-
-
חיפוש מתקדם
ת"ת עטרת חיים
אור ההלכה
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
654 אורחים

האם הרואה את ים התיכון יכול לברך ברכת 'שעשה את הים הגדול' או שיברך ברכת 'עושה בראשית' בלבד

    
מספר צפיות: 2296

האם הרואה את ים התיכון יכול לברך ברכת 'שעשה את הים הגדול' או שיברך ברכת 'עושה בראשית' בלבד.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק חוקת ובלק התשע"ז

קיבלתי מכתב שאלה, לגבי ברכה על הים התיכון, מאת הרה"ג נתאנל עומייסי שליט"א, מו"צ בבית ההוראה 'פעולת צדיק' בקרית ספר, וזה תכנו, אחר התודה למו"ר על דבריו בשבח ספרי הקטן 'פסקי שע"ה', וכבר פעלו דבריו בקרב הארץ, ורבים מבקשים להכניס את הספר לביתם, כך התקבלו פסקי מרן שליט"א, המלאים ירא"ש טהורה, אצל כלל עמך ישראל, ביתר שאת וביתר עז.

מדי עסקי במסירת שיעורים על סדר משנה ברורה, נתעוררתי על מה שפסק מרן הש"ע בסימן רכח סעיף א, שעל הים הגדול שעוברים בו לארץ ישראל ומצרים, יש לברך 'שעשה את הים הגדול'. והנה הרבה אחרונים חלקו על מרן, והסכים עמהם בשער הציון אות ג.

מרן שליט"א בש"ע המקוצר פסק גם כן לברך 'עושה בראשית', וציין מקור לדבריו את מהרי"ץ בעץ חיים ואת הכף החיים. אמנם הכף החיים כתב לצאת ידי חובת כולם, ואמר שיש לברך 'עושה בראשית' על ים זה. אבל ממהרי"ץ נראה לי אחר העיון, שמחזיק הוא בפסק מרן. שהרי הביא את דעת הרא"ש והרד"א, שהים הגדול היינו ים אוקיינוס, ואח"כ כתב, 'אבל מרן הש"ע כתב שהוא ים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים' וכן מהמשך דבריו נראה שמחזיק בדעת מרן כמו שכתב לדחות את דברי הרב 'שי למורא' שייחס טעות סופר למרן, והעמיד את דעת מרן כרבינו יונה שהובא בבית יוסף, דסבירא ליה שעל כל הימים הגדולים יש לברך 'שעשה את הים הגדול.

והשתא, משתי סיבות נראה לי שיש לברך על הים התיכון 'שעשה את הים הגדול'. א. מפני שזו דעת מהרי"ץ, כפי שנראית הכרעתו כדעת מרן הש"ע. ב. כיון שכתב המשך חכמה בדברים [לד ב], על הפסוק עַד הַיָּם הָאַֽחֲרוֹן, שנקרא שמו הים האחרון מפני שהתהוותו מהאוקיינוס שעלה והציף את העולם. ופעם אחרונה עמד הים ביפו ובעכו, כמבואר במדרש רבה בראשית. והוסיף המשך חכמה שמפני כן קבעו חכמים לים זה ברכת 'שעשה את הים הגדול', כיון שהוא לא מששת ימי בראשית, לא שייך לברך עליו ברכת 'עושה בראשית'. אם כן, היאך לא נחוש לדברי המדרש לברך 'עושה בראשית'? עדיף לברך כפסק מרן הש"ע.

מנאי המצפה לתשובתו. וזה גם כן דבר בעתו. בימות הקיץ, שיוצא האדם איש מביתו. לילך אל עבר הים, לשבת בשפתו.

מצוי שאנשים הולכים לים מפני חום הקיץ, ובפרט לאלו שרוצים לשאוף את אוויר הים הצח לצורך בריאותם. אמנם, חובת ברכה אינה דוקא למי שיושב בחוף הים, אלא אפילו לרואה את הים בדרך הילוכו או בנסיעה. ומעתה יש לדון, מה נוסח הברכה, 'עושה בראשית' או 'שעשה את הים הגדול'?

בנושא זה נפל ויכוח עצום בין הפוסקים, וקשה מאד להכריע בו.

ההלכה נפתחת במשנה בברכות [נד.] בזו הלשון, על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר 'ברוך שכחו מלא עולם'. על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר 'ברוך עושה בראשית'. רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר 'ברוך שעשה את הים הגדול'.

העולם מלא בְּימּים, גדולים וקטנים. קיימים אוקיינוסים, מתוכם האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי. יש הים הכספי, ויש ים הנקרא הים השחור. יש ים כנרת ויש ים המלח, וכהנה וכהנה. מברכים ברכת הראייה על הנהרות הגדולים והמיוחדים בעולם, שמשתוממים האנשים למראם. גם על הרים משונים בגדלם מברכים 'עושה בראשית', כגון על הר החרמון, והרי האלפים באיטליה. מפני שבכל אלו ניכר לרואים גבורת ה', קבעו חז"ל על מי שרואה אותם לברך ברכה מיוחדת.

נפל ויכוח בין הראשונים, האם ברכת 'שעשה את הים הגדול' נקבעה לים הנקרא בזמננו "הים התיכון". [ונקרא "תיכון", מאחר שהוא שוכן בין אירופה לאפריקה, הרי שהוא מתמצע בין היבשות האלו. לא כמו האוקיינוסים הגדולים, אשר מקומם מסביב ליבשות. ידוע ששני שליש מהעולם הם מים ושליש יבשה, ואוקיינוסים אלו תופסים בשטחם חלק ניכר מהעולם, כי הם סביב ליבשות, משא"כ ים התיכון שהוא בתוך היבשות, לכן הוא קטן יותר], או על האוקיינוסים הגדולים יותר.

מרן פוסק בש"ע [סימן רכח סעיף א], שעל הים שהולכים בו מארץ ישראל למצרים מברכים 'שעשה את הים הגדול'. וברור שמדובר על הים התיכון. הרי שהוא סובר שמברכים על ים זה ברכה מיוחדת שהיא 'שעשה את הים הגדול'.

פירוש הדבר לגבי אוקיינוס לכאורה, שאם אנו סוברים שמברכים על הים התיכון 'שעשה את הים הגדול', פשיטא נמי שמברכים על האוקיינוסים הגדולים יותר ברכת 'שעשה את הים הגדול'. ואולי יש לומר שאין הדבר כן, ומברכים על האוקיינוסים ברכת 'עושה בראשית', וצ"ע.

ועכ"פ לגבי הים התיכון, הביא המשנה ברורה [שם סק"ב] בשם הרבה אחרונים, לחלוק על מרן. הם אומרים לברך על הים התיכון ברכת 'עושה בראשית', ולא לברך 'שעשה את הים הגדול'. לפי דעתם הים הגדול שמברכים עליו 'שעשה את הים הגדול' הוא כולל את האוקיינוסים, ולא את הים התיכון.

הכף החיים [שם סק"ה] הכריע, כי מן הספק יש לברך 'עושה בראשית', מפני שאם נברך ברכת 'עושה בראשית' יצאנו ידי חובה לכולי עלמא, ואם נברך 'שעשה את הים הגדול' יש דעות שאומרים שלא יצא. וכיון שלא ראוי להיכנס לספק, יש לברך ברכת 'עושה בראשית'.

הדבר משול למאכל שנחלקו עליו הפוסקים האם ברכתו 'בורא פרי העץ' או 'בורא פרי האדמה'. ומפני המחלוקת, ומחוסר הכרעה ברורה, אנו מורים לברך על מאכל זה 'בורא פרי האדמה', כי בכך יוצאים ידי חובה לכולי עלמא. משא"כ אם נברך 'בורא פרי העץ', שיש אומרים שלא יוצאים בזה ידי חובה לכולי עלמא. וכן יש עוד מקרים כיו"ב כנודע.

כן הוא בנדוננו. סובר הכף החיים שיש לברך על הים התיכון 'עושה בראשית', וכך אפילו להאומרים שיש לברך על הים התיכון 'שעשה את הים הגדול' וכפסק מרן, עדיין יוצאים ידי חובה בברכת 'עושה בראשית' בדיעבד. אבל אם יברך 'שעשה את הים הגדול' לא מילט נפשו מן הספק.

אחר הקדמה זו, ברצוני לעמוד על שתי נקודות. האחת, לגבי דעת מהרי"ץ, מהי הכרעתו בנושא. והכרעתו חשובה לנו כיון שהוא ראה את חילוקי הדעות הללו. והשנית, לגבי דברי המשך חכמה האומר שהים התיכון לא נברא בששת ימי בראשית.

לגבי הנקודה הראשונה, יש להביא את לשון מהרי"ץ [עץ חיים ח"א דף קעו:], הרואה את הים הגדול משלושים יום לשלושים יום מברך וכו', פירוש הים המקיף הנקרא ים אוקיינוס. (הרא"ש והרד"א). אבל מרן הש"ע כתב, והוא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, עיין שם. והרב בעל שי למורא סימן י"ט השיג בזה על מרן, וכתב, דטעות סופר נפל בכסף משנה בתשובת הרא"ש, וצריך לומר, והיום הגדול הוא ים אוקיינוס, ולא הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים, עיין שם באורך.

והבית יוסף כתב בשם רבינו יונה, דמאי דתנן על הים הגדול, הוא למעט ימים קטנים דוקא, וכן פסק בש"ע. לגבי השאלה מדוע הים התיכון נחשב הים הגדול, הרי יש ימים גדולים ממנו? הביא הבית יוסף את שיטת רבינו יונה שהשיב על זה ואמר, שים התיכון נקרא הים הגדול כיון שהוא גדול מימים קטנים ממנו, כגון שהוא גדול מים כנרת וכיו"ב בעולם. ואף שיש ימים גדולים מהים התיכון, גם ים זה, גדול נחשב.

מהרי"ץ ממשיך ואומר, נמצא לפי זה, שזו מחלוקת פוסקים. ומהר"ם בן חביב בספר גט פשוט סימן קכ"ח האריך וכתב שדעת הש"ע כרבינו יונה, שגם הים שעוברים בו מארץ ישראל ולמצרים נקרא הים הגדול, עיין שם באורך.

הרה"ג נתנאל עומייסי שליט"א ראה את דברי מהרי"ץ הללו, והבין שמסקנת מהרי"ץ היא לברך 'שעשה את הים הגדול', וכדעת רבינו יונה. והנה אני בדקתי את נוסחת מהרי"ץ בכתי"ק, ויש בזה חילוף בין מהדורא קמא למהדורא בתרא. במהדורא הראשונה, נוספו על מה שהקראתי כעת כמה לשונות, וכן נחסרו בו כמה דברים, ואכמ"ל בזה. שם מסקנתו נראית בבירור שיש לברך על הים התיכון ברכת 'עושה בראשית', וכפי שיטת הרב שי למורא.

מפליא הדבר, שהיחיד שהביא את דברי הרב שי למורא למה"ר שבתי יונה ז"ל הוא מהרי"ץ זי"ע. ספר שי למורא הוא עתיק מאד וגם נדיר, וכנראה שמפני כן לא זכרוהו הפוסקים. לעומתם, הרב פרי חדש הביא בספרו בכמה מקומות חידושים משמו, אבל לא בסוגיא שלנו.

הרב שי למורא טוען שנפלה טעות סופר בדברי מרן, והברכה צריכה להיות 'עושה בראשית'. בעיקבות דברי מהרי"ץ חקרתי אחר הספר שי למורא, והרי הוא לפני כעת. הרב המחבר מאריך לבאר את הנושא הזה, ומתפלא על דברי מרן, הרי בשו"ת הרא"ש מבואר להיפך? הוא מבין שכנראה יש חסרון בספר, וצריך לתקן ולהגיה.

אני אקריא מקצת ממה שכתב הרב שי למורא [שאלוניקי ה'. סימן יט דף כב:], תימה היאך כתב דים אוקיינוס הוא הים שעוברים בו לארץ ישראל כו', והלא בהדיא כתב הרא"ש ז"ל, כי ידוע הוא כי ארץ ישראל אינה יושבת על ים אוקיינוס כו', ועיין עוד שם, שמכל דברי התשובה נראה שכוונתו ס"ל של הרא"ש ז"ל כמו שכתבתי. ודברי הרב מוהר"י קארו צ"ע. וכבר כתבתי בהרבה מקומות שאין להאשימו כי מלאכתו רבתי היא.

מרן הבית יוסף עשה מלאכה עצומה. במשך ל"ב שנים הוא חיבר חיבור מקיף על כל התורה, ובעיקר על מה שנוהג בזמן הזה. הוא הביא את כל השיטות מכל הסוגיות, ופירט את כל המקורות. אומר הרב שי למורא, כי מרוב ההיקף העצום אין פלא אם פה ושם יתכנו דברים שאינם מדוייקים.

הוסיף הרב שי למורא להשלמת העניין, ואעפ"י שמה שכתבתי נראה שהם דברים פשוטים, אין צורך לראיה, מצאתי סעד לדברי, שגם גוברא רבה ושמו מהר"ר אייזיק שטיין בביאורו לסמ"ג דף קי"א, נראה שהבין דברי הרא"ש ז"ל כמו שכתבתי וכו'.

אכן, מהרי"ץ במהדורא קמא הכריע לברך על הים התיכון 'עושה בראשית' כפי דעת הרב שי למורא. אמנם במהדורא שלאחריה נראה שלא היה פשוט למהרי"ץ לברך ברכת 'עושה בראשית', כי הוא כתב אחר דברי הרא"ש והרד"א, 'אבל דעת מרן הש"ע'. וזה היפך ממה שכתב במהדורא קמא, שם הביא דברי מרן בלא תוספת 'אבל'. מסתבר מזה דהשתא הוא נוטה יותר לפסק מרן.

חושבני, כי אעפ"י שהוא כתב על דברי מרן 'אבל', להשמיענו קצת שהוא נוטה לכך למעשה, אין זה העיקר לדעתו, אלא כמו שכתב אח"כ – 'נמצא לפי זה שזה מחלוקת פוסקים'. מהרי"ץ השאיר את הנושא לא מוכרע, ודעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד.

והגם שאחר זה כתב מהרי"ץ שמהר"ם בן חביב סובר שדעת מרן הש"ע כרבינו יונה, אין זה אומר שרצונו לפסוק ולהכריע כמותו, אלא רק לחזק את סברת האומרים כן. הרי מהרי"ץ לא סיים על דברי מהר"ם בן חביב שדבריו הם עיקר למעשה. ממילא זה אומר לנו שלפי דעתו עדיין הנושא שנוי במחלוקת הפוסקים, רק שמהר"ם בן חביב הסובר שמברכים על הים הגדול 'שעשה את הים הגדול', מהווה  משקל מסויים לדעה זו, אבל אין בכך הכרעה מוחלטת.

זאת אנו אומרים בדעת מהרי"ץ, שכיון שלפי דעתו הנושא שנוי במחלוקת וקשה להכריע בה, אנו הכרענו בשו"ע המקוצר בס"ד כפי דעת הכף החיים הסובר לברך 'עושה בראשית' כי בכך יוצאים ידי חובה אליבא דכולי עלמא.

אבל יש טענה נוספת כנגד הסוברים לברך 'שעשה את הים הגדול', עפ"י דברי הרב משך חכמה [לרבינו מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל, בעל אור שמח], אשר כתב לחדש חידוש גדול בנושא זה. ונביא בס"ד את מה שהוא חידש.

על הפסוק בסוף פרשת וזאת הברכה, וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַֽחֲרוֹן [דברים לד ב], תרגם אונקלוס 'ימא מערבאה'. הרי שהים התיכון השוכן בצד מערב מכונה בפסוק בשם 'הים האחרון', והדבר מצריך ביאור, מדוע הוא נקרא כך?

הגאון בעל משך חכמה כתב בזה כך, הנה לשון 'אחרון' צריך ביאור. ונראה משום דאמרו בירושלמי שקלים [פרק ו הלכה ג], ומדרש רבה [בראשית רבה כו ז], דכשחטא דור אנוש היה צף האוקינוס והיה הולך עד כיפי ברבריה. ובדור הפלגה צף עד יפו ועכו.

מביא המשך חכמה את דברי הירושלמי והמדרש שאומרים שבימי דור אנוש, כאשר הציף הקב"ה שליש העולם במי האוקיינוס, הגיעו המים עד 'כיפי ברבריה'. מקום זה ישנו בצפון אפריקה, ועד שם שטף ים אוקיינוס.

מובן מזה שבבריאת העולם ים התיכון לא היה קיים, אבל כיון שחטאו הרשעים בדור אנוש, העניש אותם הקב"ה במים. אבל לא במבול, אלא בצונאמי... אמנם, המים שצפו עליהם לא חזרו למקומם כדרך הצונאמי הרגיל, אלא שטפו את כולם מתחילת האוקיינוס [אשר תחילתו הוא במיצר גיברלטר השוכן בין ספרד למרוקו], ועד כיפי ברבריה. ובדור הפלגה שחטאו הרשעים עוד הפעם, צף האוקיינוס והגיע עד יפו ועכו, והטביע את כולם בתוכו.

נמצאנו למדים מדבריו, שלפני השיטפון הזה, ים התיכון היה יבשה ולא ים. מעתה יש לתמוה, היאך אנו יכולים לברך עליו 'עושה בראשית', והלא ים התיכון לא היה קיים בבריאת העולם מבראשית, ותחילת התהוותו היה רק מדור אנוש ועד דור הפלגה?

ממשיך המשך חכמה בפירושו לגבי הים התיכון ואומר כך, ואם כן, הראהו השי"ת שיותר לא יוסיף עוד לצאת ממקומו. וזה 'הים האחרון' בזמן, שיהיה אחרון. ופירוש הדברים, שמכאן ואילך לדורות הבאים, הבטיחו הקב"ה שלא ימשיך הים להתפרץ ממקומו, למקומות אחרים. ונקרא ים התיכון - 'הים האחרון', מבחינת הזמן. כי הוא לא היה קיים בבריאת העולם.

ומטעם זה אומר ר' יהודה [ברכות נד.], דרואה הים הגדול מברך 'שעשה הים הגדול', משום שאינו מעשה בראשית. שנעשה כשחטאו הדורות. טעמו של רבי יהודה הסובר לברך על הים הגדול 'שעשה את הים הגדול' הוא מפני שאי אפשר לברך עליו 'עושה בראשית' כבשאר הדברים, כיון שהוא לא היה בבראשית. ים כנרת לדוגמא הוא ממעשה בראשית, משא"כ הים התיכון שנעשה לאחר מכאן עקב חטאי הדורות, ואם הם לא היו חוטאים, ים התיכון היה נשאר יבשה.

הרב משך חכמה מסיים בדבר נפלא. הוא ממשיך לפי המהלך שלו לבאר עניין נוסף, וז"ל, ובמדרש אמר, שעד שלא נתן הקב"ה את ה-תורה, היה דן השם יתברך את העולם בשצף קצף, במבול, ובהצפת הים, ובהפיכת סדום. הקב"ה חולל בעולם לפני מתן תורה מכות חמורות, לפי מדת הדין. כגון שהוריד את המבול, והפך את סדום וכיו"ב, מה שלא מצאנו כזאת אחרי שניתנה תורה. הסיבה לזה היא מפני שלפני שניתנה תורה רצה ה' – להראות כי יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ [תהלים נח יב]. הקב"ה לפני מתן תורה רצה ללמד את החוטאים לקח, שידעו שבזמן שהם חוטאים ומרשיעים, הרי הם יקבלו עונש חמור.

אבל משנתן תורה לישראל, המעידים על השגחת השי"ת, דן השם יתברך את העולם במיתון בנחת. ולכן אמר, 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה וכו' וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל' [דברים לד י - יב], והם המעידים על ממשלת הבורא תמיד. ולכן יהיה הבריאה על מתכונתה, לא ישתנו גבולותיה, ויהיה כמו 'בראשית ברא אלהים', שתישאר הבריאה כמו בראשית בעת בריאתה מה'.

מסביר המשך חכמה את הקשר בין סוף התורה לתחילתה, שכיון שעתה ניתנה לנו התורה, וכבר משה רבינו עשה את כל האותות והמופתים, והנה הכל כתוב ומפורש בתורה. הרי עתה יש עדות לכל באי עולם, שישמעו כולם את מה שעשה הקב"ה, וממילא כבר אין סיבה ואין צורך לשנות את מעשה בראשית.

כולם יודעים את מה שכתוב בתורה. ספר התנ"ך הוא הספר הכי מוכר והכי ידוע בכל קצוות התבל. התנ"ך הוא הספר הכי מתורגם בעולם. [חושבני שתרגמוהו כמעט לאלף שפות]. נמצא שכולם יודעים את מה שכתוב בתורה.

לפי זה מובן, שאין צריך הקב"ה מעתה לעשות דברים מבעיתים כמו שהיה מקדם, כגון להציף את הים עד שייהפך ליבשה, או להוריד מבול וכיו"ב. מפני שיש לנו עדות על כל מה שהיה בעבר. וכיון שכן הוא, אזי הכל יהיה על מתכונתו כזמן – 'בראשית ברא אלהים'.

דברי המשך חכמה הם הפלא ופלא. ואולם בנוגע לענייננו, הנה יוצא מדבריו לכאורה שלא שייך לברך על הים התיכון 'עושה בראשית', כיון שהוא לא נוצר במעשה בראשית.

והנה לפני שנשיב על הדבר, נאמר שהרה"ג נתנאל עומייסי שליט"א בעל השאלה, אינו הראשון שהקשה כן, אלא הרבה מפרשים כבר עמדו על זה. וכגון שעמד בזה בעל שו"ת 'בצל החכמה', ועוד ספרים אחרים.

לפי דבריהם יוצא שאם אנו מברכים 'עושה בראשית', אזי אין אנו יוצאים ידי חובת כולי עלמא [וכפי שייסד הרב כף החיים], כי מדברי המשך חכמה נלמד שלא שייך לברך על הים התיכון 'עושה בראשית' כלל. ולעומת זאת, ברכת 'שעשה את הים הגדול' היא בדוקא. הרי שאם נברך ברכת 'עושה בראשית', הברכה היא לבטלה. כי היאך אנו יכולים לברך על הים התיכון ברכת 'עושה בראשית' והוא לא היה כלל בבריאת העולם?

עיינתי בזה בס"ד, ולא נראה לי שיש בקושיא זו בכדי לדחות דברי הכף החיים. נקדים לדבר הערה קטנה, בלא להיכנס ולפלפל בעניינים היוצאים מהשאלה הזו.

בשו"ת בצל החכמה [ח"ב סימן יב אות ו] האריך בנושא זה, והביא את דברי הירושלמי והמדרשים לגבי התהוות הים התיכון. חז"ל נסמכו על דברי הפסוק, אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים [יחזקאל מז ח].

זו לשון הרב בצל החכמה, בירושלמי [שקלים פ"ו ה"ב] דרש קרא דיחזקאל וקאמר, 'אל הימה המוצאים', זה הים הגדול. ולמה נקרא שמו 'מוצאים'? כנגד שני פעמים שיצא. אחד בדור אנוש, ואחד בדור הפלגה. רבי לעזר בשם רבי חנינה אמר, בראשונה, יצא עד קלבריאה. ובשניה, עד כיפי ברבריאה.

המקום הנקרא 'קלבריאה', מפורסם בספרים איפה הוא. זהו המקום הנקרא כיום 'קלבריא'. הוא נמצא בדרום איטליה על חוף הים התיכון, ומשם מביאים את אתרוגי חב"ד. הם טורחים להשיגו משם, כי לפי דעתם, האתרוגים ממקום זה הם בחזקת שאינם מורכבים. אנו אומרים שהגויים שם הרכיבו גם את האתרוגים האלו משרשיהם, בלי שיראו היהודים את מעשיהם, ואכמ"ל בזה.

'כיפי ברבריאה', שלפי רבי לעזר זהו המקום השני, נמצא בצפון אפריקה. ופירוש 'כיפי', היינו חופי. [וכמו שמתרגם אונקלוס על המלים 'חוף הים', 'כיף ימא']. סובר רבי לעזר שבדור אנוש שטף האוקיינוס עד 'קלבריאה', ובדור הפלגה התקדם עוד עד 'כיפי ברבריאה'.

רבי אחא בשם רבי חנינא אמר, בראשונה, יצא עד כיפי ברבריאה. ובשניה, יצא עד עכו ועד יפו. בדור המבול שטף הים עד 'כיפי ברבריאה', ובדור הפלגה הוא שטף והגיע מצפונו עד עכו, ולמטה ממנו עד יפו. והדבר נרמז בפסוק [איוב לח יא], עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף, 'פה', נוטריקון, "עד עכו תבא ולא תוסיף". כביכול אמר הקב"ה לגלים, "עצרו פה". אל תתקדמו מעבר לעכו. וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ, "עד יפו אשית גאון גליך". דהיינו שהגלים יעצרו ביפו, ולא יתקדמו.

לפי הירושלמי הזה אנו לומדים שיש בגבולות ים התיכון מחלוקת התנאים. לדעת הראשונה שהיא דעת רבי לעזר, הגיע ים האוקיינוס רק עד 'כיפי ברבריאה' ולא יותר, ורק לפי הדעה השנייה שהיא דעת רבי אחא, התפשט האוקיינוס עד יפו ועכו. והנה צריך להבין, לפי הדעה הראשונה שאומרת ששטף האוקיינוס בדור הפלגה רק עד 'כיפי 'ברבריאה', מתי הגיע הים התיכון לגבולות יפו ועכו, הרי אנו רואים בעינינו את הים בגבולות ארץ ישראל? 

מתרץ על כך הרב בצל החכמה בהמשך דבריו [אות ז], שהיות והדבר לא התפרש בדברי הירושלמי שם, אפשר לומר לכאורה, שלפי דעה זו אכן ים התיכון שבגבולות ארץ ישראל כבר היה קיים בבריאת העולם. כל מה שקרה בדור המבול ובעיקר אח"כ בדור הפלגה היה ששטף האוקיינוס, התפשט והלך עד שהגיע לחופי ים התיכון. נמצאנו למדים שהים התיכון אותו אנו רואים כאן, בחופי ארץ ישראל, היה קיים כבר מבריאת העולם.

והפסוק מסייע למה שאנו אומרים כעת, שהרי נאמר כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ [תהלים כד ב]. מבואר מזה שארץ ישראל מוקפת ימים ונהרות, והאחד מהם הוא הים התיכון. ומכיון שנאמר בפסוק 'יסדה', נראה שהיתה ארץ ישראל מוקפת בים כבר מתקופת בראשית.

ולפי הדברים הללו יוצא שאכן לפי רבי אחא המשיך האוקיינוס עד יפו, ולא היה מבראשית. אבל לפי רבי לעזר, התפשט הים רק עד 'קלבריאה' ו'כיפי ברבריאה'. ומאחר שלא נתפרש אימתי הגיעו המים לחופי ארץ ישראל, מסתבר לפי דבריו שהים התיכון כאן הוא מבריאת העולם, ובהחלט אפשר לברך עליו 'עושה בראשית'.

כיון שהדבר שנוי במחלוקת, יש לעיין מה ישיב על כך הרב משך חכמה? הרי לפי מה שאנו אומרים בדעת רבי לעזר, לא שייך לקרוא לים התיכון 'הים האחרון', כי הוא היה מאז ומעולם. וכי דברי המשך חכמה יהיו שנויים במחלוקת התנאים?

והנה לפני שנדון כיצד יפרש המשך חכמה את דבריו אליבא דרבי לעזר, צריך לדון בעצם דבריו. הנה עיקר חידושו שיש לקרוא לים התיכון בשם ים אחרון מכיון שהוא נוצר מאוחר יותר, לכאורה אינם מוכרחים.

גם הראשונים על הפסוק שם לא פירשו כדבריו. הרמב"ן ורבינו בחיי ביארו את טעם קריאת שם הים התיכון בשם 'הים האחרון', שהוא מלשון 'אחור'. וביאור הדברים הוא, שהנה צד מזרח נקרא קדמה, כמו שנאמר קֵדְמָה מִזְרָחָה. צד דרום נקרא ימין, שהרי בעת שעומד האדם כלפי מזרח, ימינו הוא דרום, וצד צפון הוא שמאל. וכן נאמר צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם [תהלים פט יג]. וממילא צד מערב נקרא בשם אחור. לפי דבריהם, ים התיכון נקרא 'הים האחרון', מלשון אחור, ולא מלשון אחרון במספר.

גם מהר"י קורח בספרו מרפא לשון אומר כך בסוף פרשת עקב [דברים יא כד], על הפסוק, וְעַד הַיָּם הָאַֽחֲרוֹן יִֽהְיֶה גְּבֻֽלְכֶֽם. מלת אחרון מלשון אחור.

ואף אם יימצא מי שיפקפק ויאמר שדוחק לומר שלשון 'אחרון' מלשון אחור, מכל מקום אפשר לקיים פירושם ברווח ולומר ש'אחרון' הוא כפישוטו ממש, מפני שמתחילים עם צד מזרח, כי שם מתחילה זריחת השמש, ומהלכה מסתיים בצד מערב, בעת השקיעה. הרי שיתכן לפרש את צד מערב   במשמעות אחרון ממש, והדברים פשוטים.

לאור הדברים האלו, אנו מבינים שאין הכרח לפרש כפי שאמר המשך חכמה, ש'הים האחרון' היינו אחרון ביצירתו. מה גם שהדבר סותר למדרש דלעיל, כי פירושו תלוי בדעות התנאים.

לגופו של עניין, לגבי ההלכה למעשה, בכדי לצאת מהספקות האלו טוב יותר לעשות כפי שהכריע מרן בש"ע לברך 'שעשה את הים הגדול'.

המחברים האריכו מאד בנושא זה, ובשו"ת 'אוצרות יוסף' סימן ו', הנדפס בסוף ספר 'הלכה ברורה' חלק י"א, הביא כמעט את כל הספרים שדיברו בנושא הזה, ומסקנתו נראית לי נכונה, לברך 'שעשה את הים הגדול'.

הסיבה לפסק זה היא מפני שיש צדדים רבים שהמברך על הים התיכון ברכת 'עושה בראשית' לא יצא ידי חובתו, מכיון שאפשר בהחלט לפי כמה דעות, שהים התיכון לא נברא מבראשית, אלא מזמן דור אנוש ודור הפלגה. משא"כ אם נברך את ברכת 'שעשה את הים הגדול', אזי אפילו לפי דעת הרא"ש שסובר כי 'ים הגדול' שאמרו היינו ים אוקיינוס, גם הוא מודה שאם בירך על הים התיכון 'שעשה את הים הגדול' יצא ידי חובה, מפני שאי אפשר להכחיש שהים התיכון אינו נקרא בשום אופן 'ים הגדול', כי בתורה הוא נקרא כך במפורש.

מסתבר מעתה שיש לברך על הים התיכון ברכת 'שעשה את הים הגדול', כי אפילו לפי דעת הרא"ש יוצאים יד"ח בברכת 'שעשה את הים הגדול', ובפרט לפי האומרים שיש לברך לכתחילה ברכת 'שעשה את הים הגדול'. משא"כ אם נברך על הים התיכון ברכת 'עושה בראשית', אזי לפי דעת חלק מן המפרשים לא יוצאים יד"ח כלל, כי יש מקום לומר שאין הים התיכון נברא מבראשית, ואי אפשר לקראו 'עושה בראשית'.

אמנם, עיקר הדבר שאנו אומרים, שמה שלא נברא בששת ימי בראשית אלא מאוחר יותר, אי אפשר לקרוא אותו 'עושה בראשית', אינו פשוט כל כך. שהרי אנו מברכים על הברקים ועל הרעמים ברכת 'עושה בראשית', וכי הברקים והרעמים האלו היו מבראשית? כיצד מברכים עליהם 'עושה בראשית'?

בהכרח שהפירוש הוא שנתן הקב"ה את כח הברקים והרעמים בבריאת העולם, ומפני כן שייך לומר על זה שהיה מבראשית, כי מאז ניתן הכח הזה. והנה יש לדון לפי זה בענייננו, האם שייך לומר גם כן שניתן כח באוקיינוס להתפשט מזמן בראשית?

נראה שלא שייך לומר זאת. כי מפני חטאי דור המבול ודור הפלגה נתפשט ונתרחב האוקיינוס, ואילו לא היו חוטאים, האוקיינוס לא היה מתרחב. לכן מסתבר שכח זה לא היה טמון בעצמיותם, אלא היא הוראה של הקב"ה לפי מצב הזמן.

לכן למעשה יש לברך על ראיית הים התיכון ברכת 'שעשה את הים הגדול'. חוזרני בי ממה שכתבתי בש"ע המקוצר, לברך ברכת 'עושה בראשית'. אחרי שעיינתי בספרים רבים, נוכחתי לראות שכך עדיף לנהוג, מפני שיוצאים בזה ידי חובה לכולי עלמא. ובפרט שכך פסק הש"ע.

הנני מורה כך, מפני שאף שאפשר לומר כי לפי דעות מסויימות בירכנו ברכה על צד דיעבד, אבל מכל מקום יצאנו ידי חובתנו. ואין לנהוג לברך ברכת 'עושה בראשית', כי אפשר שעל ידי כך אפילו בדיעבד לא יצא.

הדפסשלח לחבר

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
מועדי השם
מנויים לחיים
טריתא
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
מיני תבלין וקליות
מצות מסורת
מצות טעמו וראו
פעולת צדיק
שר שלום קשת
ארז יחיאל
עבור לתוכן העמוד