"דקדוקי תורה" על פרשת שלח לך

בפרשת שלח לך [פרק י"ג פסוק י"ט], במהדורת 'תורה קדומה' הרגילה שלפניכם, אין את ההערה הזאת, לגבי תרגום המלה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים. הרי במלה 'הבמחנים', האות ה"א בגעיא, והאות בי"ת בדגש חזק. אבל במהדורא עם פרש"י, יש הערה בצד ימין לגבי תרגום המלה, שצ"ל 'הַבְּפצחין'. אבל אצלינו, אומרים גם בתרגום את האות בי"ת בדגש חזק, כפי שאמרנו בעבר לגבי המלה 'הַבְּקושטא'. וכדומה. אמנם, יש בעניין זה שיטות ודעות, אבל אני אומר את מה שנראה לי. ובכל אופן, בכדי לדעת שהדבר איננו מוסכם. וגם לא מובן, מדוע הם שינו זאת בתרגום. מדוע בפסוק דגש חזק, ובתרגום גדש קל?

מברך שלישי, עדיף שיתחיל מפסוק וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ [י"ג, כ"ה], כמו שהסברתי בס"ד בהשלמות לנפלאות מתורתך, ועודנו בכתובים.

לגבי הפסוק יִֽגְדַּל־נָ֖א [י"ד, י"ז], ראיתי תיגאן כת"י מדוייקים, שיש געיא ביו"ד, וכך קיבלנו.

בפרק י"ד פסוק מ"ג, וְהַֽכְּנַֽעֲנִ֥י שָׁם֙, הדבר אינו ברור, האם ישנה געיא באות ה"א, או שלא. ואותו הדבר, בפרק כ"א פסוק א', וַיִּשְׁמַ֞ע הַֽכְּנַֽעֲנִ֤י. הרי בדרך כלל, מלים שיש בהם טעם מפריד, כגון פשטא או טפחא, וק"ו אם יש טעם מעמיד, אזי ישנה געיא, כגון במלה 'הַֽנערה', 'הַֽמחנה', 'וַֽיחנו'. אבל כאשר המלה באה בטעם מחבר, אין געיות. אבל כנראה, שהמלה הזאת שאני. לכן, נשאיר זאת בצריך עיון. האם צ"ל געיא באות ה"א, או שלא. הדבר אינו ברור.

שאלה מהקהל: אז איך לקרוא?

תשובת מרן שליט"א: איך לקרוא? המקום ברוך הוא יאיר עינינו. אולי בשנה הבאה נדע. מה שתעשה, זה יהיה טוב.

שאלה מהקהל: בגלל שישנו טעם מוליך?

תשובת מרן שליט"א: כן. בפשטות, בגלל שישנו טעם מוליך, צריך להיות שלא תהיה געיא.