נספח - בעניין הפלת עוברים

מעוברת שהיא ב"סכנת־נפשות" בגלל ההריון, או שהיא מַקְשָׁה בְלִדְתָּהּ, מותר להפיל את הָעוֹבֶר באופן מלאכותי כגון על־ידי תרופות או בעזרת מכשירים וכיוצא בזה, כל זמן שהעוֹבֶר בתוך מעיה. ובשביל להציל את האם, מותר להפילוֹ אף־על־פי שהוא חי, מפני שהוא כמו רודף אחר חבירו להרגו. אבל משהוציא ראשו, אסור, לפי שאין דוחים נפש מפני נפש, וזהו טבעו שלָּ־עולם. ודוקא משום פיקוח־נפש כדי להצילה מותר להרגו, כדבר האמור. אבל חלילה להפיל עובר סתם אפילו בתחילת ההריון, והרי זה נחשב כרציחה. ואף אם נתגלה בו על־פי הרפואה חשש חולי קשה, או "פיגור־שכלי" וכדומה, אין לעשות הפלה, זולתי על־פי הוראת חכם מובהק: 

ועוון זה חמור מאד, שסותרים בניינו של־הקדוש ברוך הוא ואומנותו, וגורמים לעולם שיתמוגֵג (פירושו כמו נמס) קמעא קמעא ואין הבריות יודעות מדוע, וחרב ורעב ומגיפה באים על בני־אדם, והשכינה נדחית והולכת ומשוטטת הֵנה וָהֵנה ואינה מוצאת מנוחה. כמבואר בזוהר הקדוש שמות דף ג' ע"ב: 

ואכן עינינו רואות שהעולם חרב לאט לאט, ובחמשים שנה האחרונות הכל השתנה. הבשר והירקות אין בהם טעם טבעי, והאנשים נחלשים לאט לאט. האויר מזוהם והעולם תלוי על בלימה (לחיצת כפתור אחד). ואיש אינו יודע על מה ולמה. ועל־פי הזוהר הקדוש הכל מובן. משהתחיל העולם להתקדם ברפואה והתחילו לרצוח עוברים למאות ולאלפים [וכעת יש אומרים כחמשים וחמישה מליון בשנה, ובארץ ישראל לבד כארבעים וחמישה אלף בשנה, רחמנא ליצלן. נמצא שבמשך חמשים שנה האחרונות, הפילו למעלה מששה מליון ילדים, יותר מאשר הלכו מאתנו בשואה האיומה באירופה רחמנא ליצלן], נחרב גם העולם לאט לאט, ואין איש שׂם על לב: 

על כן יחרדו כל איש ואשה אשר נגעה יראת ה' בלבבם, שלא להשחית ולרצוח את העובר, שהרי הוא כתינוק קטן ששלם בכל איבריו ואינו חסר כלום. וכי מי שאין קולו נשמע, מותר להרגו ואין הבדל מאיזו סיבה, אם זה מדוחק הפרנסה, או משפחה גדולה, שהחושב כן הרי הוא ממחוסרי אמונה. כי עוד בטרם שהאשה תלד, הקדוש ברוך הוא מזמין לה חלב להניק את העובר. וכי הקב"ה יביא ילד לעולם בלי להכין לו את מזונו. הרי כל תינוק בא ומזלו עמו. אדרבה כל ילד שבא, מביא להם תוספת טובה וברכה. וכבר אמרו רבותינו ז"ל (נדה דף לא:) זכר, זה כר, בא וככרו בידו. ואם יעצו לה הרופאים להפיל חס ושלום, תיזהר ותישמר שלא תתפתה לעצתם מהר, אלא תשאל רופאים אחרים יראי שמים, ותפנה לרבנים גדולים הבקיאים גם במקצוע זה, וככל אשר יורו לה תעשה ולא תדאג. והרופאים אינם יודעים הרבה, ובכל חשש קטן מפחידים את האדם. רבות מחשבות בלב איש, ועצת י"י היא תקום: 

תושלב"ע