-
-
חיפוש מתקדם
מדורים אקטואליים:
 
 

 

 

 
וידיאו! מסיבת חנוכה - עמנואל  

 


 

 

 

 
פענוח חתימת יד קדשו של מהרי"ץ


פרשת השבוע

 

 

הוצאת פעולת צדיק

כשרות בד"צ פעולת צדיק

רשת כוללים יום הששי נחלת מהרי"ץ
אור ההלכה
מנויים לחיים
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
596 אורחים

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל [אמור, ויקרא כ"ג, מ]

    
מספר צפיות: 1151

מהו נקרא הדס שוטה, ועניין הוספת הדס שוטה לאגודת הלולב, שקלא וטריא בחידושי הריטב"א על מסכת סוכה.

 

מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק לך לך שנת ה'תשע"ד.

 

כידוע, ישנו הדס כשר, וישנו הדס לא כשר. הדס כשר, זהו הדס משולש. והדס שאינו כשר, דהיינו הדס שוטה, הוא אינו משולש, דהיינו העלים אינם יוצאים מקן אחד. או שהעלים צומחים בצורה של שנים ואחד, או שהם אחד אחד. דהיינו, לא אחד רוכב על שנים, אלא סתם, אחד פה ואחד שם. אבל זה לא שולל שישנם עוד סוגים אחרים. יש צד לומר, שאם הם שנים ואחד, גם זה נחשב משולש. אבל הדס שהוא אחד אחד, פשיטא שאינו משולש. אמנם הדבר אינו שכיח, זה לא מצוי, בדרך כלל ישנם שנים ואחד, וישנם כאלה שיש להם הרבה יותר עלים, ישנם אפילו כאלה שגודלים בהם שבע עלים, וזה עוד יותר משובח, כי גם אם ינשור מהם, לפחות יישארו שלשה.

 

הגמ' במס' סוכה [דף ל"ב ע"ב] אומרת כך, תנא, עץ עבות, כשר. ושאינו עבות, פסול. כתוב בתורה, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל [ויקרא כ"ג, מ]. לכן, רק 'עבות' כשר. היכי דמי עבות? אמר רב יהודה, והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא. דהיינו, שלשה שלשה עלים בקן, היוצאים משורש אחד, כלומר שיש כח אחד המביא את שלשתם. כי אם היה לכל אחד קן, אזי הם היו יוצאים כל אחד בנפרד, אלא שיש להם משהו משותף. רב כהנא אמר, אפילו תרי ואחד. לא חייב שיהיו שלוש ביחד, אלא גם שנים ואחד. רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד, הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא. אחד האמוראים, רב אחא בנו של רבא, היה מחזר ומחפש דוקא שנים ואחד, כיון שכך אמר רב כהנא. אמר ליה רב בר אמימר לרב אשי, אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה. למה אתה לוקח זאת? זהו הדס שוטה.

 

אפשר להבין את הגמ' הזאת, בכמה אופנים. אפשר להבין שהכוונה היא, למה אתה חושב שבכך הינך מהדר? הרי זה הדס שוטה? לא חייבים להבין שזהו פסול, אלא אפשר להבין, למה אתה הולך לקחת לכתחילה דבר שרק בדיעבד הוא כשר? תיקח לכתחילה משולש. אם כן, מה סובר המאן דאמר החולק? הוא יאמר, נכון, אתה צודק שזה יותר מהודר, אבל כיון שהוא אמר כך, רב כהנא, ברצוני להראות שגם זה כשר.

 

ואכן, ישנו צד כזה. האשכנזים בדורות שעברו, סמכו על כך. כי בארצות אשכנז, לא היה להם הדס משולש, שהרי אינו גדל בארצות הקרות, לכן בד"כ היה להם קשה להשיג הדס משולש, ממילא הם לקחו את ההדס הזה. כך כותב הרמ"א בשו"ע [סי' תרמ"ו סעיף ג']. לפני כן מרן אומר, ענף עץ עבות האמור בתורה, הוא ההדס שעליו חופין את עצו, כגון שלושה עלים או יותר בגבעול אחד. אבל אם היו שני העלים בשוה זה כנגד זה, והעלה השלישי למעלה מהם, אין זה עבות, אבל נקרא הדס שוטה. בא הרמ"א ואומר, שהדבר פסול אפילו בשעת הדוחק, אם אינו שלוש שלוש. אבל איכא מאן דאמר בגמ', דכשר. ישנו מאן דאמר, שאכן מכשיר אם הם שנים ואחד. ועל כן נוהגין באלו המדינות לכתחילה לצאת באלו ההדסים המובאים, ואין שלשה עלין בגבעול אחד. הביאו אצלם בארצות שלהם הדס שוטה, והיו יוצאים בזה ידי חובתם. ויש מי שכתב, דהדסים שלנו אין נקראים הדס שוטה, הואיל והם שנים על גב שנים, ואינם כהדס שוטה הנזכר בגמרא. ישנו מין נוסף, שנים על שנים. ולכן נהגו להקל. דהיינו, הם הבינו, שזהו אפילו יותר טוב. אחד על שנים, זהו הדס שוטה. אבל שנים על שנים, זהו אינו הדס שוטה. אבל רבים אינם מסכימים לכך. הגר"א כותב, ואין זה כלום. הוא דחה זאת בשתי ידים, בלי להסביר אפילו. הנושא הזה קצת שנוי בויכוח. יש מקום לתרץ זאת, אבל כמובן שזה אינו פשוט. וכבר הארכתי ע"ז בשקלא וטריא בבארות יצחק, הל' לולב, וכעת נקצר.

 

אברך אחד, בא אלי השנה בחוה"מ סוכות, ואמר לי, כב' הרב יסתכל מה כתוב בחידושי הריטב"א, [סוכה דף ל"א ע"א ד"ה והתניא], נמצאת למד, שמוסיפין בכל מין ומין כמו שירצו, וכן נהגו העולם בהדס וערבה, לפי שהוא נוי. ולא נהגו להוסיף בלולב ואתרוג, לפי שאינו דרך נוי. הריטב"א אומר, כי נראה לו שאין איסור 'בל תוסיף' בכך, לפי סוגיית הגמרא אפשר להוסיף בארבעת המינים כמה שירצו, והעולם נוהג להוסיף בהדס  וערבה. כלומר, נוהגים לא לקחת רק שלשה בדי הדס, או רק שני בדי ערבה, אלא מוסיפים עליהם, 'לפי שהוא נוי', הדבר עושה את האגודה גדולה יותר, והדבר יותר מכובד, מצד 'זה אלי ואנוהו'. 'ולא נהגו להוסיף בלולב ואתרוג, לפי שאינו דרך נוי', אם אדם יקח שני לולבים, בזה אינו נראה יותר מכובד, למרות שהדבר מותר. ונהגו במקצת המקומות, להוסיף בהדס כדי לנאותו, מאותו הדס שוטה דלא קיימי תלתא בחד קינא. וכן רבותי עושין מעשה.

 

אומר הריטב"א, שמוסיפים הדס שוטה. הוא אומר שכך נוהגים בקצת מקומות. דהיינו, לא לקחו לתוספת הדס כשר. פירושו, שאם לוקחים הדס כשר, פשיטא שאין בעיא, אבל כיון שהדס שוטה הוא יותר זול, א"כ ישנה יותר אפשרות להוסיף בהם, וכן 'רבותי עושים מעשה'.

 

בא הריטב"א ואומר ולבי מפקפק בדבר. דכיון דפסול במין אחר, כמין אחר דמי. וכי היכי דגזור רבנן שלא להוסיף מין אחר דלמא אתי למיסרך, הכי נמי איתא למיגזר בהא, דגזירה דשכיחא היא שרוב בני אדם אין מדקדקים בין עבות להדס שוטה. הוא אומר, נכון שכך נוהגים, וכך רבותי עשו, אבל אינני רגוע מכך. שהרי אם תיקח במקום הדס, עלה של דבר אחר, זהו פסול, כי רבנן גזרו 'דלמא אתי למיסרך'. דהיינו, אדם הנמצא במקום שאין בו ארבעת המינים, כגון שאין לו אתרוג, מה יעשה? האם יקח במקום זה מין אחר, כגון חבוש? אם אין לו הדסים, אזי הוא יקח ריחאן, או דברים אחרים שיש להם ריח טוב? אסור לו לקחת זאת, 'דלמא אתי למיסרך', כלומר שבטעות ייכנס לאנשים שגם זה כשר. לכן, עדיף שלא תיקח. נכון שאין לך, אבל אתה אנוס, 'אנוס רחמנא פטריה'. אבל אל תיקח מין אחר בשביל השיענון, כיון ש'אתי למיסרך'. 'למיסרך' היינו לשון דיבוק, כמו סירכא שישנה בריאות. דהיינו, הוא עלול לבוא ולטעות, להדביק זאת, להביא דברים הדומים לזה. הוא נסרך, מחשיב זאת כאילו הוא כמוהו. לכן אומר הריטב"א, 'הכי נמי איתא למיגזר בהא, דגזירה דשכיחא היא, שרוב בני אדם אין מדקדקים בין עבות להדס שוטה'. ולכן הוא טוען על רבותיו, למה הם נוהגים להוסיף בהדס.

 

תשובתי לאותו אברך, תשמע ידידי, כל הגאונים אומרים שמוסיפים בהדס, כך נהגו בכל הישיבות בבבל. המחלוקת היא רק האם זהו מותר או שזאת מצוה. דהיינו, ישנם גאונים האומרים, שמצוה להוסיף, זהו הידור מצוה. וישנם כאלה האומרים, שמותר להוסיף. אבל אף אחד מעולם לא פיקפק בכך, לומר שיש בזה חשש.

 

ומה נענה על טענת הריטב"א? כבר הבאתי את דבריו בס' בארות יצחק (כדלקמן ד"ה ולגופו) והסברתי שם בס"ד כי הדבר פשוט מאד. הרי המקור למה שכתוב בגמ' 'דילמא אתי למיסרך',  המדובר הוא על מין אחר בכלל. אבל הדס שוטה, הוא אינו בכלל מין אחר. הרי באותו הענף, גודל חלק משולש, וחלק שאינו משולש. א"כ לא שייך לומר שזהו מין אחר. אפשר להגיד 'אתי למיסרך', רק על דבר שהוא בכלל לגמרי דבר אחר, אבל לא באותו דבר בעצמו.

 

ולגבי מה שמסיים הריטב"א, כי 'רוב בני אדם לא מדקדקים בין עבות להדס שוטה', על זאת אני בכלל מתפלא. כי לפי מה שאני מכיר, האנשים הכי פשוטים, כולם מבינים ויודעים שישנו הדס משולש, וישנו הדס שאינו משולש. לא שמענו שאנשים יטעו בזה. החילוק הזה נשמע לי בעיניי תמוה.

 

אבל אולי בכדי לצאת מהחשש הזה, רבים נוהגים לאגוד קודם את הלולב עם ההדס והערבה, ולאחר שמוסיפים הדס שוטה, אוגדים שוב את הכל. אכן ישנם כאלה הנוהגים לאגוד את הכל בבת אחת, דהיינו שמים את ההדסים הכשרים ואת הערבות, ואח"כ שמים מסביב את ההדס שוטה. אבל כאמור, ישנם כאלה האוגדים קודם את ההדס הכשר והערבות, בקשר אחד או בשלוש קשרים, ע"י חוט או עם ההוצין של הלולב, ואח"כ מוסיפים ועושים את כל האגודה.

 

סיבת הנוהגים כך היא, בפשטות, כיון שהרי ישנו מקום מסויים, בו צריך להניח את ההדסים והערבות. כידוע, ישנם שני מנהגים היכן צריך לשים אותם. ישנם כאלה הנוהגים לשים את השלוש הדסים מצד ימין, ואת שתי ערבות בצד שמאל. אנחנו בביתינו (כפי שקיבלתי מאאמו"ר זצ"ל) ועוד רבים, נוהגים על פי רבינו האר"י ז"ל, לשים הדס אחד מימין ואחד משמאל ואחד באמצע, וערבה אחד מימין ואחד משמאל. א"כ, צריך שהדבר יהיה במדוייק. ממילא אם ישימו אותם בהתחלה בלי לקשור, ואח"כ ישימו את כל ההדסים השוטים בבת אחת, זה לא יהיה יציב כאשר יקשור אותם יחד, זה יזוז ולא יעמוד באותו המקום. לגבי ההדס האמצעי בודאי שכך, אבל יכול להיות כי גם אלו שבצדדים יזוזו ממקומם.

 

בספר בארות יצחק על פסקי מהרי"ץ [כרך ד' דף רל"ד] כתבתי בס"ד כך, רבים נוהגים לאגוד מתחילה שני בדי הערבה עם שלשה בדי ההדס המשולש בפני עצמן (שלושה קשרים או אחד), אי נמי הערבות בפני עצמן וההדסים בפני עצמן, זהו דבר נוסף, שיש בו שני מנהגים. ישנם כאלה האוגדים את ההדסים הכשרים והערבות ביחד, וישנם כאלה האוגדים את הערבות לבד ואת ההדסים הכשרים לבד. אינני יודע אם שמעתם את המנהג הזה. אבל בכל אופן, רואים שהם רוצים ליחד להם את מקומם. ואח"כ מוסיפין ההדס השוטה, וקושרין שלוש קשירות מבחוץ. ומעיקרא הייתי סובר, דטעם המנהג, כדי שלא ישתנה מקום עמידתם הקבוע להם מחמת הנוספים. הן להנוהגים שיהיו הערבות משמאל וההדסים מימין, כל שכן להנוהגים בסדרן כפי דעת האר"י ז"ל וכו', על כן הוצרכו לאגוד הכשרים בפני עצמן. עד שראיתי בארחות חיים וכו', שמדבריו משמע כי כאשר אוגדים אותם בפני עצמם, אזי גם למאן דאמר שא"א להוסיף הדס שוטה, באופן זה הוא מתיר. לא אכנס לכל הפילפול הזה כעת, אבל לפי דבריו יכול להיות עוד סיבה לכך.

 

אולם לפי החשש של הריטב"א, חושבני שישנה פה בעצם סיבה נוספת. דהיינו, אם  חוששים כי בני האדם לא ידקדקו להבדיל בין 'עבות' להדס שוטה, אזי לכן עשו היכר לכך, בכדי שהאנשים לא יחשבו שכולם בבת אחת כשרים, ממילא אגדו את אלה בנפרד ואת אלה בנפרד, כדי שאפילו עמי הארצות לא יתבלבלו בזה.

 

שאלה מהקהל: בד"כ כשאוגדים, עושים סימן היכר, שאת ההדסים השוטים מניחים יותר נמוך מן ההדסים הכשרים.

תשובת מרן שליט"א: יפה, אתה אומר פה משהו. מישהו מכיר את המנהג הזה? שאת ההדס השוטה שמים יותר נמוך מההדס הכשר? אני כתבתי לגבי הערבות, שצריך לשים לב שלא יתכסו הערבות מרוב ההדסים, ומצד שני שלא להגביה את הערבות על ההדסים, כיון שההדסים הם כנגד הצדיקים, א"כ שהערבות לא יעלו על הצדיקים. אבל צריך שיראו את הערבות הנמצאים בפנים האגודה. אולם שיהיה ההדס שוטה נמוך מההדס הכשר, זהו חידוש, איננו נוהגים כך.

 

אבל אני אביא לך מקור לכך, זהו דבר מפתיע. בספר שפתי כהן על התורה [בפרשת אמור], הוא אומר, שההדס הכשר צריך להיות שלשה טפחים, וההדס השוטה טפח. אולי ישנם כאלה שנהגו כך, בגלל הדבר הזה. הבאתי זאת בבארות יצחק [דף ר"מ], הוא אומר זאת בשם קבלה אשכנזית, וז"ל, ולוקחים ששים ותשע בדי הדס שוטה כמניין הדס, אורך כל בד טפח, ועושין הכל אגודה אחת. והשלושה בדים העבות, אורך כל אחד מהם שלשה טפחים. ההדס השוטה לדבריהם יהיה רק טפח. אבל בד"כ הדבר אינו מקובל.

 

שאלה מהקהל: האם דוקא בהדס שוטה מוסיפים? היה לי חבר שמכר הדסים כשרים שאינם ארוזים בשקיות, ואח"כ נשאר לו, הוא לא רצה לזרוק אותם ולכן הוא השתמש בהם כהדסים שוטים. האם הדבר מותר, למרות שבסוף יתברר שהם כשרים?

תשובת מרן שליט"א: אדרבה. הרבה אנשים חושבים כמו שאתה אומר, אבל זאת טעות. אינני יודע מהיכן באה הטעות הזאת. ראיתי אפילו תלמידי חכמים הטועים בעניין זה. הם חושבים, כי צריך לשים שלושה הדסים כשרים, והיתר הם רק הדס שוטה. אבל למעשה, הדבר בהיפך. מי שיכול לקחת את הכל כשרים, אפילו מאה הדסים כשרים, הדבר עוד יותר טוב. כי לגבי הדס שוטה, ישנו מי שחושש ואומר שאולי זהו מין אחר, ויש 'בל תוסיף'. אבל הדס כשר, זה בודאי טוב, על הדס כשר אין שום ערעור, הדבר 'חלק'. משום מה אנשים חושבים הפוך, ראיתי כאלה אפילו שבודקים את ההדסים השוטים אולי יש בהם משולשים, אינני יודע מאיפה זה בא. כי לפי ההלכה, לא חייב שבכל אורך השלושה טפחים יהיה משולש, מספיק שרוב אורך השלושה טפחים יהיה משולש, ולכן הם חשבו שגם 'הדס שוטה' קצת, עלול להיות כשר, וכבר הוצרכו לבדוק ולעבוד על כך. אבל הדבר פשוט מאד, מה שלוקחים הדס שוטה, אינו אלא בגלל שאנשים רוצים יותר בזול, כי הדס כשר אינו מצוי ולכן הוא יקר. אבל מי שיש לו הדס כשר מיותר, אדרבה נשמח אם יביא לנו.

 

הערה מהקהל: בסוף כל המכירות, הם מוכרים את הכשרים במחיר זול.

תשובת מרן שליט"א: הבעיא שבסוף הם זורקים אותם. שיחלקו לתימנים במתנה לכבוד החג.

 

 

בסופו של־דבר עלה בדעתי, כי כנראה המקור של שאלתו זאת, מדברי הריטב"א, הוא מהדברים המובאים בספר ויצבור יוסף בר [חלק שלישי פרק כ"ב סימן י"ב דף שס"ג], שהוא מערער על המנהג הזה. כידוע, רוב ככל התימנים נהגו להוסיף הדס שוטה, לא רק בלדי, אפילו גם שאמי, אני גם זוכר את הזקנים כולם, אפילו שאמי, ואפילו שרעבים, שהיו מוסיפים הרבה. אבל ישנם מעטים, שבזמן האחרון הפסיקו זאת. חושבני שגם בעדות אחרות הדבר כן. אינני יודע אם תמצאו היום מרוקאי ששם הרבה הדסים, אבל שמעתי שבעבר גם הם היו מוסיפים. מי שמחזיק בזמנינו את המנהגים במקורם, הם רק התימנים.

 

וכך הוא כותב, רבים וגדולים מפקפקים בזה, מטעם דילמא אתו למיסרך, דבמקום שיאגדו בלולב שלושה הדסים עבות, סרכייהו נקטי ואזלי, ויטעו לאגוד רק הדסים שאינם עבות. לך נא ראה לרבינו הרשב"א ולרבינו הריטב"א בחידושיהם למס' סוכה דף ל"א ע"א, הוא אומר, כי גם הרשב"א וגם הריטב"א, כותבים כך. שלא תתבלבלו, ישנו רִשב"א, וישנו ריטב"א. בעדות אחרות אומרים רַשב"א, רי"ש בפתח. אבל אנחנו רגילים לומר רִשב"א, רי"ש בחירק. אכמ"ל, אבל עכ"פ זהו רבינו שלמה בן אַדֶּרֶת. והריטב"א זהו רבינו יום טוב בן אברהם אשבילי.

 

הוא אומר, ששניהם כך כתבו, דלאחר שהאריכו בשקלא וטריא אם מותר להוסיף בארבעת המינים או לא, שם בסיכום דבריהם שדו בה נרגא, הכוונה שהשליכו על זה גרזן, דהיינו הקשו על זה קושיא. ושניהם כתבו בסגנון אחד בזה הלשון, נהגו במקצת המקומות להוסיף בהדס כדי לנאותו מאותו הדס שוטה דלא קיימי תלתא תלתא בחד קינא, וכן רבותי עושים מעשה. וליבי מפקפק בדבר, דכיון דפסול להוסיף מין אחר, כמין אחר דמי. דכי היכי דגזור רבנן שלא להוסיף מין אחר דלמא אתו למיסרך, הכי נמי איכא למיגזר בהא, דגזירא דשכיחא היא שרוב בני אדם אינם מדקדקים בין עבות ובין הדס שוטה וכו' עיי"ש. ועוד שם כתבו באריכות וסיימו בזה"ל, ואפילו מדרבנן שמשום נוי לא חיישינן לסירכא, ואפילו הדס שאינו עבות כיון שהוא ממינו, שהעבות ושאינו עבות הכל גדל באילן אחד ואין חוששים בו. הרי זאת התשובה לכל הטענה הזאת, אין פה 'בל תוסיף', כיון שבאותו הענף, באותו העץ גודל משולש ושאינו משולש, לכן ברור שאין בזה שום חשש של בל תוסיף, כיון שזה ממש מין אחד. כמבואר ברא"ש, והרחבתי כבר בבארות יצחק. דלא גרע מסיב ועיקרא דדיקלא, דחשיב ליה רבי יהודה מינו וכו' אבל עדיין אני מפקפק דאתו למיסרך, ע"כ תורף דבריהם. יוצא איפה מבואר בדבריהם, דסוף סוף גם הרשב"א וגם ריטב"א, שניהם מפקפקים בהיתר תוספת הדס שאינו עבות על כל פנים, ואף אם יהיה רק לשם נוי, והטעם משום דאתו למיסרך. ובאמת כי כדבריהם כן הוא, שכן אנו רואים לרבים מהמון העם דאתו למיסרך, דמשום שהורגלו להוסיף בהדסים פשוטים ופסולים, שבהם מכסים ומחפים על שלשת בדי ההדס הכשרים עד שאינם נראים ולא ניכרים, דבזה הם מאפילים על ההדס של מצוה ועל כל הדרו, רבים מהם אינם מבחינים כבר בין הדס כשר ובין הדס פסול. ולפיכך יפה נהגו אבותינו שלא נהגו להוסיף כלל וכלל, לא בהדס ולא בערבה.

 

הסיום הזה, 'יפה נהגו אבותינו', זהו בודאי אינו מדוייק, כי רק בודדים ממש מתוך המתפללים נוסח שאמי (אצלם בביכ"נ אלאוסטא), הפסיקו לעשות זאת. לכן בשע"ה הזכרתי זאת בסתם, באופן שמובן כי מנהג זה משותף בקהילותינו לא רק לבלדי, אלא גם לשאמי. ולמיעוט אינני מתייחס, כמו שמבואר שם במבוא הספר, נוכח השלחן.

 

אבל לגופו של עניין, אולי אתחיל עם הערה צדדית, פשוט מפני שהוא חוזר על כך כ"כ הרבה פעמים, הוא כותב 'רבים וגדולים בעצמם מפקפקים בזה', מי הם ה'רבים והגדולים'? הרשב"א והריטב"א. זהו 'רבים וגדולים'? השתוממתי לראות זאת. מדוע? מה שקראתי לכם מקודם, זהו מחידושי הריטב"א. פתחתי את חידושי הרשב"א, ואני רואה את אותם המלים בדיוק, הוא כותב ממש אותו הדבר. אני מסתכל, ורואה דבר מעניין. אותם המלים שכתובים בחידושי הריטב"א על מסכת סוכה, אותו הדבר כתוב ברשב"א. איך קרה הדבר? מי העתיק ממי? וכי הריטב"א העתיק מהרשב"א חידושים שהם אותו הדבר, ואפילו בלא ששינה שום דבר? מהתחלת המסכת ועד סופה, גם הרשב"א וגם הריטב"א, הם אותו הדבר. האמת, שאין גם הרשב"א וגם הריטב"א, ישנו רק אחד, וזהו הריטב"א. בטעות הדפיסו זאת על שם הרשב"א. אפשר גם לדעת זאת לפי הסגנון, לרשב"א יש סגנון אחר מהריטב"א, רואים זאת לפי הלשון. מי שרגיל בספריהם, וחנן אותו הי"ת בחוּשׁ לשונִי. אם כן זאת דעת הריטב"א, והוא רק אחד ויחיד.

 

הערה מהקהל: אכן מקרוב נדפסו חידושי הרשב"א על מס' סוכה מכת"י, והם חידושים אחרים, הם חידושיו האמתיים.

תשובת מרן שליט"א: טוב מאד.

 

ואם מדברים על הריטב"א, צריך לדעת שהריטב"א מפקפק על עוד דברים שאנו נוהגים בהם. נזכרתי כעת למשל, על מה שאנו עושים בסוף תקיעת שופר קול סיום ע"י נשיפת אויר בחוזק, ולא מפסיקים בפתע פתאום, לא ניכנס לפרטי הפרטים בדבר זה. [וכבר מבואר בעיני יצחק על שע"ה הל' ראש השנה סי' ק"י הערה ל' ד"ה ברם].

 

לסיכום, יש לדעת שישנו פה רק אחד ויחיד, אין פה 'רבים וגדולים', רק הריטב"א. מי שירצה יראה זאת בעצמו, והרבה מפרשים מדברים על כך. והדבר ברור מאליו, כי לא יכול להיות מסכת שלימה שכל החידושים הם אותו הדבר מלה במלה. א"כ להגיד שזה שנים? זהו דבר שצריכים להבינו לבד. בכל אופן, השדי חמד כותב זאת במפורש בכללי הפוסקים [סי' י' אות ו', ובמערכת הלמ"ד כלל קמ"א אות ל"ה ד"ה ונותן], וקודם לו החיד"א בשם הגדולים, ועוד בהרבה ספרים.

 

לגופו של עניין, מה שכתב הריטב"א בנ"ד, איננו חדש לנו. כבר בזמנו הבאתי זאת בספר בארות יצחק כרך ד' הל' לולב [דף רל"ה ס"ק קכ"א] שהודפס במהדורא הראשונה בשנת התשד"מ, לפני שלשים שנה. כך כתבתי בס"ד, כל רבוותא שלפני הריטב"א ושלאחריו, לא חשו לה. וטעמא דבגמ' דאמרו (סוכה דף לא:) דלמא אתי למיסרך, היינו דוקא גבי שלא להביא פָּרִישׁ (דהיינו חבוש) או רימון במקום אתרוג, דבהא מסתברא למיחש. אבל כשאינו אלא תוספת על הכשרים, ליכא למיחש דיטעו להביא רק פסולין. ואנן בדידן חזינן, שכל העם יודעים ומכירים להבחין בין הדס משולש להדס שוטה.

 

לגבי הטענה הזאת, אנחנו חושבים שהדבר בדיוק ההיפך, לא ראינו שאנשים שאינם מבחינים, אלא כולם מבחינים ויודעים ומבדילים, אפילו האנשים הפשוטים ביותר יודעים מהו משולש. כמו שדיברנו. אילו הריטב"א היה סובר כהרמ"א שגם שנים על אחד, ושנים על שנים, ג"כ כשר, ורק אחד על אחד פסול, היו דבריו מובנים לנו, שבזה מסתבר שעמי הארץ יתבלבלו, כי אז ההבחנה יותר קלה. אבל לא נראה כן מתוך ספרו.

 

דרך אגב, עד כמה נקרא 'משולש'? הרי ידוע בשם החזו"א, שמספיק שיש קו שנפגש. לפעמים הם לא יוצאים ממש במקום אחד, אלא קצת עולה קצת יורד, ובד"כ מקובל שמחשיבים גם את זאת בתורת משולש. אבל בשם החזו"א אמרו, שצריך להיות קו נפגש. יש שיטת בריסק, שגם בזה הם מחמירים. הם מחפשים שיהיה ממש מדוייק, וקשה מאד להשיג הדס כזה. בכל אופן, גם מה שהחזו"א אמר, שצריך שיהיה קו נפגש, זוהי חומרא בלבד. דהיינו, זהו אינו השיעור. בודאי שזה הכי טוב, זהו בודאי משולש, על זה בודאי אין לפקפק, באופן שיש קו אוירי משותף בשרשים של העלה. אבל גם דבר זה, המפורסם בשם החזו"א, אין הכוונה לומר שזהו השיעור, אלא שזה בודאי הטוב ביותר, זהו בודאי משולש. מי שכבר מחמיר, אינו צריך להחמיר יותר מכך. אבל מצד ההלכה, אם רואים בעיניים שיש קשר בין שלשתם, וזה לא אחד על גבי שנים וכדומה, זה נחשב כבר משולש.

 

חשוב לדעת זאת, כיון שממה שכתבתי בספר שלחן ערוך המקוצר [סי' קי"ז ס"ג], מובן אחרת. ובל"נ במהדורא בתרא נבאר בס"ד את העניין בסגנון מדוייק.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

עוד חידושים לפרשת אמור

  1. לעמוד הבא
מנויים לחיים


 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: or@shtaygen.co.il

 

 
 

 

 

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מועדי השם
שר שלום קשת
מצות מסורת
מצות טעמו וראו
פעולת צדיק
ת"ת עטרת חיים
ארז יחיאל

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: yad@maharitz.co.il  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד