-
ספר שולחן ערוך המקוצר
-
חיפוש מתקדם

מבזקים

עצור
"תפילת הצדיק - בקבר יוסף הצדיק"!
מוסרים שמות ובקשות לתפילת מרן הגאון הצדיק רבינו יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, בקבר יוסף הצדיק בשכם, ומתברכים בכל הישועות לשנה טובה ברוחניות ובגשמיות ומילוי כל המשאלות לטובה! צדיק גוזר - והקב"ה מקיים!
ברוכים הבאים לאתר מהרי"ץ
יד מהרי"ץ - פורטל תורני למורשת יהדות תימן, האתר הרשמי להנצחת מורשתו של גאון רבני תימן ותפארתם מהרי"ץ זצוק"ל. באתר תמצאו תכנים תורניים והלכתיים רבים מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א פוסק עדת תימן, מחבר ספרי שלחן ערוך המקוצר ח"ח שו"ת עולת יצחק ג"ח ועוד. ראש מוסדות "יד מהרי"ץ" ו"פעולת צדיק". בפורטל תוכלו לעיין, להאזין ולצפות במבחר שיעורי תורה, שו"ת, מאמרים, תמונות, לקבל מידע אודות פעילות ק"ק תימן, ועוד...
"נציב החודש" באתר
נציב החודש! אם רצונך שזכות לימוד התורה, המסורת והמנהגים, של אלפי לומדים באתר זה יעמדו לזכותך במשך חודש ימים, להצלחה לרפואה או לע"נ, אנא פנה לטל': 0504140741, ובחר את החודש הרצוי עבורך. "נציב החודש" יקבל באנר מפואר בו יופיעו שמו להצלחתו, או שם קרוביו ז"ל בצירוף נר נשמה דולק, וכן בתעודת הוקרה ובברכה אישית ממרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א.

הוצאת פעולת צדיק

כשרות בד"צ פעולת צדיק

מנויים לחיים
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
925 אורחים

סימן קנ"ח - הִלכּוֹת טבילה ומקוָאות

מספר צפיות: 4022

[א] מצוה לטבול בזמנה אם בעלה נמצא עמה, כדי שלא לבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחד, וגם משום מצות עוֹנָה. וכשאין הבעל נמצא, נוהגות הנשים שלא לטבול{א}. ונשים שאינן נשואות, דהיינו רווקות גרושות ואלמנות, אסורות לטבול{ב}: 

 [ב] אשה הדוחה את הטבילה כדי לצער את בעלה, עבירה היא בידה וגורמת כמה רעות בעולם, וענשה גדול מאד רחמנא לִצְּלַן{ג}: 

[ג] בימי אבִילותה על קרוביה, לא תטבול, כיון שאסורה בתשמיש. אך בחול־המועד מותר, לפי מנהגינו כדעת רבינו הרמב"ם{ד} שאין אבִילות נוהגת ברגל אפילו בדברים שבצִנעא{ה}: 

[ד] בהגיע זמן הטבילה, צריכה לרחוץ ולנקות כל מקום־סתר בגופה, כגון תוך החוטם ותוך הפה ותוך האזניים. וכל מה שיש בו קמט וקפל, כגון קמטי הידים וקמטי הארכובה, ובין אצבעות ידיה ורגליה, וקמטי הצואר והערוה והמצח ותחת הדדים וקמטי הבטן והטבור וכיוצא באלו, עד שיכנסו ויחדרו המים בכל גופה{ו}: 

[ה] לא תאחוז בה חֲבִרְתָּהּ ביד בְּשָׁעַת הטבילה, אלא אם כן תַּרְפה את ידה בהחזקתה, כדי שיכנסו המים תחת ידה. וראוי להחמיר שלא תחזיק בה, אלא אם כן תרטיב את ידה תחילה במי המקוה (שזה חיבור למי המקוה), ואז אפילו אינה מרפה את ידה, מותר{ז}: 

[ו] לא תטבול בקומה זקופה מאד, לפי שעל ידי זה נדבקים המקומות המכוסים בגופה זה בזה. וכן לא תתכופף מאד, אלא מעט, ותפשוט את איבריה כמו בעת לישה. ותפַשֵּׂק את רגליה קצת, כדי שיופרד בשר ערותה. ויהיה תחת דדיה נראה כמו בעת שמניקה את בנה. ויהיה תחת בית השחי מוגבה, כמו בעת שאורגת. ואם זקפה את קומתה מאד, או התכופפה מאד, יש אומרים שלא עלתה לה טבילה{ח}: 

