-
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
מנויים לחיים
פעולת צדיק
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
919 אורחים

להפטרת שבת וראש חודש - האם היו מטוסים ורכבות בזמן חז"ל?

    
מספר צפיות: 3522
מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א מוצש"ק ויגש ה'תש"ע

האם היו מטוסים ורכבות בזמן חז"ל?

 

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א מוצש"ק ויגש ה'תש"ע

 

אולי נזכיר מהשאלות שדברו עליהם, דברים שהעירו וביקשו שנתייחס. אחת השאלות היתה בקשר למעשה שהבאנו על יוסף בן סימאי. במסכת שבת דף קכא ע"א, תנו רבנן, מעשה ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי בשיחין. ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי לכבות, מפני שאפטורפוס של מלך היה. ולא הניחן, מפני כבוד השבת. ונעשה לו נס וירדו גשמים וכיבו וכו' וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך. שהרי שנינו נכרי שבא לכבות, אין אומרים לו כבה ואל תכבה. הרי אסור לומר לגוי לכבות, כי אמירה לגוי שבות, אבל אם הוא מעצמו בא וכיבה, בלי שאמרו לו, מותר, כי זה על דעתו. ואמרנו שיוסף בן סימאי, לא כתוב עליו התואר רבי יוסף בן סימאי, משמע שהוא היה אדם פשוט. היה לו תפקיד שלטוני, אבל לא תפקיד בתורה. ולכאורה הוא עשה שלא כדין, א"כ למה נעשה לו נס? אדם שעשה שלא כדין, לא יודע את ההלכה, הקב"ה עושה לו נסים? אלא מאי, אמרנו שלכאורה כיון שאדם עושה לשם שמים, מתכוין לשם שמים, גם אם הוא לא יודע תורה והלכה, או אפילו ידע את ההלכה רק שלא נזכר באותו רגע, טעה ועשה שלא כדין, בכל אופן מאחר ועשה כך מפני כבוד השבת, בפרט שזה אוושא מילתא שאם יבואו לכבות צריך מים וכו' ויבוא לזלזול בכבוד שבת, על זה היה מגיע לו שכר. אבל מהרש"א במקום אומר שלא, יכול להיות שהוא כן ידע את הדין, אבל עשה כך כי הוא רצה להחמיר על עצמו. זו לא פשטות הגמרא. בפשטות משמע שהוא לא ידע את ההלכה. מהרש"א סובר שיתכן, אפשר שהוא כן ידע, ורצה להחמיר. והוא מדייק לכאורה דיוק עצום מלשון הגמרא, כתוב בגמ', ולא הניחם מפני כבוד השבת. לא כתוב מפני איסור שבת. כבוד השבת. דהיינו, הוא ידע שמותר. למרות שלכאורה הפירוש שלו אינו מוכרח, והוא בעצמו אומר את הפירוש בלשון אפשר, וגם מלשון הגמרא, אמרו לא היה צריך לכך, לכאורה היה צריך להיות כתוב אף הוא לא התכוון לכך.

אבל למעשה למהרש"א יש תנא דמסייע. בעל שבלי הלקט בהלכות חול המועד, מביא גמרא במסכת מועד קטן דף י' עמוד שני, רבינא הוה ליה ההוא עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי. שהייה לזבוניה בתר חולא דמועדא, וזבניה בתריסר אלפי. מעשה שהיה בחול המועד, רבינא היתה לו סחורה שהיתה שווה ששת אלפים זוזים, בחול המועד הזדמן לו מישהוא לקנות אותה, והרי הדין שאסור לעסוק בסחורה בחול המועד, אבל כשיש דבר שהוא לא מצוי, מותר. ואומרת הגמרא שבכל זאת הוא לא מכר. אחרי חול המועד הזדמן לו למכור אותה פי שנים. יש שדנו שבעצם זה אסור, ואומר שיבלי הלקט, אין ראיה מפה שזה אסור, יכול להיות שמותר, ומה שהוא השהה לאחר המועד, כי הוא רצה להחמיר על עצמו. לפי זה מובן גם למה הוא הרויח, הרי הסחורה היתה שווה ששת אלפים זוזים, השאיר אותה וקיבל פרס. אדם שמחמיר, מקבל פי שתים. והוא אומר, מה חידוש בא התלמוד להשמיענו אם בכל אופן היה צריך להשהות, אלא מפה נלמד שמותר, ופתאום הוא מביא את הגמרא שלנו, דומיא דההוא דשבת שמנע הגויים בכבוי הדליקה, בשביל זה נעשה לו נס שירדו גשמים. ומביא עוד גמרא בברכות דף נג עמ' ב' לגבי אדם שיצא ממקומו אחרי סעודה ולא בירך ברכת המזון, ואחר כך נזכר שלא בירך, האם צריך לחזור לאותו מקום שאכל ולברך שם או לא? ההלכה היא, תלוי אם זה היה בשוגג או במזיד, כך דעת בית הלל, אם יצא בשוגג, יברך במקום שנזכר. ואם במזיד, צריך לחזור למקום שאכל ושם לברך. וכתוב שם בגמ', שהיה תלמיד אחד ששכח בשוגג, ולדעת בית הלל לא היה צריך לחזור, ואעפ"כ החמיר כבית שמאי וחזר, ואשכח ארנקי דדינרי. בזכות שחזר, זכה ומצא מציאה. גם פה רואים לכאורה שאם אדם מחמיר על עצמו יותר מן הדין, הקב"ה עושה לו נס. וזה גם מה שקרה ליוסף בן סימאי, שהחמיר ולכן זכה.

אגב, למעשה יש פה יסוד גדול וחשוב. למה הוא החמיר? אולי בגלל שיגידו אח"כ שהוא זה שאמר להם לכבות, או שסתם זה לא כבוד שבת, מכל מקום אפילו שמותר הוא לא ניצל את ההיתר. לפעמים חושבים הפוך, אם חז"ל אמרו מותר אסור להחמיר. הרי אסור לעשות כדעת בית שמאי, אם בית שמאי אומרים אסור ובית הלל אמרו מותר, לא צריך לחזור. הרי כתוב על ר' טרפון, כדאי היית לחוב בעצמך שעשית כדברי בית שמאי. איך פה הוא מקבל שכר. לכאורה זה סותר. אלא מה, כנראה שזה כשיטת רב עמרם גאון, שאפילו בית הלל סוברים שעדיף לחזור. דהיינו, בית הלל אומרים, אם שכח בשוגג, יכול לברך במקום שנזכר, אבל הם מודים לבית שמאי שאם רוצה לחזור, עושה טוב. בית הלל לא אמרו זאת בדוקא.

רבינו יוסף חיים בבן יהוידע, כותב בסיפור הזה של יוסף בן סימאי דבר מעניין. מה זה נפלה דליקה? דליקה נופלת? הוא אומר שהכוונה היא, שהיתה מכה של ברק שהיא זו שגרמה את השריפה. כך לשונו, ונ"ל מ"ש נפלה דליקה, היה זה מה שקורין זנזל"א, והוא כדור אש ששורף בתים ב"מ, והוא חצים היוצאים מן הברק. וקודם כמה שנים, עשה חכם אחד תיקון טבעי לשמירת הבתים מדבר זה. וכנז' בספר הברית פרק י"ד. ולכך נקיט לשון נפלה ולא אמר היתה. עכשיו מובן לפי דבריו למה כתוב נפלה דליקה, הכוונה שנפלה מלמעלה למטה. קרה נס, וירדו גשמים. כי אפילו כשיורד גשם, אם ח"ו יש מכה של ברק, לפני שהחכם שעשה את החכמה והתיקון הזה, של מוט ברזל שאש הברק נתפסת בו ויורדת לקרקע, היתה סכנה גדולה מזה.

