תשפ"ו

נושאי השיעור: בעניין אמירת המלך הקדוש והמלך המשפט בעשי"ת, שהקב"ה מראה בימים אלו את מלכותו בעולם. טענת אספסינוס שר צבא רומי, לרבן יוחנן בן זכאי [גטין נו:], 'אי מלכא אנא, עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי', והנלמד מכך לגבינו אנו. המשך ביאור דברי הרמח"ל בספרו דרך ה', תירוץ נוסף [חוץ מתשובת מרן שליט"א בשיעור הקודם] מהגר"ח פרידלנדר זצ"ל לגבי השאלה, מה צורך להקב"ה בקטיגור וסניגור, ודיונים והוכחות וכו', הרי הכל גלוי וידוע לפניו. עניינים נוספים המתבארים לפי תירוצו זה, כגון מה שהשטן נבהל בכל שנה שוב ושוב מן התקיעות. בספר הזוה"ק מבואר כפי התשובה שהובאה בשיעור הקודם. בעניין שלטון הרשע שבא"י וגזרותיהם על עולם התורה, ושראוי לכוון עליהם באמירת המלה 'כל', שבפיסקת 'הפר עצת כל אויבינו'. דברים מגדולי הדור שליט"א בעיקבות המצב, לחזק את עניין לימוד התורה וכו'. תמיהת מרן שליט"א מדוע לא מעוררים לחזק את ענייני הקדושה והצניעות בדורינו. השלמה לגבי הרמז שהביא החיד"א בנחל קדומים מן הפסוק 'והוא אשה בבתוליה יקח', כי גם באחרית הימים שייך עניין 'בן שמונה עשרה לחופה'. דוגמא נוספת מעִניין פתיל תכלת, כי נרמז בתורה שהתכלת לא תהיה באחרית הימים. ובעניין פתיל תכלת בזמנינו. שתי תשובות לטענה כי החיד"א סותר את עצמו, ממ"ש בספרו ברכי יוסף. המשך לגבי מה שדנו חכמי תימן עם רבי' יהושע הנגיד, בעניין אמירת קדיש אחרי והוא רחום וגו' תהלה לדוד וגו', כי הם נקראים 'תחנונים'. ובעניין אמירת והוא רחום וגו' לפני האשמורות, בניגון כעין הסליחות. דברים נוספים שהינם שבחים, אולם הכוונה בהם היא 'תחנונים'. ביאור דברי הזוה"ק כי הבקשה על המזונות באמירת אשרי וגו', היא רק בקדושה דסדרא ובמנחה, ולא בזמירות. חידוש ממהר"ס עדני בעניין סיבת הקדיש שלאחר הזמירות, ומקורו מהר"א בן הרמב"ם. עפ"י הדברים דלעיל, כל הזמירות ושירת הים וכו', מתפרשים בתורת תחנונים. כהודאה להקב"ה על העבר – הנסים והנפלאות שנעשו לנו בחדשים האחרונים – וכן בשביל העתיד, יש לעורר שוב את עניין קדושת בית הכנסת, להקפיד לשמור על 'עשרת הדברים' שפורסמו על כך בעבר. כמו"כ ראוי לומר את ה'מי שבירך' המיוחד למי ששומר פיו בשעת התפילה. כמו"כ חשוב לנהוג להגיד את הבקשה רבון כל העולמים וכו' שאחרי שיר השירים, וכן את הפסוקים שאחרי תפילת שחרית וערבית, אל תירא מפחד פתאום וגו'. בשבח החוברת 'מקרא קודש' – דיני ארבעת המינים, מאת הרה"ג משה רצאבי שליט"א. תוספת דברים בעניין האתרוג התימני, ושלילת האתרוג המרוקאי. יצ"ל נוסח תפילה לפני הלימוד בליל הושענא רבה, מדוייק ומוגה.

נושאי השיעור: 'בראשית' היינו נקודת ההתחלה, לחיוב או לשלילה. חשיבות השמירה על העלייה הרוחנית שהיתה בימים הנוראים, שתמשיך גם לאחריהם, כי אם האדם אינו עולה אזי הוא יורד, וביאור המושג 'בני עלייה'. דברי החיד"א זצ"ל בספרו עבודת הקודש, בעניין חשיבות ההתאמצות ביראת שמים ולימוד התורה לשמה, בחודש מְרַחְשְׁון שהוא תחילת השנה, כי הכל הולך אחר ההתחלה. דוגמא נפלאה לכך, ממ"ש בנביא ירמיהו, לגבי מה שענו לו - אלו שנשארו בא"י לאחר חרבן ביהמ"ק - על נבואתו, שקר אתה מדבר וגו', כי מה שנשבעו לפני כן לשמוע בקולו וכו' היה בעשי"ת. וביאור מחודש כי 'עשרת ימים' שכתוב לגבי נבל הכרמלי, אלו עשרה ימים נוספים, שבין יוהכ"פ להושע"ר. תוספת דברים בעניין פירוש המלים באשמורות, עשה למען 'לימודך', עשה למען 'תורתך'. והתייחסות לביאור כי 'לימודך' היינו עם ישראל. תשובה לשאלה, האם מותר בשב"ק לכוון לבקש ולהתחנן, בג' הברכות הראשונות של תפילת שמו"ע. לגבי העניין דלעיל, שונה ברכת מודים מג' הברכות הראשונות, ובירור העניין שג' הברכות האחרונות הן 'הודאה'. השלמה בעניין הכוונה על בנים צדיקים, במלים 'לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך', ומדוע אין ברכה מפורשת על כך בתפילת שמו"ע. הערה ותירוץ על מ"ש בספר פסקי תשובות, כי השאלה דלעיל מדוע לא ניתקנה בשמו"ע ברכה על ילדים צדיקים, נשאלה כבר על ידי מהר"י בכרך בעל חוות יאיר.

'זמן בריחתנו'. פתיחה במלתא דבדיחותא, מעשה ביהודי שברח מן הפריץ וכו'. ביאור דברי הביכורי יעקב לגבי מ"ש הרמ"א בעניין אדם אשר פטור מן הסוכה ואינו יוצא ממנה, שאינו מקבל על כך שכר וכי זהו 'מעשה הדיוטוּת', ובירור דעת מהרי"ץ בעניין זה, והאם ישנה ראיה מעניין כיסוי הדם, כיסה ואח"כ התגלה וכו'. בעניין מנהג תוספת הדסים להידור מצוה, חוץ מן השלושה שהם חיוב. מדוע מהרי"ץ התעלם מדברי הש"ע כי המדקדקים נהגו שלא להוסיף בהדס, ומהו המקור של אותם המדקדקים. עניין הדומה לנ"ד, לגבי טיבול הכרפס בחרוסת בליל הסדר. בעניין מ"ש הכף החיים, כי על פי האר"י ז"ל אין להוסיף הדסים. והתייחסות למ"ש בספר יראת ההוראה, בעניין הפסיקה כהאריז"ל נגד מרן הש"ע היא רק כאשר האר"י כתב זאת במפורש, ולא כאשר הדבר רק מובן – ואפילו מוכרח - כך מדבריו. חובת ההודאה על הנסים והנפלאות שנעשו לעם ישראל בא"י בשנתיים האחרונות, התורה היא 'חרב גאותנו', והמלצה לומר בליל שמחת תורה - בעת הוצאת ספרי התורה מן ההיכל - את הפיוט ישקף וכו', במקום הפיוט אשר בגלל אבות וכו'.

נושאי השיעור: המשך ביאור מאמר חז"ל במסכת ע"ז [דף ג:], כי הקב"ה יושב ג' שעות ביום ומשתעשע בתורה, 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום'. ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, ורמז בפרשתנו ל'עצרת תפילה' שהתקיימה השבוע. סוד נפלא הרמוז במלה 'אמון', כי כל אותיות התורה נכללות באותיות אמו"ן, ובעניין חכמת הצירוף. תרעומת מדוע נפקד מקום התימנים בעצרת שהיתה בירושלם עיקו"ת. המשך ביאור דברי החת"ס לגבי השאלה, מה יש לו להקב"ה לעסוק בתורה, או לחדש בה חידושים? ביאור הר"י ברצלוני על מאמר הגמרא דלעיל. ביאור הרמ"ק בעניין החידושים שהקב"ה מחדש בתורה, ודבריו בעניין צירופי האותיות. השלמה בעניין שאלת המטרונה וכן הסולטאן, מה עושה הקב"ה מאז שברא את עולמו. השגחת הקב"ה על כל דבר בעולמו, ועניינים רבים נוספים שהקב"ה עוסק בהם, ללא קץ וגבול. ביאור דברי הגמ' כי הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, ומו"מ בקושיית ספר תורת חיים ותירוצו לגבי עניין זה. ביאור העניין שהקב"ה יושב ומלמד תינוקות של־בית רבן. האם אפשר לצרף לתפילת ערבית, שבעה אנשים שכבר התפללו. ועל־דרך זה בקריאת ספר תורה.

נושאי השיעור: י"ג מקורות לעניין עבודת ה' בשמחה. וחשיבות לימוד התורה בשמחה, מבלי להכניס שום עצבות וכדו'. התחלת ביאור דברי הרמב"ם בסוף הלכות לולב, ג' תירוצים לגבי השאלה מדוע רק חסידים ואנשי מעשה וכו' היו שמחים בריקוד ובניגון וכו' בביהמ"ק בשמחת חג הסוכות? ומדוע הכניס הרמב"ם - בתוך עניין שמחת חג הסוכות בביהמ"ק - את עניין 'אהבת האל'? נספח - מאמר היכן המתורגמן, מתוך גליון 'אכסוף' 540 שיצ"ל בעיר אלעד ת"ו, פ' בראשית, תשרי התשפ"ו.

נושאי השיעור: מדוע לא קבעו חז"ל לעשות סעודות בימי החנוכה כמו במועדים ובפורים, ומנא ליה להב"ח [בסימן תר"ע] כי הגזירה בחנוכה היתה בגלל שהתרשלו בעבודה בביהמ"ק. אודות גזירות שלטון הערב־רב כיום על עולם התורה, וביאור דברי הגר"א בעניין הערב רב אשר רמוזים בפסוק 'וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה'. התיקון לגזירת 'בן שמונה עשרה לצבא', הוא על־ידי 'בן שמונה עשרה לחופה'. פיאות 'יהודיות' תמורת פאות נכריות. ב' הערות על דברי מהר"ש אוזידא במדרש שמואל מן הסמיכות שבמשנה באבות, 'בין חמש עשרה לתלמוד' - 'בן שמונה עשרה לחופה'. לגבי קניין התורה הט"ו [בפ"ו דאבות] 'במיעוט שינה', דברי המדרש שמואל ומהרי"ץ זיע"א. המשך בעניין השאלה האם נתקבלה תפילת דוד המלך ע"ה, שהקורא תהלים יהא נחשב כעוסק בנגעים ואהלות, ושקלא וטריא בראיה חדשה שהביא לכך בספר חדשים גם ישנים, מהגמ' בברכות דף ג' ע"ב, ובמה שכתב מהר"ח בן עטאר בעניין. וביאור דברי מהרי"ץ לגבי דוד המלך, כי היה קם בחצות ואמר שירות ותושבחות, ואח"כ עסק בתורה. השלמה בעניין השאלה, האם אפשר לצרף לתפילת ערבית, שבעה אנשים שלא התפללו. תוספת דברים בעניין הסידור-תכלאל קהל יהודה, והדגשת המלים 'אמת' שבע-שמונה פעמים. בעניין צורת עטיפת הטלית, תמונה מבית הכנסת באיסנטבול שבו מתעטפים כמו התימנים.

נושאי השיעור: בימי החנוכה מתעוררות בחינות נסים וגבורות, וזהו שאנו אומרים בסיום 'על הנסים', כשם שעשית עמהם נסים וגבורות, כך עשה עמנו נסים וגבורות בעת ובעונה הזאת. מ֗זמור ש֗יר ח֗נוכת ה֗בית, ר"ת משח"ה, דהיינו שמן. וגם ר"ת שמח"ה. ראוי להנהיג אמירתו בבתי כנסיות אחרי הדלקת הנרות, וחשוב לאמרו בנעימה ובשמחה. להכניע קליפת בני ישמעאל הקמים עלינו. תוספת בית לפיוט מעוז צור ישועתי. מקור הניגון המקובל של פיוט זה, איננו אשכנזי אלא מאיטליה. בירור עניין זמן הדלקת נר חנוכה, שהוא 10-15 דקות לאחר השקיעה. ובכל אופן, אין מנהגינו להדליק בשקיעה. חקירה האם יש לומר קדיש דרבנן, לאחר קריאת מגילת בני חשמונאי. המשך ביאור דברי הרמב"ם בהלכות דעות בעניין השמחה, כי היא חיוב מדאורייתא של 'והלכת בדרכיו', ומנא ילפינן שהקב"ה שמח. ותירוצים נפלאים לכמה קושיות בדבריו, והבנת העומק שבהם. וטעם השינויים ובַחילוקים שבין פרק ראשון לפרק שני שם.

נושאי השיעור: בעניין הפסוק כל כלי וגו' שאמר מרן שליט"א כי יש לצרפו יחד עם ג' הפסוקים הנאמרים לאחר עלינו לשבח שחרית וערבית, קודם הפסוק ועד זקנה אני הוא וגו', האם אפשר לדחותו להיות האחרון מפני הרגל הלשון. המלצה להוסיף לאחר אמירת הפסוק האחרון, שהוא ועד זקנה וגו', גם את תרגום יונתן על פסוק זה. והרחבה בפירוש כוונתו. שבע תשובות לשאלה, מדוע בנוסח תפילת שחרית דשבת, הביאו את הפסוק ושמרו בני ישראל וגו', ולא פסוק אשר כתוב בלוחות עצמן, אותן אנו מזכירים לפני כן 'שני לוחות אבנים הוריד בידו, וכתוב בהן שמירת שבת'. מקור דברי המשנ"ב בהקדמתו להל' שבת, כי י"ב פעמים מוזכר עניין שבת בתורה, הם בדברי הרמב"ם בספר המצוות, ורבינו בחיי. ז' פעמים הוזכר עניין איסור אכילת דם, ונ' פעמים עניין יציאת מצרים. הקשר שבין הדברים דלעיל, לתענית עשירי בטבת, כי אם היו שומרים עם ישראל את השבת, הקב"ה היה מוחל להם על כל עוונותיהם, וביהמ"ק לא היה נחרב. המשך בעניין השמחה, ומ"ש הרמב"ם כי מצות עשה ללכת בדרך האמצעית, מצד 'והלכת בדרכיו'. ודברי הרמב"ם בפיהמ"ש כי מן הכתוב בנביא לגבי התעניות, למֵדים את עניין המיצוע. סתירת דברי מי שטענו כי שיטת הרמב"ם הנז"ל באה מן הפילסופים. בשבח הספר אור ההלכה חלק יורה דעה, אשר יצא לאור לאחרונה במהדורא חדשה מעודכנת ומתוקנת. חשיבות עניין המליחה במקום החתך, וחליטת הבשר.

נושאי השיעור: בעניין התעניות שבימי שובבי"ם ת"ת, ולכל הפחות למעט במאכל ומשתה. תחילת מו"מ הלכתי שעדיף לא להוסיף שרטוט שיטה נוספת מיותרת בסוף העמוד, במגילת אסתר ובספר תורה. רמז לימים אלו, בהפטרת שמות, הודע את ירושלם את תועבותיה וגו'. בירור העניין כי גם התשובה צריכה להיות מתוך שמחה, ובמשך ביאור דברי מהר"ח ויטאל בעניין השמחה בעת קיום המצוות. המשך ביאור דברי הרמב"ם בעניין 'הדרך הממוצעת', מהיכן מקורם. והתייחסות למ"ש בעניין זה בספר תורת אברהם. בירור דעת ספר החינוך, כדעת הרמב"ם בעניין דלעיל. והר"ן חולק. תשובה לשאלה כיצד רבינו הקדוש לא ריחם על העגל שהובל לשחיטה, אלא אמר לו 'זיל, כי לכך נוצרת'. הערות למ"ש בספר 'בעצתך תנחני' בעניין השמחה, והדוגמאות שהביא מן המחנכים ילדיהם בכפייה. חשיבות אמירת התפילה להפרת עצה שייסד מהר"ש שבזי זיע"א, להפר עצת הקמים כיום על עולם הישיבות, ולביטול גזירת הגיוס. והמעשה הנפלא שפָּעַל גאון עוזנו ותפארתנו מהרי"ץ זיע"א בכֹח תפילה זו. נספחים- א' דברים בעצרת נגד הגיוס, שנערכה השבוע בירושלם תובב"א. ב' לשאלת רבים אודות הפולמוס על חוק הגיוס. ג' נוסח הפרת עצה, בתוספת ביאורים.