-
ל"ג בעומר בקבר רשב"י זיע"א
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
מנויים לחיים
אור ההלכה
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
648 אורחים

מעלת ידיעת סודות התורה, ודברי הזוה"ק על הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך וגו'". הבנת הגעיא המלה "נוטרה". האות יו"ד, ועניין המדה העשירית שהיא מדת מלכות, הכוללת את כל עשרת הספירות.

    
מספר צפיות: 895
ח' אייר ה'תשע''ח

מעלת ידיעת סודות התורה, ודברי הזוה"ק על הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך וגו'". הבנת הגעיא המלה "נוטרה". האות יו"ד, ועניין המדה העשירית שהיא מדת מלכות, הכוללת את כל עשרת הספירות.

 

מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק בחוקותי שנת ה'תשע"ד.

 

בעז"ה עוד מעט נקרא (לכבוד הילולא דרשב"י) את מאמר הזוהר הק' [סוף ספר שיר השירים], המדבר בעניין חשיבות הטעמים והנקודות. הרי ישנן מלים, וישנן נקודות, וישנם טעמים. הוא מבאר את רמזי הדבר, והחשיבות שבעניין זה. זכינו במסגרת ה'שילוש' שלאחר תפילת שחרית, שסיימנו כעת את הזוהר חדש על מגילת שיר השירים. כותב הזוה"ק [בדף פ"ו ע"ב] כך, תא חזי מה כתיב, אם לא תדעי לך היפה בנשים, אם אנת אתיא בלא ידיעה, ולא אסתכלְתְּ בחכמתא עד דלא תיעול הכא, ולא ידעְתְּ ברזין דעלמא עילאה, צאי לך. לית אנת כדאי למיעל הכא בלא ידיעה, צאי לך בעקבי הצאן, והוי ידעת גו אינון עקבי הצאן, אלין אינון דבני נשא דשין לו בעקב, וידעין רזין עילאין דמאריהון, ובהו תנדע לאסתכלא ולמנדע.

 

הפסוק פונה לכנסת ישראל, העם החשוב והיפה והמרומם, מכל אומות העולם. ואומר כך, 'אם לא תדעי לך', אם אין לך ידיעה בסודות התורה. דהיינו, אם האדם מגיע לשמים, והוא יודע רק את הפשט, אבל אינו יודע את סודות התורה, אומר הקב"ה לנשמה, 'צאי לך', תצאי מפה, אין לך כאן מקום. אתה צריך לחזור עוד הפעם לעולם, להתגלגל בחזרה לעוה"ז, בכדי שכאשר תבוא, תהיה לך ידיעה גם בסודות התורה. אולם כעת, אין לך מקום פה.

 

הדבר מראה, כמה חשוב, שכל אחד ישתדל, לפי מדת יכלתו, שתהיה לו קצת ידיעה בסודות התורה. המאמר הזה, ממש מעורר לכך. אם לא למדת שום דבר, אינך יודע מה קורה כאן בעולמות העליונים, אין לך את הא"ב, א"כ אתה לא ראוי להיות פה, אין לך כניסה לכאן. לכן אומרים כך לנשמה, מוציאים אותה מגן עדן, העולם הבא, ומחזירים אותה לעולם בחזרה, שתהיה עם 'עקבי הצאן', אלו 'דבני נשא דשין להן בעקב'. ישנם אנשים בעולם, שלא מתייחסים אליהם, לא מכבדים ולא מעריכים אותם, כיון שלא מכירים בחכמתם. אבל הענוים והשפלים האלה, הם הצדיקים. א"כ תחזור אליהם ותלמד איתם, שיהיו לך ידיעה בסודות התורה, ואז תהיה ראוי לחזור לכאן. 'עקבי הצאן' היינו, אנשים שדשים אותם בעקב, 'צאן קדשים'.

 

לרבינו חיים ויטאל זצ"ל, תלמידו המובהק של האר"י ז"ל, ישנה הקדמה מפוארת ל'שער ההקדמות', והוא כותב שם הרבה דברים, בעניין זה. לפעמים האדם חושב, מי אני? עם מי אני ילמד זאת? מי ראוי ללמד אותי? אומר מהרח"ו, כי הקב"ה, לא בא בטרוניא עם בריותיו. הפסוק אומר, כִּי כֹה אָמַר יְ"יָ, שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ, וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה [ירמיהו ד', כ"ז]. דהיינו, גם אם הארץ תהיה שממה, אין מי שעוסק בחכמה הזאת, בכל זאת ה' מותיר לנו שריד בכל דור ודור, אם ברב ואם במעט. הוא מביא את המאמר בתיקוני הזוהר הקדוש דבדרא בתראה בסוף יומיא יתפרנסון מהאיי חבורא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ. בזכות הזוהר הקדוש, שהתגלה בדורות האחרונים, יצאו לחירות בזמן המשיח. דהיינו, שתבוא הגאולה. ובזוה"ק בפרשת וירא [דף קי"ח ע"א] כתוב וז"ל, וכד יהא קריב ליומי משיחא, אפילו הני רביי דעלמא, אפילו הנערים שבעולם, לא גדולי הדור והאנשים המיוחדים, אלא 'נערים שבעולם', יהיו זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא וכו'.