[ז] לא תפתח פיה ביותר, ולא תצמיד שפתותיה ביותר, ולא תקפוץ (פי' תסגור) ידיה ביותר. ואם הצמידה שפתותיה ביותר, באופן שלא באו המים בהם, לא עלתה לה טבילה. וכן לא תעצום עיניה ביותר, ולא תפתחם ביותר. ואם עצמה ביותר, יש אומרים שלא עלתה לה טבילה{ט}: 

[ח] בזמן הטבילה, צריך שתהיה אשה שתשגיח לראותה שלא ישאר אפילו מעט משער ראשה צף על פני המים, לפי שצריכה להיות טְבוּלָה במים עד שלא ישאר כלום מגופה חוץ למים. ואם לא מצאה מי שישגיח עליה או שהיתה טבילתה באפילה, וקשה להבחין אם אין שיער צף על פני המים, תכרוך על שער ראשה חוט צמר או חתיכת בד דק, ויהיה רפוי שלא יכרך בחוזק{י}: 

[ט] יש אומרים כי צריכה האשה המשגיחה על הטובלת לומר "כדין טבלה, כשר הוא" ואז מכריזים גם כן ברקיע, כשר, וזוכה לבנים טובים. ואם לאו וכו' רחמנא ליצלן{יא}: 

[י] אם לא רחצה גופה ולא סרקה, וטבלה, לא עלתה לה טבילה ואף־על־פי שבדקה גופה וראשה אחרי הטבילה וּמְצָאַתּוּ נקי מחציצה. וזה דוקא בשאר הגוף. אבל במקומות־סתר או קמט שבגופה (כנזכר לעיל סעיף ד') אם לא בדקה או לא חפפה קודם, עלתה לה טבילה אם לא מצאה שם חציצה{יב}: [יא] ואם טבלה ואחרי עלייתה מן המקוה נמצא על גופה איזה דבר דבוק החוצץ, צריכה להסירו, ותחזור לטבול שוב (בלא ברכה{יג}), אפילו אם התעסקה אחרי הטבילה באותו המין שנמצא דבוק בגופה. ואם החפיפה לא היתה בלילה אלא ביום, צריכה גם לחזור ולחפוף. אבל בבית־הסתרים, גם אם לא חפפה קודם, תולים שנדבק בה ממה שהתעסקה{יד}: 

[יב] בְּדִיעֲבַד שנשארו מעט שערות בראש או בבית־השחי, דבוקות על־ידי זיעה, אינו חוצץ{טו}. וכן אם שכחה ולא קצצה ציפרניה, ובתנאי שאין לכלוך תחתיהן{טז}: 

[יג] אם שכחה להסיר שער בית הערוה כפי המנהג (וּכְדִלְעֵיל בהלכות חפיפה סימן קנ"ז סעיף ב'), הדבר תלוי בזמנים שאינה הולכת לטבילה, כגון בימי עיבור או בימי הנקה שהיא מסולקת דמים (עיין לעיל בהלכות וסתות סימן קנ"ד סעיפים כ"ט ל'). שאם בשאר זמנים גם־כן מסירה את השיער אף־על־פי שאינה טובלת, באופן זה נחשב השיער גם עכשיו לחציצה וצריכה לחזור ולטבול בברכה, ואפילו כבר שימשה עם בעלה{יז}. ואם רגילה להסירו רק לפני טבילה, אינה צריכה לטבול שוב, אם אמנם לא היה שום דיבוק ולכלוך בשיער. אלא אם כן דרך רוב הנשים באותו המקום להסירו גם בזמנים דִּלְעֵיל{יח}: 

[יד] צריכה לברך לפני הטבילה, כדין שאר המצוות שמברכין עליהן עובר לעשייתן (כדלעיל חלק אורח־חיים הלכות ציצית סימן ח' סעיף ט"ו), וכן המנהג בקהילותינו. אבל מפני שאסור לברך בלא מלבוש, מברכת כשעליה חֲלוּק. ונוסח הברכה, ברוך וכו' אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה. ותפשטנו ותטבול מיד ללא הפסקה{יט}: 

[טו] המנהג בדרך כלל לטבול שלוש פעמים{כ}, אמנם הברכה צריכה לומר עוד קודם הטבילה הראשונה כמבואר. וצריך שגם ראשה יהא מכוסה בשעת הברכה{כא}. וטוב שלא תברך בחדר שבתוכו המקוה, אלא בחדר החיצון{כב}: 

[טז] אין הטבילה כשרה אלא במִקוָה{כג} או במעיין, שנאמר{כד} אך מעיין ובור מקוֵה־מים יהיה טהור. ומקוָה, היינו מקום חפור באדמה, או בנוי, שמשכו אליו מי־מעיין, או מי־גשמים מעצמם ארבעים סאה. אבל באמבטיא מליאה מים או בריכה, ואפילו אם היו אלו מי־גשמים אסור, ואין עולה לה טבילה. ואפילו תשפוך עליה כל מימות שבעולם, לא תטהר, והיא נשארת נדה כמו שהיתה בחיוב כָּרֵת רח"ל{כה}. ומפני צער הצינה, נהגו מקרוב להקל לחמם את המקואות{כו}: 

[יז] בזמנינו עושים שני מיני מקוואות. א' על ידי "זריעה", דהיינו שממשיכים ומעבירים מים שאובים דרך מקוה של־מי־גשמים באמצעות נקב לתוך המקוה. ב' על ידי "הַשָּׁקָה", דהיינו מקוה של־מים שאובים מעורבים ומחוברים למקוה של־מי־גשמים באמצעות נקב. והחילוק ביניהם, שבזה האחרון נעשה ההכשר אחרי שהמים בתוך המקוה. רוחב הנקב צריך להיות לכל הפחות בקוטר "כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד" (שהוא 4 סנטימטר), והנקב צריך להיות מלא מים{כז}: 

[יח] דיני המקוה רבים מאד, ויש בו עשרה מיני פִסּוּלים מקצתם מן־התורה ומקצתם מדברי־סופרים, ואי אפשר לפרטם ולבארם כאן. לכן אין לעשות מקוה כי אם על־ידי רב מומחה לרבים, גדול בתורה וביראת־שמים. ואם אירע שינוי אפילו קטן, יפנו אליו בשאלה{כח}: 

[יט] אשה שחלה טבילתה במוצאי־שבת, לכתחילה צריכה להקדים לרחוץ גופה ולחפפו ולסרוק בערב שבת. ובמוצאי שבת תחזור לרחוץ גופה ולסרוק מעט. וכן הוא מנהגינו. כי אף־על־פי שבדרך־כלל רחיצת גופה וחפיפתו וסריקת ראשה, צריכים להיות סמוך לטבילה, כמו שביארנו בס"ד לעיל בהלכות חפיפה סימן קנ"ז סעיף א', מכל־מקום בנדון דידן עדיף להקדים, כיון שבמוצאי־שבת עלולה היא למהר מדאי בהכנות הללו, מפאת קוצר הזמן{כט}: 

[כ] אם חלה טבילתה בליל שבת, או בליל יום־טוב, תרחץ גופה ותעשה כל שאר ההכנות כמו שביארנו למעלה, מבעוד יום{ל}. לא סרקה שערותיה מבעוד יום, אסורה לסרוק בשבת וביום־טוב ואפילו בבין־השמשות, ותטבול רק במוצאי שבת ויום־טוב{לא}. אם לא הסירה ה"לקה" מן הציפרניים, יש לשאול מורה־הוראה{לב}. ואחר הטבילה תיזהר מאד שלא תסחוט את השיער, ומותר רק לקנח ב"מגבת" בנחת לאט לאט, כדלעיל חלק אורח־חיים בהלכות שבת סימן ס"ט סעיף ג': 

[כא] מותר לטבול בליל־שבת או בליל יום־טוב, וכן במוצאי שבת או במוצאי יום־טוב, אפילו כשיכלה לטבול לפני כן ודחתה מאיזו סיבה שתהיה, ואפילו במזיד{לג}. (וכמובן שצריכה לברך על טבילתה גם באופן זה{לד}). ומותר לטבול בליל שבת או בליל יום־טוב אף־על־פי שהמים חמים, אלא שאז עדיף להקדים לטבול בזמן בין־השמשות, דהיינו משקיעת־ החמה עד צאת־הכוכבים{לה}: 