העירו פה, שבעצם זו לא המצאה. למה הוא אומר שאותו הגוי עשה את התיקון, הרי זה כתוב במפורש בתוספתא במסכת שבת פרק שביעי, כתוב שם הנותנת ברזל בין האפרוחים הרי זה מדרכי האמורי, ואם מפני הרעמים או מפני הברקים, הרי זה מותר. לכאורה זו ראיה נכונה. האמת שכבר בזמן חז"ל, חכמי ישראל ידעו שאם שמים מוט של ברזל, הוא מציל ומגן מפני הרעמים ומפני הברקים. אינני יודע מה זה עושה לרעמים, אבל לברקים, כתוב בתוספתא. שם יש רשימה של דברים האסורים מפני דרכי האמורי, כל מיני דברים לא טבעיים, אמונות שהאמוריים היו עושים, כל מיני שטויות שאם עושים כך יקרה כך. לכן אם שמים את הברזל הזה בשבת כדי שיהיה כסגולה להגן על האפרוחים, אסור מפני דרכי האמורי, חוקות העמים. אבל אם הסיבה שהוא שם את הברזל, היא משום להגן מפני הברקים, מותר. כך מפרש המנחת ביכורים, כי כן הטבע, שהברזל מושך אליו את הרעם. לכאורה זו טעות, הכוונה שמושך אליו את הברק. והביאו פה את הראיה הזאת. נכון שיש שם גירסא אחרת שמובאת במצפה איתן, גירסא הפוכה, דהיינו אפילו אם עושים זאת מפני הברקים והרעמים גם אסור משום דרכי האמורי, אבל לא נתייחס לזה כי זו לא הגירסא הרגילה. ולא הגירסא של הגר"א.

אבל צריכים לדעת, שזו לא קושיא על הבן איש חי. הוא יוכל לתרץ, נכון שבזמן חז"ל ידעו, אבל שכחו מהחכמה הזאת ואח"כ זה התחדש שוב. תשמעו, הבן איש חי יש לו חידוש גדול, הוא אומר שהמטוסים שיש לנו היום, היו גם בזמן חז"ל. שמעתם דבר כזה? זה מה שנקרא מגדל הפורח באויר. כתוב שדואג האדומי היה יודע שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר. הוא כותב במסכת סנהדרין, דף ק"ו עמ' ב', נראה כי מה שנמצא בזמן הזה מגדל הפורח באויר שקורין מרכב אלהווא, מרכבה של האויר, העשוי ומתוקן ע"פ חכמה נפלאה, אע"פ שזה נתחדש מכמה שנים, הנה בודאי היה מצוי ביד הראשונים קודם זמן דואג ואחתופל וגם אחריהם. ואפשר שהיה ג"כ בדורות התנאים, אלא שאח"כ נשתכחה חכמה של המגדל הזה, וחזר ונתחדש ע"י חכמי אירופא. ובזמן הקדמון שהיה מצוי זה אצלם נתחדש במציאות המגדל הזה אצל דואג ואחתפל שלש מאות הלכות הן בענין הנוגע לטומאה וטהרה וכו' הן בענין הנוגע להלכות שבת וכו' הן בעניינים אחרים, אשר הם בנויים על ספיקות הנופלים במגדל, וסך הכל של מיני ההלכות המה שלש מאות. וכי יגידו שלש מאות הלכות על דבר שלא היה מציאותי? מה יגידו, שהיה פורח בדרך נס? זה לא יתכן, כי דיברו על דבר שהוא מקובל במציאות. קבעו בזה שלש מאות הלכות.

גם אם מישהוא ימצא לזה סתירה, מה שברור הוא, שחז"ל ידעו שלעתיד לבוא יהיו מטוסים. אינני יודע אם בזמן חז"ל היו מטוסים או לא, ולפי דבריו כן היה, אבל אני חושב שאפשר להוכיח בצורה ברורה, שחז"ל ידעו שלעתיד לבוא יהיו מטוסים. יש פסוק, והיה מדי חֹדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'. כתוב על זה בפסיקתא רבתי, שלעתיד לבוא כשיגיע הקץ, לפני שתגיע הגאולה, עם ישראל יטענו להקב"ה ויגידו, רבש"ע, מתי תחזיר לנו את הכבוד שהיה לנו בזמן ביהמ"ק, שהיינו עולים בשלשה רגלים, ועכשיו כל זה היה ואיננו. עבר קציר כלה קיץ. והקב"ה אומר, יגיע הזמן שרק שתעלו בשלשה רגלים, אלא בכל חדש ובכל שבת. מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. וכתוב בפסיקתא, שבשחרית שבת העבים ישאו אותם, ויחזירו אותם לבתיהם בכל תפוצות העולם. ואותו דבר במנחה. כך זה יהיה. ומביאים ראיה מהפסוק, מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם. גם פה לכאורה צריך להבין, מה פירוש עבים? וכי אפשר לשבת על ענן? הרי מי שינסה לשבת על ענן יחליק ויפול. וגם, שלא כתוב בעב, אלא כעב. אלא הפירוש, מטוסים שהם כמו עבים. וכיונים, אוירונים שהם באותה דוגמא.

עכשיו, חושבני שלא מדובר על המטוסים שלנו, המטוסים של זמנינו עוד לא כל כך משוכללים. במטוסים של זמנינו אסור ליסוע בשבת. לעתיד לבוא, יהיו מטוסים שאפשר יהיה ליסע בהם בשבת. זה יהיה שכלול יותר גדול. לעתיד לבוא, כל שבת בשחרית, הלוך וחזור, מסוף העולם ועד סופו. גם מבחינת המהירות יהיו יותר משוכללים, שמגיעים כל בשר, מכל העולם יבואו להשתחוות לה' בביהמ"ק, ויחזרו לבתיהם. ובמנחה עוד פעם וחוזרים שוב לבתיהם. ממילא יוצא שחז"ל ידעו שתהיה מציאות של מטוסים, ואפילו עוד יותר משוכללים מהמטוסים שלנו.

אבל, הפירוש של הבן יהוידע אכן מפליא. ראשית, המלים 'נפלה דלקה' כתובות בהרבה מקומות בגמרא. יש הרבה מקומות שכתוב נפלה דלקה. קצת קשה להסביר שמדובר במכה של ברק. הדקדוק שלו מהמלה נפלה, ולכאורה המלה נפלה זה לאו דוקא. רשמתי הרבה מילים כאלו, תראו כתוב נפלה אסכרא, נפלה קטטה, מאיפה נפלה הקטטה, נפלה לפני יון, נפלה לפני ליסטים. המלה נפלה, לא מחייב שמשהו נפל מלמעלה למטה. אולי בשמים גזרו וזה נפל. אבל הפירוש הפשוט, שהכוונה למשהו פתאומי. הסגנון הזה הוא לאו דוקא

 


המשך מהשיעור השבועי ויחי


אגב, אם דברנו על כל ההשתכללויות וההמצאות, דברנו בעבר על המוט ברזל שמונע את הברק, וגם על המטוסים שהיו בזמן חז"ל, אבל מצאתי דבר חדש, גם רכבת היה בזמן חז"ל. דבר הפלא ופלא כותב בספר בניהו לבן איש חי, הוסיפו את זה מכתב יד, על מסכת גיטין דף ס"ח ע"א. שם הגמרא אומרת, שלמה המלך אומר עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שידה ושדות. מה זה שידה ושדות? שידה ושידתין. במערבא אמרי, שידתא. אומר רש"י מה זה שידתא? עגלה למרכב. שואל הבן איש חי, זו כל החכמה של שלמה המלך? עשה עגלה? זה "ויחכם מכל האדם"? בשלמא אם זה שד, אפשר להבין. היו לו שדים שהיה שולח אותם ומשתמש בהם, זה מובן. להשתלט על השדים, ולשלוח אותם לכל מיני דברים זו חכמה. וק"ו מה שכתוב בגמרא על אשמדאי, ודאי שלהתעסק איתם זה חכמה גדולה, ויחכם מכל האדם. אבל לעשות עגלה למרכב נשים ושרים, מאי רבותא? ומביא בספר בניהו עוד דבר מענין ששאל אותו מישהוא, אם שלמה המלך היה חכם מכל האדם, איך לא ידע להמציא את ההמצאות של זמננו? הוא לא יכל להמציא שמנדפיר? זה רכבת. כך מודפס שם, לא יודע באיזה שפה זה, אבל כנראה קראו לרכבת כך. הכסא של שלמה המלך לפי מה שחז"ל אומרים היו בו הרבה חכמות. כמו מכונה. אם הדבר לא נעשה על ידי שמות הקודש, זו חכמה גדולה מאוד. א"כ איך שלמה לא עשה רכבת? מתרץ הבן איש חי, זה בדיוק מה שעשה שלמה המלך. השידתא זאת רכבת שנוסעת ע"י אש. אלא מאי, שלמה המלך היה יותר חכם מהחכמים של זמננו, הוא הבין שאסור לגלות את זה. אם יגלו לבנ"א את החכמה הזאת, הדבר יכול לגרום נזק. וזה יסוד חשוב. שלא יחשבו, כמו בדורות שלנו, העיקר להמציא הרבה המצאות, כי ישנן המצאות שלבסוף גורמים הרבה סכנות. הדורות הראשונים היו יותר חכמים מהדורות שלנו, אפילו שידעו להמציא הרבה דברים, הם גם ידעו שדברים מסוימים יגרמו סכנה, ולכן נמנעו מלעשותו. כך הוא כותב, איך לא יכול לעשות החכמה הזאת של הרכבת, לעשות מרכבה של עגלות? השבתי, בודאי ידע ועשה, אך לא עשה לשימוש בני  אדם אחרים. כי לא רצה שתתפשט החכמה הזו בעולם, וילמדו אותו גם האומות לעשותו. כי צפה ברוח הקודש שיבואו האומות וילחמו בישראל,  ככה עד שיבואו להילחם יקח זמן, אבל אם יטוסו, קלים היו רודפינו מנשרי שמים, לכן עשה את הכסא לעצמו. וזה הפלא. קראו לזה שידה מלשון שד. עף כמו שד.

אגב, כיוון לזה החזו"א בספר אמונה ובטחון פ"ה. הוא כותב אותו דבר, אבל לא על שלמה המלך, אלא באופן כללי. וכך הוא אומר, אנשים טוענים שהראשונים היו בטלנים, לא הכירו את העולם, והאחרונים בלעגי שפה ילחשו, הלא הראשונים היו בטלנים, לא היה להם קשר מדינות, ולא ידעו חלקי תבל זה מזה, כל מזונם היה טבעי, וגז כבשים לבושם, גם מלחמותם היתה בחרבות ורמחים ובקשתות ומקלעות. ואנחנו מסלות ברזל סללנו על פני כל כדור הארץ, עשינו טלגרף, וטלפון, ורדיו, עשינו את האישים כולם למשפחה אחת, כל חכמי תבל נועצו יחדיו, העולם עיר אחת גדולה לפנינו, גם מגדלים פורחים באויר עשינו, וקלים היינו מנשרי שמים, גם הרבינו בתי חרשת לעשות צרכים מסוגלים, לא שערום אבותינו וכו'... והוא מיישב את העניין כך, אבל מה שבנ"א משמשים בה בשכלול גשמיהם תחת השמש, לא תוסיף כבוד ורוממות לנפש החכמה דרת שחקים. הראשונים החכמה שלהם היתה בהבנת דברים, בלימוד, לא התייחסו לדברים הגשמיים. חשוב היה להם יותר החכמה על מידות ודברים כאלה, מאשר להמציא המצאות. זה דבר אחד.  ולא עוד, סיבה שניה הוא אומר, שנמנעו מזה בכונה חיובית, שחששו שיבואו הדברים בידי אנשים שאינם מהוגנים וישתמשו בזה לעבודות זרות ולשפיכת דמים. ומביא ראיה מהגמ' ביומא דף ל"ח עמוד א' בבית גרמו ובבית אבטינס, שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד ע"ז בכך. הם היו כ"כ חכמים, ועצרו את עצמם לא להמציא המצאות כאלה. הם ידעו שזה יגרום לכל מיני צרות. לצערנו, אנחנו רואים את הדברים האלו.

הדפסשלח לחבר

עוד..

  1. לעמוד הבא

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
שר שלום קשת
מיני תבלין וקליות
מועדי השם
מצות טעמו וראו
אור ההלכה
ארז יחיאל
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מצות מסורת
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
ת"ת עטרת חיים
עבור לתוכן העמוד