גרמא וגרמי במשנת מרן שליט"א

אל מע"כ מפעל 'יד מהרי"ץ' הנכבדה.

לאחרונה הנני עוסק בסוגיית 'גרמא וגרמי', וראיתי דברי מרן הרה"ג מהר"י רצאבי שליט"א בזה, בשו"ע המקוצר חו"מ סי' שפו ס"ק ב, שגרמי הוא רבים של תיבת גרמא, ודבריו ממש האירו עיני. וכן ראיתי דבריו מובאים בקובץ דברי חפץ ו', במאמרו של הרה"ג ר' יהונתן שבח שליט"א. ושניהם ציינו שמרן שליט"א מאריך בזה יותר בספרו 'לשון חכמים מרפא' שהוא עדיין בכת"י. על כן הנני בזה לבקש אם שייך להמציא לי תוכן הדברים ועי"ז אוכל להבין את דברי התורה הקדושה, בסיוע הגאון הגדול שליט"א.

תודה רבה!

בהוקרה והערכה, יצחק פישל, ניו יורק.

תשובה:

לק"י, שבט ה'תשפ"ו, ב'של"ז.

לעשות רצונך הטהור חפצתי, להגדיל תורה ולהאדירה כיוונתי. וזהו ההעתק מתוך הספר לשון חכמים מרפא אשר עודנו בכתובים, כפי שהוא עתה במחיצתי, כמוס עמדי חתום באוצרותי:

גְּרַמָא. הרי"ש בפתח. על משקל, גְּמַרָא, סְבַרָא, עֲגַלָא (בקדיש בעגלא ובזמן קריב) ודומיהן. אך בסמיכות הרי"ש בקמץ, כגון גְּרָם־מחיקה, גְּרָם־כיבוי:

על־דרך זה מסתברא שיש לנקוד גְּרַמֵי, כגון בבבא קמא דף צח: ודף ק. וכתובות דף פ"ו ע"א, רבי מאיר דָּאֵין דינא דִּגְרַמֵי, הרי"ש בפתח. [חכם אחד שליט"א העיר כאן בזה"ל, בבבא קמא דף צח: ובכתובות, לא כלשון הזה. ובבבא קמא דף ק. רבי מאיר הוא דדאין דינא דגרמי עכ"ל. ודבריו נכונים, אלא שקיצרתי בכוונה וסמכתי על המעיין]:

וניקוד המי"ם בצירי, ולא בחירק, אעפ"י שלא קיבלנו בזה מסורת הניקוד בבירור מתוך דלא שכיח [ועיין לקמן ד"ה ידידי]. מכל־מקום כן נראה לענ"ד שצריך להיות, כאשר התבוננתי בטעם השם הזה והאיר השי"ת את עיני שפירושו לשון רבים של־גרמא, ר"ל שהוא כעין גרמא חזקה וכפולה שקרוב הדבר להיות ודאי שיזיק מיד באופן זה ולכן מחייבים אותו לשלם, מה שאין כן סתם גרמא בנזיקין דפטור. ולאפוקי ממה ששמעתי שיש קוראים גרַמִי, משום דבכי האיי גוונא משמעותו גרמתי לעצמי, כמו מעין אַמְרִי, שַׁמְעִי ודומיהן, כמ"ש בס"ד במקומן:

אכן בלבוש חושן־משפט סימן שפ"ו סעיף א' כתב בזה"ל, יש צד במזיק ממון חבירו שאינו עושה בו שום מעשה אלא שבגרמתו בא הנֵּזק לחבירו. ולפעמים בא הנזק לניזק על־ידי גרמת המזיק בחוזק ובגרם קרוב וכאילו עשאו המזיק כמעט בידים, וזהו שנקרא בגמרא גרמי, בפתח תחת הגימ"ל, וביו"ד בסוף, וחירק תחת המי"ם. ולפעמים נעשה הנזק ברפיון ובגרם רחוק, וזהו שקראוהו בגמרא גרמא בנזיקין, באל"ף בסוף ובשוא תחת הגימ"ל ובקמ"ץ תחת הרי"ש והמי"ם וכו' עכ"ל. וכך אמנם קוראים האשכנזים עד דורנו. והנה לניקוד גרמא בקמץ תחת הרי"ש, יש אמנם יסוד על משקל התרגום במקרא תְּבָרָא (שבר, ויקרא כ"ד, כ') שְׁלָמָא (עיין בדברינו לעיל ע' בִּשְׁלַמָא) ודומיהן. אבל גרמי בפתח תחת הגימ"ל תמוה לענ"ד, כי באופן זה פירושו עצם שלי, ועל־דרך מאי דאשכחן תרגום (שמות י"ג, י"ט) את עצמות יוסף, ית גַּרְמֵי יוסף, וכיוצא בזה. ובמובן אחר בלשון הגמרא בברכות דף מח. ועוד, לגרמֵיהּ הוא דעבד, פירוש לעצמו. ועל־דרך זה במחברת התיגאן אחד מן בטעמים נקרא בשם פסיק לְגַרְמֵיהּ, ואכמ"ל:

אל י"י ויאר לנו, שלאחר זמן מצאתי סייעתא גמורה מדף כת"י קדום, פירוש מסכת בבא בתרא (שנדפס בספר התעודה מחג"ת דף ר"ג) ששם כתוב דינא דגראמי באל"ף, על אופן כתיבת הקדמונים גְּרַאמָא, גְּמַארָא, סְבַארָא, תַּאנָא וכדומה להוראת משיכת ניקוד פַתַּח כנודע. שמע מינה לכל הפחות כי הרי"ש בפתח, ולא הגימ"ל. ומכאן תשובה מוצאת למַה שהעירוני כי בתלמוד בבלי המנוקד על פי מסורת יהודי תימן שיצא לאור בירושלם ה'תש"מ מנוקד בגמרא בבא קמא וכתובות הנזכרות לעיל דְּגַּרמִי. הגימ"ל בפתח, והמי"ם בחירק. הרי"ש בשוא נח לפי שיטתו, ולפי־כך לא ניקד אותה. ומסתברא לי כי המנקד שהוא רי"ע הלוי, לא קיבל כך במסורת ברורה, יען כי זו 'מלתא' דלא שכיחא כמו שהקדמתי לעיל. וגדולה מזו נודע לי מפי הסופר הר"ר יוסף קלזאן, שהרבה תיבות שהיה ריע"ה מסופק בהן, היה שואל את מהר"י אלשיך הלוי לפי שהיה מדקדק בקי מאד וזכרן טובא. אף שלא הזכיר בהקדמתו את שמו, זולת את רבותיו ראשי כת מכחישי האמ"ת שהוא מהם, כיון שמהר"י אלשיך התרחק מדרכיהם ומדעותיהם:

ואף אם תמצי לומר שקיבל כך, אולי לקחו זאת מספר הלבוש, כמו ניקוד ולִיטַעמֶיךָ דמסתברא שלקחו מספר של"ה כמ"ש במקומו [ונצרף זאת כאן, וְלִיטַעְמֶיךָ. כך קורין כולם (גם רש"צ ועוד תלמידי חכמים אמרו לי כן) וכן בקצת ספרים יש יו"ד אחר הלמ"ד, והמי"ם בפתח (סגול) והכא"ף בקמץ. גם השל"ה בחלק תורה שבעל פה דף ט' ע"ד כתב וז"ל, וליטעמך, הם שתי תיבות, ולי טעמיך, כלומר הטעם שלך שאתה מתרץ מה שאני מקשה לך, זה הטעם הוא לי גם־כן, ומתורץ מה שאתה מקשה אותי ולי טעמך ע"כ. ולענ"ד צ"ל וּלְטַעְמָךְ, כפי דקדוק לשון ארמי, אלא שהמעתיקים והמדפיסים שאינם בקיאים בטיב דקדוק לשון ארמי, עיותו עלינו את הכתובים. ועם השל"ה הסליחה, כי הביאור שכתב נשמע דרך דרש וצחות. אלא שאצלינו נמשכו מקרוב בקריאה אחר דברי השל"ה אלו, שכן ספרו היה נמצא שם בתימן, וכן הוא בקיצורו הנקרא מעיל שמואל שגם־כן היה נמצא שם. אחר זמן שמעתי כי יש אמנם בקהילותינו שקורין לנכון ולְטעמָך, אכן בצנעא ואצלינו קורין ולִיטעמֶיך]:

[ידידי הרה"ג אח"כ שליט"א העיר על מה שכתבתי לעיל (בד"ה וניקוד) שלא קיבלנו בזה מסורת הניקוד בבירור בזה"ל, לא יתכן שהבקיאים בגמרא לא קיבלו, ולכל הפחות גדולי הרבנים, שהרי תיבה זו נזכרה לא רק בגמרא, אלא פעמים רבות גם במפרשים. וכבר היה מעשה ששאל אברך אחד בעל פה את מהרח"כ, לפרש לו איזו מלה ארוכה בלשון ארמי, הנזכרת פעם אחת בכל התלמוד, כמדומה במסכת בבא בתרא. ומיד תיקן אותו שהקריאה הנכונה היא כך וכך, ופירושה כך וכך. ובאוני' יש גמרות מנוקדות על־ידי כמה רבנים, וביניהם גדולי הדור הקודם. וצריך למצוא דרך לבדוק שם, עכ"ל יצ"ו. ויישר חיליה, הוא וגם מי שימצא דרך לבדוק אותן גמרות ויודיעֵנו. על־כל־פנים משום הכי נזהרתי בלשוני לכתוב בסגנון שלא קיבלנו 'בבירור' וכדומה, דוק והבן. גם נמלטתי מטענה זו, על־ידי שהוספתי כי אולי הם לקחו זאת מסֵּפר הלבוש וכו' כמו שסיימתי בד"ה ואף. וא֗וזן מ֗לין ת֗בחן]:

והאמת עד לעצמו, שכן המעיין ימצא בספרי קדמונים רבים שכתבו תיבה זו גראמי בתוספת אל"ף, ובכללם בהלכות גדולות דפוס ירושלם דף ער"ה, ודקדוקי סופרים השלם לכתובות דף רצ"ה, ותשובות הרמב"ם סימן תי"ט דף תרפ"ז. וכיום שמצוי בהישג־יד מחשב אוצר החכמה אפשר למצאם בנקל, לכן רק אזכיר עוד בקצרה, תשובות הגאונים, רבינו חננאל, הרי"ף, ספר הנר, ר"י אלמדארי, רבינו ברוך הספרדי הובא בשיטה מקובצת. והראיה היותר ניצחת לדידן, היא מהדף כת"י של־פירוש מסכת בבא בתרא, לפי שהוא מתימן. שמע מינה כי כך היתה אף גירסתם של־קדמונינו, אלא שנשתכחה מאחרונינו. וברוך אל עליון אשר הנְחַני בדרך אמת, וכן יהיה תמיד אכי"ר מלפני מי שחותמו אמת:

ואחתום בשי"ש טו"ב, ויהי רצון מלפני המקום ברוך הוא שיזכה כת"ר להגדיל תורה ולהאדירה. ואם יש מלין, השיבני ואשובה בל"נ.

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו