שו"ת: בעניין המלה "פרי" בברכת הנהנין, מדוע התימנים אומרים את המלה "פרי" רפה?

לכבוד מרן שליט"א:

בענין מלת "פרי" שלאחר "בורא", מדוע מנהג רווח לתימנים לומר פרי רפה, והלא עניינו נסמך ברור למלה הבאה: העץ, האדמה, הגפן. ומה טעם להסמיכה לאחור למלת "בורא"?

בכבוד רב

משה עמיאל

להלן תשובת מרן שליט"א:

נקדים שמנהגי ק"ק תימן יע"א כולם מיוסדים על אדני פז, עמד טעמם בם וריחם לא נמר מני קדם, ואינם משנים ולא מחליפים את המסורת אפילו לנגד חכם וגדול שכגובה ארזים גבהו, ק"ו שאינם זזים ולא נדים ונעים לקול עלה נדף. צא ולמד לדוגמא בעלמא ממ"ש געו"ת מהרי"ץ זיע"א בע"ח ח"א דף קסא: לגבי ניקוד המלה חשמונַאי, דלא כהפרי חדש שכתב לגרוס האל"ף בחירק, שסיים מהרי"ץ בזה"ל, הנוסח השגור בפי הכל וגם בתכאליל ניקדוהו הנו"ן בפתח, ולפע"ד אולי שהם סוברים דמלת חשמונאי לא ל' גדולה היא, אלא שם בפני עצמו, והיא חניכתו וכנויו. ושוב מצאתי להרד"א שכתב, יוחנן המכונה חשמונאי עכ"ל. או שהיו לו שני שמות, יוחנן וחשמונאי, דא"א דלא היה שם הכהן הגדול הזה מפורסם בניקודו, ובודאי מסורת הקריאה בידינו כמו שהיה באמת עכ"ל. ושפתים ישק מד"נ.

ה"ה בענייננו שמפורסם מאד בקהילותינו לגרוס הפ"א רפויה בפי כולם, מגדולם ועד קטנם, בפרט שזה נהוג מעשים בכל יום ויום, והרי רגילים ומלומדים אנו לומר הברכות בקול רם ובמיתון אפילו במסיבות וכל הציבור עונה אמן, ולא נשמע בזה אצלינו פוצה ־פה ומצפצף, באופן שאנחנו בטוחים כי כך משתלשל מדור לדור, עד רבינא ורב אשי, ועד הלל ושמאי, ועד שמעון הצדיק ואנטוגנוס, ועד אנשי כנה"ג מייסדי נוסח הברכות. חיזוק לכך, עדות הרה"ג שריה דבליצקי ששמע זקני הספרדים בדור שעבר, שגרסוה רפויה כמונו, כאשר זכורני שנדפס באחד מספריו. אך מה־נעשה שהם משַנים ומשתנים, חדשים לבקרים, ואין חלקנו עמהם בזה וכיו"ב.

ולגופו של־עניין, לק"מ, שהרי לפי קבלתנו והשגור בפינו, קוראים שלושת התיבות כאחת בור֥א פֿרי־העץ - האדמה, הגפן, באופן שאם היה זה פסוק, היתה תיבת בורא מוטעמת במארכה, ושתי התיבות פֿרי־הגפן נסמכות במקף. ותחילת הברכה בר֙וך את֤ה יי֙ אלד֗ינו ׀ מ֤לך העולם֙ אזלא שופר הפוך ופשטא, פסיק שופר הפוך ופשטא. ומ"ש בשו"ת יבי"א ח"ט סי' כ"ב להוכיח בהיפך, תשובתו בצידו, ועוד חזון למועד בלנ"ד.

שוב ראיתי אישו"ר כול"ל לדברינו, ולא עוד אלא חזק טפי, ממה שכתב מה"ר שבתי סופר מפרמישלא במבוא לסידורו דף נ"ד ששגור בפי כל ישראל לקרות בורא פרי, הפ"א של פרי רפה, ולפי דקדוק לשון הברכה נראה לי לקרוא הפ"א דגושה וכו' יעו"ש. הרי שהוא שינה המסורת שהיתה מקובלת כך גם אצל האשכנזים.

נמצא ברור כשמש, שאנחנו התימנים הכי נאמנים, ותו לא מידי.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו