סימן רכ"א - הִלכּוֹת שכירות עובדים (הלנת שכר, פיצויים, נאמנות הפועֵל)

[א] מצות־עֲשֵׂה מן התורה לשלם שכר פעולת שכיר בזמנו, והוא הדין לשכירות כלים. ואם איחר, עובר בלא תעשה. שנאמר{א} לא תעשוק שכיר עני ואביון וגו' ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. ואיזהו זמנו. אם כלתה המלאכה ביום, זמנו כל היום. דהיינו עד שקיעת־החמה, ולכל היותר עד צאת־הכוכבים. ואם עבר היום ולא שילם, עובר על ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. ואם כלתה המלאכה לאחר שיצא היום ונכנס הלילה, זמנו כל הלילה, דהיינו עד עלות־השחר. ואם עבר הלילה ולא שילם, עובר על{ב} לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. וכן דין שכיר שבוע, שכיר חודש, שכיר שנה, שאם יצא ממלאכתו ביום, יש לו זמן כל היום. ואם יצא ממלאכתו בלילה, יש לו זמן כל הלילה, ולא יותר{ג}: 

 [ב] וכן אם נתן בגד לחייט או כלי לאומן וכדומה לתקנם בְּקַבְּלָנוּת, והביאום לו ביום, יש לו זמן כל היום בלבד. הביאום לו בלילה, יש לו זמן כל הלילה בלבד. שקבלנות הרי היא כשכירות. אבל כל זמן שנותרו ביד החייט או האומן אף־על־פי שנגמרה וכלתה מלאכתם, אינו עובר, גם אם נתעכבו אצלם כמה ימים, ואפילו הודיעוהו שיביא להם כסף ויטול את שלו, שהרי הוא תופסו כנגד שְׂכָרוֹ{ד}: 

[ג] אינו עובר אלא אם כן תְּבָעוֹ השכיר, ויש לו כסף ליתן לו. אבל אם לא תבעו (שזו הוכחה כי הוא מסכים לעיכוב התשלום, אך לא כשאינו תובעו מחמת בושה), או שתבעו ואין לו כסף, אינו עובר{ה}. ומכל־מקום ראוי ללוות ולפרוע לשכיר בזמנו, ובפרט אם עני הוא, ואליו הוא נושא את נפשו{ו}. ובמקום שהדרך לא לפרוע לפועלים עד לאחר שעושים חשבון, אין איסור אפילו אם תָּבְעוּ ממנו סכום מועט שבודאי מגיע להם, כיון שידוע שדרכם כן, ועל דעת כן נשכרו. וכן אם קבעו זמן לתשלום, הולכים לפי התנאי{ז}: 

[ד] שעות העבודה, מאימתי הפועל מתחיל לעבוד ומתי מסיים, מספר ימי העבודה כגון אם הם חמישה או ששה ימים בשבוע, וכן תשלומי פיצויים מבעל־הבית על פיטורי הפועל, פנסיה, ביטוח וכדומה, תלויים לפי מנהג המקום, גם אם אינם כדת וכהלכה, כי המנהג הוא עיקר גדול בדיני מְמונות. ואם עשו תנאים ביניהם, הכל לפי מה שהתנו{ח}: 

[ה] אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר את עצמו ביום, שכבר נחלש מהלילה. וכן אינו רשאי להרעיב ולסגף עצמו, שהרי מפני תשישות כוחו לא יוכל לעשות מלאכת בעל־הבית נֶאֱמָנָה כראוי{ט}. וכדרך שבעל־הבית מוזהר שלא לגזול שכר־שכיר ולא לאחרו, כך השכיר מוזהר שלא להתבטל ממלאכת בעל־הבית מעט בכאן ומעט בכאן, ומוציא כל היום במרמה, אלא ידקדק על עצמו בזמן. וכן חייב הוא לעבוד בכל כוחו, כמו שאמר יעקב הצדיק{י} כי בכל כחי עבדתי את אביכן. לפי־כך נטל שְׂכר זאת אף בעולם הזה, שנאמר{יא} ויפרוץ האיש מאד מאד{יב}