארץ ישראל שיש קהילות נפרדות לבני אשכנז ולבני ספרד ולבני תימן, כל אחד נוהג כמנהגו. וכל בני ספרד צריכים לנהוג מנהג אחד, וכן בני אשכנז ובני תימן. הוא אומר זאת, באופן כללי. כך היא שיטתו. הוא כותב לפני כן, לגבי העניין של שני בתי דינים בעיר אחת, ואיסור 'לא תתגודדו'. הוא מביא שם, את מרן בשו"ת אבקת רוכל וכו'. לא ניכנס כעת לכל הנושא הזה, כי זהו עניין ארוך. בכל אופן, הוא אומר כי כל זה כשבאו יחידים, אבל אם באו בקהילות שלימות, ויש להם בית דין משלהם, הוו כשני בתי דינים בעיר אחת, וכל אחד נוהג כמנהגו. הספרדים נחשבים, בית דין אחד. האשכנזים, בית דין אחד. והתימנים, בית דין אחד, שלישי.

כן, אני זוכר גם בעצמי, ששמעתי זאת מפיו, כאשר הוא דרש כאן בציבור בני תורה (כינוס ארגון בב"ת), בעיר בני ברק ת"ו.

ידידי הרה"ג יעקב יוסף זצ"ל, סיפר לי בזמנו, כי ישנם כאלה הטוענים לו, מדוע הוא אינו אוחז בעניין זה כשיטת אביו? הוא ענה, מה אעשה? הוא שלח אותי ללמוד אצל הרב בן ציון, וזה מה שלמדתי ממנו. הוא לימד אותי, שהתימנים הם בית דין נפרד.

לאחר מכן, בשו"ת אור לציון [ח"ב פי"ד תשובה ל"ו, דף קל"ו] מובאת שאלה. מה מברכים על ריח ציפורן? תשובה. על ציפורן מברך בורא מיני בשמים, ומי שנהג לברך בורא עצי בשמים ימשיך במנהגו, ומנהג בני תימן לברך על הציפורן בורא עשבי בשמים. זהו דבר קצת תמוה. הוא מסביר בהערה ל"ו, כי בני תימן מברכים על הציפורן בורא עשבי בשמים, שסוברים שגזעו חלול, ואין גזעו חשוב גזע קשה שיברך עליו בורא עצי בשמים. אינני יודע, מהיכן הוא שמע זאת? אנחנו לא שמענו על תימנים, המברכים על ציפורן בורא עשבי בשמים. הדבר קצת פלא.

נראה שהוא אינו מכיר את ספריו של מהרי"ץ זיע"א. כמדומני, שהוא לא מזכיר את מהרי"ץ בשום מקום. האמת שבלא"ה באופן כללי לא היה דרכו לעיין בהרבה ספרים.

בכל אופן, מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק, דן בעניין זה. הובא בפסקי מהרי"ץ, הלכות ברכת הפירות סעיף י"ד. והבאתי זאת בס"ד, גם בשלחן ערוך המקוצר [סימן מ"ד סעיף ח'] בזה"ל, על מין תבלין הידוע בשם ציפורן, אצלינו התימנים, קוראים לזה בשם 'זִר'. ובספרים רבים הוא נזכר בשם 'קרנפל' בלשון ערבי. ובלשון האשכנזים, באידיש, קוראים לזה 'נגלך', דהיינו מסמר. שיש מחלוקת בברכתו, ראוי לברך בורא מיני בשמים. כך הכרעת מהרי"ץ. הוא לא מדבר, מצד המנהג. הוא לא כותב, כיצד נוהגים. כמובן, אין בכך מנהג ידוע. אלא הוא רק אומר, שישנו ספק בכך, וישנו צד לברך על כך בורא עצי בשמים.

מה שכתב הרב בן ציון, שגזעו חלול, חושבני כי במציאות הדבר אינו כן. ישנם דברים אחרים, שגזעם חלול, אבל לא הציפורן. כנראה, מישהו בלבל אותו. ומאידך, ישנו צד לברך על הציפורן, על הזִר, הנותן ריח טוב בפירות, כיון שאוכלים אותו. מאחר והדבר מיועד גם לאכילה, א"כ ישנו צד שאין ברכתו בורא עצי בשמים, אלא הנותן ריח טוב בפירות. מחמת הספק, יש לברך בורא מיני בשמים, כי ברכה זו כוללת את הכל. וכבר כתבתי בהערה [עיני יצחק שם אות י"ח], דלא כמ"ש באור לציון דף קל"ו שמנהג בני תימן לברך על הציפורן 'עשבי', וזה אינו. ועיין שו"ת עולת יצחק ח"ב סימן ע"ז, אות ג', ושם ד"ה וכבר, הובא מספרי קדמונינו שברכתו עצי בשמים. דהיינו, הקדמונים נהגו, או פסקו, לברך בורא עצי בשמים. ובזמן מהרי"ץ, הוא הכריע כי כיון שישנו ספק בכך, עדיף לברך בורא מיני בשמים, בכדי לצאת מכל חשש ברכה לבטלה.

בהמשך שו"ת אור לציון [שם פרק כ' שאלה כ"ה, דף ק"ץ] מובאת עוד שאלה. מה שנוהגים בני תימן לאכול פירות אחר הקידוש, ולאחר שעה עושים סעודה, האם נחשב הדבר כקידוש במקום סעודה? תשובה. מכיון שאוכלים את הפירות לשם המשכת תיאבון לסעודה, נחשב כקידוש במקום סעודה. ובהערה כ"ה הוא כותב, אף שאינם אוכלים מיד, ואין דעתם לאכול מיד, מ"מ כיון שאוכלים את הפירות להמשכת התיאבון, נחשבת כאכילה לצורך הסעודה, ולא הוי הפסק וכו'.

ובחלק ג' [תחילת פרק ג', דף נ"ו] מובא בהערה א', את מה שכבר נתבאר באור לציון חלק ב' [פרק ה' תשובה י"א], וכפי שהבאנו לעיל, וכתוב כאן כך, בזמנינו בארץ ישראל, כל בני ספרד הם קהילה אחת, ובני אשכנז קהילה אחת, ובני תימן קהילה אחת. וכל קהילה רשאית לנהוג כמנהגה. אך בקהילה עצמה, אין לנהוג שני מנהגים.

הוא מוסיף כאן עוד נקודה, שכל התימנים צריכים ללכת לפי מנהג אחד. זהו קצת חידוש. כתבתי דבר דומה לכך, בהקדמה לספר שלחן ערוך המקוצר, הנקרא נוכח השלחן, כי התימנים היו מפוזרים ומפורדים, בהרבה מקומות בארץ תימן. היו הרבה קהילות. ולפעמים, הקהילות היו מאד קטנות. והרבה פעמים, מחוסר תלמידי חכמים, אפילו שב"ה אשריהם ישראל, הם למדו תורה, אבל בנוגע לכללי ההוראה ופסקי ההלכה, בהרבה פעמים כל אחד פסק, לפי הספר שבו הוא למד. כגון, שלחן ערוך, או באר היטב, או שהגיע לידו איזה סידור, או איזה ספר אחר. או ישנם מקומות, אשר עשו כפי הלבוש, כגון מחוז בידא, הם נהיו קצת כמו אשכנזים. אמנם הלבוש, זהו ספר יפה ונחמד, אבל הם שינו הרבה הוראות על פיו. אולם כנראה שזה היה, רק בתקופה האחרונה. וכן במחוז שרעב, הרבה פעמים הם הוסיפו דברים כדעת הרמ"א. למשל בראש חודש, הם מברכים על ההלל. וחלק מהם, אפילו מברכים על תפילין של ראש, כדעת הרמ"א. הם חשבו, ולאו דוקא הם חשבו כך, שזה שלחן ערוך עם הגהות. 'מרן בהגהה כתב כך'. א"כ אדרבה, לפעמים מרן כתב, כי כך המנהג. לפעמים הסגנון של הרמ"א, יותר משכנע, ויותר מעשי. בנוסח שרעב אומרים, 'אפציר מה קאל אל הגהה'. דהיינו, תסתכל מה אומר ההגהה. כך הסגנון שלהם. הרבה דברים, השתנו אצלם.

הערה מהקהל: הם גם מחברים את פרשיות חוקת ובלק, כפי שאנחנו נוהגים.

תשובת מרן שליט"א: חלק מהם. נכון. כמדומני, חובישים. בודאי שישנם דברים, אשר נשארו להם. אבל בסך הכל, באופן כללי, הרבה דברים נשתנו אצלם.

כתבתי שם, כי מסתבר שבני המקומות הקטנים, כיון שאי אפשר שכל אחד יעשה במה לעצמו, לכן מסתבר שבני המקומות הקטנים צריכים להתחבר עם המקומות הגדולים, היכן שהיה יותר מרכז של תורה. אי אפשר לעשות כל כך הרבה מנהגים, גם זה לא יחזיק מעמד.

שם בשו"ת אור לציון [פרק ט"ו תשובה ט', דף קס"ב], הביא בהערה ט' כך, לדעת הרמב"ם [בפרק ח' מהל' חמץ ומצה הל"א], מברכים על טיבול זה, דהיינו על הטיבול הראשון בליל הסדר, על הכרפס, ברכת על נטילת ידים. והיינו לשיטתו [בפרק ו' מהל' ברכות הל"א] שכל דבר שטיבולו במשקה, חייב בנטילת ידים, ומברך על נטילת ידים וכו'. ואמנם אין מנהגינו כן, וכדעת מרן שאינו מברך על הנטילה, ואוכל פחות מכזית. ואולם יש מנהג זה אצל בני תימן (בלדי). ועל כן בני תימן הנוהגים כל השנה כדעת הרמב"ם, לברך על דברים שטיבולם במשקה, יברכו אף בליל פסח, וגם יאכלו כזית כדעת הרמב"ם. אבל בני תימן שלא נהגו כן כל השנה, לא ינהגו כן בליל פסח. כך הוא אומר. אבל נראה, שהוא בכלל לא ראה את מהרי"ץ, אשר כבר כתב כך. אבל חושבני, כי מהרי"ץ לא יסכים לסיפא של־דבריו. אם האחרים היו שואלים את מהרי"ץ, הוא היה אומר להם שהם אכן יכולים לברך, כיון שבעצם הם שינו את המנהג. אבל, מי שלא רוצה, אי אפשר לחייב אותו.

שם בפרק ט"ו שאלה כ', עמ' קע"א, ישנה שאלה. האם אפשר לאכול בליל פסח את הזרוע שבקערת הסדר. הוא כותב בהערה כ' כך, ומנהג בני תימן לאכול צלי בליל פסח, והרי הם כמקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים. אלו דברים ידועים. אבל הדבר החשוב, שהוא מכבד זאת, ומביא זאת כשיטה בהלכה, המקובלת ומאושרת ומקויימת. הוא מחשיב את מנהגי ק"ק תימן, להלכה ולמעשה גם כיום בארץ ישראל.

שם בפרק כ"ו שאלה ג', דף רמ"ב, מובאת שאלה. מאימתי נוהגים שלא לאכול בשר בימי בין המצרים, והאם גם בשר סנטטי או דגים אין לאכול בימים אלו. תשובה. מנהג בני ספרד שלא לאכול בשר, ואף בשר עוף, מראש חודש אב עד עשירי באב וכו'. ובהערה ג' הוא כותב, ואולם מנהג בני תימן לאכול בשר בימים אלו, ואינם נמנעים מאכילת בשר אלא בסעודה המפסקת, שאז אסור מדינא לאכול בשר, כמבואר בש"ע סימן תקנ"ב סעיף א'. הוא בדעה, שהדבר שריר ובריר וקיים. אשריו ואשרי חלקו.

ישנו דבר נוסף, זאת הרב אשר הי"ו לא שלח אלי, בשו"ת אור לציון ח"ב פרק מ"ה, דף רפ"ח. וז"ל, יש להיזהר בדקדוק האותיות, ובעיקר בקרית שמע, ויבדיל בין האות תי"ו לאות טי"ת, שהיא יותר חזקה. וכן יבדיל בין האות כא"ף לאות קו"ף, ובין גימ"ל דגושה לרפויה כידוע. ומן הראוי שאות צאד"י יעשנה כעין אות סמ"ך, אך לא נהגו כך. מה הפירוש, 'לא נהגו'? לצערינו היום בארץ ישראל, בגלל השפה העברית של זמנינו, כבר שכחו מכך. אינני יודע, מדוע הוא כביכול נותן לכך חיזוק.

ובהערה ה' הוא כותב כך, יבטא את האות טי"ת, כמו האות טא הערבית, שהיא יותר חזקה מהאות תי"ו. ואת האות קו"ף, יבטא כמו קאף ערבית. והחילוק בין גימ"ל דגושה ורפויה, יבטא כפי מסורת בני ספרד, שמבטאים אותה כעין הרי"ש הצרפתית. ולא יבטא גימ"ל דגושה, כמסורת חלק מבני תימן, שמבטאים אותה כמו האות גּים הערבית, שהרי כבר מוזכר בספר יצירה פרק ד' משנה א' ועוד, שאותיות גיכ"ק באות מן החיך, ואילו הגּים מורכבת מהאותיות דל"ת וזא"ן, ששתיהן אינן מן החיך, וא"כ ודאי שאין המבטא נכון.

אם כן, לגבי עניין המבטא, הוא איננו מחזיק מכך. אבל כבר הסברנו וענינו על כך פעמים רבות, שלא ברור לספרדים, כיצד התימנים מבטאים את האות גימ"ל. הם חושבים, שהביטוי של תימנים, הוא כמו ז'ה, והאותיות דל"ת וזא"ן הן מאותיות הלשון. אבל למעשה, איננו אומרים ז'ה, כמו הצרפתים, כגון המלה ויז'ניץ. אלא, כמו בשפה האנגלית, גִּי. וזה כן יוצא, מהתחלת החיך מלמעלה.

סיפר לי הרה"ג איתמר כהן שליט"א דבר נחמד, על אביו הר"ר שלום אפרים כהן זצ"ל, שפעם אחת בשבת בבוקר, כאן בעירנו ב"ב ת"ו, הוא הלך לבית כנסת של אשכנזים, שם התחילו את התפילה בשעה 8 בבוקר. כנראה הוא היה אז חולה, או מאיזה אונס, הגיע לביכ"נ של אשכנזים, והנה לא היה להם מי שיקרא בספר תורה. הם הסתכלו הֵנה והֵנה, וראו שישנו מישהו תימני, אמרו, בטח הוא יודע לקרוא. שאלו אותו, אתה יכול לקרוא לנו את הפרשה? ענה להם, כן, אבל אני קורא בתימנית. אמרו לו, בסדר, תקרא בתימנית. פרשת השבוע היתה, פרשת תזריע. כאשר הוא הגיע לפסוק, וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם וגו' [ויקרא י"ג, מ"ב], הם היו בטוחים, שהוא טעה בקריאת המלה 'בגבחת'. מישהו צעק לו, 'בַּקַבַּכַס', 'בַּקַבַּכַס'. הוא היה בטוח, שהוא טועה. הרי במלה הזאת, האות גימ"ל אינה סתם דגושה, אלא יש בה דגש חזק. וגם הבי"ת דגש חזק. ועוד האות חי"ת, ולא כי"ת וכו'. אז הוא חזר לו על המלה, בהדגשות יתירות, בכדי שישמע זאת בבירור, 'בגַּבַּחת'... שידע בדיוק, איך צריך לבטא זאת.

לשעבר אמרנו עוד הרבה הוכחות לכך, כהנה וכהנה. ברוך ה', חלק מן הדברים כבר נדפסו בספר נפלאות מתורתך [פרשת קרח], הסברנו זאת שם בס"ד, ואין צורך לחזור עליהם.

לגבי עניין השרטוט, שדיברנו בשיעורים הקודמים, ברוך ה' התשובה כבר נדפסה, זאת תשובה ארוכה, מי שירצה ומי שירצה לקבל העתק ממנה, בכדי ללמוד זאת בעיון, בל"נ אוכל לתת לו העתק לאחר השיעור.