 

אומר מהרח"ו, הרי מבואר, כי עד עתה, היו דברי חכמת הזוהר נעלמת. ובדרא בתראה, תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת, ויבינו וישכילו ברזי התורה שלא השיגו הקודמים אלינו. ובזה נסתלקה השגת הפתאים המקשים ואומרים איכשור דרי, ואם דורות שלפנינו לא השיגוה איך נדענה אנחנו. אם הדורות הראשונים, לא ידעו את הסודות הללו, כיצד אנו נבין אותם? איך נזכה לכך? הרי אלו דברים כ"כ עמוקים? א"כ, הם מתייאשים. אבל, ובזה יסכר פיהם. ובהמשך הוא אומר, כי בכל זאת, פשוט ומבואר, כי באלו הדורות האחרונים יתפרנסון מהאיי חיבורא, ותתגלה אליהם החכמה הזאת, הנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, כי רזי התורה וסתריה לא יתגלה לבני אדם בכוח עיונם החומרי, לולי ע"י שפע אלהי המושפע ממרום קדשו ע"י שלוחיו ומלאכיו, או ע"י אליהו הנביא ז"ל.

 

ראיתי שאלה בספר אהבת שלום [דף י"ד], להרה"ג יעקב משה הלל שליט"א ראש ישיבת אהבת שלום, כיצד אפשר להבין זאת? מה הפירוש, שלעתיד לבוא הנערים בעולם ימצאו סודות טמירים של־חכמה? ראשית, הרי אמרת אח"כ, כי לא כל הרוצה ליטול את ה' יבוא ויטול. א"כ, לכאורה זאת סתירה. וחוץ מכך, מה הפירוש 'ימצאו סודות'? וכי אלו מציאות אשר בשוּק? כך הוא שואל, קשה, דהלא סדר מסירת סודות התורה הוא לעולם מפה מקובל לאוזן חכם מבין מדעתו בחשאי והסתר נפלא, ואינם מהדברים הנמצאים ונלקטים ונחטפים כמציאה בשוק. וכי יתכן שהם 'ימצאו' דברים כאלה? לכן הוא מסביר זאת באיזו דרך, שישנו עניין בדבר הזה, יעו"ש.

 

אבל לענ"ד, הדברים הם כפשוטם. דהיינו, הרי למשל אנחנו אֵלה פה, לומדים בכל יום עמוד לכל־הפחות בספר זוהר הקדוש, אנו בבחינת 'נערי דעלמא', והנה אנחנו מוצאים מציאות. אין מה להשוות, את הלימוד בספר הזוהר הק' בזמנינו, לדורות שעברו. היום, שישנו את הפירוש 'מתוק מדבש' על ספר הזוהר, כל אחד יכול למצוא מציאות ולהבין. בדורות שעברו, מי שרצה להבין איזה מאמר, היה לו קשה מאד, והיה צורך לחפש בהרבה ספרים, מפרשים נדירים. ולפעמים האדם לא היה מגיע אליהם. אבל היום, אפשר למצוא בקלות רבה, את פירושי מאמרים.

 

ישנן בזה שתי דרגות. יֶשנה את ההבנה של הא"ב, דהיינו הפשט הפשוט, שזאת בודאי כל אחד יכול למצוא. מי שיש לו ידיעה אפילו קלה, יוכל במהירות ובקלות למצוא מציאות. מה־גם שבדור שלנו, ישנם הרבה ספרי עֵזר המקילים על כך, כגון המפתחות על הזוהר, אוצר הזוהר. אין צריך לומר שזכינו לאוצר החכמה וכדומה, ברוך הוא וברוך שמו.

 

ואפילו מי שירצה למצוא פירוש על איזה פסוק, בכל התנ"ך, שהוא על דרך הסוד, יוכל למצוא זאת בקלות. ישנה סדרה של־ספרים, שחיבר הרב משה דוד ואלי, תלמיד־חבר להרמ"ח לוצאטו, בעל ספר מסילת ישרים, שגם הוא היה מקובל גדול, אבל היה לו חבר בשם הרמ"ד ואלי, שיש לו פירוש על כל פסוק בתנ"ך, בצורה פשוטה וברורה. אפשר למצוא מציאות, ממש על כל צעד ושעל, גם למי שאין הקדמות וידיעות. והספרים האלה, התפרסמו רק בזמנינו. הוא היה לפני יותר ממאתים שנה, אבל זה נדפס רק בדורנו.

 

וכן הפירוש מתוק מדבש על ספר הזוהר הק', הוא נדפס רק כיום. כך שבקלות, כל אחד יכול ממש למצוא מציאות. אלו דברי נבואה, שנכתבו כאן בזוה"ק, שעתידים רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא, כלומר שאפשר למצוא זאת כיום בקלות רבה.

 

דיברנו מקודם, בעניין חשיבות הנקודות והטעמים, תכף נראה זאת בעז"ה, אבל ברצוני לומר לכם, תמיד אני מחפש להסביר, את הדברים התמוהים בקריאה. לדוגמא, בפסוק שהבאנו, אִם־לֹ֤א תֵדְעִי֙ לָ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים צְֽאִי־לָ֞ךְ בְּעִקְבֵ֣י הַצֹּ֗אן וגו' [שה"ש א', ח'], מדוע ישנה געיא, במלה 'צאי'? מישהו יכול להסביר, למה הגעיא הזאת? רק על פי הזוהר הקדוש שהבאנו מקודם, הבנתי בס"ד את הדבר. הרי אמרנו, כי המלאך או הקב"ה גוער בנשמה, ואומר לה צְֽאִי־לָ֞ךְ. זאת הצעקה והגערה של־מלאך. הרי המלה געיא, היא מלשון פרה גועה. לכן באה כאן הגעיא, זאת הצעקה של־מלאך, כפי שאמרנו מקודם, שהמלאך או הקב"ה אומר לנשמה, איך באת לעולם העליון, ואת לא יודעת כלום? צאי לך! זאת הצעקה והגערה. הגעיא תמיד נקראת, בהרמת קול. רוצה להגיד, 'אם לא תדעי', אם את לא יודעת, א"כ תצאי. זהו פירוש אחד.

 

אולם בעצם, אפשר לפרש פה עניין נוסף, ומכך הבנתי עוד עניין, עניין בתוך עניין. הרי כשאומרים צְֽאִי־לָ֞ךְ בגעיא, אתה מוסיף את האות יו"ד לאחר האות צד"י. הרי ישנו חירק מלא, וישנו חירק חסר. אם קוראים את המלה 'צאי' בגעיא, כאילו ישנה אות יו"ד אחרי האות צאד"י. צִיאִי. מה הדבר בא להגיד?

 

דיברנו בזמנו [שיעור מוצש"ק שמות ומוצש"ק אמור ה'תשע"ג] כי ספר הזוהר הק' במלואו, היה מכיל משא גמל, או משא ארבעים גמלים. מי שיראה, גם כאן בספר שיר השירים, ישנו פירוש רק על כמה פסוקים בודדים בהתחלה, ורוב הספר אינו מפורש, חסר לנו זאת, אין לנו את כל הפירוש. אבל מתוך מה שיש לנו, הזוהר הק' מפרש כאן [שה"ש דף פ"ה ע"ב] את הפסוק, שְׁחוֹרָ֤ה אֲנִי֙ וְֽנָאוָ֔ה [שם א', ה'], מפי אליהו הנביא ומפי רשב"י, ישנם כמה רמזים, רק על הפסוק הזה. מה הפירוש 'שחורה'? ומי זאת ה'נאוה'? מסביר הזוה"ק, כי הכוונה היא על האות יו"ד, שהיא אות שחורה וקטנה. והכוונה באות הזאת, לספירה העשירית, דהיינו מדת המלכות, שהיא המדה העשירית. כי בעצם, שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵ֣רָה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי [שם שם ו']. דהיינו, הנקודה הזאת של האות יו"ד, היא בעצם כוללת את הכל, וממנה התחלת כל האותיות. כל אות, מתחילה עם האות יו"ד, ואח"כ ממשיכה. לדוגמא, האות אל"ף, כתיבתה מתחילה מצד ימין, ע"י האות יו"ד. וכן באות בי"ת, ישנה התחלה של־משיכה. וכן האות גימ"ל, וכן כל אות ואות, יש בה אות יו"ד מסויימת. הראב"ד גם כותב זאת במשנה הראשונה של־ספר יצירה, שהאות יו"ד, היא התחלת כל האותיות, ושהיא בעצם כוללת את הכל. אם כן, זהו צְֽאִי־לָ֞ךְ. כפי שכתוב שם בזוהר חדש, שהדבר בא לרמוז על המדה הזאת, הנמצאת באות יו"ד הזאת. יו"ד חכמה קדומה.

 

אבל לפי זה, הבנתי דבר נוסף הפלא ופלא. את הגעיא במלה 'צאי לך', כבר הבנתם. אבל ישנו דבר נוסף, שלא יודעים אותו. על פי חלק הדקדוק, צריך לקרוא שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵ֣רָה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים. הציבור לא יודע זאת, כפי שישנם עוד כמה דברים, שאינם ידועים לציבור, משום שברוב מהדורות ספר חלק הדקדוק, הדברים אינם כתובים. כנראה מהרי"ץ השלים זאת רק במהדורא בתרא, ולכן הדבר נשכח ואינו ידוע כל־כך. בכל אופן, צריך לומר נֹטֵ֣רָה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים. לעשות מלעיל בטי"ת, ולא בנו"ן. והדבר פלא. גם כאן צריך להתפלא, מדוע הטעם בטי"ת של נֹטֵ֣רָה? תדעו לכם, התמיהות הללו באות לעורר, שישנו כאן משהו, לרמוז כאן איזה דבר. הרי תמיד בד"כ, לפי משקל המלה, צריך להיות 'נוטרה', על משקל נְתָנַ֙נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה [איכה א', י"ג], וכן בֹּֽגֵדָ֤ה יְהוּדָה֙ [ירמיהו ג', ח']. כך המשקל הרגיל של־מִלה. א"כ, מדוע פה כתוב נֹטֵ֣רָה?

 

 

אבל לפי דברינו, הדבר הפלא ופלא. הכוונה היא, כי המדה העשירית, דהיינו מדת המלכות, כוללת את כל התשע ספירות שאחריה. זהו שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵ֣רָה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים, מבליטים את האות טי"ת דוקא, בכדי לומר לך, כי השמירה, וכל מה שהדבר כולל, הוא כולל את כל תשע הספירות העליונות, אשר בתוך האותיות. ובכדי לייחד ולעורר על כך, על מנת לרמוז את הדבר, האות טי"ת בולטת כאן באופן מיוחד.

 

שאלה מהקהל: זה עדיין בגדר 'מציאוֹת'?

תשובת מרן שליט"א: בודאי. כי אלו סודות התורה. אבל לפחות, רק קצת 'להריח', בכדי להבין את הדברים. כפי שאמרתי מקודם, את המציאוֹת הללו, אפשר ללקט, אפילו 'רביי זעירי'. זה לא שאנו מבינים את עמקות הדברים, באופן כללי, ק"ו שלא יסודי ושרשי. אלא שיכולנו בס"ד להגיע בקלות לדברים הללו, לחבר ולקשר בין הדברים, ואלו הן המציאוֹת. הדבר הוא בזכות כך, שהדברים בזמנינו פשוטים וברורים. אולם בדורות שעברו, לא נראה שהם יכלו להגיע אל הדברים הללו בקלות.

 

שאלה מהקהל: המלה 'נוטרה', קשורה לפסוק שלמעלה?

תשובת מרן שליט"א: הזוה"ק מסביר זאת על הפסוק הזה, שָׂמֻ֙נִי֙ נֹטֵ֣רָה אֶת־הַכְּרָמִ֔ים כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לֹ֥א נָטָֽרְתִּי, שהכוונה היא על מדת המלכות. ישנם כמה מאמרים על העניין הזה, שהאות יו"ד, שהיא בעצם כמעט כלום, כי אין לה שטח ומקום להתפשט ולהתרחב, לכן 'כרמי שלי לא נטרתי', לכן היא בעצם צריכה לשמור על כולם, והיא עולה ומתפרשׂת על הכל.

 

ישנו דבר נוסף שאינו ידוע, למשל, אם נרצה להבין זאת. בפסוק יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ [תהלים צ"ו, י"א], לפי חלק הדקדוק, צריך לומר יִֽרְעַ֥ם. מובן מאליו כי השוא נע. כביכול, הדבר בא להוסיף כאילו יש עוד יו"ד. דבר זה, בא לרמוז על עשר תקיעות של־שופר, שזהו ה'רעם', של 'הים ומלואו'. ובעצם, זאת מדת המלכות, היא 'הים ומלואו', אשר כוללת את כל הספירות. ולכן אומרים, יִֽרְעַ֥ם הַ֝יָּ֗ם וּמְלֹאֽוֹ. אבל אם תשאל, למה זה רק במזמור הראשון [צ"ו], ולא השני [צ"ח]? מדוע במזמור השני אומרים יִרְעַ֣ם הַ֭יָּם וּמְלֹא֑וֹ? התשובה היא, כי במזמור השני כתוב במפורש, בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְ"יָ. אבל במזמור הראשון, לא כתוב במפורש על תקיעת שופר, לכן דוד המלך רומז זאת במלה יִֽרְעַ֥ם, לרמוז על עשר התקיעות. כל הדברים הם מכוונים, האחד כנגד השני.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

עוד...

  1. לעמוד הבא

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
ת"ת עטרת חיים
ארז יחיאל
פעולת צדיק
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מצות מסורת
מצות טעמו וראו
מועדי השם
רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
שר שלום קשת
עבור לתוכן העמוד