לק"י
לכבוד מרן שליט"א
שלום עליכם!
הפטרת וארא לפי הרמב"ם מתחילה בפסוק שהוא פסוק אחרון של פיסקא הקודמת לה, ובכלל לכאו' אינה מן העניין, דהרי ההפטרה בעיקרה עוסקת בנבואה על פרעה מלך מצרים ועל מצרים (וזה הקשר לפרשה), והפס' שייך לנבואה שנאמרה על צידון. (אע"פ שמוסיפים שני פסוקים בנבואת קיבוץ נדחי ישאל וכו' דזה ניחא ולא קשה כ"כ).
אשמח אם יש לכם טעם לכך.
בברכה
נתאי ימיני
להלן תשובת מרן שליט"א:
לשאלתך הנכוחה על דברי הרמב"ם שמנהגינו כמותו לפתוח בפסוק ולא יהיה עוד וגו', הנה מה שהוא פסוק אחרון מפיסקא קודמת, אין בכך שום קפידא, ומצוי כך וכיו"ב גם בכמה הפטריות נוספות אף לפי מנהג שאר קהילות, כי רק בקריאת ספר תורה אסור להתחיל אפילו שני פסוקים מסוף פיסקא משום גזירת הנכנסים והיוצאים כנודע.
בפסוק הזה אין המדובר רק על צידון, אלא אף על אומות נוספות השכנות לארץ ישראל שנז' לעיל מינה בספר יחזקאל, וכמו שפירש רש"י. ממילא זה מתחבר לעניין הפסוקים כה אמר ה' וגו' בקבצי את בית ישראל וגו' שמקדימים גם במנהג שאר קהילות ישראל לעיקר ההפטרה העוסקת בעניין מצרים, כדי לפתוח בבשורות טובות לישראל, וכמו שהוא גם סיום ההפטרה. וכך קישר המלבי"ם בהדיא וז"ל כה אמר ה' וגו' בקבצי וגו' ר"ל בל תשאל הלא עתה ישראל בגולה מפוזרים בין העמים ואינם שכנים לציון, משיב וכו' יעו"ש. וקדם לו האברבנאל. גם סיום הפסוק ולא יהיה עוד, שהוא מכל סביבותם וגו', משתוה לסיום פסוק בקבצי. והרחבתי עוד בס"ד בנפלאות מתורתך הפטרת וארא.
ויה"ר מלפני המקום ברוך הוא שתעלה ותצליח בתורה.
ביקרא דאורייתא
הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו
.gif?BannerID=26 "-")
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg?BannerID=48 "מצות טעמו וראו")
