"נֹתֵן ליעף כח..." (הפטרת לך לך)

כתב מרן שליט"א בשלחן ערוך המקוצר חלק א' סימן ז' סעיף ב':

ברכת הנותן ליעף כח, אין מנהגינו לומר, וכן שאר ברכות שלא נזכרו בתלמוד.

וכתב מהרי"ץ זיע"א בעץ חיים דף ח' ע"ב וז"ל:

כתב השל"ה בדף קכ"ט ע"ב, ואין לומר בשום פנים מה שמברכין מקצת ואומרים ברוך מגביה שפלים סומך נופלים, כי ליתא בשום תלמוד וגאון. וגם ברכת הנותן ליעף כח. כי כל ברכה שלא נזכרה בגמרא ובפוסקים, אין לאמרה. ומיום שנחתם התלמוד אין רשות ביד שום גאון לחדש ברכה שלא נזכרה בגמרא, ע"כ. ועיין בבית יוסף ובכנסת הגדולה. וז"ל הפרי חדש, כל המתקן נוסח ברכה שלא הוזכרה בגמרא, או מברך ברכה שלא נזכרה בש"ס, כגון מגביה שפלים או סומך נופלים וכיוצא, גוערים בו עד הכאה, ודלא כהב"ח ע"ש.

וגם אצלינו לא נשמע מעולם מי שמברך ברכות אלו, ולא נזכרו בסידורי אבותינו שאנו מבני בניהם.

בעניין אדם שהתחיל לברך עד תיבת מלך העולם, ואז נזכר שטעה, יכול לסיים "הנותן ליעף כח", וטוב ונכון לעשות כן (מתוך קובץ דברי חפץ גליון ד', ניסן התשע"ה) - לחץ כאן