תשפ"ה

נושאי השיעור: בעניין נטילת ארבעת המינים במקדש - ביום הראשון, ובגבולין - כל שבעה. ותמיהה בנוסח הבקשה [שלאחר ההושענות] תתפרקון ותשתיזבון וכו', ויחזיין עיניכון בבניניה דמקדשא וכו', ותסבון לכון ביומא קדמאה פירי אילנא, אתרוגין לולבין וכו'. ודוגמאות לשיבושים ב'הושענות'. בעניין הבת־קול שיוצאת במוצאי יוהכ"פ ואומרת, 'לך אכול בשמחה לחמך, כבר נשמעה תפילתכם'. ובעניין ברכת אדם לחבירו, 'תבושר במחילה וסליחה וכפרה', במוצאי יום הכיפורים בלבד. מי שומע את הבת־קול הזאת? יישוב מנהג העולם לומר 'תבושר במחילה וסליחה וכפרה', גם בימים שאחרי מוצאי יום הכיפורים. ביאור הנוסח שאומרים בעשי"ת, 'זכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים וכו' אל חי', ותשובה מדוע נטה מהרי"ץ מנוסח הרמב"ם וקדמונינו שלא גרסו את המלים 'אל חי'. דברי חיזוק לקראת החיתום, בעניין ה'מיילים' [דואר אלקטרוני].

נושאי השיעור: בעניין עטיפה בטלית מצוייצת בזמן התפילה, ובירור בהרחבה לגבי השאלה האם צריך כיום להתעטף בטלית מצוייצת גם בתפילת המנחה וערבית כפי שנהגו אבותינו נע"ג. תשובות לשאלות הקשורות לימים הנוראים. א' האם ראוי שילד קטן יתקע בשופר לציבור לאחר ה'אשמורות', ומה הדין כאשר אין מי שיתקע חוץ ממנו. ב' האם צריך לשנות את הסדר באמירת עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך, כמו הסדר שכתב מהרי"ץ בע"ח בסוף פיסקת אלהי נצור וכו', קדושתך, תורתך. התייחסות למכתב בעניין בת־קול היוצאת מן השמים, כגון האומרת 'לך אכול בשמחה לחמך וכו' (במוצאי יוהכ"פ), ויישוב מנהג העולם לומר ברכת 'תבושר במחילה וסליחה וכפרה' גם לאחר מוצאי יוהכ"פ עד סוכות. ומסקנת מרן שליט"א בעניין זה. ביאור המלים שבשיר 'ישקף אלהים ממעון קדשך ויך', והמלים 'יום אשלפה חרבי ואך'. והמלצת מרן שליט"א לומר פיוט זה בימים הללו, בכל עת מצוא.

נושאי השיעור: השלמה בביאור דברי מהרי"ץ זיע"א בעץ חיים [דף א'] בעניין השבח שאומרים קודם התפילה, א'דון ה'עולמים ב'על ה'רחמים – ר"ת אהב"ה, ותגובה למכתב כי אולי אכן ישנו מקור בחז"ל לעניין זה. ועל פי זה ביאור לגבי התפילות שהן בלשון יחיד. ותוספת דברים בעניין הכוונה במלים 'אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהילתך', שיהיו בניו יראי שמים וילכו בדרך התורה. בעניין הזהירות לא לאכול דגים עם מאכלי חלב. בירור אופן הכריעה והפסיעות שבסיום תפילת שמונה עשרה, מקור הדברים בגמרא, בספרי הראשונים והפוסקים, ביאור דברי מהרי"ץ בע"ח בזה, סגנון הלשון 'יחזיר פניו', ומה שהביא בשם הזוה"ק ברעיא מהימנא. ביאור דברי רס"ג בסידורו. שקלא וטריא, ותירוץ קושיות מהר"ם לונזאנו על רבינו יונה. הערות על הכתוב בשו"ת וישב הים בעניין זה, סדר עמידת הספירות חג"ת ימין ושמאל, ומסקנת מרן שליט"א כי כל השיטות הולכות אל מקום אחד, והשוואת העניין אל הנענועים שעושים בלולב בכדי לצאת יד"ח כולי עלמא. ואיך לנהוג למעשה.

נושאי השיעור: ביאור דעת הרמב"ם ועוד ראשונים, כי במצות 'זכור את יום השבת לקדשו' כלולה גם ההבדלה במוצאי שבת, ודברי הפוסקים שכתבו כי למצוה זו אין זמן קבוע, וכי בכל פעם שהאדם אומר או עושה דבר הקשור לשב"ק הוא מקיים בכך מצוה זו. וביאור נפלא בנוסח הברכה המקובלת 'שבת שלום'. חידושים מיוחדים ממהר"ז הרופא בנימוקיו – אשר עודם בכת"י - על דברי הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת, וביאורם. טעמים נחמדים לנוסח ברכת הקידוש בשבת, רצון ג' פעמים, זכרון שתי פעמים, שבת ג' פעמים, וקדושה שש פעמים. תמיהה על חידוש המנחת חינוך, כי מי שאינו אומר את נוסח הקידוש כפי שתיקנו חז"ל, אינו יוצא ידי חובת קידוש מדאורייתא. תגובה למכתב תשובה, מאת מח"ס בארות אליהו על פסקי מהרי"ץ, לגבי הנאמר מפי מרן שליט"א בשיעור הקודם בנודע למ"ש בדעת מהרי"ץ בעניין זה. ובירור האם המושג 'אשתמיטתיה' הוא דרך כבוד או דרך ביזוי. ג' סיבות להכרעת מרן שליט"א לדינא, כי גם הנשים יכולות וצריכות לברך על ההבדלה. בשבח ישיבת 'איתן התורה' בעיר אלעד ת"ו, ופתיחת הרישום לשנת הלימודים הבאה.

נושאי השיעור: המשך בעניין החידוש המיוחד שכתב בספר כנפי יונה כת"י, בעניין ברכת 'שבת שלום', כי היתה מחלוקת בין הימים וכו' ועשה הקב"ה שלום ביניהם. פירושים נוספים לגבי ביאור הפסוק 'ויכל אלהים ביום השביעי', והמלים 'חמדת ימים אותו קראת'. טעם ל'שבת ההתחלה' שעושים לחתן לפני נישואיו. החידוש דלעיל הובא ונתפרסם ע"י מרן שליט"א בדברים שנשא לרגל הכתרת הראשל"צ הרב הגאון דוד יוסף שליט"א, חכמת דוד המלך בברחו מפני שאול, ביאור מה שאחז"ל אמר הקב"ה לדוד אתה שפכת דמים רבים וכו', ובשבח הראשל"צ בעל הלכה ברורה אשר מחזק את התימנים ועדות ישראל בשמירת מסורת ומנהגי אבותיהם. האסמכתא שהביא רבי' זכריה הרופא מן הפסוק 'זכרו כיין לבנון', לגבי מ"ש הרמב"ם כי אין לקדש ביין שאסור לניסוך ע"ג המזבח. ותמיהות בעניין סיפור על בחור ישיבה תימני שהתארח אצל הגר"א קוטלר זצ"ל בליל הסדר, וכשרצה לנהוג בעניין מסויים כדעת הרמב"ם, סירב הגרא"ק לכך, ונימק זאת בכך כי ישנו שולחן ערוך אחד... המשך בעניין השאלה, עד מתי צריכים הציבור להמתין בסוף הזמירות, לפני ישתבח, כאשר עדיין אין להם מניין. וביאור מחלוקת הלבושי שרד והמחצית השקל בדעת המגן אברהם. תשובות להערות אשר הובאו בשיעור הקודם בעניין זה. ביאור חדש ומאיר עינים מאת מרן שליט"א, כי הזמן שכתב מהרי"ל 'חצי שעה', אין לו קשר אל השיעור 'כדי לגמור את כולה'. ובירור פלוגתא דרבוותא האם 'סמוך', זהו חצי שעה. תמיהה על מ"ש בשו"ת יפה נוף, שברוך שאמר וישתבח נחשבות ברכה אחת.

נושאי השיעור: המשך בעניין הבדלה לנשים במוצאי שבת בבית, ע"י מי שכבר יצא ידי חובת הבדלה בבית הכנסת, והראיה [שהובאה בשיעור הקודם] ממנהג העיר צנעא לאכול חבושים לאחר ההבדלה בבית הכנסת במוצאי יוהכ"פ, והרחבה בדין הברכה על חבושים, חיים ומבושלים. למה אוכלים חבושים - סְפַרְגַּל, במוצאי יום הכיפורים? המשך ביאור דברי הרמ"א, בעניין הדלקת נר חנוכה סמוך לפתח הבית. ובירור מדוע הרמב"ם כפל את לשונו וכתב 'מדליק בתוך ביתו מבפנים'. והאם הדבר מעכב, להדליק דוקא בטפח הסמוך לפתח. בעניין מקום הדלקת נר החנוכה בבית הכנסת בכותל דרום, וביאור תשובת הגרשז"א למשגיח ישיבת קול תורה, כי אינו משנה את המנהג הקיים בישיבה בעניין זה, 'כדי שלא יאמרו שהראשונים טעו', ופירוש הגר"י מרצבך זצ"ל לדברי הרמ"א 'או בדרום המנורה'. דברים לזכרו של הרה"ג ציון נדאף זצ"ל, שנלב"ע השבוע בירושלם עיקו"ת. לגבי 'מסיבת חנוכה' שתיערך אי"ה לאחר השיעור, ובשבח הכוללים נתיבות מהרי"ץ, ביאור המושג 'נתיבות', ומהו ההבדל שבין 'נתיב' לבין 'דרך'. בעניין הפיוט מעוז צור ישועתי וכו', שהתקבל בכל תפוצות ישראל, הוספות שהוסיפו עליו, ובעיקר התוספת מאת הרמ"א, רבינו משה איסרליש, אשר חשוב לאמרה כעת בזמנינו שישראל נלחמים עם הישמעאלים.

נושאי השיעור: חשיבות ההשתתפות בצער השכינה על חרבן בית המקדש, ובפרט לתלמידי חכמים. ולגבי הראיה מזה שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה מפני ש'זמר יווני' לא פסק מפומיה, וכי זאת הסיבה שהקב"ה לא אמר שמועה מפיו וכו', ולבסוף כן אמר מאמר בשמו אשר קשור דוקא לצער על חרבן ביהמ"ק. השלמה לגבי השאלה מדוע רבי מאיר קבור מעומד, בגלל מה שגרם לברוריה אשתו. המשך בעניין בית שמאי ובית הלל, מדוע אין הלכה כבית שמאי. דברי ספר מגלה עמוקות, כי נעש"ה אדם זהו ר"ת, נ'מלך ע'ם ש'מאי ה'לל, ויסוד כללי כי ברמזים ובגימטריאות וכדו' לא מחשיבים את האות וא"ו השימושית, וכן לא את המלה 'את', וכדומה. חידוש נפלא במאמר המובא בסוף ששה סדרי משנה - לאחר מחלוקת ב"ש וב"ה בעניין מתי חלות דבש נחשבות משקה - עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות וכו'. וביאור העניין שתלמידי בית שמאי וב"ה לא שימשו כל צרכם, שאינם אשמים בכך. ביאור המחלוקת שבין המצפה איתן לבין הגרי"ז שטרן, בעניין הגימטריא שבמלים 'מסוף העולם ועד סופו', כלפי מספר הפעמים שהוזכר רבי עקיבא בש"ס וכו'. תשובה לשואל לגבי מה שאמר מרן שליט"א בשיעורו השבועי [מוצש"ק וירא], בעניין אכילת דגים בסעודה המפסקת. בעניין 'מבצע התרגום' שעושים כעת. חשיבות קריאת התרגום, הן מצד החיוב מתקנת חז"ל, והן מצד התועלת שישנה בכך בפרט בזמנינו.

נושאי השיעור: המשך בעניין ימי השובבי"ם, ביאור מ"ש בספר מוסרי השל"ה כי שעבוד מצרים היה כדי לזכך עוונות ראשונים וכו', ומ"ש בספר יסוד ושורש העבודה בעניין קבלת הייסורים באהבה, כגון מי שמרגיש צורך לגרד ולחכך בגופו – שלא יגרד. השלמה בעניין אדם המבדיל במוצש"ק לבני ביתו, לאחר ששמע הבדלה בבית הכנסת, והערה על מה שכתבנו בס"ד בשע"ה לגבי ברכת בורא מאורי האש, שלא יברך שוב. טעם נפלא לעניין תוספת שבת, בערב שבת ובמוצאי שבת, ועל פי זה תירוץ לגבי השאלה שהרי עדיין ישנה מחלוקת בין ימות השבוע, כי תוספת שבת היא רק ביום ששי ויום ראשון. לגבי השאלה בדבר ס"ת שנמצא בו ספק בעת הקריאה, והקטן אשר ראה את הכתב ושעל פיו הכריעו נתברר אח"כ שהיה ערבי, האם אפשר לסמוך על כך? דברי הגר"ד לנדו שליט"א בעניין תפקיד בני הישיבות הקד' בזמנינו, כי לימוד התורה הוא שמציל את היישוב היהודי בא"י, וכי ישנו לימוד חובה גדול על עם ישראל מכך שהישמעאלים מאמינים יותר באל אחד. אין לנו לדאוג מכך, כי יש תשובה לסתום את פי השר שלהם. עניין הביטוי שלהם 'אללה אכבר', והרחבה לגבי אמונת הישמעאלים באלהים, כי אמונתם היא להם לרועץ, ומשתמשים בזה מחמת תאוותיהם. ובדבר החות'ים שבתימן.

נושאי השיעור: יסוד מעולה שכתב המלבי"ם בפירושו על המזמור בתהלים [י"ד] אמר נבל בלבו וגו', וממנו נלמד לגבי הישמעאלים כי למרות שהם מזכירים את שם ה', אין אמונתם שלימה, רק מן השפה ולחוץ. ושתי ראיות לכך, שהם אויְבי הי"ת. השלמה לגבי 'כתר בן אשר', האם ישנה ראיה מדברי הרמב"ם כי שש השורות שלפני שירת האזינו צריכות להיות צרות, בגלל סברתו שאין להרחיב אותיות. בעניין הסכנה שהצבת אנטנות סלולריות בקרבת בניני מגורים ומוסדות חינוך. ונשמרתם מאד לנפשותיכם. עניין הוצאת עין הרע 'בעופרת', לא היה ולא נברא בק"ק תימן יע"א. וכן סגולת ר' מתיא בן חרש. דברים לרגל השמחה במעמד הכתרת רבנים חדשים לבית ההוראה פעולת צדיק. יראת שמים, סייעתא דשמיא הנצרכת לכל מורה־הוראה. קסם על שפתי מלך. להשגיח שיהיה השרטוט בס"ת ובמגילות, בעל חריץ, ואם לאו הם פסולים. ארדי, צ"ל חסר יו"ד. מקצת שבחי הרבנים שליט"א ומעלותיהם.

נושאי השיעור: השלמת התשובות להערות בעניין 'כתר בן אשר'. חמש הוכחות נוספות (מלבד כ"ו הקודמות) כי כתר בן אשר שהיה בחאלב והמצוי כיום, אינו הכתר אשר היה לנגד עיני הרמב"ם, וספרי התורה של ק"ק תימן יע"א כתובים עפ"י הכתר העיקרי של בן אשר שהוא מהדורא בתרא. תוספת דברים לגבי מ"ש בטוש"ע כי 'צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד', וביאור המשנה באבות 'מאד מאד הוי שפל רוח', האם הכוונה לנהוג בקיצוניות יתירה, ואין לזה קשר לדברי החזון אי"ש בעניין חשיבות הקיצוניות בקיום התורה וההלכה.

נושאי השיעור: ביאור דברי הגמ' במגילה [דף טז:] בעניין קריאת עשרת בני המן בנשימה אחת, ובעניין מתיחת האות וא"ו ד'ויזתא', ובעניין כתיבת עשרת בני המן אריח ע"ג אריח. שקלא וטריא בתירוץ המחודש שכתב בספר דברי ירמיהו, לגבי השאלה מדוע הרמב"ם הביא רק את הדין שצריכים לקרוא את עשרת בני המן בנשימה אחת, כי לדעתו הדבר הוא מחלוקת בגמ', והדעה למתוח את הוא"ו של וא"ו דויזתא חולקת על הדעה הראשונה. תשובה לשאלה מדוע הרמב"ם בחר לפסוק כדעה הראשונה שבגמ', לפי דבריו, ולא כדעה השנייה. מו"מ על עצם דבריו, כי ישנה בכך מחלוקת בין חכמי הגמרא. הרמב"ם לא הביא בחיבורו ענייני כתיבת המגילה, כגון פרשיות פתוחות וסתומות, וחסרות ויתירות, וכדומה. התייחסות למגילות מסויימות שהיו בהן גם פרשיות פתוחות, אבל העיקר למעשה שכל פרשיותיה סתומות. מדוע ישנו הבדל בעניין פרשיות פתוחות וסתומות, בין התורה לבין נביאים וכתובים. חידוש נפלא. האם צריך לקרוא את עשרת בני המן בנשימה אחת גם ב'תיקון פורים'. בת היתה לו להמן, ושמה רצצתי. האם ניתן להוכיח דלא כהדברי ירמיהו, מהא דבגמרא כתוב בלשון 'אמר רבי יוחנן', ולא 'רבי יוחנן אמר'. וכן כה"ג לגבי עניין 'אחד משמונה בשמינית' בגאוה, ושקלא וטריא בדברי הרמב"ם בפיהמ"ש ורבינו בחיי בביאור עניין 'אחד משמונה בשמינית'. אם תקנתו שלמצורע היא להביא עץ ארז ואזוב ושני תולעת, בכדי שישפיל את עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב, מדוע צריכים להביא את שני הדברים? והאם התולעת, היא הדבר הכי נמוך? מהי תולעת שני. בשבח כולל האברכים החדש נתיבות מהרי"ץ, וקריאה להעביר [גם] להם 'זכר למחצית השקל'. מגילת אסתר "עדת קדושים" שיצ"ל במהדורא חדשה ומתוקנת. קונטריס 'מצה זו שאנחנו אוכלים'. אגדתא דפסחא עץ חיים למהרי"ץ זיע"א. מיני תבלין וקטניות לפסח ללא חשש חוזר וניעור. סדר המילה מאת הרב שלמה גרשי הי"ו.

נושאי השיעור: חידושים בעניין ברכת האילנות. א' צריך להוסיף 'נָאוֹת', לאחר המלים 'בִּרְיוֹת טובות'. ההבדל שבין 'בִּרְיוֹת' לבין 'בְּרִיּוֹת', ביאור כי כאשר הבי"ת מנוקדת בחירק נכללים בכך אילנות, ומדוע לא גרסינן בהדיא 'אילנות'. ב' במלה 'להתנַאות', האות נו"ן בפתח. ג' תיבת 'בהן', בנו"ן. אין לומר ברכת האילנות אלא כאשר ניכר ונרגש נוי הפריחה. ערב פסח שחל בשבת - כבשנתנו זו - כיצד לעשות את הסעודות בשב"ק. מעשה שהיה עם אביו של מרן שליט"א - הגה"צ הרב נסים רצאבי זצ"ל - בעיר רצאבה שבתימן, כאשר חכם אחד התיר לבני משפחתו לאכול מצה בערב פסח שחל בשבת. ויסוד כי אין לסמוך על איזו דעה יחידאה, נגד מה שמקובל בהלכה ובמנהג. על דרך הנאמר לעיל, אין לסמוך על תשובה שפורסמה לאחרונה בעניין צירוף קטן למניין, ואפילו שלושה קטנים, כי היא דעת יחיד. החובה לפשפש במעשינו עקב הגזירות שישנן כיום, כגון גזירת גיוס בני הישיבות, וגזירת המעונות. וכן מצב המלחמה השורר בארצנו הקד'. פירוש שמותיהם של־ארגוני הטרור של־אויבינו הקמים עלינו, כגון, חֲמַאס, אַלְקַאעִדַהּ, חִזְבְּאַללַּה, פַתְּח, ולימוד מתוך השמות הללו שרומזים לנו בכך מן השמים כלפי עוונות עם ישראל הזקוקים לתיקון. החיזוק בעניין גזירת הגיוס, צריך להיות לא רק בלימוד התורה, אלא גם בענייני צניעות וקדושה, וחשיבות הנישואין בגיל שמונה עשרה. ומעשה מזעזע שמובא בתנא דבי אליהו. קריאה להשתתף בכינוס כנגד הגזירות על התורה, ובפרט על גזירת הגיוס, שיתקיים ביום חמישי ער"ח ניסן, בירושלם עיקו"ת. מבוקש עורך לחוברת שתתריע בעניין השיר 'לכבוד התנא האלהִי, רבי שמעון בר יוחאי', שצריך לומר הה"א בחירק, כי זהו חירוף וגידוף לומר 'האלהַי'. בשבח 'ישיבת בין הזמנים' המתקיימת בעיר רכסים ת"ו, שמארגן ידידנו הרב עובדיה סיאני הי"ו.

נושאי השיעור: חמשה בירורים ודיוקים בדברי מהרי"ץ זיע"א בעניין סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת, וכן כשחל יו"ט ראשון דפסח בשבת. וחיזוק ההיתר והצורך לאכול מאפה העשוי מקמח מצה עם מיני מתיקה, בער"פ שחל בשבת, בתורת סעודה שלישית. תשובה למכתב מאת הרה"ג שר שלום מהאצרי הי"ו מנתיבות ת"ו, בעניין דלעיל. ביאור מה שכתב מהרי"ץ זיע"א, 'וכתבתים בקונטריסי'. על איזה 'קונטריס' מדובר? אם איסור אכילת חמץ בערב הפסח מחצות היום, לא היה מדאורייתא, אלא רק מדרבנן, אזי אולי סעודה שלישית היתה דוחה איסור זה. היכן הוא המקום שבו מהרי"ץ 'האריך בראיות' בעניין זה. והשגה על מ"ש התורת חכם ושושנת המלך, לגבי לצאת ידי חובת סעודה שלישית בלימוד תורה וקבלה, כי אין זאת מסקנת מהרי"ץ זיע"א. לגבי תשובת מהר"י משרקי בספר רביד הזהב, שכתב כי אין לנו מצה עשירה, וכפי שכתב הרמ"א וכו'. שני הערות על המובא בס' באר מרים. תוספת לדברים שנאמרו מפי מרן שליט"א ב'עצרת הרבבות' שנערכה בירושלם עיקו"ת. כוח הרע יותר גדול מכוח הטוב. מכתב שקיבל מרן שליט"א לגבי החיזוק שנתן לקהילה בירושלם עיקו"ת, בענייני קדושה וצניעות. חשיבות הקדמת גיל הנישואין. ובעניין גידול הבלורית. ובעניין 'רענון נהיגה' בהפרדה בין גברים לנשים. בשבח החוברת 'באר הפסח' להרה"ג אליהו סויסה שליט"א, בעניין חוזר וניעור בפסח. ולגבי טחינה 'אחוה' שבכשרות בד"צ בית יוסף. בעניין חשיבות אפיית המצות ע"י עובדים כשרים ונאמנים, שמתנזרים מכל המכשירים הטמאים. וכן לגבי סופרי סת"ם, שוחטים ובודקים, וכל העוסקים במלאכת הכשרות, וכן מלמדי תינוקות ומרביצי תורה, אשר משתמשים באינטרנט באיסור, בנים לא אֵמון בם. בשבח החוברת 'זאת חוקת הפסח', מאת הרה"ג שאול רצאבי הי"ו, שיצא לאור כעת במהדורא חדשה.

נושאי הדרשה: ביאור מהרי"ץ זיע"א לגבי מה שנאמר [איוב כ"ג, י"ג] וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וגו', אשר המדובר כלפי הקב"ה. ופירוש נפלא דרך רמז דקאי על אדם אשר מברך והוא יחידי, שהמלאך הנברא מברכתו אם היא נאמרת בכוונה שלימה, הוא שעונה אחריו אמן. בעניין מי־פירות שאינם מחמיצים. המשך בירור האמור בתשובת מהרי"ץ בשו"ת פעו"צ [ח"ב סימן קל"ה] לגבי מנהגינו בעניין הטינון, דחיית ההצעה [שהובאה בדרשת חוה"מ פסח] כי אולי רבותינו ואבותינו נע"ג נהגו והנהיגו להחמיר בענייני פסח כדעת מרן הש"ע, גם בדברים שרבינו הרמב"ם מיקל. ותירוץ אחר לגבי השאלה, מדוע הוקשה למהרי"ץ על כך, הלא אדרבה נוכיח מזה שמנהגינו כדעת הרי"ף והרמב"ם בעניי, שאפילו בתערובת מים עם מי־פירות, אין העיסה ממהרת להחמיץ. חידוש שבזמן מהרי"ץ זיע"א, היו עושים 'מצה עשירה'. תירוץ לתמיהה [שעוררנו בדרשת הילולת מהרי"ץ בשנת התשפ"ב] על מ"ש מהרי"ץ בעניין 'כורך' בליל הסדר, כי מנהגינו שהמרור צריך להיות מעל המצה, ואחד המקורות שהביא לכך הוא מדברי הספר מגיד מישרים, אף שלכאורה הדבר אינו מוזכר כלל בספר מגיד מישרים. סגולה חשובה מאת מהר"ש שבזי זיע"א, למי שיש לו דאגה ויגון, שיאמר ז' פעמים י"י האלהים. לגבי סגנון התפילה בכח השם הקדוש, 'אהיה אשר אהיה'. ובעניין סידור-תכלאל החדש 'קהל יהודה'. 'סדר לימוד יומי בספר עץ חיים למהרי"ץ זיע"א'. בשבח הוצאת לוח חדש לשנת התשפ"ה-התשפ"ו.

נושאי השיעור: ביאור המאמר במדרש רות (זוהר חדש) אשרי מי שתלמודו מתקיים בידו וכו', והמעשה המובא שם עם רבי יוסי בנו של רבי חסדא וכו', ממנו אחד המקורות לעניין ה'הילולא' שעושים ביום פטירת גדולי ישראל. וזהו אחד מן הטעמים שהביא מהרי"ץ זיע"א, לבאר מנהגינו שאומ' את פסוקי ויעל וגו' בשמחת תורה, בנעימת השירה. על פי האמור לעיל, הננו עושים בכל שנה ושנה את הילולת מהרי"ץ ביום פטירתו, כ"ח בניסן. ביאור חילוקי הדעות לגבי השאלה, האם מותר לבטל תורה בשביל להשתתף בהילולת רשב"י במירון בל"ג בעומר, ודעת מרן שליט"א בעניין זה. מעשה שהיה באחד הצדיקים, שראה יהודי ניצול שואה אשר היה עצוב ועישן סיגריה בשב"ק וכו', איך קירב אותו. מו"מ בשאלה האם מחלל שבת בפרהסיא יכול להיות שליח ציבור, כמו שדן הגר"י זילברשטיין שליט"א על פי הסיפור הזה, הערה על ראייתו מהגמרא בשבת לגבי אותו גוי שבא לפני שמאי והלל שיגיירוהו על מנת שילמד רק תורה שבכתב וכו', הערה על ביאור האיגרות משה בדברי רש"י בגמ' שם, לגבי ההבדל שבין אותו גוי לבין כופר, והשלמה לעניין 'גדולה עבירה לשמה'. התחלת תשובה לשואל לגבי תפירת יריעות ישנות של ס"ת לצורך ספרי תורה לילדים קטנים, שיקיפו וירקדו עמהם בשמחת תורה. בירור דין קבורת ספרי תורה בלויים אצל קבר ת"ח, ומהו הדין לגבי שאר ספרי קודש. בעניין השיר 'לכבוד התנא האלהִי, רבי שמעון בר יוחאי', מגבית לטובת הוצאת החוברת המתריעה על החירוף והגידוף כשהוגים את הה"א בפתח, תמורת חירק.

נושאי השיעור: מעלת ההתמדה בלימוד תוה"ק יומם ולילה, המשך (מהשיעור הקודם) לגבי היסוד העצום שכתב הגר"ח מואלאז'ין, כי אם העולם היה פנוי מתורה אפילו רגע אחד, כל העולמות היו נחרבים וכו', אבל דבר זה הובא כבר בספרים הרבה לפניו. המשך לגבי יסוד אחר - אך הוא דעת יחיד של מהר"ח ואלאז'ין - כי 'גדולה עבירה לשמה' זהו רק לפני מתן תורה, תשובה למכתב על הנאמר בשיעור הקודם לגבי המעשה שהיה עם מהר"ש מבאבוב זצ"ל שהזמין אדם מחלל שבת להיות ש"צ, ועל ידי כך הוא חזר בתשובה וכו', מעשה נוסף מעין זה שהובא בספר חֲשוקי חמד לגבי ש"צ 'פּוֹחֵח' (עם מכנסיים קצרות) וכו'. השלמה בעניין ספרי תורה ישנים, שעשו מהם ס"ת לילדים קטנים שיקיפו בהם בשמחת תורה, ודין קבורתם אצל קבר תלמיד חכם. והאם ניתן ועדיף להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה, כאשר אין אפשרות אחרת רק לגנוז. בדבר התפילה לפני התחלת הלימוד, בליל חג השבועות. איך לנהוג לגבי פרשיות נצבים וילך, וספרי עזרא ונחמיה. ובעניין הנוסח המודפס בסידורים שלנו, בפתיחת הלימוד בתורה ובנ"ך, ובנוסח הערב נא וכו' שאחרי הלימוד, כי העתיקום כפי שהם בספרי הדפוס, ויש לתקן ולומר כפי נוסחתנו. תגובה למכתב בעניין מנהגינו לקרוא ספר משלי בשבתות שבין פסח לעצרת, כי זהו ג"כ מנהג גּרבא. ועוד מנהגים משותפים.

נושאי השיעור: ביאור המעשה שהובא בגמ' [ב"ק דף נ:] לגבי אדם שהיה מסקל מרשותו לרה"ר, ומצאו חסיד אחד שאמר לו, ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך וכו', אמר, יפה אמר לי אותו חסיד וכו'. דעת מהר"י צ֗אהרי זצ"ל – אחד מגאוני ארץ תימן, רבינו זכריה היצהרי - בספרו צדה לדרך - שלא כדעת רבים מן המפרשים - כי המעשה דלעיל איננו כפישוטו, מחמת ארבע קושיות ששאל. והכוונה מהעוה"ז, לעוה"ב. תירוצי מרן שליט"א על קושיותיו. מדוע אומרים 'שהכל נהיה בִּדברו', הבי"ת בדגש, הרי אחרי האות ה"א צ"ל רפה. המשך בעניין השיר 'לכבוד התנא האלהי, רבי שמעון בר יוחאי', כי אין לומר 'האלהַי' בפתח משום דהוי חירוף וגידוף וכו', אלא צ"ל האלהִי. תגובה למכתב בעניין מה שאמר מרן שליט"א לגבי המלה 'צדיקאי', בשיר ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי. מה ההבדל בין המלה 'חנוכיה' שאין לאמרה, לבין שאר המלים שבשפה העברית. תשובות לַמובא בחוברת 'הלכתא', לגבי השיר לכבוד התנא האלהי וכו'. המשך בעניין ההיתר להשתמש בדפים של ס"ת בלויים, לעשות מהם ס"ת לילדים. המשך בעניין הכורכים ספרי קודש עם דפים בלויים של ספרי קודש אחרים, ביאור מדוע מהרי"ץ השמיט בתשובתו את סוף דברי מהרשד"ם, וב' חילוקים לגבי המשל שהביא בשו"ת רביד הזהב בנדון דידן, נגד סברת הט"ז.

נושאי השיעור: ביאור מהר"ם אלשיך לגבי הפסוק [במדבר י', ט'] וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וגו', כי הסיבה שכתוב 'הצר' ולא 'הצרה', מפני שצריכים לזכור כי הצרה באה בגלל השטן המקטרג. בעניין המלחמה המתקיימת כעת עם אירן, נלמד לקח מדברי רבותינו ז"ל [בפרקי דרבי אליעזר ובמדרש שמות רבה] בעניין הפסוק [שמות י"ד, י'] וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וגו', כי 'הקריב' היינו - הקריב את ישראל לאביהם שבשמים. סגולת מזמורי תהלים, נגד טילים. פחד מָות, מכפר על עון מיתה. גם תלמידי חכמים וצדיקים צריכים לפשפש במעשיהם ולעשות תשובה. בזמנינו קודם ביאת המשיח, יש להתחזק בפרט בענייני שמירת הלשון, כמ"ש החפץ חיים בספרו זכור למרים. עצה טובה שהאדם יבחר לכל הפחות יום אחד בשבוע או בחודש, שבו יהיה שמור מעשרת חטאי הלשון. חמינאי - כשמו כן הוא - משורש המן הרשע. יש ברשעים ניצוץ של קדושה בכדי שיתקיימו, כמו האות ה"א בשם פרעה. רמז באותיות יו"ד אל"ף יו"ד, אשר נוספו לשם חמינאי, חוץ מאותיות המ"ן. כיצד משה ואהרן נכנסו אל פרעה, למרות שהיתה לו שמירה. כאשר ישנה בעיא של צניעות בעת השהייה במקלטים, אדרבה המקום הוא בלתי מוגן. בעניין השם שנתנו למלחמה עתה 'עָם כְּלָבִיא', הדבר מכֻוון עם ג' ראשי תיבות - בתורה ובנביאים ובכתובים – של תיבת כלבי"א, והרמז שבהם. ופשט הפסוק 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא וגו'. בתפילת 'אבינו מלכנו, כלה כל צַר ומשטין מעלינו', אין לקרוא את המלה 'צר' בקמץ, למרות שכך כתוב בתכאליל כת"י, כי הם העתיקו זאת כך מסידורי הספרדים. התביר הוא טעם מעמיד, רק ששוברים אותו בסוף. ראיה לכך שאבותינו נע"ג לא הכירו את מבטא הספרדים. תשובה למכתב מאת הרב גיורא כהן הי"ו, לגבי גירסת 'אנשי חלק הדקדוק' בפסוק 'אֶֽמְצָאֲךָ' בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ [שיר השירים ח', א'], ובפסוק [שם ז', י"ד] 'הַֽדּֽוּדָאִים' נָתְנוּ רֵיחַ. תשובה לשאלתו הנוספת, בעניין הפסוק שבפרשת תזריע, וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ׀ לָבָ֗ן, האם מעמידים בתיבת 'בנגע'.

נושאי השיעור: ביאור תשובת מהרי"ץ [בשו"ת פעו"צ ח"ב סימן קי"א] בעניין לישא אשה בימי העומר. האם הוא הדין לגבי ימי בין המצרים, והאם מותר להשתתף בחתונה שנעשית בימים הללו. תגובה למכתב בעניין נימוק אחד [מתוך ארבעה] שאמר מרן שליט"א [בשיעור מוצש"ק פקודי-החודש], מדוע מהרי"ץ הביא את הדעה הסוברת שבחלוקת סעודת שחרית של־שבת לשתים, יוצאים ידי חובת סעודה שלישית. והאם נכון הכלל הכתוב בספר עין יצחק, כי במגיד משנה על הרמב"ם, נכנסו דברים שאינם מהרב המגיד, אלא ממפרש אחר. המשך בעניין הקריאה הנכונה בפסוק 'ושֵׂעָר בַּנֶּגַע. הָפַך, לָבָן'. השלמה בעניין קריאת הקדמונים ללא געיות, דוגמא מקריאת המלה 'וְֽהָיתה', ומעוד מלים נוספות. ותגובה לשואל בעניין תיבת 'הֶֽאָנכי' אריתי, ולגבי הגעיות בקריאת מגילת איכה. חשיבות ההודאה על הנסים והנפלאות שעשה לנו המקום ברוך הוא במלחמה האחרונה [עָם כלביא]. והצעה לעשות הודאה קבועה, ע"י אמירת הבקשה רבון כל העולמים וכו' שאחרי קריאת שיר השירים בציבור, וד' פסוקים אחרי עלינו לשבח, אל תירא מפחד פתאום וגו'. הבקשה הזאת איננה נהוגה רק בנוסח שאמי, אלא גם אצל רבים בנוסח בלדי. מי חיבר בקשה זו, והתחלת ביאור עניינים המופיעים בה. כיצד אומרים בבקשה, אשר קראנו 'ולמדנו', והרי רק קראנו ולא למדנו.

נושאי השיעור: המשך [משיעור מוצש"ק שלח־לך] ביאור דברי החפץ חיים בעניין חובת שמירת הלשון, עשרה איסורי הדיבור שסימנם א"ך גמ"ר החשמ"ל. סימן אחר שמציע מרן שליט"א, הגמר"א כחשמ"ל, והרחבה בפירוש סימן זה. המשך ביאור העניין שבית המקדש השני נחרב בעון שנאת חנם, ומדוע הדבר שקול כנגד ג' עבירות החמורות שבתורה ע"ז ג"ע ושפ"ד. בירור דברי הרמב"ם בעניין לאו ד'לא תשנא', שהוא רק לגבי שנאה בלב, ולא כאשר האדם מכה את חבירו וכו'. ותמיהה על ביאור הכסף משנה בדברי הרמב"ם. כיצד יבנה בית המקדש, אם ישנה עדיין 'שנאת חנם'? ולימוד זכות עפ"י דברי הרמב"ם דלעיל. ותירוץ לגבי השאלה כיצד ביהמ"ק השני נחרב רק בעוון שנאת חנם, עפ"י דברי הגר"י איבשיץ כי עוון שנאת חנם הוא רק נלוה אל ג' העוונות החמורים שהיו בביהמ"ק הראשון. ביאור לשון הגמרא, מקדש ראשון 'מפני מה' חרב, מקדש שני 'מפני מה' חרב. תשובה לשואל בעניין אמירת הוידוי שבכלל נוסח תיקון חצות, בימי בין המְּצרים, לדידן שאיננו אומרים וידוי אלא רק בשני וחמישי. תשובה לשאלתו הנוספת, מה הדין במי שנרדם לפני חצות הלילה, לגבי אמירת ברכות השחר וברכות התורה. כאשר מהרי"ץ כתב בלשון 'קיבלנו', הכוונה שכך הוא קיבל מאבותיו ורבותיו שהיו חסידים ואנשי מעשה, ואין הכוונה כלפי כולם. בירור דעת הרמב"ם בעניין האיסורים בשבוע שחל בו תשעה באב, ותשובה לשאלה כיצד הרמב"ם השמיט בענייני בימי ספירת העומר, את מנהג כל ישראל שלא עושים נישואין אז. מי שאינו רוצה להתאבל בימי ספירת העומר, שגם לא ישמח בשמחת תורה. אין מקום לטענה, כי אם הרמב"ם לא הביא איזה עניין, שאינו סובר אותו, כדמוכח מדברי בנו הר"ר אברהם. השלמת הנדון בדברי הספר גט פשוט, כי היכן שהבית יוסף לא הביא את המגיד משנה, הסיבה היא כביכול מפני שלא כתב זאת הרב המגיד בעצמו. והמסקנא שאין הדבר כך. מכתב חשוב לגבי דברי הגר"א, בעניין כ"ח עתים שכתב שלמה המלך ע"ה בספר קהלת. ביאור דברי הר"ש מולכו בספרו חית קנה, לגבי 'עת לבקש, ועת לאבד'. 'עת לקרוע, ועת לתפור'. 'עת לחשות, ועת לדבר'. 'עת מלחמה, ועת שלום'.

נושאי השיעור: דברי הפלא יועץ על מאמר הגמ' [ברכות ו:] כל המשמח חתן וכלה זוכה לחמשה קולות, כי אין האדם מחוייב בכך אלא כפי יכלתו, כגון לשורר לפניו וכו', אבל לא שירי גויים או שירי עגבים וכו'. ביאור כי מה שנקט כי סיבת האיסור היא מפני שאין תועלת בכך וכו', ולא כתב בפשיטות מפני שהדבר אסור באיסור חמור, זהו מפני שאפילו לפי שיטתו דס"ל דאמרינן בעלמא 'גדולה עבירה לשמה', בנדון דידן אין היתר. תגובה למכתב בעניין שירי עגבים בזמנינו, והזמר ציון גולן. והתייחסות לטענה כי דברים הללו הינם בגדר 'קיצוניות', וביאור המושג קיצוניות שהוא שלמות. איסור שירי עגבים הוא גם לאותם אשר לא מבינים את המלים, מכיון שיש בהם השפעה על טהרת הנפש וקדושתה. האם ישנן השפעות סגוליות שליליות בשמיעת שירי עגבים וכד' אפילו דרך מכשירים אלקטרוניים. המשך בעניין הנדון מי חיבר את הבקשה ריבון כל העולמים וכו', שמומלץ לאמרה לאחר קריאת שיר השירים. בבקשה הנז"ל אין מניעה מלומר את המלים 'ובזכות טעמיו', גם אם קוראים שה"ש ללא טעמי המקרא. וראיה מן התפילה על הפרנסה, שאומרים לאחר לדוד מזמור וגו'. למה אומרים בבקשה הנז"ל, ריבון 'כל' העולמים, ולא 'ריבון העולמים'. מה באה לרבות המלה 'כל'? השלמת ביאור דברי הכסף משנה בדעת הרמב"ם, בעניין לאו ד'לא תשנא את אחיך בלבבך', ותשובה לשאלה מהו החידוש שישנו בכך, ומהי הסיבה שכתובה המלה 'בלבבך'. ג' הסברים בהבנת דעת הרמב"ם בעניין זה. לגבי דברי הר"א בן הרמב"ם, כי ישנם דברים שאביו הרמב"ם בעצמו נהג אותם, למרות שלא הביאם בחיבורו משנה תורה. פירוש המלים שכתב, וכל זה דרש 'גְּלוּי־ההבנה'. בשבח הספר החדש אור הנר חלק רביעי, שיצא לאור כעת לרגל יום פטירת הגר"נ רצאבי זצ"ל.

נושאי השיעור: ביאור דברי הרמב"ם בעניין שבט לוי שהם חֵיל ה', אשר בזמנינו הם בחורי הישיבות הקד', ואברכי הכוללים הי"ו שליט"א. תמיהה מהיכן הרמב"ם הוציא את ההגדרה הזאת, כי פירש 'ברך י"י חילו' היינו 'חיל השם'. ותירוץ על כך. בעניין גזירת גיוס בני הישיבות הקד' לצבא, דברים מגדולי הדור וראשי הישיבות שליט"א לגבי הצבא שהוא מקום טומאה וכפירה. חובת תיקון עניין גיל הנישואין בזמנינו, שיהיו מוקדם כפי ההלכה. תשובה לגבי השאלה בעניין הפסוק ויזכור אלהים את נח וגו', מדוע צריכים 'זכירה' מיוחדת כעת, לאחר שכבר מתו כל רשעי דור המבול, ונשארו רק נח ובניו הצדיקים. חידוש שתיבת נח נתהפכה לקראת הסוף. וחיזוק מכך לזמנינו אנו, לקראת הגאולה בב"א. השלמת הבירור בעניין הנוסח שבתפילת מוסף, לא נתתו 'אלהינו' לגויי הארצות וכו', לבית ישראל 'עמך' נתת, לזרע 'ישורון' וכו'. בעניין אפיית מצות בפסח עצמו, והתשובה שכתבו רבני עי"ת צנעא לקהילה התימנית בירושלם עיקו"ת, שמותר להם לחזור למנהגם המקורי בעניין זה, למרות שכבר נהגו אחרת. בדבר סגנון המלים שבתשובה, שיש בהם 'דעות זרות', ובירור מי הוא שסגנן את התשובה הזאת בכתב ידו.

נושאי השיעור: בעניין הפיוט יגדל אלהים חי וכו' הכולל את י"ג עיקרי הדת, והקשר שבינו לבין י"ג מדות של־רחמים. איך אפשר לומר על הקב"ה שהוא 'יגדל', בירור מיהו אשר חיבר את הפיוט הזה, התועלת והחשיבות שבידיעת שמות מחברי הפיוטים. האם אפשר לדלג בתחילת האשמורות (סליחות) על ההתחלה - והוא רחום וגו' אשרי וגו' - עד שיגיעו עשרה שיענו על הקדיש. מקור וטעם הקדיש הזה. חשיבות אמירת י"ג מדות בקול גדול ובכוונה, ודברים רבים שהם במניין שלוש עשרה, והסיבות שאצל הנצרים מספר זה נחשב מזל רע. כאשר אין פנאי, מה חשוב יותר לומר, תיקון חצות או סליחות? חשיבות אמירת אשמורות (סליחות) בימים אלו, וצריך לחפש עצות לתקן מה שבדורנו נחלש עניין זה. אמירת הסליחות מתוך סידור עם פירוש, בכדי להבין את המלים, וביאור נפלא בסליחה 'אדון הסליחות, בוחן לבבות, גולה עמוקות, דובר צדקות'. התפילה עוזרת ללימוד התורה, וכן עשיית חסד. בעניין צורת עשיית ה'תרועה' בתקיעת שופר בקול רועד, לא נענוע ביד. השלמה בעניין תשובת רבני עי"ת צנעא לקהילת תימן בירושלם עיקו"ת, בעניין אפיית המצות בפסח עצמו, והלשונות הפסולים שכתובים בה. תוספת דברים בעניין החסד, אשר גורם לזכך את השכל.

נושאי השיעור: ביאור צורך המשפט בבית דין של־מעלה, למרות שהקב"ה יודע הכל, ועניין השטן המקטרג. האם אומרים את המלים 'צועקים על חטאתם, ולעוונם יבכיו' אשר בפיוט שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ וכו', בשבת וביום טוב. ואיך לנהוג בשבת שובה. בפיוט הנז"ל, לאחר המלים 'מטה כלפי חסד, להטות איש לתחיה', ראוי להוסיף 'ישמע קולו ויושיעו, משאול תחתיה'. אין להתפלא על כך שיש חסרון בפיוטים, ודוגמא לכך מן הפיוט של־חתן. המשך בעניין אמירת קדיש אחרי והוא רחום וגו' תהלה לדוד וגו', במנחת תעניות ובאשמורות (סליחות), ושתי שאלות לגבי מנהגינו בעניינים הללו. ביאור שבעת הכללים לשיטת רבינו הרמב"ם בעניין הקדישים, ועל פי זה הבנת קושיית חכמי תימן לרבי' יהושע הנגיד. כמה הערות על מ"ש בספר אוצר הקדיש בעניין דלעיל, ותירוצים לכמה תמיהות שהשאיר בצ"ע. ותירוצים לשתי הקושיות דלעיל. תשובה לשאלה ממ"ש מרן בב"י [בסימן מ"ז], כי ק"ש נחשבת כמו תפילה. השלמה בעניין הנשים שהן יכולות לברך את ברכות התורה, ותשובה לשאלה כיצד מהרי"ץ הביא את דברי ספר המנהיג למרות שהב"י דחה את דבריו. ותשובה לשאלה נוספת, מדוע לא אומרות הנשים לאחר ברכה"ת, דין או הלכה השייכת להן. בעניין 'שבתות לקדשנו', ובדבר פגעי הטכנולוגיה וכו' שבדורנו. בשבח הספר 'בשעה אחת', מאת הרב יקיר שונם הי"ו מאשקלון ת"ו.