[כב] אם חלה טבילתה במוצאי שבת שחל בו יום־טוב, שאסור אז לסרוק את הראש, תסרוק ותרחץ ותחפוף בערב שבת. וכן אם חל יום־טוב ביום ששי וטבילתה חלה בליל שבת, תסרוק ותרחץ ותחפוף בערב יום־טוב. והוא הדין כשחלו שני ימים־טובים ביום חמישי וששי (כגון ראש השנה), וחלה טבילתה בליל שבת, תעשה הכל ביום רביעי דהיינו בערב יום־טוב. וכן כשחלו שני ימים־טובים (של־גליות) ביום ראשון ושני, וחלה טבילתה בליל יום־טוב שני, תעשה הכל בערב שבת. ובכל האופנים דלעיל, צריכה לכרוך על שער־ראשה מטפחת נקייה, כדי שלא יתדבק השיער. אמנם אינה צריכה להיזהר מלִּנגוע בלכלוך, ואף בתבשילים יכולה היא להתעסק וכן לתת לילדיה הקטנים לאכול{לה*}, אלא שלפני הטבילה תבדוק את כל גופה ותראה שלא יהיה בו שום לכלוך, או איזה דבר דבוק. ותדיח את כל המקומות הנסתרים בגופה (כדלעיל סעיף ד') במים צוננים, או במים חמים שהוחמו מערב שבת דוקא. וביום־טוב, במים חמים, אפילו שהוחמו ביום־ טוב{לה**}. וכן תחצוץ לפני הטבילה את שִׁנֶּיהָ שלא ישאר כלום ביניהן{לו}: 

[כג] בחול המועד מותר לקצוץ ציפרניים, אפילו במספריים, וכן להסיר שְׂעַר בית־הערוה כרגיל{לז}: 

[כד] צריכה האשה להיות צנועה ולהסתיר ליל־טבילתה, שלא ללכת במהומה או בפני הבריות, כדי שלא ירגישו בה בני־אדם, וכן המנהג. ומי שאינה עושה כן, נאמר עליה{לח} ארור שוכב עם כל בהמה{טל}. גם תשמור לפיהָ מחסום, שלא לומר לבעלה על הנשים שהיו עמה בבית־הטבילה{מ}: 

[כה] כשהיא יוצאת מבית־הטבילה, תיזהר שתפגוש אותה לראשונה חברתה, כדי שלא תפגוש בתחילת יציאתה מן המקוה דבר טמא, כגון כלב או חתול או חמור או גוי, או מי שאינו שומר תורה ומצוות (ועיין עוד לקמן בסעיף כ"ו). ואם פגשה לראשונה בכגון אלו, אם היא יראת ה' ברוך הוא ונזהרת מהעונש, תחזור ותטבול{מא} (בלא ברכה כמובן). ומעשה היה באמו של־רבי ישמעאל בן אלישע כהן־גדול, שחזרה שבע פעמים לבית־הטבילה, בגלל שפגשה בכל פעם שיצאה דבר טמא. עד שריחם עליה ה' יתברך, ושלח מלאך (מטטרו"ן) שיפגוש אותה תחילה, וזכתה ונתעברה ברבי ישמעאל כהן־גדול זכותו תגן עלינו, שהיה מזכיר שם המפורש ועולה לרקיע{מב}. ואם אין לה אשה שתפגוש אותה, תצייר במחשבתה דמותו של־בעלה, או דמות איזה צדיק שהיא מכירה, וייחשב לה כאילו פגשה אדם כשר{מג}: 

[כו] ואמרו רבותינו ז"ל, שאם פגשה כלב או חזיר, יהיו בניה מכוערים, ופניהם דומים לכלב ולחזיר. פגשה חמור, יהיו בניה טפשים כלבב־החמור. פגשה עם־הארץ (שאינו יודע לקרות קרית־שמע), יהיו בניה עמי־הארץ. ונשים חכמות פוגשות סוס או חכם או אשה טובה, ומשמשת עם בעלה בטהרה ובקדושה. כי הפוגשת סוס, יהיה הבן נאה ודבורו נאה, ולומד הכל{מד}. והטעם מפני שכך הוא טבע הסוס ותכונתו, שהוא קל התנועה וצוהל לקראת מלחמה, ולכן נקרא סוס מלשון שׂשׂון ושמחה. כך היא תזכה לבן תלמיד־חכם זריז לשקוד על התורה ועל העבודה, שׂש ושמח במלחמתה של־תורה, כי המתענג בלימודו נקבעים הדברים בליבו ובדמו{מה}: 

[כז] אין טומאה קשה יותר מן הנדה. שהשוכב עמה נטמא, כי הטומאה נמשכת אליו, שנאמר{מה*} וּתְהי נדתה עליו. וכל המתקרבים אליו נטמאים עִמו, ובכל מקום שהם הולכים, השכינה נדחית מפניהם. וכשהם צועקים ומתפללים, אין הקדוש ברוך הוא שומע את קולם. ולא עוד אלא שהחוטא בזה, גורם חלאים רעים על עצמו, ועל הזרע הנולד ממנו. וכל ימיו של־אותו ולד יהיו בטומאה, לפי שבניינו ויסודו בטומאה גדולה וחזקה מכל הטומאות שבעולם{מו}, וגם־כן הוא עז־פנים{מו*}. הלכך בן־הנדה או בתה, אף־על־פי שאינם נקראים ממזרים, מכל־מקום הם נחשבים פגומים, דהיינו שאינם מיוחסים וראוי להתרחק מלהתחתן עמהם{מז}: 

[כח] אשה שאינה נשמרת מטומאת נדתה ואינה בודקת את עצמה כמצוותה, עוונות אלו גורמים לה זיבת דם מרובה. וזה רמוז במה שנאמר{מח} ובשִׁפלוּת ידים, ידלוף הבָּית{מט}. אשרֶיה ואשרי יולדתה ואשרי בעלה ואשרי משפחתה של־כל אשה השומרת נדתה כראוי, שמצילה את עצמה ואת בעלה מדינה של־גיהנם, ומצוה זו מְבִיאתם לחיי העולם הבא{נ}. וכל איש הנזהר מהנדה ומתגבר על יצרו וכובשו, יבורך מפי עליון ברכות שמים מעל, עד תאות גבעות עולם{נא}: 

[כט] ומפני גודל ועוצֶם טומאה זו, המשילו הכתובים עניין ריחוק בנדה דוקא, כגון שנאמר{נב} בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וַיטמאו אותה וגו' כטומאת הנדה היתה דרכם לפנָי{נג}. אבל יש בהשוואה זו גם כמה רמזים. כי כשם שהנדה בעלה מצפה מתי תטהר, ותאב לשוב אליה, כך ישראל מצפים מתי תבָּנה ירושלם עיקו"ת (עיר קדשנו ותפארתנו) וישובו אליה. ולומר לך, כשם שהנדה יש לה טהרה ובעלה עתיד לחזור אליה, כך ישראל עתידים לשוב לירושלם ולטהר אותה מכל הטומאות. ומה נדה אין בעלה יודע מתי תטהר, כך ישראל אין כח בהם לידע מתי תבוא תשועתם לשוב לארצם{נד}. ולפי שאומות העולם אינם בדלים מן הנדה, חייבים הם כָּרֵת, והדבר רמוז במה שנאמר{נה} כי "יכרית" י"י אלהיך את הגויים וגו'. כיון שכל הגויים המה בני נדות, ונקראו שקץ וטומאה{נו}. ופועֵל ישועות בקרב הארץ הוא יעשה עמנו למען שמו, מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גויים זעמו, ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עַמו, וכל בני־טהרה לגבול קדשך תביאמו ותטעמו: 

הדפס

עוד ב'אבן העזר- קדושה'

  1. לעמוד הבא

 

 

 

  

  

 

הלכה יומית למייל שלך

המעוניינים לקבל "הלכה יומית" מתוך ספרי "שלחן ערוך המקוצר" ישיר לתיבת הדואר האלקטרונית מידי יום ביומו בלי נדר, נא לשלוח בקשת הצטרפות לתיבה: or@shtaygen.co.il

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 

הודעה חשובה

על פי הוראת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א וגדולי התורה והפוסקים, השימוש באינטרנט הינו לצורך בלבד, ובחיבור לאינטרנט כשר ומבוקר. כל חיבור אחר מהוה סכנה רוחנית וחינוכית.

מצות טעמו וראו
אור ההלכה
שר שלום קשת
מצות מסורת
ת"ת עטרת חיים
פעולת צדיק
ארז יחיאל
ישיבת נחלת אבות לבעלי תשובה
טריתא
מיני תבלין וקליות
מועדי השם

שער האתר: עיטור מהרי"ץ זי"ע לשער הספר ביאור תפילה להר"ר יוסף ציאח זצ"ל. עיצוב האתר:  אי סטודיו 

©   כל הזכיות שמורות לאתר יד מהרי"ץ, נוסד בחודש מרחשון ה'תשע"א 5771 לבריאת העולם, ב'שכ"ב 2322 לשטרות, 2010 למניינם. האתר נצפה במיטבו בדפדפן אינטרנט - אקספלורר .
דואר אלקטרוני: yad@maharitz.co.il  טלפון ליצירת קשר: 050-4140741 פקס: 03-5358404

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד