-
-
חיפוש מתקדם
לחיפוש מדוייק: הוסף "מרכאות" לפני מילות החיפוש!

מדורים אקטואליים:

 

 

 

 

הפוך לדף הבית

  הוסף למועדפים

 
מנויים לחיים
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
1027 אורחים

בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל [פרשת במדבר].

מספר צפיות: 2117

בעניין ביאור הסימן "קדש בוכרא, פסל במדברא".

מתוך "שערי יצחק" – השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק אמור התשע"ג.

בסוף השיעור בהילולת מהרי"ץ, נשארנו בשאלה על דברי הלבוש, לא היה זמן אז לתרץ את הקושיא, א"כ כעת נשלים זאת בעהי"ת. מהילולא להילולא. לא נאריך בנושא, כי כבר דיברנו אז, וכעת זה כבר מודפס ב"שערי יצחק", אבל רק אזכיר בקצרה את העניין.

 

ישנו סימן לקריאות התורה בפסח, מה שהגמרא אומרת במסכת מגילה [דף ל"א ע"א], משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלח בוכרא. אומר הלבוש [סימן ת"צ ס"ק ט'], שסימן זה, חוץ מפשטותו, אינו לחנם. יש פה רמז לעניין, שהבכורות השתלחו מעבודתם. הרי לפני שנבחרו הכהנים, עבדו הבכורות. וזהו המוסר השכל בימי הפסח, שאז הקב"ה קידש את הבכורות, כמש"נ כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל [במדבר ח' י"ז], ומשום שחטאו בעגל, הם נדחו מעבודתם. וזה פירוש הרמז, 'משך תורא, קדש בכספא', דהיינו, עם ישראל משך את כח השור שבמעשה מרכבה, וקידש אותו. וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ, וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל [הושע ב', י']. 'פסל במדברא', עשו פסל במדבר. 'שלח בוכרא', על ידי מעשה העגל נשתלחו הבכורות.

 

מהרי"ץ [עץ חיים חלק שני, דף ל"ז ע"ב] אומר בזה רמז אחר, שזהו לא עניין של־תוכחה. אולי משום שלא מתאים לעשות 'תוכחה' בחג, אם כי אפשר 'כצל עובר'... אמנם הוא לא טוען שום טענות על דברי הלבוש, אלא רק אומר שנראה לו רמז אחר בסימן זה, שהכוונה לתפילה. 'משך תורא', פירושו עם ישראל, שנחשבים שור, כמש"נ בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו [דברים ל"ג י"ז], עם ישראל נקראים על שם יוסף, רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף [תהלים פ' ב']. א"כ עם ישראל מתפללים ומבקשים מהקב"ה, שימשוך את השור, דהיינו שיוציא אותנו מהגלות. 'קדש בכספא' היינו, שהקב"ה יקדש אותנו בכסף, כמש"נ וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה [הושע ב' כ"ב]. 'פסל במדברא' היינו, שהקב"ה ישלח את הרשעים מארץ ישראל למדבר. כידוע, צדיקים שבחוצה לארץ מתגלגלים ובאים במחילות לארץ ישראל לעתיד לבא, והרשעים שנקברו בארץ ישראל ישתלחו למדברא. זהו 'פסל במדברא', הפסולים ילכו למדבר. 'שלח בוכרא' היינו עם ישראל, הנקראים בלשון חשיבות, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל [שמות ד' כ"ב], ישלחם מהגלות ויכניסם לארץ ישראל.

 

דרך אגב, לפני שנמשיך לעמוד על השאלה, יש להעיר הערה קטנה. לכאורה פירושו של הלבוש, מתאים בשני האופנים של סדר הקריאות. דהיינו, הרי הסדר 'משך תורא קדש בכספא וכו', הוא כשחל פסח ביום ראשון, או ביום שלישי, או בשבת. אבל כשחל פסח ביום חמישי, בקריאה של־שבת משתנה הסדר, לא קוראים 'משך תורא קדש בכספא', אלא שבשבת קוראים 'פסל לך', ואז הסימן הוא 'פסל בקודשא'. א"כ לפי הלבוש, הרמז מסתדר. אבל לפי מהרי"ץ, לכאורה הסימן השתבש, כבר אין קשר ביניהם. כי 'משך תורא' היינו, שתמשוך את עם ישראל, שהוא השור, מן הגלות. אבל מה זה 'פסל בקודשא'? 'פסל' הם הפסולים, אבל מהו 'בקודשא'? ומהו 'כסף במדברא'? ו'שלח בוכרא'?

 

אבל אפשר לכווין את הרמז, גם בסימן זה. 'פסל בקודשא' היינו, הפסולים מארץ הקודש, כלומר הרשעים שנקברו בארץ ישראל שהיא הארץ הקדושה, 'כסף במדברא', תשלח אותם בחרפה ובבושה. 'כסף' מלשון כיסופא. הקב"ה יעיפם וישלחם למדבר, לא מתאים שהם יישארו בארץ ישראל. ואז 'שלח בוכרא'. יוצא א"כ שאפשר לתקן את הרמז גם באופן זה.

 

בכל אופן, מהרי"ץ הביא את דברי הלבוש בקיצור, אבל הלבוש בעצמו כותב את העניין באריכות, ומסיים כך [סימן תצ"א סק"ט], ומפני שע"י עיקר הגאולה הזאת, נבחרו הבכורים לעבודת השי"ת, משום שניצולו ממכת בכורות, והם מרדו בעגל ומאסו עבודת השי"ת, על כן נתנו חכמינו ז"ל סימן זה ברגל זה, על דרך התוכחה, לזכור מה שנאבד מהם בפשיעתן. תשימו לב, מה איבדו הבכורות, ע"י שעבדו לעגל. אם כן, שכל אדם יקח לעצמו מוסר השכל. וכל אחד יתן אל לבו. תדע לך, אתה יכול להפסיד ח"ו טובה הרבה, בגלל טעות אחת. הקב"ה הקריב אותך, בחר בך ועשה אותך להכי חשוב, ובסופו של דבר הוא נדחה, ובוחרים במישהו אחר.

 

שאלנו על כך קושיא עצומה, וכי במצרים נבחרו הבכורות לעבודה? כיצד הלבוש אומר, כי הסיבה שקוראים זאת בפסח, מפני שאז נבחרו הבכורות, הרי הרמב"ם כותב [בפירוש המשנה מסכת זבחים פרק י"ד משנה ד'], שהבכורות נבחרו לעבודת ה' כבר מאדם הראשון, יעו"ש. ידוע כי עליו נאמר וְתִיטַב לַי"י מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס [תהלים ס"ט ל"ב]. והלא גם ביעקב אבינו כתוב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי [בראשית כ"ה, ל"א], וזה הרבה לפני שהיו במצרים. הרי מדוע יעקב אבינו רצה לקנות את הבכורה מעשיו? הוא אמר, לא ראוי שרשע זה יקריב לפני הקב"ה [עיין רש"י על התורה שם]. וגם עשיו אמר, מה ייצא לי מהבכורה? יש בזה הרבה דברים ודקדוקים, וח"ו יתחייב מיתה אם לא יעשה כהוגן. הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת, וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה [שם שם ל"ב] [מרן שליט"א אומר בכינוי, הנה 'הוא' הולך למות]. ע"י זה תהיה לו מיתה, 'למה זה לי בכורה'? הדבר אינו כדאי. לכן יעקב רצה לקנות את הבכורה, ועי"ז זכה יעקב אבינו להקריב קרבנות. אם כן, הדבר אינו קשור ליציאת מצרים.

 

הבאנו גם מדרש רבה [במדבר רבה, פרשה ד' אות ח'] שכתוב במפורש, שהבכורה עברה מדורי דורות. אדם הראשון העביר זאת לשֵׁם, שהעביר לאברהם אבינו. שֵׁם היה כהן, שנאמר וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן, וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן [בראשית י"ד י"ח]. מה הפירוש כהן? אומר התרגום, והוא משמיש קדם אל עילאה. אברהם אבינו העביר זאת ליצחק, יצחק העביר לעשיו, אבל יעקב קנה זאת ממנו, וכך הדבר עבר אלינו. הרמב"ם [בפירוש המשנה שם] כותב במפורש, שהבכורות היו בעבודה עד זמן משה רבינו. דהיינו, עד הקמת המשכן, עד אחרי מעשה העגל, העבודה היתה בבכורות. א"כ קשה, כיצד הלבוש בא ואומר שזה בפסח.

 

ועוד קשה לפי דבריו, והדבר אכן קצת פלא, שהרי לפי דבריו זמן עבודת הבכורות היה זמן ממש קצר, מניסן עד תמוז, שהרי בתמוז היה מעשה העגל. הם נבחרו לתקופה הקצרה הזאת? אלו היו הקושיות שהקשינו אז, ואכן הפליאה עצומה.

 

נראה לי בס"ד שלשה תירוצים לפחות על שאלה זאת.

 

ראשית, לפני מעשה העגל ויציאת מצרים, מזמן אדם הראשון, לא כל הבכורות היו מקריבים קרבנות לפני הקב"ה. הרי אומרים חז"ל [במדרש רבה שם] אדם הראשון לבש בגדי כהונה גדולה, שנאמר וַיַּעַשׂ י"י אלד'ים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם [בראשית ג' כ"א], ה'כתנות עור' שהקב"ה נתן לו היו בגדי כהונה, לכן אדם אחר לא יכל לעשות זאת, כי צריך בגדי כהן גדול. אבל אין פירושו שבזמנו כל הבכורות עבדו, אלא בכל דור היה אך ורק מישהו אחד. אחרי שאדם הראשון נפטר, זה עבר לשֵׁם, ומשם לאברהם אבינו, אבל לא כל הבכורות שבאותו הדור עבדו. רק במצרים, נבחרו כל הבכורות לעבוד ללא הבדל בין גדול לקטן, בין אדם חשוב ללא חשוב, הבכורות כולם נבחרו מצד עצמם. אבל בזמנם, היה צריך דווקא אחד גדול ומיוחד.

 

תירוץ שני, בזמנם, גם מי שלא היה בכור, נבחר לעבוד. הרי שם לא היה הבכור, הוא היה אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל [בראשית י' כ"א], יפת היה הבכור. וכן אברהם אבינו, גם הוא לא היה בכור. א"כ הם לא היו ממש הבכורות. אבל ביציאת מצרים, כיון שהקב"ה הכה כל בכור בארץ מצרים והציל את בכורות ישראל, אז נבחרו כל הבכורות לעבודה.

 

תירוץ שלישי, כותב רבינו עובדיה ספורנו דבר מעניין, ולפי דבריו אפשר אולי ליישב. ונקדים, כי הרי מה שבעל הלבוש אומר, זהו פסוק מלא בפרשת במדבר וגם בפרשת בהעלותך, לכאורה משטחיות הפסוקים ודאי שהלבוש צודק. שכן כתוב בפרשת במדבר, וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם, כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל [במדבר ג', י"ב י"ג]. א"כ מפורש, שהבכורות נתקדשו מיציאת מצרים. ובעצם איננו צריכים להגיע לפה, כי כבר בסוף פרשת בא כתוב, קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא [שמות י"ג, ב'], הדבר נאמר שם בגלל שהבכורות ניצולו. גם בפרשת בהעלותך כתוב במפורש, כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי [במדבר ח' י"ז].

 

בא רבינו עובדיה ספורנו [שם במדבר ח'], ומפרש לנו את העניין. הוא אומר כך, מקדם, היתה העבודה בבכורות, 'ביום הכותי כל בכור הקדשתי לי כל בכור בישראל', אמנם במכת בכורות, שהיו הבכורות ראויים ליענש בעון הדור מפני היותם היותר נכבדים, ובהיותם בלתי ראויים להינצל ממכת מדינה, כעניין פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲו‍ֹן הָעִיר [בראשית י"ט, ט"ו], ואני היצלתים במה שהקדשתים לי, בעניין שיהיו אסורים להתעסק בעבודת הדיוט, כמשפט כל הֶקְדש שהוא אסור בגיזה ועבודה. היתה תביעה על הבכורות, כיצד בדור כזה אינכם נוהגים כראוי, איך אתם עובדים עבודה זרה בארץ מצרים? הרי רק שבט לוי לא עבד, אבל עדיין הוא לא נבחר לשרת. א"כ הבכורות היו אמורים להיענש בעון הדור. כמו שכתוב אצל לוט, 'פן תספה בעון העיר'. א"כ כיון שכולם לא היו נוהגים כראוי, הם היו צריכים להיענש בעון הדור ושלא ינצלו, וכמו שהבכורות של המצרים מתו כך היה צריך להיות שגם הבכורות של ישראל ימותו. מה עשה הקב"ה כדי להצילם? הקדיש אותם, הטיל עליהם קדושה יתירה, כמו שבכור בהמה אסור בגיזה ועבודה, כך גם הם אסורים בעבודת הדיוט. ואחרי כן צריך לפדיון, ולמען יהיו מותרים בזה, הצרכתים פדיון, כמשפט כל הקדש היוצא לחולין וכו'. גם בפרשת בהעלותך [שם] הוא כותב כך, וכמדומני שישנם עוד מקומות שהוא כותב זאת, ביום הכותי וכו', הקדשתי אותם, שלא יתעסקו בעבודת הדיוט כלל, כמו שאסרתי גיזה ועבודה בבכור בהמה. וזה עשיתי, כדי להצילם בתורת הקדש, שלא היו ראויים להינצל ממשלחת מלאכי רעים, בהיותם הם הנכבדים בעם, וקולר כולם תלוי בהם. ואמרתי שייפדו, כדי שיצאו לחולין בזה, שיהיו מותרים בעבודת הדיוט. א"כ יוצא, שחל שינוי גדול במצרים. הבכורות התקדשו במצרים, הקב"ה עשה אותם קודש קדשים, שכעת אסור להם לעשות עבודות הדיוט, הם קדושי עליון.

 

לכן במעשה העגל מגיע משה רבינו, וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַי"י אֵלָי, מחכה מי יבוא. הוא היה בטוח שכל הבכורות יבואו, הרי אלה הם הצדיקים, הבכורים הקדושים היו צריכים להגיע. אבל מי בא? וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי [שמות ל"ב כ"ו]. אף בכור אחד לא מגיע. ממילא, בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל י"י אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית י"י לַעֲמֹד לִפְנֵי י"י לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ, [דברים י' ח']. מאותה העת, נבחרו הכהנים והלויים לעבודת ה' יתברך. אמנם תירוץ זה איננו מיישב לגמרי את דברי הלבוש, כי מלשונו משמע שכל עיקר בחירת הבכורים היתה אז במצרים.

 

הפסוק אומר, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲ‍ֽשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה [ויקרא כ"א י'], למה אֲ‍ֽשר (געיא באל"ף)? שמעתי כהן אחד ת"ח אומר, ישנם אנשים האומרים לי, איזה מסכן אתה, אסור לך להיכנס לבית חולים כשאתה צריך לבקר מישהו, וכן אסור לך להיכנס לבית הקברות, ואסור לך עוד כך וגם כך. הוא אומר לי, אני חשבתי שבכך שאני כהן, אני משובח ומהולל. אני מתפלא על דבריהם, כי אני רואה זאת כמעלה גדולה. והם חושבים בטעות שאני מסכן. וזה מדובר בכהן הדיוט, מה נאמר בכהן גדול, שיש עליו עוד איסורים רבים. אסור לו לשאת אלמנה, וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא [שם פסוק י"ב]. ועוד עניינים. א"כ אולי תחשוב, שכבלו את הכהן. הוא מוגבל. לכן כתוב "אֲ‍ֽשר", האיש הזה הוא הכי מאושר, כי הוא קדוש במעלה עליונה, הוא נבדל להיות קודש קדשים כמשרתי עליון, אשריו שהגיע למדרגה הזאת.

 

למדתי זאת מפסוק דומה, אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא [ויקרא ד', כ"ב], הגמרא שואלת [הוריות דף י' ע"ב], למה כתוב 'אשר נשיא יחטא'? מדוע לא כתוב 'אם נשיא יחטא', כפי שכתוב על האחרים בפרשה, וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ [שם, פסוק ג'], וכן עוד שם. א"כ, למה כאן כתוב 'אשר'? חוץ מהתירוצים האחרים, אומרת הגמרא, אשרי הדור, שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. 'אשרי הדור', זהו 'אשר נשיא יחטא'. הנשיא שם לב לתקן את עצמו. לכן אומרים לנו גם כאן, אֲ‍ֽשר יוצק על ראשו,  מלשון אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ [תהלים פ"ד, ה'], דהיינו אשריו.

 

הדפסהוסף תגובה

עוד...

מגבית פד

 

  

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: [email protected]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

מצות טעמו וראו
פעולת צדיק
מיני תבלין וקליות

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: [email protected]  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

עבור לתוכן העמוד