-
מרן
-
חיפוש מתקדם
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
1000 אורחים

מדוע אנחנו נוהגים להעמיד קטן לעליית ששי?

    
מספר צפיות: 2227

מדוע אנחנו נוהגים להעמיד קטן לעליית ששי.

 

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק משפטים התשע"ד.

 

כותב מהרי"ץ זיע"א בעץ חיים [דף קל"ח ע"א], נהגו להעמיד קטן לששי. למה הנהיגו אבותינו ורבותינו חכמי תימן, להעמיד קטן לששי? הרי זהו דבר, שאין לו מקור בפוסקים, או במקובלים, או במדרשים. איפה כתוב, להעמיד קטן לששי? אומר מהרי"ץ, והוא עפ"י הזוה"ק פרשת שלח לך [דף קס"ד ע"ב], מאן דסליק לס"ת למקרי, אצטריך צדיק. וצדיק איקרי, מאן איקרי צדיק מכולהו שתיתאה דסליק מאינון שבעה. רבי שמעון לא הוה סליק כל יומוי, אלא שתיתאה עי"ש. הוא אחד מתיקוני הברית. כך הוא מביא בשם ספר חמדת ימים. א"כ אומר מהרי"ץ, ועל כן נהגו בקטן, דאיהו צדיק, דמוחזק שלא ראה קרי, דאיהו רומז ליוסף הצדיק.

 

דהיינו, חכמי תימן התקינו, עפ"י דברי הזוהר הק', שהעלייה הששית, היא העליה החשובה ביותר מכל העליות. הרי שבעת המברכים, הם כנגד שבע מדות העליונות. והששי, זהו יסוד, דהיינו צדיק. מהרי"ץ מביא, כי בעלייה זו צריך 'צדיק מכולהו'. כלומר, צריך שיהיה מישהו שהוא יותר מכל המברכים. כל העליות, הם כנגד אברהם ויצחק ויעקב ומשה ואהרון ודוד, דוד הוא השביעי, וְדָוִד הוּא הַקָּטָן [שמואל א' י"ז, י"ד]. אבל יוסף הצדיק, הוא העלייה הששית.

 

לגבי מה שמהרי"ץ כותב, רבי שמעון לא הוה סליק כל יומוי, אלא שתיתאה, בעָניִי הדבר קצת תמוה, אינני מבין כ"כ מדוע הוא כתב כן, כי המעיין בספר הזוהר הק' יראה, כי לא מדובר על רבי שמעון, אלא על רבי כרוספדאי, מאן דסליק לס"ת למקרי אורייתא, אצטריך צדיק. וצדיק איקרי, מאן איקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. וע"ז א"ר שמעון, ודאי, דאיהו לא סליק כל יומוי, אלא שתיתאה לאינון דסלקין. אינני יודע. אולי מהרי"ץ הבין, כי המלה 'איהו', חוזרת על רבי שמעון, כביכול הזוהר אומר זאת עליו. אבל לפי המלים שם נראה, כי הדבר חוזר על רבי כרוספדאי. וכל המפרשים שראיתי, מסבירים כך, שזה קאי על רבי כרוספדאי. דהיינו, אמרו לרבי שמעון את המאמר הזה בשם רבי כרוספדאי, והוא אמר, אכן, בודאי, הוא צודק. ואז הוא מוסיף ואומר, שאיהו, כלומר רבי כרוספדאי, שאמר את המאמר הזה, 'מאן דסליק לס"ת וכו', כך גם הוא בעצמו נהג. אבל לא שזהו רבי שמעון בעצמו. הדבר צריך עיון, מדוע מהרי"ץ ייחד זאת כלפי רבי שמעון. [אשמח אם מישהו ימציא לנו תירוץ על כך]. בכל אופן, זאת מעלת העלייה הששית, ולכן אבותינו תיקנו זאת.

 

הבאתי מקודם את ספר שערי אורה, האומר כי מדת יסוד, זה נקרא 'אל חי'.

 

אם תשימו לב, מהרי"ץ זיע"א, נקרא בשם יחיא. שם אביו, יוסף. ושם סבו, צאלח, דהיינו צדיק. על הפסוק נֹחַ אִישׁ צַדִּיק [בראשית ו', ט'], אומר רס"ג בתפסיר, רגלא צאלחא. כוונתי כי הדבר רמוז בשמו, ובשם אביו, ובשם סבו. וכבר הבאתי בס"ד בספר נפלאות מתורתך [הפטרת מטות] על סבו, שהוא נולד מהול. יש שם סיפור שלם על לידתו, ואיך בדרך נס הוא חי, בתקופת גלות מוזע, שאמו נפטרה, וכו'. בכל אופן, כאשר באו לחזור מהגלות, ראו אותו שנולד מהול. אמרו, בודאי מובטח שהוא יהיה מורה הוראות בישראל, ושיהיה צדיק. לכן הספר שלו נקרא בשם 'פרי צדיק'. גם מהרי"ץ קרא לספרו בשם עץ חיים, על שם שנאמר פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים [משלי י"א, ל']. קשור ביחד. וכן השו"ת שלו קרא בשם פעולת צדיק, פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים [משלי י', ט"ז]. שם המשפחה, צאלח, זהו צדיק. הם היו צדיקים. ושם אביו, יוסף, ע"ש יוסף הצדיק. ושמו יחיא, זהו "אל חי". כי מדת יסוד, נקראת בשם חיים, כפי שאמרנו.

 

לא אכנס כעת לשאלה, זה עניין נוסף, מה שבד"כ מקובל אצלינו התימנים, שהשם יחיא, זהו זכריה בלשה"ק. כך פשוט ומקובל אצל כולם. השם חיים, זהו שם אחר. יכול להיות אדם, שיקראו לו יחיא, ולאחיו יקראו בשם חיים. כי מחשיבים אותם שני שמות נפרדים. לפי מה שמקובל בציבור, אלו שני שמות נפרדים. אולם מהרי"ץ אומר [שו"ת פעו"צ חלק א' סי' ק"ה ק"ו, וחלק ג' סימן צ"ו], כי מה שנוהגים לחתום בגטין בשם זכריה, זה הבל וריק אין בו לא טעם ולא ריח. דהיינו, זאת שגיאה. אין אפשרות לחתום זכריה, כביכול זהו יחיא. לדעתו בלשה"ק יחיא, פירושו חיים. ולכן קרא שמות ספריו כך כנז"ל.

 

אבל בעצם, לא לחנם יצא דבר זה, כי ישנו דבר הטמון בכך. לאמיתו של־דבר, צריך להסביר זאת ביתר הרחבה, אבל למעשה, בשרשים של־דברים, זהו 'זכרון', ו'חיים'. לא לחנם אומרים, 'זכרנו לחיים'. גם בספר שערי אורה אפשר לראות, כי המלה הזאת נקראת 'יסוד', ונקראת 'אל חי', ונקראת גם 'זכרון'. אלו כעין שמות נרדפים. א"כ לא לחנם קבעו הקדמונים, מי שקבע זאת, שהשם זכריה והשם יחיא, זהו אותו הדבר. אבל בכל זאת, מהרי"ץ צודק. כי למרות שזכריה זהו חיים, וכפי שכבר בעל משכיל דורש אמר בפרשתנו את הנימוק הזה, אבל זכריה זה אינו יחיא.

 

דהיינו, זה אינו התרגום של־מלה. השם יחיא, הוא 'על ידו'. יש לו עוד שם. זה לא ששמו הוא יחיא זכריה, אלא שהשמות יחיא וזכריה הולכים ביחד. הרי ישנם עוד דברים, כגון 'יסוד', וכן 'אל חי'. וכי אתה יכול להגיד, כי אם קוראים לאדם בשם יחיא, אפשר לקרוא לו בשם 'יסוד'? בודאי שלא. יסוד, זה יסוד. זאת מלה אחרת. אמנם הדבר מתקשר ביחד, אבל אין פירושו שזהו שמו.

 

מהרי"ץ הבין את הדברים לאשורם, לעמקם ולאמיתתם, בצורה מדוייקת, כיון שאפשר להתבלבל ברגע הראשון. נראה כי כך היו שרצו לתרץ שאלה זאת, אבל מהרי"ץ כתב בצורה החלטית, שהדבר הבל וכזב, ושזאת שגיאה. לכן הוא קרא לספריו בשם 'עץ חיים' וכו'. שמו יחיא, והוא קרא לעצמו בשם חיים. ולאמיתו של־דבר, יחיא, זאת אינה מלה רק בלשון ערבית, אלא גם בלשון הקודש. דהיינו, יחיה. כפי שכתוב, אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה [שמות י"ט, י"ג]. יחיא היינו, שהוא יחיה. לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי [שמות ל"ג, כ'] התפסיר וְיִחְיַא. זאת כמעט מלה משותפת. לכן ישנם שכתבו זאת באות ה"א, דהיינו יחיה. אבל בכל אופן, רצית רק לומר, כי השמות הללו מחוברים ביחד. וכפי שגם אמרנו, השם יוסף, זהו 'רזא דשבתא', א"כ גם דבר זה מתחבר ומתקשר.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

עוד..

  1. לעמוד הבא

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
פעולת צדיק
טריתא
ת"ת עטרת חיים
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מנויים לחיים
אור ההלכה
שר שלום קשת
מועדי השם
ארז יחיאל
מיני תבלין וקליות
מצות מסורת
מצות טעמו וראו
עבור לתוכן העמוד