-
ספר שולחן ערוך המקוצר
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו גם תכנים תורניים והלכתיים רבים של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח ושו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד, וכן תוכלו לעיין ולהאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, וקבלת מידע אודות פעילות ק"ק תימן יע"א (י'כוננם ע'ליון א'מן). הודעה לגולשי האתר! הבעלות על אתר זה הינה פרטית, וכל התכנים המובאים הינם באחריות עורך האתר בלבד. אין למרן הגר"י רצאבי שליט"א כל אחריות על המתפרסם באתר, ואינו מודע לדברים המפורסמים בו.
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
386 אורחים

סימן קמ"ז - הִלְכּוֹת יֵין־נסך, וּסְתָם יינם

מספר צפיות: 5111

[א] יין־נסך, דהיינו שנתנסך{א} לעבודה־זרה, ואפילו שלא בפניה, אסור ליהנות ממנו, או לשתות ממנו אפילו כל־שהוא. וכן אסור לאכול כל־שהוא מתַקרובת עבודה־זרה (כדלעיל הלכות עבודה־זרה סימן קמ"ו סעיפים ו' ז'). ועל זה נאמר בתורה דרך תוכֵחה{ב} אשר חֵלב "זבחימו יאכלו", ישתו "יין נסיכם", יקומו ויעזרוכם וגו'. וגם יין שעשה גוי, או נמצא בידו, ואין אנו יודעים אם נתנסך או לא נתנסך, אסור אותו יין בשתייה ובהנאה מדרבנן, והוא הנקרא "סְתָם יינם" של־גויים. וזהו שנאמר{ג} וישם דניֵּאל על ליבו אשר לא יתגָּאַל בפַת־בַּג המלך{ד} וביֵין מִשְׁתָּיו. ויין של־ישראל שנגע{ה} בו גוי, אסור מספק, שמא ניסך אותו, כי מחשבת הגויים לעבודה־זרה, ודינו כסתם יינם הנזכר לעיל{ו}: 

 [ב] גוי שאמרנו, היינו דוקא שעובד עבודה־זרה כגון בזמנינו נָצרי או מאנשי הודו ודומיהם. אבל מי שאינו עובד עבודה־זרה, כגון ישמעאלי, אינו אוסר את היין בהנאה, אלא בשתייה בלבד{ז}. וישראלי המחלל שבת בפרהסיא, דינו כישמעאלי. ויש אומרים שהוא הדין גם למי שאינו מאמין בדברי חז"ל{ח}: 

[ג] אין להקל גם כהיום בסתם יינם ומגעם של־עובדי עבודה־זרה, אף־על־פי שבזמנינו אין דרכם לנסך לה (ועיין לקמן סעיף ט"ו), והוא אסור בהנאה לגמרי, ואין למכרו לגוי או ליתנו לו במתנה, אלא ישפכנו בחפירה שבקרקע באופן שלא ייהנה ממנו. אלא שמכל־מקום מותר בזמן הזה לישראל לגבות בחובו סתם יינם, אם אין לו דבר אחר לקבל מהם, מפני שזה נחשב כמציל מידם. והוא הדין בשאר הפסד מרובה, כגון אם עבר וקנה. והמחמיר תבוא עליו ברכה. אבל ודאי שאסור לכתחילה לקנות כדי לסחור בו. וכן אסור להשכיר עצמו לגוי לעשות לו מלאכה בסתם יינם או אף להשכיר בהמתו או רכבו להובילו וכדומה{ט}: 

[ד] יין מבושל שנתמעט ממדתו על־ידי הרתיחה, ונשתנה טעמו מרוב הבישול עד שנעשה כעין דבש, אם נגע בו גוי מותר אפילו בשתייה. כי מפני שאין יין זה מצוי, לא גזרו בו חכמים. אבל אם נגע בו קודם הבישול, לא יועיל לבשלו אחר־כך{י}. ויין "מפוסטר"{יא} וכן מיץ ענבים{יב} מפוסטר שנתחדשו בזמנינו, אין דינם כמבושל, כיון שאינם מתמעטים כלל בכך ממדתם ולא ניכר בטעמם שום שינוי{יג}: 

[ה תבשיל שמעורב בו יין, ואין היין ניכר, אפילו עדיין לא רתח, אינו נאסר במגע גוי{יד}: 

[ו] מאימתי נקרא יין שייאסר במגע גוי, משהתחיל להימשך. דהיינו משהופרדו ונבדלו החרצנים והזָגִים (פירוש קליפות הענבים) למקום אחד, והיין נשאר צלול לבדו במקום אחד. הלכך ענבים שהיו דרוכים בתוך גַּת ונמשך אפילו מעט יין על הגת עצמה מצד העליון לצד התחתון, כי הגת הוא מדרון, וכן בתוך גִּיגִּית, ונמשך מן הגיגית אפילו מעט יין באמצעות בַּרְזָא, או ששאב ממנה יין בכלי, נקרא הכל יין ונאסר במגע גוי, אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזָגִים. ולכן גיגיות של־ענבים דרוכים העומדות בבית גוי, יש לאסור, שמא המשיך מהן. ואסור לדרוך על־ידי גוי, אפילו בגיגית פקוקה. וגוי שלקח בידו מן הגת הרבה יין עם חרצנים וזגים, לא נאסר מה שבידו, ומותר להחזיר את המוֹתר לגת, כי כל עוד שלא הובדל היין בפני עצמו, אינו נקרא המשכה, כדבר האמור{טו}: 

[ז] יין מזוג, אם יש בו ששה חלקים מים, בטל היין, ואינו נאסר במגע גוי{טז}. אבל יֵין־צימוקים, דהיינו שנתן מים על ענבים יבשים, הרי זה כיין גמור. ואפילו כאשר לא שָׁלָה ממנו את הצימוקים, וגם לא התחיל להימשך היין, יש אומרים שהוא נחשב יין. וסברתם שדוקא לגבי יין־ענבים צריך המשכה (כדלעיל סעיף ו') מפני שאין הדרך להניח את הענבים עם היין, מה שאין כן ביין־צימוקים{יז}. ומיץ ענבים, דינו כיין גמור{יח}: 

[ח] גוי ששפך מים לתוך היין, אם נתכוון למזגו (הן בשביל להחליש בכך את חָזקו, כדי שיהא ראוי לשתותו, הן כפי דרך עשיית יין באותו מקום{יט}) אסור בשתייה. ואם לא נתכוון למזגו, ואפילו הוא ספק, מותר{כ}: 

[ט] חומץ־יין שנעשה מיין של־ישראל, אם הוא חזק כל־כך שמבעבע כששופכים אותו על הארץ, שוב אינו נאסר במגע גוי. אבל אם נעשה מסתם יינם, לעולם הוא נשאר באיסורו. וכן יין־שׂרף, דהיינו "ערק", וכן קוניאק וברנדי, שנעשו מסתם יינם, הרי הם כיין עצמו. אף־על־פי שנשתנה טעמם על־ידי הבישול ואינם רק זיעת היין, מכל־מקום הם כֹחו ורוחו של־יין ולא פקע איסורו. ואפילו אם נעשו רק מן החרצנים והזָגִים והשמרים של־סתם יינם{כא}. אבל הנעשה מיין של־ישראל, אזי לאחר שנעשה יין־שרף, אין מגע גוי אוסרו{כב}: 

[י] מַגַּע גוי שאוסר את היין אפילו בהנאה, הוא אם נגע בו בכוונה בידו (או ברגלו{כג}), או על־ידי דבר אחר שהחזיק בידו כגון כף, וגם שִׁכְשׁך (דהיינו נדנד) אפילו שכשוך מועט, או ששתה מן הקנקן שבתוכו היין וכדומה{כד}. אבל אם רק נגע, ולא שכשך ולא שתה, מותר הוא בהנאה, אף־על־פי שהוא עובד עבודה־זרה, ורק בשתייה אסור. ואם אחז בכלי כשהוא פתוח ושִׁכְשְׁכוֹ, אף־על־פי שלא הגביהו ולא נגע ביין, אסור אפילו בהנאה. אך אם היה הכלי סתום, בין אם היה מלא או חסר, ואפילו שהוא כלי־זכוכית שהיין שָׁקוף ונראה מבחוץ, מותר אפילו בשתייה גם אם שכשכו, כיון שאין דרך לנסך כשהכלי סתום. ואפילו אם היה הכלי פתוח, והגוי הגביהו אך לא שכשך ולא נגע ביין, מותר אפילו בשתייה, שאין ההגבהה נחשבת שכשוך. וכל שכן אם רק נגע בכלי, שבודאי מותר{כה}: 

[יא] גוי שנטל קנקן או בקבוק או כוס של־יין והגביהו ויצק ממנו יין, נאסר בשתייה אף־על־פי שלא שכשכוֹ, שהרי היין בא מכוחו. (ולכן אסור להניח לגוי שימזוג יין לכוסות בחתונות ושאר שמחות, גם אם הוא לובש "כפפות" על גבי ידיו{כו}). ואף מה שנותר בכלי אסור, מפני שֶׁ"נִּצּוֹק" נחשב חיבור{כז}. ויש אומרים שזה דוקא כשהגוי עובד עבודה־זרה, אבל בישמעאלי או ישראלי מחלל שבת בפרהסיא (עיין לעיל סעיף ב') אין ניצוק נחשב חיבור{כח}: 

[יב] השולח יין על־ידי גוי, וקל וחומר ביד ישראלי החשוד לחלל שבת בפרהסיא, צריך להשגיח היטב בכל מקום שיש ברזא או מְגוּפָה (דהיינו מִכְסה), לחתום שם בשני חותמות{כט}: 

[יג] סתם יינם, או יין שלנו שנגע בו גוי, שנתערבו עם יין כשר, צריך לשאול מורה־הוראה באיזה אופן הוא אסור או מותר{ל}. וכן אם נתערב יין שאינו מבושל (עיין לעיל סעיף ד') עם יין מבושל{לא}. וכן כיצד להכשיר כלים שהיה בהם יין אסור{לב}: 

[יד] יש מחמירים ממדת חסידות שלא רק סתם יינם ומגעם אסור, אלא אפילו אם ראה הגוי בעיניו את היין שלנו, אינם שותים אותו. ודוקא עובד עבודה־זרה ראייתו פוגמת. אבל ישמעאלי או ישראלי מחלל שבת בפרהסיא, אין צריך להקפיד בזה אפילו ממדת חסידות{לג}: 

[טו] טעם שאסרו רבותינו ז"ל סתם יינם וכן את מגעם, אמרו שזו הרחקה כדי שלא יבואו חס ושלום להתחתן עמהם{לד}. אבל אין זה עיקר הטעם, אלא המה ראו ברוח־קדשם טעם נסתר ונעלם באיסור זה, ודרכם שלא לגלות הטעם הסודי אלא את הטעם הַפִּשְׁטִי. על כן אין לאיסור זה היתר לעולם בשום זמן ובשום מקום, אפילו אם מתבטל הטעם הפשטי [וכן הוא ביתר גזירותיהם של־רבותינו ז"ל ותקנותיהם{לד*}], כי הטעם הסודי אינו מתבטל עד עולם. והעובר על זה, ענשו גדול מאד, לפי שעוקר ומכרית את נפשו משרשה הקדוש העליון, ובזה מאבד טובה הרבה שאין לו חלק לעולם הבא, ולא תאיר נשמתו מהאור העליון, שהוא בסוד יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית{לה}. ומי שנכשל בזה, יפנה לחכם שיורה לו דרך התשובה{לו}. והמקום ברוך הוא יזכינו בקרוב לשמוע בבית־ מקדשו שירה שאינה נאמרת אלא על היין{לז}, ולראות בניסוך היין על גבי המזבח עין בעין: 

הדפס

עוד ב'יורה דעה - איסור והיתר'

     
  1. לעמוד הקודם
  2.  
  

 

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: [email protected]

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
פעולת צדיק
מצות טעמו וראו
מנויים לחיים
מיני תבלין וקליות

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: [email protected]  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

עבור לתוכן העמוד